טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מכריסא דתורא לארעא כמה הוי? ארבעה – בקר הבית
"... אלא, היינו טעמא דרב נחמן, סבר: מכריסא דתורא לארעא כמה הוי? ארבעה, אריתא דדלאי כמה הוי? שיתא, הא עשרה, אישתכח דכי קא מחבט מעשרה הוא דקא מחבט. אלא מתניתין דקתני: מה בור שהוא כדי להמית עשרה טפחים, אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים, בשיתא נמי סגיא! אמרי: מתניתין דאיגנדר לבור" (בבא קמא, נא ע"א).
פירוש: אלא יש לדחות כל מה שאמרנו, ולהסביר כי מה שפסק רב נחמן בשור שנפל לתעלה שיש לחשוש בו לריסוק איברים היינו טעמא [זהו הטעם] של רב נחמן, שהוא סבר [סבור]: מכריסא דתורא לארעא [מכריסו של השור עד הקרקע] כמה הוי [הוא] הגובה ארבעה טפחים, אריתא דדלאי [תעלת ההשקאה] כמה הוי [הוא] עומקה שיתא [ששה טפחים], הא [הרי] ביחד עשרה טפחים, אישתכח דכי קא מחבט [נמצא שכאשר השור נחבט] מעשרה טפחים הוא דקא מחבט [שנחבט] שהרי שור זה לא נפל על רגליו, אלא נחבט על כריסו. ושואלים: אם כן, אלא מתניתין דקתני [משנתנו ששנה בה]: מה בור שהוא כדי להמית עשרה טפחים, אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים, הרי בשיתא נמי סגיא [בששה טפחים גם כן מספיק] כפי שביארנו! אמרי [אומרים]: מתניתין דאיגנדר [משנתנו מדברת באופן שהתגלגל] לבור ובמקרה כזה צריך שיהיה העומק עשרה. מה שאין כן כאשר נופל בדרך הליכה, שיש עוד גובה נוסף מבטנו לקרקע (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: בקר הבית שם באנגלית: Cattle שם מדעי: Bos taurus
שם נרדף במקורות: פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.
נושא מרכזי: מעומק חזה השור לחישוב שיעור הטפח ההלכתי
לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.
רבים וטובים עסקו במשך הדורות בחישוב שיעור ה"טפח" שתופס מקום חשוב בהלכה. החישובים התבססו על השוואה למידות ידועות (לכאורה). השוואה למידת גוף האדם, אצבעותיו, מטבעות שהיו בשימוש בימיו של עורך החישוב, נפח ביצה או נפח שעורים (ראו סקירה מקיפה במאמר "שיעור הגר"ח נאה – השיעור הקטן ביותר?"(1)).
שיטה מעניינת לקביעת גודל הטפח התפרסמה לאחרונה בעקבות מחקר של קבוצת חוקרים במעבדה לארכאולוגיה חישובית שבמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים(2). במחקר נבדקו שלוש קבוצות קנקני אגירה ומסחר שיוצרו במקומות שונים בארץ-ישראל במאות העשירית עד השביעית לפני הספירה, תקופה המזוהה במקרא עם תקופת ממלכות יהודה וישראל. במחקר נמדדו מספר מאפייני צורה וגודל של הקנקנים, כגון נפח, גובה, קוטר מקסימלי וכדומה ובאמצעותם נערכה השוואה מפורטת בין קבוצות הקנקנים. התברר שבניגוד לחוסר האחידות בגדלים שנמדדו בכל אחת מהקבוצות, ובין ממוצעי הקבוצות השונות הרי שמדד אחד היה משותף במדויק לכל הקנקנים והוא קוטר הפתח הפנימי של צוואר הקנקן. הקוטר שנמדד נע בממוצע בין 8.8 ס"מ ו – 8.9 ס"מ. החוקרים הציעו שהגודל הקבוע של פתחי הקנקנים נבע מאילוצים הנובעים מאופן השימוש בהם ומתהליך הייצור. הגודל שנקבע הוא נקודת שיווי משקל בין הצורך להקטין, עד כמה שניתן, את גודל הפתח על מנת לאפשר אטימה טובה החשובה לאחסון ושינוע ובין הצורך להגדיל אותו. פתח גדול יעיל למילוי ומזיגת תכולת הקנקן ומאפשר את ניקוי תחתיתו. אילוץ נוסף קשור לשיטת ייצורם של הקנקנים, שנעשה לרוב בחלקים. על מנת להרכיבם יחד, הקדרים חייבים להכניס את ידם לפתח הקנקן ולאטום אותו. שיקול נוסף שייתכן והשפיע על גודל הפתח הוא הרצון למנוע מתכולת הקנקנים להיטמא. כאשר הפתח קטן מריבוע של טפח על טפח תכולתו אינה נטמאת ("טפח על טפח על רום טפח מרובע, מביא את הטומאה, וחוצץ בפני הטומאה" (אהלות, פ"ג מ"ז)).
