סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין ולפני יוני הרדיסיות - יונת הבית

 

"משנה. אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין. ואין מאמירין את העגלים אבל מלעיטין. ומהלקטין לתרנגולין ונותנין מים למורסן אבל לא גובלין, ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך, אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין, ולפני יוני הרדיסיות" (שבת, קנה ע"ב).


שם עברי: יונת הבית    שם באנגלית: Domestic pigeon

שם מדעי: Columba livia domestica    שמות נרדפים במקורות: תסיל


נושא מרכזי: מהן יוני הרדיסאות?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על יונת הבית הקש/י כאן.

 

מדברי המשנה והגמרא המובאים בסוגייתנו אנו לומדים על שני סוגי יונים שגודלו על ידי האדם: יוני שובך ויוני הרדיסיות. מדברים אלו לא ניתן להסיק האם מדובר בשני זנים שונים או בשתי צורות גידול. פירוש הערוך (ערך "יון") רומז על אפשרות שמדובר בתהליך ביות מסויים שנעשה על ידי הורדוס: "... גמ' מאן דתני הורדוסיות על שם הורודוס פי' הורודוס המלך הביא יונים מן המדבר וגידל אותם בישוב ונעשו תרבות ונקראו על שמו הורדוסיות ומאן דתני דורסיות על שם המקום שהביאם משם". יוסף בן מתתיהו תיאר פריסטראון (סוג שובך) מול הר הבית ובארמונות הורדוס, שהיה חובב יונים וגידלן לנוי. תאור הבאת היונים מהמדבר עולה בקנה אחד עם ההנחה המקובלת שאב המוצא של יונת הבית הוא יונת הסלע (Columba Livia). מאידך גיסא מקורות היסטוריים מעידים שכנראה היונה בויתה לפני יותר מ-3,000 שנה במסופוטמיה ובמצרים. ניתן ליישב את הסתירה בכך שיוני הרדיסאות היו זן שונה שבויית במועד מאוחר יותר.

מסקנה העולה מסוגייתנו ומסוגיות נוספות היא שיוני הרדיסיות היו תלויות באדם במידה רבה יותר משום שבניגוד ליוני שובך הן לא היו מסוגלות לעוף למקורות מים. "אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך, אבל נותנין לפני אווזין ולפני תרנגולין ולפני יוני הרדיסיות. מאי טעמא? לאו משום דהני מזונותן עליך והני אין מזונותן עליך? וליטעמיך, מאי איריא מיא, אפילו חיטי ושערי נמי לא! אלא שאני מיא דשכיחי באגמא"(1). מפרש רש"י: "הרדיסאות - על שם מקומן, וניזונין בתוך הבית". רבינו יהונתן על הרי"ף (שבת (לפי דפי הרי"ף, משניות סז ע"א) כתב: "אין נותנין מים לפני הדבורים וכו', ואעפ"י שמזונותן עליו דבשאר מאכלים שדי' לקמייהו אבל מים אסור, דשאני מים דשכיחי שהן מעופפות ומוצאות מים הרבה בנהרות ובאגמין. אבל לפני אווזין ותרנגולין, דאין דרכן לצאת הנה והנה, נותנין אפילו מים, ויוני הדריסאות, נמי אין דרכן לעוף חוץ לבית כן כמנהג האווזין ואין המים מצויין להם".

לגידולן בבתים ותנועתן המוגבלת של יוני הרדיסאות היו השלכות הלכתיות נוספות. בתוספתא (שבת, ליברמן, פי"ב הל' ד) נאמר: "הצד צבי חיגר וחולה וקטן פטור, הצד את הישן חייב. הצד יוני שובך ויוני עליה וצפרים שקיננו בטפיחין ובבירה וכל דבר שמחוסר צידה חייב, אווזין ותרנגלין ויונים הרדסיות וכל דבר שאין מחוסר צדה פטור וכו'". הסוגיה במסכת ביצה (כד ע"א) דנה בהגדרת המונח "צידה":

"זה הכלל כל המחוסר צידה וכו'. היכי דמי מחוסר צידה? אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאומר הבא מצודה ונצודנו. אמר ליה אביי: והא אווזין ותרנגולין, שאומרים הבא מצודה ונצודנו, ותניא: הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות פטור? אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב, והללו אין באין לכלובן לערב. והרי יוני שובך ויוני עלייה, דבאין לכלובן לערב. ותניא: הצד יוני שובך ויוני עלייה, וצפרים שקננו בטפיחין בבירות - חייב! אלא אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב ומזונותן עליך, והללו באין לכלובן לערב ואין מזונותן עליך".

