|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
השום והבוסר והמלילות שרסקן מבעוד יום – שום הגינה
"מאן תנא דכל מידי דאתי ממילא שפיר דמי? אמר רבי יוסי ברבי חנינא: רבי ישמעאל היא. דתנן: השום והבוסר והמלילות שרסקן מבעוד יום, רבי ישמעאל אומר: יגמור משתחשך, ורבי עקיבא אומר: לא יגמור" (שבת, קמ ע"א).פירוש: ושואלים: מאן [מי הוא] התנא הסבור שכל מידי דאתי [שבא] ממילא, מעצמו, ולא על ידי פעולה בידיים, שפיר דמי [יפה נחשב, מותר] בשבת? אמר ר' יוסי בר חנינא: דעת תנא זה, דעת ר' ישמעאל היא, דתנן [שכן שנינו במשנה]: השום והבוסר של ענבים, וכן המלילות של חטים שרסקן מבעוד יום, ר' ישמעאל אומר: יגמור ויטפל בהם משתחשך. שלאחר גמר הריסוק שמים את הדברים הללו תחת משקולת, כדי שהנוזלים ימשיכו לצאת. ור' עקיבא אומר: לא יגמור (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שום הגינה שם באנגלית: Garlic שם מדעי: Allium sativum
ראו הרחבה לנושא זה במאמר "מאוכלי שום אסור בישראל ואסור בכותים" (נדרים, לא ע"א).
לריכוז המאמרים שנכתבו על שום הגינה הקש/י כאן.
בנוסף לאכילת השום כחי ומבושל ("משכחת לה בתומי וכרתי" (ברכות, לח ע"ב)) כנראה שהשתמשו גם במיץ השום. נאמר בסוגייתנו: "... דתנן: השום והבוסר והמלילות שרסקן מבעוד יום וכו'". מפרש הרמב"ם (עדויות, פ"ב מ"ו): "השום "אלת'ום". והבוסר "אלחצרם". והמלילות כרמל של חטים. אמר שאם רסקן מערב שבת להוציא מהן מימיהן ונכנסה שבת והם מרוסקין, רבי ישמעאל אומר: שיגמור שחיקתן בידו ויוציא צירן. ואף על פי שרבי ישמעאל תלמיד רבי עקיבה הלכה כרבי ישמעאל". קשה לדעת מה היה השימוש במיץ זה אך ייתכן שבדומה לימינו גם בעת העתיקה השתמשו בשום לרפואה באופן זה ולא רק בהיותו שלם. מסתבר יותר שהמיץ שימש לרפואה, אולי כחלק ממשקה מסוים, ולא לבישול משום לצורך זה די להוסיף לתבשיל את שיני השום השלמים.
|
