אני אובין
עבודה זרה מה ע"א
"אמר רבי עקיבא, אני אובין {רש"י: אפרש} ואדון לפניך: כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודת כוכבים".
במקומות שונים מצאנו את ענוותנותו של רבי עקיבא: "אמר לו רבי עקיבא: ואפילו לרועי צאן {לא הגעתי}" (יבמות דף טז ע"א). "אמר רבי עקיבא: ואני אחרון" (מו"ק דף כח ע"ב). ודוגמות נוספות דומות בקישור זה.
לכן קשה, וכי יאמר רי עקיבא לרבי יוסי הגלילי אתה אינך מבין, ואילו אני כן מבין, אני אפרש, אני אנווט?!
אלא שכדברי תוספות ד"ה אמר, לשון "אדון לפניך" הוא דוקא לשון ענוה, כתלמיד בפני רבו.
אם כן, מה פשר לשון 'אני אובין'?
המילה הֲבָנָה היא מהשורש 'בון'.
בבנין קל ההטיה היא כמו שנמצא בפיוטים:
בַּנְתִּי בְּמַדָּעִי.
וְלֹא בַנְתִּי לְאַחֲרִיתִי.
כמו צַמְתִּי (שמואל ב' יב, כב) משורש 'צום'.
ואילו המילה הֲבָנָה עצמה היא בבנין הפעיל. בעבר הבנתי, ובעתיד אָבִין.
וכמו בפסוק בנחמיה ח, ח: וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא.
והמשמעות היא שגרמו לעצמם להבין.
ואילו רבי עקיבא אינו אומר אָבִין, אלא אובין, רצונו לומר, אגרום לאחרים להבין.
וכדברי בית הבחירה למאירי:
"הנה מלת אובין על דרך הזרות, ורצה בו אבין והוא פועל יוצא לשלישי".
הוא מכנה צורה זו 'דרך הזרות' שכן זו צורה מוזרה.
הכיצד?
דרך החולם להופיע בבנין הפעיל לאחר האות א' במקום אהות ו', כגון: אוֹלִיד (ישעיהו סו, ט) משורש 'ולד'.
או במקום האות י', כגון: מָה אוֹחִיל לַה' (מלכים 'ב ו, לג), עַל כֵּן אוֹחִיל (איכה ג, כא/כד), משורש 'יחל'. וכגון: אוֹצִיאָה (בראשית יט, ח) משורש 'יצא'.
או בבנין קל במקום א', כגון: הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים (תהלים נ, יג) משורש אכל.
הכיצד איפא נוספת האות י' לשורש 'בון' והוא הופך לשורש מרובע 'יבון'?
אמנם נמצא בערבית שורש 'אבאן' במשמעות זו (ראה בתלמוד שטיינזלץ).
ויש לבאר על דרך הדרש,
שאומר רבי עקיבא לרבי יוסי הגלילי:
אומנם דרשת את דרשתך,
אך לי יש ביאור נוסף.
שהרי: "יש שבעים פנים בתורה" (במדבר רבה פרשת נשא פרשה יג סימן טו).
ולאחר פירושך,
אני אובין,
נותרו לי אני ששים ותשע פירושים - 'אובין' בגימטריה.