החוקרים הניחו שרוחב היד לא השתנה במהלך 3,000 השנים האחרונות ותוצאות הבדיקה הראו התאמה בין ההתפלגויות של פתחי הקנקנים ושל רוחבי כף ידם של גברים האמריקאים (אך לא של הנשים האמריקאיות). נתונים אלו מצביעים על אפשרות שניתן לזהות כאן שימוש בטפח הקדום שהשתמר בתהליך ייצור הקנקנים ושגודלו הממוצע 8.8 – 8.9 מ"מ. בנוסף, הבדיקה תומכת בהשערה שייצור כלים בתקופה הנידונה הופקד בידי קדרים גברים ולא על ידי נשים.
השיטות המקובלות היום למידת טפח הן של החזון איש 9.6 ס"מ והגר"ח נאה 8 ס"מ. שיטות נוספות פחות ידועות הן שיטת הרמב"ם המדוייקת לדעת הרב טל 7.8 ס"מ, הרמב"ם המדוייקת 7.6 ופוסקי אשכנז 7.4 ס"מ. אם נתרגם את סברתו של רב נחמן לסנטימטרים נוכל להסיק שמרחק כרסו של השור מהקרקע נע בין 38.4 ס"מ לשיטת החזון איש ועד 29.6 ס"מ לשיטת פוסקי אשכנז. לכאורה עשוי גודל המרחק בין כרס שוורים והקרקע לבסס את אחת השיטות לגודל טפח, אולם לאמיתו של דבר אפשרות זו בעייתית מאד. מרחק זה תלוי בגודל השור, בגילו ובמבנהו אך קיימת שונות רבה במאפיינים אלו בהשוואה בין גזעי בקר גם העתיקים בהם (טבלה 1). מסיבה זו לא נוכל לקבוע באופן חד משמעי מהו גודל הטפח אבל נסתפק באפשרות להצביע על כיוון כללי בלבד. נוכל אולי להעריך האם מידת טפח גדולה הגיונית יותר מטפח קטן. לצורך קביעת מרחק החזה ("כרס") מהקרקע המינימלי האפשרי בחרתי להתייחס לגזע המקומי בָּאלָאדִי (Baladi) שהיה נפוץ באזורנו מהעת העתיקה ועד לפני כ – 40 שנה. הוא נמצא כיום בכל אגן מזרח הים התיכון כולל לבנון ועד מרוקו. כמו כן ניתן למצוא אותו באיים הגדולים של הים התיכון כקפריסין, קורסיקה וסרדיניה. זן זה קטן באופן משמעותי מהזנים המקובלים ברפתות המודרניות.
לצורך הערכת המרחק המינימלי בין החזה ("כרס") לקרקע יש לחשב את ההפרש בין עומק החזה (Chest depth) וגובה הכתפיים (תמונה 1). הפרש זה הוא מרחק החזה מהקרקע ולדברי רב נחמן גודלו 4 טפחים. לצערי לא הצלחתי למצוא את נתון זה עבור הגזע המקומי, אלא רק את משקלו הממוצע, ולכן בחנתי את המתאם (קורלציה) בין המשקל ומרחק החזה מהקרקע בכמה גזעים. גזע צפון אפריקאי הנקרא "אטלס חום" נחשב קטן ומשקלו נע בין 250 ל - 350 ק"ג, גובה הכתפיים נע בין 115 עד 125 ס"מ ועומק החזה 75-85 ס"מ. המרחק בין החזה לקרקע כ – 40 ס"מ. בגזע Taro white מהאיי באלי באינדונזיה שמשקלו הממוצע 242 ק"ג גובה הכתפיים הממוצע בזכרים 120 ס"מ ובנקבות 108. עומק החזה 48 ס"מ בזכרים ו – 45 ס"מ בנקבות. המרחק בין החזה והקרקע בזכרים 72 ס"מ ובנקבות 63 ס"מ. בגזע הולשטיין גובה הכתפיים 152.4 ועומק החזה 83.8 ומכאן שמרחק החזה מהקרקע 68.8 ס"מ.