על פי שמואל יוני הרדיסאות אינן מחוסרות צידה לא רק משום שאינן יכולות לברוח אלא גם משום שמזונותיהן מוטלות על בעל הבית.

בתוספתא במסכת ביצה (ליברמן, פ"א הל' י') אנו לומדים שבניגוד ליוני שובך הרי שיוני הרדיסאות אינן מוקצות משימוש ביו"ט ולכן אינן צריכות "זימון": "זימן בתוך הקן ומצא לפניה אסורין על פתחה מותרין. אמר רבי שמעון בן לעזר מודים בית שמיי ובית הלל שאם זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן שהן אסורין. במי דברים אמורים ביוני שובך ויוני עליה וצפרין שקיננו בטפיחים ובבירה אבל אווזין ותרנגלין ויונים חדסיות אין צריכין זימון מפני שהן ברשות אדם וכו'".

העובדה שיוני הרדיסאות מזומנות לאדם פוטרת אותן ממצוות שילוח הקן: "... וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר, לפניך בדרך למה לי? לומר לך: מה דרך שאין קנו בידך, אף כל שאין קנו בידך, מכאן אמרו יוני שובך ויוני עלייה שקננו בטפיחין ובבירות, ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס חייב בשילוח, אבל קננו בתוך הבית, וכן יוני הרדסיאות פטור משילוח" (חולין, קלט ע"ב).

לסכום: יוני הרדיסאות הן יונים המקננות בחללים סגורים ואינן נוטשות אותם. יוני הרדיסאות שנוטשות את הקן נקראות בלשון חז"ל "מורדות" (חולין, קלט ע"ב). מזונות יוני הדריסאות מוטלים על בעל הבית ולכן מותר להאכילן ולהשקותן בשבת וכן אין צורך "לזמנן" לאכילה ביום טוב. יונים אלו פטורות ממצוות שילוח הקן. מתוך ההשוואה ליוני שובך ויוני עלייה שגם הן נחשבות ליוני בית אך אין מזונותיהן על בעל הבית נוכל להסיק שיוני הרדיסאות זוכות לטיפול מיוחד הנובע מכך שהן רתוקות לקינן או לחלל שבו הוא נמצא.

ראיה נוספת לזהות יוני הרדיסאות ניתן למצוא בדבריו של רב כהנא, בסוגיית שילוח הקן (חולין, קלט ע"ב), המתאר את מקום משכנן של היונים: "אמר רב כהנא: לדידי חזיין, וקיימן שיתסר דרי בפתי מילא וכו'"(2)

. רב כהנא מתאר את הקינים ככוכים או חורים המסודרים ב – 16 שורות זו מעל זו שכל אחת מהן באורך מיל. ייתכן ויש בדבריו גוזמא מסויימת(3) אך התמונה המתקבלת היא שמדובר בקיר נקוב בכוכים רבים המסודרים בשורות ארוכות זו מעל זו. ברור שמבנה זה איננו שובך או עלייה רגילים או צורות גידול נוספות כטפיחים, בירות(4) ומגדלים.
 

מקור השם "יוני הדריסאות"

מסקירת הנוסחאות בכתבי היד והדפוסים מתברר שקיימות 24 גרסאות שונות לשם "יוני הדריסאות" (ראו במאמרו של א. ארן). לדעת א. ארן ניתן לחלק את הנוסחאות השונות לשתי קבוצות שכל אחת מהן כוללת נגזרות של אחת מהצעות הזיהוי שהובאו במחלוקת האמוראים במסכת חולין (קלט ע"ב): "ואיזהו שאינו מזומן וכו'. רבי חייא ורבי שמעון, חד תני הדרסיאות, וחד תני הרדסיאות, מאן דתני הרדסיאות על שם הורדוס, ומאן דתני הדרסיאות על שם מקומן". לדעת ארן קבוצת שמות אחת נגזרה משמו של המלך הורדוס ואילו הקבוצה השניה נגזרה משם מקום שנקרא בעבר הריס, ריס, ריסה או רוסה. לדעתו השוני המועט בין שתי ההצעות הראשיות המסתכם בהחלפת מקומן של האותיות דל"ת ברי"ש מעיד על מוצאן המשותף. ייתכן אם כן שהכוונה למקום הקשור הן להורדוס והן לגידול סוג מסויים של יונים. ישוב אחד המתאים לתנאים הנ"ל הוא העיר מריסה (מרישה המקראית) שנמצאו בה שרידים הקשורים לגידול יונים והייתה בחלק מההיסטוריה שלה מרכז אדומי. היה ששיער שהורדוס יליד מריסה והחזיק באחוזות מסביב לה (ראו עוד בהרחבה במאמרו של א. ארן). ז. וילנאי חלק על זיהוי מקום היונים ("על שם מקומן") במרישה וסבר שמוצאן של "יוני הדריסאות" הוא בחורבות יישוב הנקרא בערבית דורסיה הנמצא 8 ק"מ צפונה. וועדת השמות קראה ליישוב מדרס בעקבות השם הערבי. בשיפולים הצפוניים של היישוב נמצאת מערה מסוג הקולומבריום ובדפנותיה חצובים טורי כוכים לגידול יונים. גם היום מקננות במערה יוני בר רבות. ייתכן שבר דרוסיי(5) ובן דרוסאיי(6) הגיעו מדורסיה. אפשרות זיהוי נוספת למקום ממנו הובאו היונים הוא האי רודוס (ח. י. קאהוט ערך "יון").
 

