טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

מאוכלי שום אסור בישראל ואסור בכותים – שום הגינה

"מתניתין: הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור בכותים; מאוכלי שום אסור בישראל ואסור בכותים; מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותים" (נדרים, לא ע"א). 
 

שם עברי: שום הגינה   שם באנגלית: Garlic   שם מדעי: Allium sativum

שם נרדף במקורות: תומא   שמות בשפות אחרות: ערבית - תום


נושא מרכזי: ערכו הרפואי של השום.

לריכוז המאמרים שנכתבו על שום הגינה הקש/י כאן.

השום היה בשימוש כמזון וכתרופה בתרבויות רבות מזה אלפי שנים. התיעוד המוקדם ביותר שלו הוא מהתקופה בה נבנו הפירמידות של גיזה (כ – 2500 לפנה"ס). השום מוזכר כתרופה בכתבים עתיקים רבים נוספים על המקרא וספרות חז"ל. כתבו עליו למשל היפוקרטס, גלן (Galen), פליניוס ודיוסקורידס. בכתבים אלו הוא הוא מומלץ כטיפול למגוון מצבים רפואיים כמו טפילים, בעיות נשימה ועיכול וחולשה. לשום יתרונות רפואיים רבים והוא מוכר כצמח רפואה במסורות עממיות רבות אך גם ברפואה הקונבנציונלית.

במשנתנו אנו לומדים על חשיבותו בעם ישראל. מפרש רש"י: "מאוכלי השום - בלילי שבת. אסור בישראל - דישראל רגילין לאכול שום מפני עונה שמקיימין מערב שבת לערב שבת ומרבה להם הזרע, כדאמר: אשר פריו יתן בעתו אלו תלמידי חכמים המשמשין מטותיהן מערב שבת לערב שבת. אכילת השום בליל שבת היא אחת מעשר התקנות שתיקן עזרא: "... ושיהו אוכלין שום בע"ש משום עונה, דכתיב: אשר פריו יתן בעתו וא"ר יהודה, ואיתימא רב נחמן, ואיתימא רב כהנא, ואיתימא רבי יוחנן: זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. ת"ר, חמשה דברים נאמרו בשום: משביע, ומשחין, ומצהיל פנים, ומרבה הזרע, והורג כנים שבבני מעיים; ויש אומרים: מכניס אהבה ומוציא את הקנאה".

גם בימינו ידוע השום כמאכל מעורר תשוקה (aphrodisiac). מחקרים רפואיים הוכיחו ששום ממריץ את זרם הדם ומגרה את ייצור האנזים NOS (nitric oxide synthase) במיוחד בפרטים שאנזים זה נמצא אצלם בכמות נמוכה. לאנזים זה תפקיד ביכולת ההולדה. דברי הברייתא "ומרבה את הזרע" כפשוטם מוכחים בניסויים קליניים. לדוגמה ניסוי שנערך על עכברים (מערכת הרבייה שלהם דומה לאדם). בניסוי זה ניתן לעכברים מיצוי מימי של שום כתוספת למזון במשך שלושה חודשים. נמצא שבחיות הניסוי חלה עלייה משמעותית במשקל צינורות הזרע ועלייה בספירת הזרע בהשוואה לחיות הבקרה. מחקר אחר מצא שמיצוי מימי של שום מגן מפני השפעתה המזיקה של חשיפה לזיהום עופרת וגורם לעלייה במשתנים השונים המבטאים את איכות הזרע (1).

יתרונותיו הרפואיים של השום מיוחסים לתרכובות הנכללות בשתי קבוצות עיקריות: פלבנואידים ותרכובות המכילות גפרית. מבין תרכובות אלו הוכחה בבירור, בצריכה נורמלית של שום, תרומתן של תרכובות מקבוצת thiosulfinates שהחשובה ביניהן היא האליצין (Allicin) (70-80%) המקנה לשום את טעמו וריחו האופייניים. האליצין פועל כנוגד חמצון יעיל ביותר ומכאן גם חלק גדול מחשיבותו הרפואית. התברר שלא האליצין עצמו הוא נוגד החימצון אלא חומצה סולפנית ונגזרות נוספות שהן תוצר פירוק שלו המגיבות עם הרדיקלים החופשיים העלולים להוות סכנה לתאי הגוף. מסתבר אם כן שיתרונתיו של השום וחסרונותיו כמדיף ריח חזק ולא נעים תלויים באותו חומר. האליצין איננו קיים בשום לפני כתישתו ורק לאחר כתישה או אכילה מתקיימת ריאקציה כימית שבסופה הוא נוצר. התאים השלמים של השום מכילים נגזרת חסרת ריח של חומצת אמינו המכילה גופרית, הידועה בשם alliin. כאשר התאים מרוסקים, alliin בא במגע עם האנזים alliinase הנמצא בתאים שכנים והוא הופך לאליצין.

לאליצין יש השפעה אנטיבקטריאלית והוא מומלץ גם היום כתרופה ביתית כנגד דלקת גרון. דוד מירלמן ומאיר וילצ'ק ממכון ויצמן גילו כי האליצין מנטרל שני אנזימים: ציסטאין פרוטאינז ואלכוהול דהידרוגנז. אנזימים אלה חיוניים לתהליכי חיים של חיידקים, לפטריות, ולנגיפים, כולל אלו הגורמים למחלות בגוף האדם, ונטרולם יכול למנוע או לעכב התפתחות של מחלות, דלקות וזיהומים. הגילויים האלה עשויים להביא לשימוש באליצין כתרופה נגד חיידקים שהתפתחה בהם עמידות לסוגי אנטיביוטיקה שונים. יכולת זו עשוייה לספק הסבר לדברי הברייתא "והורג כנים שבבני מעיים". "כינים" בלשון חז"ל אינם רק החרקים הידועים לנו בשם זה אלא יצורים קטנים אחרים. ייתכן אם כן שהכוונה לטפילי מעיים מסוגים שונים. מחקרים קליניים רבים שהתבצעו עם שיני שום או טבליות שום מוכיחים שלכמויות קטנות שלו יש השפעה משמעותית על מערכת ההובלה (מערכת הדם) בעזרת הפחתת רמת הכולסטרול ולחץ הדם ומניעת אגרגציה של לוחיות הדם. מחקרים אפידמיולוגיים ומחקרים על בעלי חיים מצביעים על מעמדו של השום כמונע תופעות סרטניות ובמיוחד במעי.

