|
טקסט הדף מנוקד
וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לוֹקִין לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה וּבְהֶמְתֶּךָ אַתָּה לְמָה לִי הוּא נִיהוּ דְּמִיחַיַּיב בִּבְהֶמְתּוֹ לָא מִיחַיַּיב
הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אָמַר רַב הוּנָא הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ טְעוּנָה כְּלֵי זְכוּכִית מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ וּמַתִּיר הַחֲבָלִים וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִים וְהָאֲנַן תְּנַן נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בְּשַׁבָּת כִּי קָאָמַר רַב הוּנָא בְּקַרְנֵי דְאוּמָּנָא דְּלָא חַזְיָא לֵיהּ וְהָא קָא מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכֵנוֹ בִּשְׁלִיפֵי זוּטְרֵי מֵיתִיבִי הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ טְעוּנָה טֶבֶל וַעֲשָׁשִׁיּוֹת מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּבְּרִין הָתָם בְּכוּלְסָא דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דְּטֶבֶל מָה טֶבֶל דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ אַף הָכָא נָמֵי לָא חֲזֵי לֵיהּ וּמַאי אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּבְּרִין מַהוּ דְּתֵימָא לְהֶפְסֵד מוּעָט נָמֵי חָשְׁשׁוּ קָא מַשְׁמַע לַן תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ טְעוּנָה שְׁלִיף שֶׁל תְּבוּאָה מַנִּיחַ רֹאשׁוֹ תַּחְתֶּיהָ וּמְסַלְּקוֹ לְצַד אַחֵר וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו חֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיְתָה טְעוּנָה דְּבַשׁ וְלֹא רָצָה לְפוֹרְקָהּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מֵתָה וְהָאֲנַן תְּנַן נוֹטֵל כֵּלִים הַנִּיטָּלִין כְּשֶׁהִדְבִּישׁ הִדְבִּישׁ לְמַאי חֲזֵי לִכְתִיתָא דְגַמְלֵי וְיַתִּיר חֲבָלִים וְיִפְּלוּ שַׂקִּין מִיצְטְרוּ זִיקֵי וְיָבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וְיַנִּיחַ תַּחְתֵּיהֶן מִטַּנְּפִי וְקָמְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ וְהָאִיכָּא צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים קָסָבַר צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּרַבָּנַן אַבָּיֵי אַשְׁכְּחֵיהּ לֵיהּ לְרַבָּה דְּקָא מְשַׁפְשֵׁף לֵיהּ לִבְרֵיהּ אַגַּבָּא דְחַמְרָא אֲמַר לֵיהּ קָא מִשְׁתַּמֵּשׁ מָר בְּבַעֲלֵי חַיִּים אֲמַר לֵיהּ צְדָדִין הֵן וּצְדָדִין לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן מְנָא תֵּימְרָא דִּתְנַן מַתִּיר חֲבָלִים וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין מַאי לָאו בְּחֶבֶר גְּווֹלְקֵי דְּהָווּ לְהוּ צְדָדִין וּצְדָדִין לָא גְזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן לָא בְּאֵבֶר גְּווֹלְקֵי דְּלָא הֲווֹ צְדָדִין אִי נָמֵי בְּלַכְתָּא אֵיתִיבֵיהּ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בְּאִילָן כְּשֵׁרָה וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב מַאי לָאו דְּחַק בֵּיהּ בְּאִילָן [וְסַכֵּיךְ בֵּיהּ] דְּהָווּ לְהוּ צְדָדִין וּצְדָדִין אֲסוּרִין לָא דְּכַפְיֵיהּ לְאִילָן וְאַנַּח סִיכּוּךְ עִילָּוֵיהּ דְּקָמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִילָן אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא שָׁלֹשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בְּאִילָן כְּשֵׁרָה וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב וְאִי דְּכַפְיֵיהּ לְאִילָן אַמַּאי עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב וְאֶלָּא מַאי צְדָדִין אֲסוּרִין סוֹף סוֹף אַמַּאי עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא הָתָם בִּגְוָאזָא פַּרְסִכְנָא דְּאִילָן גּוּפֵיהּ דּוֹפֶן בְּעָלְמָא הוּא דְּשַׁוְּויֵהּ דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי זֶה הַכְּלָל כׇּל שֶׁאִילּוּ יִנָּטֵל הָאִילָן וִיכוֹלָה לַעֲמוֹד עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב שְׁמַע מִינַּהּ לֵימָא כְתַנָּאֵי אֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר צְדָדִין אֲסוּרִין וּמָר סָבַר מוּתָּרִין אָמַר אַבָּיֵי לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא צְדָדִין אֲסוּרִין וְהָכָא בְּצִדֵּי צְדָדִין קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר צִדֵּי צְדָדִין אֲסוּרִין וּמָר סָבַר צִדֵּי צְדָדִין מוּתָּרִין רָבָא אָמַר מַאן דְּאָסַר בִּצְדָדִין אָסַר נָמֵי בְּצִדֵּי צְדָדִין מַאן דְּשָׁרֵי בְּצִדֵּי צְדָדִין שָׁרֵי נָמֵי בִּצְדָדִין אֵיתִיבֵיהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא נָעַץ רש"יואפי' למ''ד דלוקין. במסכת מכות (דף יג:) הכא אפי' לאו ליכא דאי לאזהורי אמלאכה שעל ידו וע''י בהמתו אתא כגון מחמר ליכתוב לא תעשה כל מלאכה ובהמתך מאי אתה משמע אתה לבדך ובהמתך לבדה: בהמתו. במלאכה הנעשית ע''י בהמתו לא מיחייב לאו גמור ללקות עליו: טעונה כלי זכוכית. שאין ניטלין בידו להניחן לארץ: והאנן תנן נוטל את הכלים הניטלין. וכלי זכוכית ניטלין הן ולמה לי מתיר את החבלים: דאומני. מקיז דם שאין ראויין בשבת לכלום לפי שמאוסים: והא מבטל כלי. כרים וכסתות כשמניחן תחת דבר שאין ניטל מבטלן מהיכנן דשוב לא יטלם משם ודמי לסותר: בשליפי זוטרי. משואות קטנים ששומט הכר מתחתיהם ונופלין על הכר השני וכן עד שמגיען לארץ: עששיות של זכוכית. מש''ש בלע''ז ואע''פ שהעששיות משתברין אלמא אסור להניח כרים וכסתות תחתיהן: בכולסא. חתיכות רחבות של זכוכית שאינם כלים ועושין מהן חלונות וכיון דליכא פסידא בשבירתן וסופן להחתך בחתיכות קטנות לא שרו להביא כרים ולהניח תחתיהן: [טבל לא חזי ליה. דמוקצה הוא ואפילו לכהנים לא חזי]: ומאי אף על פי שמשתברין. הא ליכא פסידא: מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו. ויביא כרים ויניח תחתיהם דהא ודאי אי אפשר בלא הפסד מועט שניצוצות ניתזין בשבירתן שאינם ראוין לכלום: שליף. משוי של תבואה של טבל: והא אנן תנן כו'. ודבש ניטל בשבת ואמאי לא רצה לפורקה: כשהדביש. החמיץ: למאי חזי. ואמאי אייתי רבן גמליאל: לכתיתא דגמלי. לכתית של גמלים רדויישדוד''א: ויתיר החבלים ויפלו שקים. דהכי תנן במתניתין בדבר שאינו ניטל ומשני מצטרו זיקי נבקעים הנודות בנפילתן לארץ: מטנפי. בדבר הנשפך עליהם וקא מבטל כלי מהיכנו דשוב אין ראויין לבו ביום לכלום: והא איכא צער בעלי חיים. וליתי דאורייתא ולידחי דרבנן ביטול כלי מהיכנו: קסבר. ר''ג צער בעלי חיים דרבנן ופלוגתא היא באלו מציאות (ב''מ לב:): דמשפשף לבריה אגבא דחמרא בשבת לשעשע התינוק: קא משתמש מר בבעלי חיים. ותנן (ביצה דף לו.) לא רוכבין על גבי בהמה וה''ה לכל תשמיש: צדדין. שאינו מרכיבו עליו אלא משפשפו על צדי גבו ואין זה דרך