עורפילא (גשם דק מאוד) אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה [לגרגיר שתחת רגב אדמה, מועיל לו], לפי שהוא מגיע לכל מקום ואינו מזיק כלל. ורמז לדבר: מאי [מה] לשון עורפילא — עורו פילי [יתעוררו הגרגרים בסדקים של הארץ]. אגב מאמר זה מביאים דבר אחר שאף בו השתמשו באותו דימוי. ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא [תלמיד חכם דומה לגרגר שתחת רגב אדמה], כיון דנבט נבט [שהוא צומח — צומח והולך] וגדל מאז והלאה, שכאשר מתחיל הוא להתפרסם — הולך שמו וגדל.

ובענין דומה אמר רבא: האי צורבא מרבנן דרתח [תלמיד חכם שכועס] אורייתא הוא דקא מרתחא ליה [התורה היא שמרתיחה אותו] ולכן צריך לדון אותו לכף זכות, שנאמר: "הלוא כה דברי כאש נאם ה'" (ירמיהו כג, כט), וכיוצא בו אמר רב אשי: כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל שאינו תקיף ומוותר על דברים — אינו תלמיד חכם, שנאמר באותו פסוק: "וכפטיש יפצץ סלע".

אמר ליה [לו] ר' אבא לרב אשי: אתון, מהתם מתניתו לה [אתם, משם אתם שונים, לומדים, אותה] אנן מהכא מתנינן לה [אנחנו, מכאן אנו שונים, לומדים, אותה], דכתיב [שנאמר]: "ארץ אשר אבניה ברזל" (דברים ח, ט), אל תקרי [תקרא] "אבניה", אלא בוניה, והכוונה לתלמידי חכמים שהם הבונים את הארץ ברוחניות, והם קשים כברזל. ועם זאת אמר רבינא: אפילו הכי [כך] ששבחו של תלמיד חכם שהוא קשה כברזל מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא [צריך לו לאדם ללמד עצמו לנהוג בנעימות], שנאמר "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך" (קהלת יא, י).

א כהקדמה לדברי ר' ברכיה להלן, מבארים מה שאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: שלשה שאלו (בקשו) מה' שלא כהוגן, שלא פירשו את בקשתם בלשון ראויה, לשנים מהם השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי.

כיצד: אליעזר עבד אברהם, דכתיב [שנאמר] שהתפלל ליד הבאר, "והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך אותה הוכחת לעבדך ליצחק" (בראשית כד, יד), וכיון שעשה זאת כתנאי, יכול אפילו תימצא הנערה חיגרת, אפילו סומא (עיוורת) ומכל מקום יקחנה אליעזר ליצחק. ומכל מקום השיבו לו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה שהיו בה כל המעלות.

שאול בן קיש — דכתיב [שנאמר], שכאשר התגרה גלית הפלישתי בישראל, אמר שאול: "והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו" (שמואל א' יז, כה), יכול אפילו יהא אותו אדם עבד, אפילו ממזר שאסור לו לשאת את ישראלית, ואם כן נמצא שמבטיח את בתו לאדם שאינו ראוי, מכל מקום השיבו לו כהוגן ונזדמן לו דוד.

אף יפתח הגלעדי אמר דבר שלא כהוגן, שאמר בצאתו למלחמה: "והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום... והיה לה' והעליתיהו עולה" (שופטים יא, לא), יכול אפילו יצא דבר טמא יקריב אותו, והשיבו לו שלא כהוגן, ונזדמנה לו בתו שלו.

ובענין יפתח מעירים: והיינו דקאמר להו [והוא שאמר להם] הנביא לישראל: "הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי" (ירמיהו ח, כב), לומר, שאילו היו מחפשים היו מוצאים דרך להתיר לו את נדרו.

וכתיב [ונאמר] בענין קרבנות אדם: "ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי" (ירמיהו יט, ה),

ומפרשים: "אשר לא צויתי" — זה בנו של מישע מלך מואב שהקריבו אביו, שנאמר: "ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה" (מלכים ב' ג, כז), "ולא דברתי" — זה יפתח, שמעצמו הקריב קרבן כזה, "ולא עלתה על לבי" — זה יצחק בן אברהם שאמנם אמר ה' להעלותו אבל לא עלתה על לבו, שהרי נועד הדבר לנסיון בלבד.

ובהמשך לדברי ר' שמואל בר נחמני אמר ר' ברכיה: אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן, והקדוש ברוך הוא השיבה כהוגן, שנאמר: "ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו" (הושע ו, ג), וכתשובה לשאלתה

אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת גשם שהוא דבר שפעמים מתבקש ורצוי ופעמים אינו מתבקש, כגון בחדשי הקיץ, אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר: "אהיה כטל לישראל" (הושע יד, ו), שהטל תמיד הוא בא, ותמיד הוא לברכה.

ועוד שאלה כנסת ישראל שלא כהוגן, אמרה לפניו: רבונו של עולם! "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך" (שיר השירים ח, ו), וכתשובה לבקשתה אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה, שהרי הלב והזרוע לא תמיד הם גלויים, אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם, שנאמר: "הן על כפים חקתיך חומותיך נגדי תמיד" (ישעיהו מט, טז).

ב שנינו במשנה: אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לעונת הגשמים. סברוה [סברו] הלומדים, כי שאלה והזכרה חדא מילתא היא [דבר אחד הוא] ואינן אלא מילים נרדפות, ולפי הנחה זו מאן [מי הוא] תנא זה, הסבור כך? אמר רבא: שיטת ר' יהושע היא, שאמר שמשעת הנחתו של הלולב, שהוא הזמן שאין נוטלים אותו עוד, כלומר: בשמיני עצרת, מזכירים את הגשמים והוא אכן הזמן הסמוך לעונת הגשמים.

אמר ליה [לו] אביי: אפילו תימא [תאמר] שהוא כדעת ר' אליעזר הסובר כי מזכירים גשמים ביום טוב הראשון של חג הסוכות, אלא יש לחלק: שאלה היא ענין לחוד, והזכרה היא ענין לחוד, וגם לדעת רבי אליעזר אין שואלים גשמים אלא סמוך לגשמים ממש, ואף הוא לא אמר אלא מענין הזכרה.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שמועה זו בגירסה שונה: לימא [האם לומר]