|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך על גב הנהר – שועל
"תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה" (ברכות, סא ע"ב).
|
תמונה 1. תן זהוב צילם: Pro fberger | תמונה 2. שועל מצוי צילם: MaleneThyssen |
תמונה 3. שועל מצוי צילם: Peter Trimming |
תמונה 4. "שועלי שמשון" צילם: ג'ים הברמן באדיבות פרופ' ג'ודי מגנס אתר החפירה בחוקוק |
במשנה באבות (פ"ב מ"י) מובא מאמרם של חמשת תלמידי רבי יוחנן בן זכאי: "הם אמרו שלשה שלשה דברים: רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ... והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש". מפרשי המשנה התקשו מדוע דווקא בעלי חיים אלו נבחרו כסמל לענישה על ידי חכמים ומה הצורך בשלושה עונשים שונים. בשורות הבאות אתרכז במושא מאמר זה השועל. הגישה הרווחת בין המפרשים היא שנשיכת השועל חמורה יותר בגלל מבנה שיניו אך הם חלוקים במהות הנזק הנגרם מהן. רש"י באבות פירש: "נשיכת שועל. השועל הזה שיניו דקות ועקומות וקשה נשיכתו משאר נשיכות. ועקרב מטיל ארס מן העוקץ וכו'". לשיטת רש"י ייחודה של נשיכת השועל הוא בכך שהיא מכאיבה יותר בהשוואה לנשיכת בעלי חיים אחרים. המאירי מסביר מדוע הכאב גדול ומוסיף מאפיין נוסף של נשיכת השועל והוא שהכאב איננו מורגש מיד:
"ואמר אחר כך שנשיכתם נשיכת שועל כלומר אף על פי שלא ירגיש בעונש לשעתו בקירוב, זמן יגיעהו עונש חזק על כל עונשי שאר בני אדם. והוא ענין דמיון נשיכת שועל שהשועל שניו דקות ועקומות כלפי פנים ובשעה שהשנים נכנסות בבשר אין הבשר מרגיש בנשיכה כל כך מרוב דקות השן וחלקלקותה מצד כפיפתה, אבל כשבא להוציא את השנים מן הבשר נאחז הבשר בשנים שהם כפופים והוא נעתק עמהם, והוא אז מרגיש כאב גדול על נשיכת שאר בעלי חיים. והעקרב מטיל ארס מצד העוקץ ומתוך כך נקרא עקיצה. והשרף והוא מין נחש הוא מטילו מפיו דרך צפצוף ומתוך כך נקרא לחישה והארס מרוב דקותו אין הבשר מרגיש בו לשעתו אלא שאחר כך נוקב ויורד ומתפשט ומכאיב כאב חזק מתמיד ומסוכן וכו'".
מפרש נוסף המתייחס לגורמים לכאב נשיכת שועל הוא בעל "פרקי משה"(3) על אבות:
"ואמר שנשיכתן היא כנשיכת השועל, שהוא מעמיק מאד כשנושך, כמו שכתבו הטבעיים. ואמנם הגבול השני הוא עקיצת הכאב אחר הנשיכה, והנה נשיכת השועל איננו מכאיב כאב עוקץ, כי אין בו ארסיות, אך עקיצת העקרב היא עקיצה גדולה, עם שנשיכתו אינה אלא בעור, הנה לרבוי הארסיות שהוא נכנס ועובר מהרה הוא עוקץ, ועליו אמר ועקיצתן עקיצת עקרב וכו'".
"מגן אבות" לרשב"ץ מנמק באופן אחר את הכאב ולדעתו הוא נגרם מהצורך להרחיב את הפצע לצורך ריפויו: על כן אמר אחר כך, הזהר מהם שלא יענישוך כי עונשם חזק מאד שאין לו רפואה. דימה לנשיכת שועל ששיניו עקומות ועקושות ודקות, והבא לרפאות נשיכתו צריך להוסיף פצע באיזמל להרחיב הנשיכה". באופן זה פירש גם רע"ב: "נשיכת שועל - רפואתו קשה, לפי ששיניו דקות עקומות ועקושות וצריך הרופא לחתוך הבשר באיזמל ולהרחיב הנשיכה". במרכבת המשנה לר"י אלאשקר אנו מוצאים: "ויש גורסין שנשיכתן נשיכת שועל, הטעם ששאר המכות יעשה להם הרופא פתילה לרפאתה בנקל שהנשיכה שוה, ואמנם נשיכת השועל צריכה כמה פתילות, לפי ששניו עקומות כשיני המגירה".
