טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
וטומאה קלה עד לכלב – כלב הבית
"בעא מיניה אביי מרבה: יש נצל לבהמה, או אין נצל לבהמה? מי אמרינן גמירי נצל דאתי מאדם, אבל דאתי מבהמה לא, או דלמא לא שנא? הניחא למאן דאמר: טומאה חמורה עד לגר, וטומאה קלה עד לכלב - שפיר, אלא למ"ד: טומאה חמורה עד לכלב, מאי איכא למימר?" (נזיר, נ ע"א).
פירוש: אגב האיזכור של טומאת נצל בעא מיניה [שאל אותו] אביי מרבה: האם יש נצל לבהמה או אין נצל לבהמה? כלומר, האם בדין טומאת נבלת בהמה יש גם כן דין נצל שמטמא כנבילה עצמה, או לא. וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אנו אומרים] גמירי [למודים אנו במסורת] דין נצל דאתי [שבא] מאדם, אבל זה דאתי [שבא] מבהמה — לא, אינו נחשב כנצל ואין בו טומאת נבילה. או דלמא [שמא] לא שנא [שונה], שדין הנצל בכלל הוא כדין הבשר עצמו? ומעירים: הניחא [זה נוח], כלומר, אין זו כלל בעיה למאן דאמר [לדעת מי שאומר] טומאה חמורה של נבילה, שתטמא אדם במגע ובמשא, היא עד (כל עוד) הנבילה ראויה לאכילה לגר (כלומר, למאכל אדם), ואילו טומאה קלה לטמא רק אוכלים במגע, נשארת בנבילה עד שתיפסל לאכילת כלב שפיר [יפה], כי לשיטה זו אין דין נצל לבהמה, שהרי בשעה שנימוח הבשר ודאי אינו ראוי עוד לאכילת אדם. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שגם טומאה חמורה נשארת בנבילה עד שתיפסל לאכילת כלב, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? כלומר, לשיטה זו עומדת השאלה, שהרי נצל זה מן הסתם עדיין ראוי הוא לאכילת כלב. ולפיכך יש לשאול: האם יש דין נצל בבהמה, ונצל זה מטמא. או שמא כיון שנימוח שוב אינו נחשב כבשר הנבילה כלל? (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: כלב הבית שם באנגלית: Dog שם מדעי: Canis lupus familiaris
שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא
נושא מרכזי: התאמת כלבים לאכילת מזון רקוב
לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על כלב הבית הקש\י כאן.
מפרש רש"י בסוגייתנו: "אלא למ"ד דטומאה חמורה לעולם הוא עד דמיפסל מאכילת כלב הכא מאי - מי אמרינן כיון דאכתי חזי לאכילת כלב אכתי מטמא כזית נבלה או דלמא כיון דנמוח כעפרא בעלמא דמי ולא מטמא טומאה קלה. עד לכלב - כל זמן שלא תיפסל מאכילת כלב שאינה מוסרחת כ"כ שהכלב אינו רוצה לאוכלה". דברי הגמרא מבוססים על דבר הידוע לנו היטב מחיי היום יום שכלבים ניזונים גם ממזון רקוב ואף מצואה. אמנם הכלבים נחשבים לטורפים אך למעשה הם "אוכלי נבלות" (scavengers) ומותאמים לאכול ללא נזק אפילו בשר רקוב העלול לגרום לבני אדם למחלה. אמנם אב המוצא של הכלבים הוא הזאב האפור שהוא טורף מובהק אך במהלך ביותו הוא איבד את כישוריו כטורף והפך להיות תלוי במפלי שולחנו של האדם (פסולת אנתרופוגנית). גם היום כשלושה רבעים מאוכלוסיית הכלבים בעולם המונה כ – 700 מיליון פרטים הם כלבי פרא הנאלצים לחפש את מזונם בכוחות עצמם בפחי אשפה ומזבלות. במהלך הביות גודל גוף הכלבים הלך וקטן והתנהגות הציד הלהקתית התנוונה. כתוצאה משני שינויים אלו הכלבים נאלצו "לוותר" על ציד של בעלי חיים גדולים ועברו לציד של בעלי חיים קטנים, אכילת נבלות וחלקים בלתי אכילים של בהמות שנטבחו עבור בשרן. במקביל לעלייה במגוון סוגי המזון שהאדם ניצל, במיוחד בעקבות התפתחות החקלאות, חלו שינויים בהרכב מפלי השולחן שלו. בשלב מסויים הופיעו בכלבים שינויים גנטיים שאפשרו להם לעכל טוב יותר גם עמילן דבר שהפך אותם מאוכלי נבילות לאוכלי כל. התאמה זו קשורה למספר עותקים גדול יותר של הגן המקודד לעמילאז הלבלב ומסייע לעיכול עמילן.
מערכת העיכול של הכלב שונה ממערכת העיכול של האדם. מזון מעוכל באופן חלקי שוהה בקיבת הכלב זמן רב (כ - 12 שעות לעומת 2-4 שעות בלבד באדם). לאחר מכן המזון עובר דרך המעי הקצר במהירות רבה בהשוואה לאדם. אורך זמן המעבר משתנה במידה רבה, באדם ובכלב, כתלות בהרכב המזון. יכולתו של הכלב לאכול בשר רקוב נובעת מכך שקיבתו חומצית מאד דבר העוזר לפירוק הבשר ולהריגת הבקטריות המצויות בו. השהות הממושכת בקיבה מאפשרת להשלים את פעולות אלו לפני המעבר למעיים שם נספגים תוצרי הפירוק.
כלב בית - גזע טמסקן שטופח בכיוון דמיון לזאב צילם: Kirsten
מקור עיקרי:
Losey, R. J., 2022. 'The Evolution of Dog Diet and Foraging: Insights from Archaeological Canids in Siberia'. Science Advances 8 (29).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
