טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

חזן רומנא דקדחי אפום דני – רימון מצוי

"אמרי ליה חזן חביתא דתלי בדיקלא לאביי אמר ליה מדלי עסקך כדיקלא לרבא אמר ליה חלי עסקך כתמרי אמרי ליה חזן רומנא דקדחי אפום דני לאביי אמר ליה עשיק עסקך כרומנא לרבא אמר ליה קאוי עסקך כרומנא" (ברכות, נו ע"א).

פירוש: שוב אמרי ליה [אמרו לו]: חזן חביתא דתלי בדיקלא [ראינו חבית התלויה בדקל]. לאביי אמר ליה [לו] כפתרון: מדלי [ירום] עסקך כדיקלא [כדקל]. ואילו לרבא אמר ליה [לו]: חלי [ימתק] עסקך כתמרי [כתמרים] שהם זולים מאד בבבל, וכך תאלץ למכור את סחורתך. שוב אמרי ליה [אמרו לו]: חזן רומנא דקדחי אפום דני [ראינו רימון המכה שורשים בפי החביות]. לאביי אמר ליה [לו]: עשיק [יתיקר] עסקך כרומנא [כרימון]. ולרבא אמר ליה [לו]: קאוי [יחמץ] עסקך כרומנא [כרימון] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: רימון מצוי    שם באנגלית: Pomegranate    שם מדעי: .Punica granatum L 

שם נרדף במקורות: רימונא שמות בשפות אחרות: ערבית - רמאן


נושא מרכזי: טעמם של הרימונים
 

לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על הרימון הקש\י כאן.

בפתרון חלומם של אביי ורבא משתמש בר הדיא ברימון כסמל הן לעושר והן לטעם עפיצות (תחושת יובש או חספוס בפה הנגרמת מאכילת מזונות או שתיית משקאות המכילים טאנין). העושר מתבטא ברימון במספר הגרגירים הגדול שאין דומה לו בין הפירות (ראו במאמר "כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון" (סנהדרין, לז א)). בשורות הבאות אתייחס לשימוש שנעשה ברימון כסמל לעפיצות ("קאוי").

אנחנו יודעים במשתמע שחז"ל הכירו זנים שונים של רימון מתוך דברי התוספתא (תרומות, ליברמן, פ"ה הל' י'): "רבי יהודה אומר: רמונים מתוקין אסורין כל שהן. כיצד? נפל אחד מהן לתוך הרבוא כולן אסורין נפל מרבוא לתוך רבוא כולן אסורין וכו'". התוספתא עוסקת בדיני ביטול ברוב של תרומה. לדעת רבי יהודה רימונים מתוקים שהתערבבו באחרים אינם בטלים כנראה בגלל ערכם וחשיבותם ונשארים אסורים. תמיכה בהשערה שהסיבה לכך שהם אינם מתבטלים בגלל חשיבותם ניתן לראות הן מתוך השוואה למינים אחרים שאינם מתבטלים והן מתוך כך שאם מפרקים אותם הם בטלים ("... נתפצעו אגוזין נתפרדו רמונין נתפתחו חביות נתחתכו דלועין נתפרסו ככרות יעלו באחד ומאתים וכו'"). כתב הר"ש ליברמן: "לא אמר רבי יהודה אלא ברימונים מתוקים, כלומר, כל הרימונים שאינם חמוצים או חריפים וכדומה" (תוספתא כפשוטא, פ"ה עמ' 366). מהלכה זו אנו לומדים שהרימונים המתוקים היו עדיפים על פני המינים האחרים. לענ"ד ניתן לכלול בין הרימונים בעלי הטעם הנחות רימונים הגורמים לתחושת עפיצות. תחושה זו אמנם קרובה לטעם חמוץ ויש המבלבלים ביניהם אך מסתבר שהכוונה דווקא לעפיצות. מפרש רש"י: "לרבא אמר ליה: קאוי עסקך - לשון קהוי, הכל ישנאוהו".

את הפועל "קהוי" אנו פוגשים בגמרא בפסחים (קטז ע"א) ביחס לתפוח: "רבי אלעזר ברבי צדוק אומר מצוה וכו'. מאי מצוה? רבי לוי אומר: זכר לתפוח. ורבי יוחנן אומר: זכר לטיט, אמר אביי: הלכך צריך לקהוייה, וצריך לסמוכיה. לקהוייה זכר לתפוח, וצריך לסמוכיה זכר לטיט" (פסחים, קטז ע"א). בגמרא בשבת (קיא ע"א) נאמר: "תנן החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ, למימרא דחומץ מעלי לשינים? והכתיב: כחמץ לשינים וכעשן לעינים! לא קשיא, הא בקיוהא דפרי, הא בחלא וכו'"(1). "קיוהא דפרי" הוא תרכובת מסויימת הנמצאת בפרי שטעמה חמוץ ומזיקה לשיניים. אין מדובר במונח מקביל לטעם החמוץ משום שהוא כשלעצמו איננו מזיק שהרי אפילו בריכוז גבוה כבחומץ הוא נחשב למועיל. פירוש רש"י רומז על האפשרות שהכוונה לתרכובת הנמצא ביין שעדיין לא התיישן: "קיוהא - יין שלא נתבשל כל צרכו בענביו, קשה לשינים". יינות ובמיוחד יינות מענבים כהים (אדומים, שחורים) מכילים ריכוז גבוה של טאנינים. תרכובות אלו גורמות לתחושת העפיצות (Astringency) המלווה אכילת מאכלים עשירים בטאנין כמו פירות בוסר. בירמיהו (לא כח) נאמר: "בַּיָּמִים הָהֵם לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה". מפרש רש"י: "בוסר - פרי שלא נגמר והוא מקהה את השינים".