תשמישו ורבנן לא גזרו בה: מאי לאו בחבר גוולקי. דהוו להו צדדין גוואלקי עשקנ''ס חבר גוואלקי שתים מחוברות יחד ברצועות ומרכיבין על החמור זו מכאן וזו מכאן וצריך לסלקן יחד וליקרב אצל החמור ומשפשף עצמו ונשען גופו בצדי החמור: בחבר אגלווקי. שתים שאין מחוברות יחד אלא על ידי טבעת מתכת שבראש הרצועה ובו מסמר קטן כעין שעושין לחבק שקורין צינגל''א שאינו צריך אלא למשוך מעט והמסמר יוצא והן מתנתקות זו מזו: אי נמי בלכתא. כעין שעושין לדרדור יין שיש בהן טבעות של חבל לכל אחד ואחד ומכניס טבעת בטבעת ונוטל עץ כפוף קטן ומכניסו בפנימי ושוב אינו יוצא מחברו וכשבא לסלקו מושך העץ אליו והן מתנתקין זה מזה ונופלין: שתים בידי אדם ואחת באילן. גבי סוכה תנן שכשירה בג' דפנות ואם עשה שתים כהלכתן והשלישי עשה באילן כשירה דפנות לא איכפת לן אם מחוברות הם וה''ה אם כולן נקבעות באילן והא דנקט שתים בידי אדם רבותא אשמועינן דאפילו הכי אין עולין לה לאכול ולישן באותה סוכה בי''ט מפני שסככה קשור בדופניה ונשען עליה והוא משתמש על סככה ונותן כליו ונמצא משתמש באילן כל כניסה דסוכה נקיט בלשון עלייה במסכת סוכה לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגן דבכמה דוכתין תנן בה הכי אין מטריחין אותו לעלות אמר להם העלום לסוכה אבל מוריד הוא את הכלים וכן הרבה: מאי לאו דחק ביה באילן. ואותיב ביה קנים של דפנות בנקבים שנקב הרבה בגופו של אילן וסיכך שוב על אותן דפנות ומ''מ אין כאן תשמיש אלא בצדי אילן: דכפייה לאילן. לענפיו העליונים הטה לצד אילן אחר וכן של זה לזה וקשרן אלו עם אלו ומהן נעשה הדופן: אמאי עולין לה בי''ט. הרי הסכך נשען עליו והוא משתמש בו: ה''ג אלא מאי צדדין אסורין סוף סוף אמאי עולין לה בי''ט אלא התם בגווזא פרסכנא שאילן גופיה דופן בעלמא שווייה. גווזא פרסכנא אילן שענפים הרבה יוצאין מצדדין ומתפשטין לכאן ולכאן ושוינהו דופן בעלמא לסוכה ולא סמך הסכך עליהן ולהכי נקט גווזא פרסכנא ולא שבקיה כדקא ס''ד בדכפייה ולישני כגון דלא סמך הסכך עליה משום דכיון דדופן רביעי הוא שאינו צריך לסוכה דהא בג' כשירה והסכך נמי לא סמך עליה לא טרח למעבד לו דופן להכי אוקמא בגווזא פרסכנא וממילא הוא בלא טרחא: מאי לאו בהא קמיפלגי כו'. וכגון דחק באילן ומותיב קנים בצדדין וסיכך עליהן דהוה ליה משתמש בצדדין כשמשתמשין על ידי סככה דאי לא בהא פליגי במאי מוקמא פלוגתייהו דהא כולי עלמא סברי אסור להשתמש באילן: אמר אביי. א''נ בהכי פליגי ליכא למימר דסבירא ליה (לת''ק) צדדין מותרין דהני לאו צדדין נינהו אלא צדי צדדים שהקנים הנתונים בנקבים צדדין והסיכוך הנתון על גבן צדי צדדים ובצדי צדדים פליגי: תוספותוהא מבטל כלי מהיכנו. פירשנו למעלה בפרק כירה (דף מג.): שתים בידי אדם ואחת באילן. בסוכה בפ''ב (דף כב: ושם) תנן העושה סוכתו בראש האילן יש לפרש בשני ענינים העושה סוכתו בראש האילן כגון שהסכך של סוכה על גבי האילן והאילן סומך אותה שאין יכול לעלות על אותו סכך אלא אם כן ישתמש באילן שרגילין היו לתת כליהן על הסכך א''נ יש לפרש שהתקרה סמוכה באילן שבנאה בגובה ותחתיה על האילן דהשתא כל שעה שהוא מהלך בסוכה משתמש באילן: בחיבור גוולקי. שני שקין אחד בימין החמור ואחד משמאלו ובראש כל אחד מן השקין רצועה אחת וקושרין אותן שתי הרצועות יחד ועכשיו מונח הקשר כנגד גבו של החמור והשקין מכבידין לכאן ולכאן ואי אפשר להתיר הקשר אם לא יגביהו השקין מעט ונסמכין שתי השקין בכריסו של החמור והוו להו כצדדים: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|