מסתבר שהפרשנות ל"נשיכת השועל" המבוססת על מבנה שיני השועל מניחה שהשועל שאליו מתייחסת המשנה הוא השועל המצוי. מבין חיות הבר הטורפות שבסביבת האדם הוא המין הקטן ובעל השיניים הדקות ביותר. שיניו אכן נוטות לאחור (תמונה 5) אך מבנה דומה קיים גם במינים נוספים. לענ"ד אין די במבנה שיני השועל כדי להסביר מדוע דווקא נשיכתו נבחרה כדי לסמל נשיכה מכאיבה ביותר משום שחז"ל הכירו מיני טורפים גדולים ומסוכנים בהרבה(4). במדרש שמות רבה (וילנא, בשלח, כ"ב) נאמר:
"אחזו לנו שועלים שועלים קטנים, כשהיה מושל המלכיות לא היה מושלן אלא בחיות שנאמר (דניאל ז) וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא לשועלים, מה שועל זה קטן מן ד' חיות כך מצרים קטנים מן המלכיות שנאמר (יחזקאל כט) מן הממלכות תהיה שפלה וכו'".
על מעמדו הנחות של השועל אנו לומדים בסיפור המובא בגמרא בבבא קמא (קיז ע"א): "... אזל ריש לקיש א"ל לרבי יוחנן: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר ... א"ל רבי יוחנן לר"ש בן לקיש: ארי שאמרת נעשה שועל וכו'". השועל חלש וניתן להציל מידיו בניגוד לאריה:
"... ממשמע שנאמר הטרפה לא ישלם, יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם, ואי זו טרפה שחייב לשלם, כגון טרפת חתול שועל ונמייה, ומתוך שאמרה תורה תלמוד לומר אם טרוף יטרף, מה טרפה מיוחדת שאפשר לו להצילה, חייב לשלם, אף כל דבר שאפשר להצילו חייב לשלם ... ואי זו היא טרפה שהוא פטור מלשלם, כגון טרפת הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש וכו'" (מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים, נזיקין פרשה ט"ז).
ייתכן והשועל נבחר מסיבה הפוכה כלומר דווקא משום היותו קטן ופחות מסוכן. אמנם טורפים אחרים עלולים לטרוף ולהכאיב יותר אך השועל שנזקו קטן מתאים יותר לענישה על חטא זה. הסכנה הנובעת מיחס לא נאות לחכמים איננה ב"טריפה" אלא ב"נשיכה" בלבד.
לענ"ד ניתן להציע כיוון מחשבה שונה הקשור לתדמית השועל כ"פיקח" ו"ערמומי". המשנה איננה מזהירה מפני עונשם של חכמים רק בגלל חומרתו אלא בעיקר בגלל הקושי להישמר מפניו. המשנה אמנם מציעה להתחמם "כנגד אורן של חכמים" אך יחד עם זאת מזהירה שהקירבה אליהם והכרתם איננה מבטיחה לאדם שבמקרים של "חציית קוים אדומים" לא יספוג "הפתעות" לא נעימות שניתן היה לצפותן מראש ולהתגונן מפניהן. השועל ה"פיקח" ימצא דרך מתוחכמת להעניש את האדם הסורר. על עקיצת העקרב נאמר: "שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב" (סנהדרין, צז ע"א) (ראו גם כאן). גם הנחש תופס מקום של כבוד בין בעלי החיים הערמומיים ("וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלקִים" (בראשית, ג א'). הוא מסוגל להתגבר על מכשולים בדרכו ואף עלול להכיש באופן פתאומי ללא אזהרה מוקדמת. "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפן עֲלֵי ארַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפל רכְבוֹ אָחוֹר" (בראשית, מט י"ז) או "אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון" (קהלת, י י"א).
תמונה 5. שועל מצוי - גולגולת צילם: Sven Volkens
(1) Tristram, H. B., 1867, 'The Natural Historyof the Bible', pp. 85.
(2) בעת האחרונה חל שינוי בהתנהגות השועלים והם חודרים יותר ויותר לסביבות מאוכלסות. השועלים הפכו למין מתפרץ בשל הזמינות הגבוהה של מזון שמקורו בפסולת ליד יישובי אדם.
(3) ר' משה אלמושנינו נולד בערך בשנת רע"ח (1518) בסלוניקי. נפטר בקושטא בשנת ש"מ (1579).
(4) בגמרא בחולין (נג ע"א) אנו מוצאים ספק האם יש "דרוסת שועל" כנראה משום שהוא נמצא בגבול התחתון של בעלי חיים העלולים לגרום לנזק משמעותי המגדיר "טריפה".
אנציקלופדיה החי והצומח של א"י, כרך 7, עמ' 22.
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 67).
על "שועלים קטנים מחבלים כרמים" ראו מצגת שערך חנוך פלסר משדה אליהו. לצפיה לחצו כאן
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.