בדקה, מכר את הראש - מכר את הרגלים
בבא בתרא פג ע"ב
"מתני'. המוכר ראש בהמה גסה - לא מכר את הרגלים, מכר את הרגלים - לא מכר את הראש...
אבל בדקה, מכר את הראש - מכר את הרגלים, מכר את הרגלים - לא מכר את הראש".
כתב בחידושי הריטב"א:
"מתניתין דהמוכר את הראש בבהמה גסה וכו'. פירשו בתוספתא ובירושלמי בעיר חדשה שאין שם מנהג, אבל במקום שיש מנהג הכל כפי המנהג".
וצריך ביאור,
כיון שמדובר בעיר חדשה שאין בה מנהג,
מנין לחדש שאם מכר ראש של בהמה דקה, נתכוין למכור גם את הרגל, הרי לא הזכיר לא מהרגל ולא ממקצת ציפורנה!
ואם תמצי לומר, שיש קשר בין הראש לרגל, למה אינו בבהמה גסה?
וכדי לבאר זאת, נעלה ל'רגל' על 'ראש' שמחתינו.
וכך שנינו גבי קרבן התמיד במובילים את האברים למזבח, במסכת תמיד פרק ד משנה ג:
"הראשון בראש וברגל,
הראש בימינו...
והרגל של ימין בשמאלו".
בבית המקדש, הזוכה בראש, זוכה גם ברגל.
ועיר שאין בה מנהג נגררת אחר המקדש, לב העולם.
ודין זה הוא רק בבהמה דקה של עולות צבור.
וראה עוד בקישור זה.