גידול יונים בארץ ישראל בעין המחקר המדעי

מקורות ספרותיים ועדויות ארכיאלוגיות מצביעים על גידול יונים כענף חקלאי חשוב שפותח בארץ ישראל והתקיים בה כאלף שנה מתקופת שלטון בית תלמי (המאה ה – 4 לפנה"ס) עד התקופה הביזאנטית (המאה ה – 6 לספירה). ענף זה סיפק בשר למאכל וזבל חקלאי בכמויות גדולות ונחשב לרווחי למדי. בספרות חז"ל אנו מוצאים כמה שיטות גידול: "יוני עליה", "יוני טפיחין" ו"יוני שובך" שהכוונה ליונים הגדלות בבתים ובקרבתם בניגוד ליוני פרא ששכנו ב"בורות", "שיחין", "מערות" ו"בירות". המחקר הארכיאולוגי זיהה מבנים מסוגים שונים העשויים להתאים לשמות אלו. נמצאו מגדלים גבוהים שבדפנותיהם כוכים או מבנים שחלקם התחתון חצוב באדמה ומעליו קירות בנויים. ככלל נקראו היונים שגודלו במבנים אלו בשם "יוני שובך" כאשר המשותף להם הוא יכולת תעופה. המלומד הרומי וארו (116-27 לפנה"ס) תיאר מגדל יונים המכונה "פריסטראון" או "פריסטרופיון", שהכיל עד 5,000 יונים וייתכן והוא הנקרא בספרות חז"ל "שובך". צורת גידול נוספת הייתה של "יוני הדריסאות" שהתנהלה במערות חצובות מתחת לפני הקרקע ובהן גידלו זנים בעלי כושר תעופה מוגבל.

וארו תיאר טיפוסים שונים של יונים וייתכן שכל אחד מהם התאים למבנה שובך אחר. הוא ציין סוג אחד של יוני סלע צבעוניות וחששניות שגודלו במגדלים וגגות בתים. יונים אלו עפו לשדות וניזונו שם. סוג שני של יונים עדינות יותר ולבנות, הסתפקו במזון ביתי וחיו סביב הבית. את שני הסוגים הכליאו, לדבריו, ונוצר סוג שלישי של יונים שאותו שיכנו בפריסטראון. מסתבר ש"יוני הרדיסאות" היו זן נוסף שגוזליו כבדים בעל קצב גידול מהיר שמחזור חייו המלא התנהל בכוכי המערה שבה בקע.

כבר מראשית המחקר המודרני של ארץ ישראל תוארו, בעיקר בשפלת יהודה, מערות שבדפנותיהן חצובים כוכים קטנים בצורות גיאומטריות שונות. מערות אלו נקראו קולומבריה על שם היונה ברומית (columba). היו חוקרים שטענו שמערות אלו שימשו לקבורת אפר נפטרים ועוד. הסברה שהקולומבריה בארץ ישראל שימשו לקבורה נשענה על האסתטיקה והפאר של המערות אך סברה זו הופרכה משום שידוע שקבורה רומית זו נעשתה בכוכים שגובהם כפול מגובה הכוכים בשפלת יהודה. י. טפר וחוקרים אחרים סבורים שמתקני הקולומבריה שנמצאו בשפלת יהודה היו בתי גידול ליונים מאמצע המאה ה – 3 לפנה"ס עד כיבוש מרישה בשנת 125 לפנה"ס. עובדה היסטורית זו המובאת במאמרו של י. טפר סותרת לכאורה את הצעתו ש"יוני הורדיסאות" נקראו על שם "מריסה". קשה להניח (אם כי אפשרי) ששמו של מקום שבו פסקו לגדל יונים בשנת 125 שנה לפנה"ס יונצח בשיטת גידול יונים שהייתה מקובלת בתקופת המשנה והתלמוד. טפר הבדיל בין חכמי המשנה והתוספתא שהשתמשו בשם "יוני ההדרסיאות" מבלי לפרש אותו לבין חכמי התלמוד שכבר לא הכירו את שיטת גידול זו ולכן ניסו לפרש את המונח.

