טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
חלות דבש שריסקן בערב שבת - דבורת הדבש
"ורבי אלעזר אמר: רבי אלעזר היא. דתנן: חלות דבש שריסקן בערב שבת ויצאו מעצמן אסור, ורבי אלעזר מתיר. ורבי יוסי בר חנינא מאי טעמא לא אמר כרבי אלעזר? אמר לך: התם הוא דמעיקרא אוכל ולבסוף אוכל, הכא מעיקרא אוכל והשתא משקה" (שבת, יט ע"ב).
פירוש: ואילו האמורא ר' אלעזר אמר: משנתנו כשיטת ר' אלעזר התנא היא. דתנן [שכן שנינו במשנה]: חלות דבש שריסקן בערב שבת ויצאו הדבש מעצמן ביום השבת אסור באכילה, ככל דבר שנעשה בשבת. ור' אלעזר מתיר. ושואלים: ור' יוסי בר חנינא מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כר' אלעזר, שלכאורה דברי ר' אלעזר במשנה קרובים יותר! ומשיבים: אמר [יכול היה ר' יוסי לומר] לך כי התם [שם] בחלות דבש הוא דמעיקרא [שמתחילה] הוא אוכל ולבסוף הוא אוכל, שהדבש נחשב כמאכל, ואם כן בחלות הדבש לא היתה סחיטה כלל, שמשמעה הוצאת נוזלים ממאכל. ואולם הכא מעיקרא [כאן במשנה היה הכל בתחילה] אוכל והשתא [ועכשיו] נעשה משקה, והרי זה בכלל סחיטה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: דבורת הדבש שם באנגלית: Honeybee שם מדעי: Apis mellifera
שמות נרדפים במקורות: צרעה, זיבורתא
נושא מרכזי: מהו ריסוק חלות הדבש ומה מטרתו?
לנושאים נוספים העוסקים בדבורת הדבש - הקש/י כאן.
כאשר אנו בוחנים את אופן הפקת הדבש מהכוורות המודרניות צצה השאלה מדוע יש לרסק את חלות הדבש? חלות הדבש בכוורות המודרניות בנויות בתוך מסגרות מלבניות המונחות באופן אנכי זו בצד זו בכוורת וניתנות לשליפה בקלות יחסית (תמונות 1-2). לאחר הוצאת חלות הדבש די לקלף מהן את שכבת הדונג האוטמת את תאי הדבש (תמונה 3) ואין צורך לרסקן. יתר על כן, הכוורנים מעדיפים לשמור את חלות הדבש שלמות ולהחזירן לשימוש חוזר בכוורת. הדבש ניגר מתוך התאים מעצמו אך כדי להחיש את הפרדת הדבש משתמשים היום בסרכזות. את רצועות הדונג המקולפות המכילות אף הן מעט דבש מרכזים בנפה ומאפשרים לדבש שעליהן לטפטף לתוך כלי. בניגוד לתאור זה הרי שעל פי חז"ל היה צורך לרסק את חלות הדבש ונשאלת השאלה מדוע היה צורך בזה?
רב האי גאון (עוקצין, פ"ג מי"א) פירש: "משירסק – פי' כשהן מבקשים לרדות הדבש מן הכוורת חותכין בסכין ומוציאין חלות חלות ושמן ריסוק כאותה ששנינו (תרומות, פ"י מ"א) תפוח שריסקו". רב האי גאון רצה להדגים את משמעות הפועל "רסק" ולשם כך הזכיר את המשנה בתרומות: "תפוח שרסקו ונתנו לתוך עיסה וחמצה הרי זו אסורה וכו'". לפירושו ריסוק הוא הפרדת החלות והוצאתן בשלמות מן הכוורת ואין הכוונה לריסוק החלה עצמה. בעל "מוסף הערוך" (ערך "רסק") פירש: "פי' בל' רומי פעל החותך דבר לחתיכות קטנות". ח. י. קאהוט כתב: "ר"ב (רבי בנימין מוספיא) כיון על resco וכו'". אכן פירוש resco בלטינית הוא לחתוך.
הערוך (ערך "רסק") הסביר בתחילת דבריו באופן דומה לרב האי גאון אלא שמסוף דבריו משתמע שהכוונה לא רק להפרדת החלות מהכוורת אלא גם לריסוקן והוצאת הדבש מתוכן. הוא השתמש בביטוי "כתישה וכתיתה" והוסיף: "משליך קרחו כפתים תרגום מטלק קרחיה פליג היך ריסוקין". רש"י פירש: "שריסקן – כותתן". פירוש שני זה משתמע מהמשנה (שבת, פכ"ב מ"א): "חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין, ורבי אליעזר מתיר". מפרש רש"י (שבת, קמג ע"ב): "חלות דבש - מאחר שמרוסקין הדבש זב מאליו מתוך השעוה, ואין דרך לסוחטו, הלכך, ר' אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין גזירה אטו שאינן מרוסקין, דילמא מרסק להו".