לאור העובדה שהזן המקומי נחשב לקטן ומשקלו הממוצע 280 ק"ג נוכל לשער, על פי התרשמות בלבד, מטבלה 1 שגובה הכתפיים הממוצע בגזע הוא כ – 110 ס"מ. מתצפית בתמונות של גזעי בקר שונים והגזע המקומי ניתן ללמוד שמרחק החזה מהקרקע נע בין שליש לחצי מגובה הכתפיים. מכאן נוכל להסיק (בהסתייגות רבה) שמרחק "כרס" השור המקומי עשוי לנוע בין 37 ועד 55 ס"מ כתלות בגודל הטפח שבו נשתמש. בהקשר זה ראוי לציין את דברי הרשב"א (בבא קמא, נא ע"א):
"הא דקאמר מכריסא לארעא כמה הוו ד', לאו דוקא דטפי מד' ודאי איכא, ואפילו נפל לחפירה פחותה מששה חייב וחיישינן ליה משום טרפה, אלא משום דאריתא דדלאי עמוקה ששה דהיינו אמת המים ולהכי קורין לה אמה מפני שעמוקה אמה ואמה בת ו' טפחים, די לו אפילו כי ליכא מכריסא ועד ארעא רק ארבעה כנ"ל".
הרשב"א סבר בוודאות ש"כרס" השור גבוהה יותר מ – 4 טפחים. סברה זאת תתכן רק כתוצאה משתי חלופות: א. הרשב"א הכיר במקום מושבו בספרד גזע בקר שמרחק החזה מהקרקע גדול. ב. לשיטתו גודל הטפח כדעת פוסקי אשכנז כלומר 7.4 ס"מ ואם כן 4 טפחים הם 29.6 ס"מ בלבד.
דעתו של הרשב"א ש"כרס" השור גבוהה מהקרקע יותר מ – 4 טפחים אינה עולה בקנה אחד עם דברי הגמרא שבהם נאמר שנפילת השור היא מעשרה טפחים: "... אלא, היינו טעמא דרב נחמן, סבר: מכריסא דתורא לארעא כמה הוי? ארבעה, אריתא דדלאי כמה הוי? שיתא, הא עשרה, אישתכח דכי קא מחבט מעשרה הוא דקא מחבט". בספר "בית הילל" על יו"ד (סימן נח א') מובאת דעה שהמרחק ד' טפחים איננו קבוע אלא "מעשה שהיה כך היה". דעה זו מובאת כמענה לקושי הנובע מכך שחישוב אורך רגל השור מעלה שהיא ארוכה בהרבה מד' טפחים שהרי צומת הגידים בלבד היא בגודל ד' טפחים (לשיטת הרמב"ם והרא"ש, עיין בבית יוסף יו"ד סי' נ"ח). בסוף דבריו פותר בעל "בית הלל" את הקושי בהסבר מורפולוגי. לדבריו, כפי שאכן ניתן לראות בתמונה 1, ה"כרס" מגיעה אל מתחת למקום חיבור הרגליים לגוף ולכן אורך הרגל כשלעצמו איננו מדד מתאים לקביעת מרחקה מהקרקע.
לסכום: אמנם מצאנו מחלוקת לגבי השאלה האם מרחק ה"כרס" גדול מד' טפחים אך לא מצאנו דעה המקטינה את מרחק זה. לאור ההתרשמות שהמרחק המינימלי האפשרי בין הקרקע וה"כרס" בשוורים הוא כ – 40 ס"מ נוכל לשער שיש להעדיף שיטות המגדילות את גודל הטפח. אמנם גם לשיטת החזון איש המרחק מהקרקע הוא 37 ס"מ בלבד אך הוא איננו רחוק מהמרחק המחושב של 40 ס"מ.
תמונה 1. אופן מדידת גובה הכתפיים ועומק החזה
טבלה 1. משקל וגובה הכתפים בכמה גזעי בקר
(1) י. טרשנסקי, ישיבת הגולן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
