שבת קנה ע"א

לעמוד הבא

מסכת דף חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

יָתֵד בָּאִילָן וְתָלָה בָּהּ כַּלְכַּלָּה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים עֵירוּבוֹ עֵירוּב טַעְמָא דְּנָעַץ יָתֵד בָּאִילָן הָא לֹא נָעַץ אֲפִילּוּ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב וְהָא הַאי תַּנָּא דְּקָאָסַר בִּצְדָדִין וְקָשָׁרֵי בְּצִדֵּי צְדָדִין אָמַר רַב פָּפָּא הָכָא בְּכַלְכַּלָּה דְּחוּקָה עָסְקִינַן דְּבַהֲדֵי דְּשָׁקֵיל לֵיהּ לְעֵירוּב קָמְנַיֵּד לֵיהּ לְאִילָן וְקָמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִילָן גּוּפֵיהּ וְהִלְכְתָא צְדָדִין אֲסוּרִין צִדֵּי צְדָדִין מוּתָּרִין אָמַר רַב אָשֵׁי הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ צְדָדִין אֲסוּרִין הַאי דַּרְגָּא דְּמִדַּלְיָא לָא לַינְּחֵיהּ אִינִישׁ אַדִּיקְלָא דְּהָווּ לְהוּ צְדָדִין אֶלָּא לַינְּחֵיהּ אַגְּווֹאזֵי לְבַר מִדִּיקְלָא וְכִי סָלֵיק לָא לַינַּח כַּרְעֵיהּ אַגְּווֹאזֵי אֶלָּא לִיתְּנַח אַקָּנִין מַתְנִי' מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְּהֵמָה וּמְפַסְפְּסִין אֶת הַכִּיפִין אֲבָל לֹא אֶת הַזִּירִין אֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת וְלֹא אֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְּהֵמָה בֵּין דַּקָּה וּבֵין גַּסָּה רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה גְּמָ' אָמַר רַב הוּנָא הֵן הֵן פְּקִיעִין הֵן הֵן כִּיפִין פְּקִיעִין תְּרֵי כִּיפִין תְּלָתָא זִירִין דְּאַרְזֵי וְהָכִי קָאָמַר מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְּהֵמָה וּמְפַסְפְסִין וְהוּא הַדִּין לְכִיפִין אֲבָל לֹא אֶת הַזִּירִין לֹא לְפַסְפֵס וְלֹא לְהַתִּיר אָמַר רַב חִסְדָּא מַאי טַעְמָא דְּרַב הוּנָא קָא סָבַר לְמִטְרַח בְּאוּכְלָא טָרְחִינַן לְשַׁוּוֹיֵי אוּכְלָא לָא מְשַׁוֵּינַן רַב יְהוּדָה אָמַר הֵן הֵן פְּקִיעִין הֵן הֵן זִירִין פְּקִיעִין תְּרֵי זִירִין תְּלָתָא כִּיפִין דְּאַרְזֵי וְהָכִי קָאָמַר מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְּהֵמָה אֲבָל פַּסְפּוֹסֵי לָא וְכִיפִין פַּסְפּוֹסֵי נָמֵי מְפַסְפְּסִינַן אֲבָל לֹא הַזִּירִין לְפַסְפֵּס אֶלָּא לְהַתִּיר אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּרַב יְהוּדָה קָסָבַר שַׁוּוֹיֵי אוּכְלָא מְשַׁוֵּינַן מִטְרָח בְּאוּכְלָא לָא טָרְחִינַן תְּנַן אֵין מְרַסְּקִין אֶת הַשַּׁחַת וְאֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְּהֵמָה בֵּין דַּקָּה וּבֵין גַּסָּה מַאי לָאו חָרוּבִין דּוּמְיָא דְשַׁחַת מָה שַׁחַת דְּרַכִּיכָא אַף חָרוּבִין דְּרַכִּיכֵי אַלְמָא לָא טָרְחִינַן בְּאוּכְלָא וּתְיוּבְתֵּיהּ דְּרַב הוּנָא אָמַר לְךָ רַב הוּנָא לָא שַׁחַת דּוּמְיָא דְּחָרוּבִין מָה חָרוּבִין דַּאֲקוֹשֵׁי אַף שַׁחַת דַּאֲקוֹשֵׁי הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּעִילֵי זוּטְרֵי תָּא שְׁמַע רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה לַדַּקָּה אִין לְגַסָּה לָא אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא תַּנָּא קַמָּא סָבַר מִיטְרָח בְּאוּכְלָא לָא טָרְחִינַן שַׁוּוֹיֵי מְשַׁוֵּינַן הַיְינוּ דְּקָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה חָרוּבִין לַדַּקָּה נָמֵי שַׁוּוֹיֵי אוּכְלָא הוּא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ תַּנָּא קַמָּא סָבַר שַׁוּוֹיֵי אוּכְלָא לָא מְשַׁוֵּינַן מִיטְרָח בְּאוּכְלָא טָרְחִינַן רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה כׇּל שֶׁכֵּן לְגַסָּה מִי סָבְרַתְּ דַּקָּה דַּקָּה מַמָּשׁ מַאי דַּקָּה גַּסָּה וּמַאי קָרֵי לַהּ דַּקָּה דְּדָיְיקָא בְּאוּכְלָא הָא מִדְּקָתָנֵי רֵישָׁא בֵּין דַּקָּה וּבֵין גַּסָּה מִכְּלָל דְּרַבִּי יְהוּדָה דַּקָּה דַּקָּה מַמָּשׁ קָאָמַר קַשְׁיָא תָּא שְׁמַע מְחַתְּכִין