מאכל נוסף בעל טעם עפיץ הוא הלפת אלא שבו מיוחס לטעם זה אופי חיובי המעורר תיאבון: "אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא: הכל משהין בפני השמש, חוץ מבשר ויין. אמר רב חסדא: בשר שמן ויין ישן ... אמר רב אשי: הוה קאימנא קמיה דרב כהנא, ואייתו ליה גרגלידי דליפתא בחלא, ואי לאו דיהב לי איסתכני ... כללא דמילתא, כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא"(2) (כתובות, סא ע"א). הכלל שמביאה הגמרא לתאור מאכלים המסכנים את המריחים אותם מבלי לאוכלם ("כללא דמילתא, כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא") תקף גם לגבי לפת שנכבשה בחומץ שהרי יש בה "קיוהא". מפרש רש"י: "קיוהא - קיהיון שיניים איגרו"ר בלע"ז". ד"ר מ. קטן מתרגם egror = חמיצות (ראו עוד במאמר "לקהוייה זכר לתפוח וצריך לסמוכיה זכר לטיט" (פסחים, קטז ע"א)).

בספרות יוון ורומא אנו מבחינים בזני רימונים שונים שחולקו בעיקר לפי טעמם. תכונות אחרות של הפרי כגון גודל, צבע ומראה הודגשו פחות. תאופרסטוס ובעקבותיו פליניוס מנו חמישה זנים שהיו בימיהם: מתוקים, חמוצים, חמוצים-מתוקים, בעלי טעם קהוי (חמוצים מאד או עפיצים) והייני (vinosa). במקום אחר הם מזכירים תשעה זנים וייתכן והכוונה לתת זנים. גם בימינו מוכרים זני רימון שונים שטעמם נע בין מתוקים לחמוצים ברמות שונות. למרות תכולת הסוכר ברימון, המיץ שנסחט ממנו פעמים רבות עפיץ, בגלל נוכחות טאנינים. כאשר סוחטים את הפרי השלם העפיצות גבוהה משום שהקליפה מכילה את הכמות הגדולה ביותר של הטאנין.
 

 צילם: אלקנה ארליך   

(1) פירוש: תנן [שנינו במשנתנו] שהחושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ. למימרא [האם נאמר] כי חומץ מעלי [יפה] לשינים? והכתיב [והרי נאמר]: "כחמץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו (משלי י, כו(! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], כי ניתן לחלק ולומר כי הא [זה] שמשמע מהפסוק שאינו טוב לשיניים הרי זה בקיוהא ]בחומץ] של הפרי, ואילו הא [זה] שמשמע ממשנתנו שהוא טוב לשיניים הרי זה בחלא [בחומץ] שביין.
(2) פירוש: אָמַר רַב יִצְחָק בַּר חֲנַנְיָא אָמַר רַב הוּנָא: הַכּל מַשְׁהִין בִּפְנֵי הַשַּׁמָּשׁ, שהמשמש בסעודה ממתין עד שיאכלו האחרים כל מאכל, ואחר כך הוא אוכל, חוּץ מִבָּשָׂר וְיַיִן, שהם מעוררים תיאבון יתר, ונגרם לו צער אם לא יאכל מהם יחד עם הסועדים. אָמַר רַב חִסְדָּא: הכוונה היא דווקא לבָשָׂר שָׁמֵן וְיַיִן יָשָׁן ... אָמַר רַב אַשִׁי: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ [הייתי עומד לפני] רַב כָּהֲנָא וְאַיְיתוּ לֵיהּ גַּרְגְּלִידֵי דְּלִיפְתָא בְּחָלָא [והביאו לו עיגול של לפת בחומץ], וְאִי לָאו דִּיהַב [ואם לא שהיה נותן] לִי ממנו, אִיסְתַּכְּנִי [הייתי מסתכן] ... כְּלָלָא דְּמִילְּתָא [כללו של דבר]: כָּל דְּאִית לֵיהּ רֵיחָא וְאִית לֵיהּ קִיּוּהָא [שיש לו ריח או שיש בו חריפות], יש לתת ממנו לאדם הנמצא במקום, כדי שלא ינזק.

רשימת מקורות:

ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק הרימון. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה הקש/י כאן.

לעיון נוסף:

רימון מצוי באתר "צמח השדה"



 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.