טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מנין לרבות צמר גמלים, וצמר ארנבים – ארנבת מצויה
"אמר אביי: והאי תנא דבי רבי ישמעאל, מפקא מאידך תנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: בגד, אין לי אלא בגד צמר? מנין לרבות צמר גמלים, וצמר ארנבים, ונוצה של עזים, והכלך, והסריקין, והשיראין, מנין? ת"ל: או בגד" (שבת, כז ע"א).
פירוש: אָמַר אַבַּיֵי: הַאי [זה] התַּנָּא דְּבֵי [מבית מדרשו] של ר' יִשְׁמָעֵאל מַפֵּיק מֵאִידָךְ תַּנָּא דְּבֵי [מוציא, חולק, על תנא אחר מבית מדרשו] של ר' יִשְׁמָעֵאל. דְּתָנֵי [שכן שנה] התַּנָּא דְּבֵי [מבית מדרשו] של ר' יִשְׁמָעֵאל: ממה שנאמר "בֶּגֶד" אֵין לִי להבין אֶלָּא כפשטו בֶּגֶד צֶמֶר וּפִשְׁתִּים שהוא המקבל טומאה, ואולם מִנַּיִין לְרַבּוֹת בגד העשוי מצֶמֶר גְּמַלִּים או מצֶמֶר אַרְנָבִים, או נוֹצָה (שיער) שֶׁל עִזִּים וְכן הַשִּׁירָיִן וְהַכָּלָךְ וְהַסְּרִיקִין (מיני משי) שכולם מקבלים טומאה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אוֹ בֶגֶד" שבאה המלה "או" לרבות ולכלול את כל מיני האריגים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: ארנבת מצויה שם באנגלית: Common Hare שם מדעי: Lepus capensis
שם נרדף במקורות: ארנבתא, ארנבא שמות בשפות אחרות: ערבית – ארנב ברייה
נושא מרכזי: שיער ארנבות/ארנבונים כמקור לסיבים
לנושאים נוספים העוסקים בארנבת - הקש/י כאן.
סוגייתנו מונה סיבים ממקורות שונים המשמשים להכנת אריגים ביניהם צמר ארנבים. ראשית עלינו להניח שהכוונה לארנבות (Lopus capenis) ואולי גם לארנבונים (Oryctolagus cuniculus). הסתייגות זו נובעת מכך שעיקר התפשטות הארנבים מזרחה מחצי האי האיברי החלה בימי הביניים וייתכן והם לא היו נפוצים באופן טבעי בארץ בתקופת חז"ל (ראו בהרחבה במאמר "וכתבו לו את צעירת הרגלים, ולא כתבו לו ואת הארנבת" (מגילה, ט ע"א)). מאידך גיסא טקסטים מהתקופה הקלאסית ביוון ורומא מתייחסים לשני המינים. המחשבה שבתקופה זו הארנבונים עדיין לא הגיעו לארץ לא שוללת את האפשרות שמקור "צמר הארנבים" הוא גם בארנבונים אם נניח שהם או ה"צמר" שלהם יובא לארץ.
ראשית יש להקדים שבמינוחים המקובלים היום בתעשיית הטקסטיל מבחינים בין "צמר" שהוא הסיבים הטבעיים שמגדלים כבשים לבין "שערות בעלי חיים עדינות" שמגדלים שורה של בעלי חיים דוגמת האלפקה, לאמה, ויקוניה, גמל, יאק, אנגורה, עז קאשמיר או דומה לה, ארנבון כולל ארנבון אנגורה, ארנבת, בונה, נוטריה, חולדת המושק ועוד. קבוצה שלישית היא של "שערות בעלי חיים גסות" הכוללת מינים שלא הוזכרו לעיל למשל עז הבית מלבד זיפים וזנב סוס. ייחודם של סיבי הצמר בהשוואה למיני השערות העדינות האחרות הוא במבנה הסלילי ובמספר הרב של הקשקשים (ראו בהרחבה במאמר "של צמר ושל שער אין חוצצין" (שבת, נז ע"א)) ההופכים אותם לנוחים לטוויה. לאור מינוחים מקובלים אלו שיער הארנבים והגמלים למעשה איננו נכלל במונח צמר.
בניגוד לצמר כבשים ופשתן שהיו בשימוש נרחב בתעשיית הטקסטיל וקיימות לגביו עדויות רבות הרי שהשימוש ב"צמר" ארנבות היה כנראה מצומצם מאד. מהמקורות עצמם ניתן להסיק על ההעדפה המוחלטת של הצמר והפשתן על פני סיבים אחרים עד כדי צורך בדרשה מיוחדת על מנת להכליל אותם בהלכות הקשורות לבגדים: "... דתני דבי רבי ישמעאל: בגד אין לי אלא בגד צמר ופשתים וכו'".