רבותינו הכירו את השום גם כתרופה לדלקת בשיניים. "לככא, אמר רבה בר רב הונא: ליתי תומא יחידאה, ונימרסיה במישחא ומילחא, ונתביה אטופראי דאליונא דההוא גיסא דכייב ליה, ונהדר ליה גדנפא דלישא וניזדהר לבישריה, דקשי לחיורא" (גיטין, סט ע"א). על פי פירוש רש"י לקטע זה התרופה למחלת שיניים "פנימיים" הוא ראש שום בעל צלע אחת. יש לשחקו ולמרוח אותו אך ורק בעזרת צפורן הבוהן על מנת שלא יגע בבשר האדם. על פי הגמרא השום הנוגע בבשר עלול לגרום לצרעת. מעניין שגם היום מזהירים לא לחשוף את העור לשום בריכוז גבוה משום שהוא עלול לגרום לגירויים בעור ובעיניים עד כדי כוויות חמורות על פני העור. ייתכן ובזכות פעילותו האנטי-בקטריאלית של השום השתמשו בקליפותיו (וקליפות בצל(2)) לצורך חבישה: "יוצאין במוך ובספוג שעל גבי מכה ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיחה יוצאין בקליפת השום ובקליפת הבצל שעל גבי מכה אם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא יתן כתחלה בשבת" (תוספתא, שבת, ליברמן, פ"ו הל' ג').

"אמר רב הונא: כל עיר שאין בה ירק אין תלמיד חכם רשאי לדור בה. למימרא דירק מעליא? והתניא: שלשה מרבין את הזבל וכופפין את הקומה ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ואלו הן: פת קיבר ושכר חדש וירק. לא קשיא: הא בתומי וכרתי הא בשאר ירקי, כדתניא שום ירק כרישין חצי ירק" (עירובין, נ"ה ע"ב). רש"י: "תומי וכרתי - לא מעלו, כך שמעתי, ונראה בעיני תומי וכרתי מעלי, והכי תניא (בבא קמא ע"ב ע"א) חמשה דברים נאמרו בשום משביע, משחין, ומצהיל הפנים, ומרבה את הזרע והורג כינה שבמעים, וכרישין נמי תניא בברכות (מד, ב) דיפין לבני מעים". שום ירק - אני שמעתי לגנאי, ואני אומר לשבח". מעניין לראות את הפער מה עמדתו האישית של רש"י ביחס לשום ובין מה ששמע מאחרים. ייתכן ופער זה מבטא את ההבדל בין יחסם של אומות העולם לשום ובין יחסם של ישראל. הקיסר מרקוס אורליוס גינה את היהודים על ריח השום הנודף מהם ואילו בספרות חז"ל מיוחסות לשום תכונות חיוביות רבות.
    

שום שעיר – מין קרוב בעל פרחים דומים לשום הגינה

שום הגינה הוא מין בסוג שום הנמנה על משפחת השושניים. סוג זה הוא הגדול מבין הסוגים השייכים למשפחה הגדלים באופן טבעי בארץ . הסוג מונה 42 מינים ואילו הסוג השני בגודלו, הזמזומית, מונה רק 12 מינים. קרוב משפחה מוכר של השום הוא בצל הגינה השייך גם הוא לסוג שום. החלק העיקרי הנאכל בשום הוא איבר האגירה התת-קרקעי הנקרא בצל (בצל איננו רק שם של ירק אלא גם שמו של סוג איבר אגירה בדומה לפקעת). השום ובצל הגינה שונים בכמה פרטים. בניגוד לבצל בעל העלים החלולים  (לכן הוא גם נקרא בצל נבוב) הרי שלשום יש עלים שטוחים. הבצל של "בצל הגינה" מורכב מגלדים העוטפים זה את זה ואילו בצל השום, בגמר ההתפתחות, מורכב מבצלצולי-ריבוי רבים (שיני השום) הנוצרים בחיקי הגלדים. בצלצולים אלה הולכים וגדלים במשך חיי הצמח תוך כדי התרוקנות הגלדים שבחיקם הם נוצרים ולכן בבצל הבוגר של השום אנו רואים רק את בצלצולי-הריבוי (שיני השום) העטופים קליפות קרומיות שרידי הגלדים שהתרוקנו. כל בצלצול נושא בראשו ניצן ומסוגל להתפתח לצמח העומד ברשות עצמו.

שני הצמחים, השום ובצל, מוזכרים במקרא רק פעם אחת כמאכלים שבני ישראל רוצים לשוב עבורם למצרים: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החצר ואת הבצלים ואת השומים" (במדבר, י"א ה'). השום היה צמח חקלאות עתיק באזורנו וניתן ללמוד זאת מכך שבלשונות השמיות שמותיו דומים. השום משמש מאז ועד ימינו כצמח למאכל ותיבול ובעל ערך רפואי חשוב.
 

(2) אחת מ"תרופות הסבתא" המומלצות לעצירת שטפי דם היא הנחת קרום של גלד בצל.

 
 

רשימת מקורות:

י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 172).

לעיון נוסף:

שום משולש ושום שעיר באתר צמח השדה

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.