טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

כל שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החולדה – חולד

"תנו רבנן: כל שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החולדה. אמר רבי זירא: מאי קראה? האזינו כל יושבי חלד. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ביברי דנרש אינן מן הישוב. אמר רב פפא: בשמתא נרש, תרביה משכיה ואליתיה" (חולין, קכז ע"א).

פירוש: ועוד בעניינם של יצורים החיים רק בסביבה אחת. תנו רבנן [שנו חכמים]: כל בעל חיים שיש כמותו ביבשה, בדומה לו יש גם בים, חוץ מן החולדה, הנמצאת ביבשה בלבד. אמר רבי זירא: מאי קראה [מה המקרא] המלמד על כך? "האזינו כל יושבי חלד" (שם מט, ב), שכן היבשה נקראת "חלד" על שום שהיא מקומה הבלעדי של החולדה. ועוד בעניינם של יצורים החיים רק במקום אחד אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: ביברי [הבונים] באיזור העיר נרש, אינן מן הישוב שהם חיים רק במים ולא ביבשה. כיון שהוזכרה העיר נרש, מביאים עוד בעניינה של עיר זו, שכן אמר רב פפא: בשמתא [בנידוי] יהיו אנשי העיר נרש, שרשעים הם כולם, תרביה משכיה ואליתיה [חלבה, עורה, ואלייתה, כלומר, כל סוגי האנשים שבה, הגדולים והקטנים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: חולד     שם באנגלית: Mole Rat    שם מדעי: Spalax ehrenbergi
  
שם נרדף במקורות: תנשמת, אישות     


נושא מרכזי: לזיהוי ה"חולדה" הייחודית ליבשה

לקריאת המאמר הנוכחי רצוי להקדים את המאמר "צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן" (מועד קטן, ו ע"ב).

במאמר "תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה" (פסחים, ח ע"ב) דנתי בהרחבה בזיהוי ה"חולדה". במאמר הנ"ל העליתי כמה אפשרויות וסקרתי את היתרונות והחסרונות של כל זיהוי. במאמר הנוכחי אני רוצה להציג את דעתו של הרב דוד כוכב במאמרו "החולדה" ב"פורטל הדף היומי". אני מסכים לגמרי לאופן בו הוא זיהה את החולדה בסוגייתנו אך חולק על חלק מהראיות שנכללו במאמרו. לענ"ד ייתכן והשם "חולדה" בספרות חז"ל כולל בתוכו יותר מאשר מין ביולוגי אחד ולא רק את המכרסם חולד.
 

הערה: בשורות הבאות אציין בעזרת גרשיים את ה"חולדה" במקורות ואת המין הביולוגי חולדה (rat) בלעדיהם.
 

הרב כוכב זיהה את ה"חולדה" כ"חולד" (Spalax) והסתמך על דברי הברייתא שהשוותה בין עכבר ו"חולדה". "טימא בחולדה וטימא בעכבר מה חולדה מין הגדל על הארץ אף עכבר מין הגדל על הארץ וכו'". מקור ההשוואה הוא בפסוק בויקרא (יא כ"ט) "וזה לכם הטמא בשרץ השּרץ על הארץ החֹלד והעכבר והצּב למינהו". בהנחה שהחולד המקראי הוא Spalax הרי שההקבלה בין הברייתא והפסוק מעידה שה"חולדה" היא החולד. יתר על כן, ניתן ללמוד מהפסוק שה"חולדה"/חולד היא מין הגדל ביבשה. בלשון רש"י (קכו ע"ב): "מה חולדה מין הגדל על הארץ - ולא שבים שהרי אין חולדה בים".

ייחודו של החולד הוא בכך שהוא חופר מחילות ודר בהן פעולה שלא ניתן לבצע במים לכן לא ייתכן שיהיה כדמותו במים(1). את דברי רב הונא בריה דרב יהושע "ביברי דנרש אינן מן הישוב" הבין הרב כוכב כשאלה ותשובה. השאלה היתה כיצד נאמר שאין בים יצור דומה לחולד הרי הבונה (beaver) שגופו דומה לחולד חי במחילות עשויות גזרי עצים בתוך המים. השיב רב הונא בריה דרב יהושע שאין להקשות מהבונים משום שאינם מהיישוב כלומר אין הם מבעלי החיים הטבעיים שברא הקב"ה (ראו עוד במאמרו).  
 

לקשר בין ה"חולדה" והחולד מביא הרב כוכב כמה ראיות. במשנה (חולין, פ"ט מ"ב) נאמר "... רבי יהודה אומר הלטאה כחולדה וכו'" ומפרש תיו"ט "הלטאה כחולדה - קמא דבשרצים נקט". הראשון ברשימת השרצים בויקרא הוא החולד ("וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר וכו'").

בכמה מקומות מובאת החולדה כדוגמה לבעל חיים שדרכו לגרור אוכלין ממקום למקום ולדוגמה במסכת פסחים (פ"א מ"ב) נאמר "אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום". לדעתו חז"ל נקטו דווקא "חולדה" כדי לרבות בתים סגורים שחיות אינן יכולות להיכנס אליהם, אלא שהחולד חופר ומגיח בתוכם. לענ"ד אין הכרח להסביר שמדובר בבתים סגורים וגם אם מדובר בבתים מסוג זה החולד איננו חופר בהם. החולד חופר מחילות בשטחים פתוחים שבהם הוא יכול לפתוח פירים לצורך אספקת אוויר ולהוצאת חומר החפירה (תמונה 2). יתר על כן, החולד חופר גם לצורך אספקת מזון כשורשים, בצלים ופקעות שאינם קיימים בבתים. בניגוד למשל לחולדה שמתגנבת בחשאי ובמהירות לתוך בית וגוררת מזון החולד נזקק לזמן רב לחפור מחילה. גם אם נניח שחולד מתמקם בבית לא ייתכן שהדיירים יאפשרו לו לחפור בביתם מחילה.  
 