ממקורות בתקופה הקלאסית נראה שלארנבות וגם לארנבים היה ערך כלכלי. במסמך שחובר על ידי הקיסר דִּיוקְלֶטִיָאנוּס בשנת 301 לספירה וקבע את מחירי המקסימום לחומרי גלם, מוצרים ושירותים שונים ברחבי האימפריה (Edict on Maximum Prices) מוזכרים מחירי הארנבת והארנבון הנמכרים לבשר. הארנבת במחיר 150 דינר וארנבון במחיר 40 דינר. ברשימת מחירי הביגוד מופיע פריט הלבוש "strictoria" שהוא בגד תחתון ארוך והדוק העשוי משיער ארנבות או ארנבונים במחיר 6,000 דינר. ברשימה מוזכרים סיבים שמקורם בגב החיה. הבחנה זו מקבילה להבחנה המודרנית של איכות סיבי פרוות בונה. בניגוד לאיכות בשרם הרי שסיבי פרוות הארנבת והארנבון היו בעלי ערך זהה. הנוכחות של הארנבונים ברומא מעוררת קושי לאור הטענות שתפוצתם מזרחה התרחשה רק החל מימי הביניים. ייתכן והארנבונים הובאו בדרכי המסחר מחצי האי האיברי או שבתקופה זו כבר הגיעו לרומא אך לא למזרח הקרוב.
שערות טיפוסיות של ארנבות ארוכות משל ארנבונים. מרקם השערות צימרי וצבען חום בדרגות כהות שונות כתלות בצבע הרקע הכללי של בית הגידול. פליניוס כתב שסיבי ארנבונים קשים לשזירה משום שהם קצרים. סיבי ארנבונים וארנבות נחשבים למבודדים טובים ביותר יחסית למשקלם. אריגים הנעשים מסיבים אלו חמים, חלקים ורכים יותר בהשוואה לצמר ושיער גמלים. שערות ארנבות וארנבונים משמשים לייצור לבד, כובעים וכפפות ומקובל לערב אותם עם סיבים אחרים.
הרחבה
בימינו חיים באירופה 3 מיני ארנבאים: ארנבון (Oryctolagus cuniculus) ושני מיני ארנבות: ארנבת אירופית (Lepus europaeus) וארנבת הרים (Lepus timidus). אנליזת ד.נ.א מצאה שמוצא הארנבונים בספרד. ארנבון הבר ניצוד במהלך הפרהיסטוריה האירופאית מאז הפאליאולית ועד הניאולית. במהלך תקופת הקרח האחרונה בהולוקן המוקדם הוא נדחק לספרד ודרום צרפת עד התקופה הקלאסית העתיקה. במקורות יווניים עתיקים לא ברור תמיד אם הם התכוונו לארנבון או לארנבת. פוליביוס (204 לפנה"ס) בתיאור קורסיקה כתב שיש בה שועלים, כבשי בר וארנבונים. הוא הבחין בין ארנבונים וארנבות וכתב על הארנבון: "מרחוק הוא נראה כארנבת קטנה אך כאשר הוא נלקח בידים ניתן לראות הבדלים גדולים במראה ובטעם ואת רוב זמנו הוא מבלה מתחת לפני הקרקע". לכאורה נראה שזו הפעם הראשונה שבה אנו מוצאים בטקסטים העתיקים הבחנה ברורה בין המינים אם כי מחקרים מצביעים על כך שארנבונים מהמין Oryctolagus cuniculus לא חיו בקורסיקה. הארנבאי שהיה נפוץ בקורסיקה וסרדיניה היה המין פיקה סרדינאית (Prolagus sardus) שנכחד מאז.
לפי קיסר ארנבונים מבוייתים גודלו בבריטניה אך לא נאכלו. הקלטים לא אכלו ארנבונים כנראה בגלל אמונות טוטמיסטיות. הרומאים גידלו ארנבונים וארנבות ב- leporariae שהם מכלאות גדולות עבור ארנבאים. הם חיו במכלאות בהן הם עברו החתמה חלקית אך לא בוייתו. סטרבו (שנת 50 לספירה) שארנבונים הפכו להרסניים מאד בספרד ואנשים החלו לצוד אותם בעזרת סמורים וחמוסים שהובאו מאפריקה. שיטת ציד זו מוזכרת גם על ידי פליניוס. בהמשך ההסטוריה של המין הוא עבר ביות וסלקציה למופעים המוכרים היום.
מקור עיקרי:
.'Rast-Eicher A. 2014. 'Speciality fibres for special textiles
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