רש"י

יתד. נגר: ותלה בה כלכלה. ונתן בה עירובו והוא נתכוון לשבות למטה תחת האילן: למטה מי' טפחים. אם הכלכלה בתוך י' לארץ עירובו עירוב דהוא ועירובו ברה''ר אבל למעלה מי' וסתם כלכלה רחבה ארבעה הויא לה כלכלה רשות היחיד והוא נתכוין לשבות ברשות הרבים ואינו יכול ליטלו שם ולאכלו וכיון דאינה סעודה הראויה לו אינו קונה שביתה על ידה: טעמא דנעץ יתד. דכי שקיל לעירובו משתמש בצדי צדדין אבל לא נעץ יתד אלא קשרה בצדי אילן לא: הכא בכלכלה דחוקה. שפיה צר וקצרה היא ומכניס ידו לתוכה בדוחק הלכך אי ממש הוה קטר לה בצדי אילן כי שקיל ליה לעירוביה מניד ליה לאילן הלכך כי איכא יתד הוא דשרי ואי לא לא: האי דרגא דמדלא. סולם שעולין בו לסוכת נוצרים שעושין ע''ג קונדיסין גבוהין והיא סמוכה לאילן: לא לינחיה. ראש הסולם אדיקלא לא יסמוך ראש הסולם לצד דקל דכי סליק משתמש בצדדין: אלא לינחיה אגוואזי לבר מדיקלא. יתקע יתד בצדי האילן ויסמוך הסולם עליו דהוה ליה יתד צדדים וסולם צדי צדדין: וכי סליק לא לינח כרעיה על היתד אלא אקניא. על שליבות הסולם או קנים היוצאים מהקונדיסין: מתני' פקיעי עמיר. קשין של שבלים (שאותם) שאוגדים מתירין אותם שיהו נוחין לבהמה לאוכלה: מפספסין. שכן דרך שמפזרים לבהמה העשבים ויפין לה לאוכלן שכשהן דחוקין מתחממין ואינה מריחה ריחה כל כך וקצה בהן: את הכיפין. מפרש בגמרא וכן זירין: אין מרסקין. אין מחתכין: שחת. עשב של תבואה והוא אספסתא ומשום דטירחא דלא צריך הוא: רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה. ששיניה דקות וקשין לה: גמ' הן הן פקיעין הן הן כיפין. כולן קשין של שבלין הן מיהו פקיעין תרי שאינן קשורין אלא בשני ראשים: כיפין תלת. קשורין ג' [אגודים]: זירין דארזא. ענפים לחין של ארז שמזרדין אותם ובעודם לחין ראויין לבהמה ורוב בני אדם מניחין אותם לעצים: וה''ק מתירין פקיעי עמיר ומפספסין. דכיון דמעיקרא אוכלא נינהו מותר לטרוח בהן להכשירם למתקן לה ואת הכיפין אף הן מתירין ומפספסין ואע''ג דנפיש טרחייהו אבל לא הזירין לא לפספס ולא להתיר דכיון דמעיקרא סתמייהו לאו אוכלא והשתא הוא דמשוי להו אוכלא ה''ל אולודי אוכלא בשבת: מיטרח באוכלא. בדבר שתחילתו אוכל קודם תיקון זה טרחינן ומכשרינן לייפותן לה: הן הן פקיעין הן הן זירין. שניהן בקשים של שבלים ומה שהתיר בזה התיר בזה ודקתני אבל לא הזירין אפספוס קאי: וה''ק מתירין פקיעי עמיר. דכל זמן שהוא קשור לאו אוכלא הוא ומתירו לשוויי אוכלא ומשום צער בהמה שרי אבל פספוס לא דסגי ליה בהתרה ואיתעביד אוכלא ופספוסיה לתענוג בעלמא הוא ומטרח באוכל בדבר שהוא כבר אוכל בלא תיקון זה לא טרחינן ומפספסין את הכיפין דארזא דבלאו פספוס לא הוי אוכלא אבל לא את הזירין לפספס אלא להתיר שלשה אוגדיהן בפקיעין דהתרת אוגדיהן שוויי אוכלא הוא: אין מרסקין. סיפא דמתניתין היא וחד טעמא: דרכיכי. כגון חרובין לחין דראויין למאכל בהמה בלא ריסוק וריסוק דידהו לתענוג בעלמא: דאקושי. קשין כגון שיבשו: בעילי זוטרי. עיירים קטנים שאף השחת קשה להם וצריכה ריסוק לשוויי אוכלא: לדקה אין. דהוה ליה שוויי אוכלא: לגסה לא. דהוה ליה מטרח באוכלא: אי אמרת בשלמא. שמע רבי יהודה לת''ק דאמר מיטרח באוכלין אסור ואין מרסקין ברכיכי קאמר אבל שוויי אוכלא שרי היינו דקאמר ליה רבי יהודה חרובין לדקה לית לן למיסר דשווי אוכלא הוא ואע''ג דרכיכי אלא אי אמרת קסבר ת''ק מיטרח באוכלא שרי שווי אוכלא אסור ואין מרסקין דקאמר בדאקושי קאמר דשויי אוכלא הוי: רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה. בתמיה הא כל שכן דלגסה למיטרח באוכלא הוא ושרי הכי ה''ל למיתני ור' יהודה מתיר בחרובין לגסה דהוה ליה מיטרח באוכלא והא ליכא למימר דר' יהודה מפיך דשויי אוכלא שרי מיטרח באוכלא אסיר דהא ת''ק בדאקושי קאמר וגבי גסה נמי שוויי אוכלא הוא וה''ל למיתני ורבי יהודה מתיר סתמא בין דקה בין גסה ועוד הוה ליה למישרי נמי זירין להתיר ולפספס דשוויי אוכלא נמי הוא: דדייקא. כוססת יפה ומדקת אוכלין בפיה: והא מדקתני רישא בין דקה בין גסה שמע מינה דקה ממש. ורבי יהודה את''ק קאי:

תוספות

למטה מי' טפחים עירובו עירוב. קשה אמאי עירובו עירוב והא כרמלית הוא כיון שרחבה ארבעה ואסור לטלטל לרה''ר וי''ל אין כרמלית בכלים כדפירש בקונטרס בפ''ק דמכילתין . (דף ח.) גבי היתה קופתו מונחת כו' אי נמי כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות: אמר רב פפא הכא בכלכלה דחוקה עסקינן. מדמשני רב פפא הכי משמע דסבירא ליה צדדין מותרין ורב אשי משמע בסמוך דסבר דאסורין מדאמר רב אשי בסמוך השתא דאמרת צדדין אסורין וקשה לי הא איפכא שמעינן להו במסכת חגיגה בפ''ב (דף יז. ושם) דאמר רב פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי סלקא דעתך צדדין מותרים נסמוך ארישא דצדדין נינהו . רב אשי אמר אפילו תימא צדדין מותרין כל דלהדי גבה כגבה דמי: והלכתא צדדין אסורין צדי צדדין מותרין. ותימה לרבי אמאי לא חשיב הני בהדי יע''ל קג''ם דהלכה כאביי (בבבא מציעא דף כב:) דאמר רבא מאן דאסר בצדדין אסר נמי בצדי צדדין ואביי אמר בצדדין כולי עלמא לא פליגי [דאסור] ובצדי צדדין פליגי: רב יהודה אמר הן. הן פקיעין כו' וה''ק מתירים פקיעי עמיר כו'. פירש בקונטרס דהתרת פקיעים הויא שוויי אוכלא וצריך לפרש נמי בהא דרב יהודה חשיב התרת פקיעין שוויי אוכלא ורב הונא לא חשיב לה שוויי אוכלא מדשרי לה ואין נראה לרבינו תם לאפלוגינהו בהכי אלא לתרוייהו לא הויא התרת פקיעי עמיר לא שויא אוכלא ולא מיטרח באוכלא דלא שייך טורח בהתרה ולהכי שריא לתרוייהו. מ''ר:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,

מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC

לעמוד הקודם

שבת קנה ע"א

לעמוד הבא