ראיה נוספת שהובאה על ידי הרב כוכב ממסכת פסחים (ט ע"א) ועבודה זרה (מב ע"א): "תניא, אמר רבי יהודה: מעשה בשפחתו של מציק אחד ברימון, שהטילה נפל לבור ובא כהן והציץ בו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא. ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו, מפני שחולדה וברדלס מצויין שם". לדעתו ניתן להבין כיצד ברדלס נכנס ויצא מהבור שהרי דרכו לקפוץ אך כיצד נכנסת ויוצאת חולדה אלא אם כן היא חופרת. ראיה זו תמוהה משלוש סיבות. ראשית, בעלי החיים הנוספים (חולדה וחמוס) שזוהו כ"חולדה" מדלגים ומטפסים מעולים. החולד חופר מחילות אופקיות ולא ייתכן שיחפור מתחתית בור אל שפתו. החולד צמחוני ואין לו עניין בנפל. גם הראיות מתיאור החולדה כשוכנת בעיקרי בתים בפסחים (קיח ע"ב) ובחולין (כ ע"ב) בעייתיות לאור כך שהיא שוכנת במחילות ארוכות בשטחים פתוחים.
 

אין ספק שאחד הזיהויים של ה"חולדה" הוא החולד כאמור בירושלמי (מועד קטן, פ"א ה"ד): "אישות זו חולדה אף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר: (תהלים נח, ט) נפל אשת בל חזו שמש". בבבלי (מועד קטן, ו ע"ב) נאמר: "מאי אישות? אמר רב יהודה: בריה שאין לה עינים וכו'". ה"חולדה" או ה"אישות" הם החולד העיוור.

תמונה 1. חולד          צילם:  הגלריה של גיא חיימוביץ		תמונה 2. תלוליות חולד ליד כרכור        צילם: Rick J. Pelleg

הרחבה

הסבר מענין לטענה שבים אין חולדה מובא ב"דף על הדף" בסוגייתנו בשם הרב זלמן סורוצקין זצ"ל בספרו הדעה והדיבור (ח"א ע' קעז בהערה):

"... והדברים תמוהים וסתומים. ומדוע באמת אין חולדה בים? ומדוע נחשבת הארץ למקום מיושב לחולדות? והדברים יתפרשו על פי מה שאמרו (ירושלמי שבת פי"ד) מה חולדה זו גוררת ומנחת ואינה יודעת למי מנחת, כך כל באי עולם גוררין ומניחין ואין יודעין למי מניחין, יצבר ולא ידע מי אוספם. והמדה (לגרור ולהניח), מדת החולדה, מצויה רק אצל יושבי חלד הארץ (הארץ) המתפרנסים בטורח ובצער, וממילא יש להם דאגת יום מחר. (כמובן אין הדאגה הזאת מצויה אצל כל יצורי היבשה. במדה שוה, רק מי שמזונותיו קשים ביותר, הוא דואג ביותר וגורר ומניח). אבל יצורי המים, שנבראו "זכר לשמיטה שעברה" כדאי' בילקוט ראובני פר' בראשית בשם ספר הקנה. ור"ל שדגים אין להם דאגת מזונות וכמו השמיטה שאין בה מזונות כלל, וגם בשמיטה זו מזונותיהם (קרקע) מצוים להם בכל עת ובכל מקום - אין להם המדה של "גוררין ומניחין". אין בים מדת החולדה, וממילא אין שם הבריה המלמדת את המדה הזאת - החולדה עצמה - ורק הארץ הוא מקום מושב ל"חולדות"".

להבנת דבריו לגבי היעדר דאגת מזונות לדגים ראוי להוסיף הסבר ביולוגי. במבט ראשון נראה שגם יצורי הים רודפים אחר טרפם ומשקיעים מאמץ בהשגתו. לאמיתו של דבר החיים במים פשוטים יותר לקבוצות בעלי חיים רבות הניזונים מסינון (Filter feeding). העובדה שהמים צפופים יותר מהאוויר גורמת לבעלי חיים, אצות וחלקיקי מזון לצוף בהם ולכן אין צורך לרדוף אחריהם אלא לסננם מתוך המים. דוגמה בולטת הם לוויתני המזיפות (תמונה 3) הניזונים מפלנקטון (תמונה 4) אותו הם משיגים על ידי שחייה בפה פעור וסינון. מבין הדגים מוכר כסיף שפל-עין המסנן זואופלנקטון ואצות. קבוצות נוספות המסננות מתוך המים הן ספוגים, אלמוגים, קווצי עור, צדפות, מיתרני ראש ועוד. לפחות כפי שנראה במבט-על, החיים במים נראים "רגועים" יותר ופחות תובעניים.

תמונה 3. לוויתן גדול-סנפיר         צילום		תמונה 4. זואופלנקטון    Christian Sardet/CNRS/Tara expeditions

(1)  יש להעיר שקיימים בעלי חיים ימיים שחופרים וחיים במחילות. למשל גנון זקוף ומין של קברנון החי בסימביוזה עם סרטן עיוור במחילה משותפת.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.