על משמעות "ריסוק" בספרות חז"ל אנו לומדים מדוגמאות רבות נוספות: "מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסים את הכיפין אבל לא את הזירין אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה וכו'" (שבת, פכ"ד מ"ב). "... אין טומנין את החמין בתחילה בשבת כך אין טומנין לא את השלג ולא את הצנון אין מרסקין את השלג שיזובו מימיו אבל מרסק הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש" (תוספתא, שבת, ליברמן, פ"ג הל' כ"ג). "אין מרסקין דבילה וגרוגרת וחרובין לפני זקנים בשבת אבל מרסק הוא ביד של סכין בעץ הפרוד ואינו חושש וכו'" (תוספתא, שבת, ליברמן, פי"ד הל' ט"ז). "אמר רבא בר רב הונא: ריסק תשעה נמלים והביא אחד חי והשלימן לכזית לוקה ו', ה' משום בריה, ואחד משום כזית נבילה" (מכות, טז ע"ב). "שום שריסקו מערב שבת, למחר נותן לתוכו פול וגריסין, ולא ישחוק אלא מערב וכו'" (שבת, קמ ע"א). "אמר רבי בא בר ממל בצל שריסקו אם ליתן טעם אסור. אם להוציא שורפו מותר וכו'" (ירושלמי, וילנא, שבת פ"ז הל' ב').
נחזור עתה לשאלה בה פתחנו. אכן בימינו אין צורך לרסק את חלות הדבש על פי שתי משמעויות פועל זה: א. ניתן להוציאן בקלות מתוך הכוורת. ב.להפיק את הדבש על ידי סירכוז. יתר על כן, רצוי לשמור על החלות שלימות לצורך שימוש חוזר. אגב. השם חלות דבש הוא שריד לשם קדום שניתן למבנה דמוי חלה עשוי דונג שבו אוגרות הדבורים את הדבש והמלכה מטילה את ביציה. בלשון רש"י (שבת, יט ע"ב): "חלות דבש - שהכוורת רודה, ועשויין כמין חלות של שעוה והדבש בתוכן". השם חלות דבש אינו הולם את מסגרות העץ השטוחות של הכוורות המודרניות.
בעת העתיקה ובתרבויות מסורתיות עד ימינו מבנה הכוורת לא מאפשר להוציא את חלות הדבש ללא ניתוקן מדפנות החלל שבו הן נוצרו (תמונות 4,7) ומהחלות השכנות המאוחות בהן. תמונה 5 אמנם צולמה מחוץ לכוורת אך היא מדגימה את הקשר ההדוק בין חלות סמוכות. הכוורות העתיקות היו למעשה חללים סגורים כמו כדים עשויים חרס (תמונה 6) או אפילו טיט (תמונה 8). פתח הכוורת (או הכד) צר ולא ניתן היה להוציא את החלות בשלמותן ולכן הן הוצאו לאחר חיתוכן לחלקים. הפרדת חלות הדבש מהכוורת כרוך בניתוק שכבת הדונג האוטמת את תאי הדבש והוא יכול לזרום החוצה מאליו אך ריסוק החלה מאפשר לסחוט אותו באופן מהיר יותר.
 |
|
 |
|
תמונה 1. כוורת לאחר הסרת המכסה צילם: בני מובשוביץ |
|
תמונה 2. צילם: בני מובשוביץ - סוסיא |
 |
|
 |
|
תמונה 3. הסרת כיסוי הדונג מחלת הדבש
צילם: Luc Viatour
|
|
תמונה 4. חלות דבש בחלל עץ צילום: Bilby
|
 |
|
 |
תמונה 5. "כוורת" שנבנתה על עץ
צילם: חנוך פלסר |
|
תמונה 6. דגם כוורת מטיפוס מסורתי בכפר ערבי
הכדים מוחזקים במקומם בעזרת בוץ
|
 |
|
 |
|
תמונה 7. כוורת בחלל בגזע עץ צילם: Stefano Bertuzzi |
|
תמונה 8. כוורות בוץ מתקופת בית ראשון צילם: חנוך פלסר |
לעיון נוסף:
על הקשר בין מבנה הכוורת וחלת הדבש ואיסור רדייה? – "המכבד והמרבץ והרודה חלות דבש" (פסחים, סה ע"א).
מצגת על יערת הדבש מאת חנוך פלסר משדה אליהו.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