 

    

תמונה 1. שובך מהמאה ה - 16 בסקוטלנד   
צילם: 
Kim Traynor

 

תמונה 2. שובך מדגם "כוורת דבורים"       
צילם: 
Kim Traynor

   

    
תמונה 3. קולומבריום - בית גוברין   תמונה 4. קולומבריום - בית גוברין

   

 


(1) פירוש: אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [משנתנו גם כן מדוייקת] כהסבר זה, שכן אמרו שאין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך, אבל נותנין לפני אווזין ולפני תרנגולין ולפני יוני הרדיסיות. מאי טעמא [מה טעם] הבדל זה? לאו [האם לא] משום דהני [שאלה] אווזים ותרנגולים מזונותן עליך, ודבורים ויונים אין מזונותן עליך. ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], מאי איריא מיא [מה הסיבה שנקט דווקא מים]? אפילו חיטי ושערי נמי [חיטים ושעורים גם כן] לא יתן! אלא לא זה הטעם, כי אם שאני מיא דשכיחי באגמא [שונים המים שהם מצויים באגם] ובעוד מאגרים ואין צורך לטרוח ולהביא מים לדבורים וליוני שובך היכולים למצוא את מימיהם באותם מאגרים בעצמם, מה שאין כן במזונות.
(2) פירוש: אמר רב כהנא: לדידי חזיין [אני עצמי ראיתי אותן, את היונים הללו], וקיימן שיתסר דרי בפתי מילא [והיו עומדות בשש עשרה שורות ברוחב מיל] וכו'".
(3) מהמשך דבריו של רב כהנא ניתן להסיק שאין הם מתייחסים למציאות ריאלית בלבד: "... והוה קרא קירי קירי, הוה חד מינייהו דלא הוה קרי קירי קירי, אמרה לה חברתה: סומא, אמרי קירי קירי! אמרה: סומא, אמרי קירי בירי! אתיוה ושחטוה. א"ר אשי, אמר לי רבי חנינא: מילין; מילין סלקא דעתך? אלא אימא: במילין".
(4) רש"י (חולין, קלט ע"ב): "טפיחים - שנותנין בהן קדרות קטנות בחומה וקורין בוייל"ש. ובבירות - דירות ומגדל עיר.
(5) "רבי יוחנן אמר לבר דרוסיי חות ותבר כל אילין צלמייא דגו דימוסין ונחת ותבר כולהון פרא חד ולמה כן אמר רבי יוסי בי רבי בון מפני שנחשד ישראל אחד להיות מקטיר עליו" (ירושלמי, וילנא, עבודה זרה, פ"ד הל' ד').
(6) "גמרא. וכמה? אמר רבי אלעזר אמר רב: כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי. איתמר נמי, אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישולי נכרים וכו'" (שבת, כ ע"א).


מקורות עיקריים: 

יא. ארן, "יוני הרדסיאות בספרות התלמודית ומערות הקולומבריה במרישה", תרביץ כרך לד, תמוז תשכ"ה, עמ' 356 - 362.
ז. וילנאי, "בעניין יוני הדרסיאות". תרביץ כרך לה חוברת ב', טבת תשכ"ו.
יותם טפר, בעלי חיים באספקלריה ההיסטורית. קולומבריום, פריסטראון ושובך: בתי גידול מלאכותיים ליונים בארץ ישראל בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזאנטית. בתוך: בני אדם וחיות אחרות באספקלריה היסטורית, עורכים: ב. ארבל, י. טרקל, וס. מנשה. ירושלים, כרמל תשס"ז. עמ' 133-159.

לעיון נוסף:

יגאל טפר, "עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים בארץ" בתוך: אדם ואדמה בארץ ישראל הקדומה, עורכים: א. אופנהיימר, א. כשר וא. רפפורט, הוצאת יד בן צבי ירושלים תשמ"ו, עמ' 196-170.


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר