סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה ועקרב – עקצן צהוב 

 

"כי הא דרבי זירא, כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו: במטותא בעינא מנייכו לא תרחקוה, דתנינא: שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה ועקרב" (סנהדרין צז ע"א).

 

שם עברי: עקצן צהוב (עקרב צהוב)   שם באנגלית: Deathstalker   שם מדעי: Leiurus quinquestriatus


נושא מרכזי: מדוע נבחר העקרב לסמל אירוע המגיע בהיסח הדעת?

רבי זירא סבר שאין לעסוק בענייני הגאולה משום שהדבר עלול להרחיק אותה. הוא למד זאת מדברי הברייתא האומרת שהמשיח מגיע בהיסח הדעת כשם שמגיעים מציאה ועקרב. מפרש רש"י: "ועקרב - נושך האדם פתאום". רבים התקשו במימרא זאת משום שהיא סותרת לכאורה את דברי הגמרא בשבת (ל"א ע"א): "אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי: אי יראת ה' היא אוצרו אין, אי לא לא". אחת מהתשובות לסתירה נמצאת בדברי הרב מנחם ברוד בספרו "ימות המשיח" (הדברים נלקחו מתוך אתר צעירי חב"ד). הוא מחלק בין האיסור לחשב את הקץ לבין צפיה כפשוטה. לפי דבריו הכוונה במאמר זה היא, שלא נדע מתי תבוא הגאולה והיא תגיע בהפתעה כשם שמוצאים מציאה או נעקצים, ח"ו, על ידי עקרב. עלינו לייחל לבוא הגאולה ולחשוב עליה אך לא נדע מתי יגיע המשיח.

שאלה נוספת שיש לשאול היא האם אין מאורעות נוספים המגיעים בהיסח הדעת ובאופן ספציפי יותר מדוע נבחר דווקא העקרב מבין כל בעלי החיים המסוכנים כדי לסמל אירוע המתרחש בהיסח הדעת. המהרש"א בחידושי אגדות מיישב את הקושי באופן חלקי: "שלשה באין בהיסח הדעת משיח מציאה ועקרב. כלל אלו השלשה בענין זה אם זכה בהיסח הדעת של משיח, יבא לו משיח בהיסח דעת של מציאה ששמחה וטובה יהיה לו, לא זכה, יהיה לו ביאת המשיח כהיסח הדעת דנשיכת עקרב לרעה לו". שאלתנו מה המיוחד בעקרב בהשוואה למשל לנחש עדיין עומדת במקומה. שני מזיקים אלו מוזכרים יחד כמי שסיכנו את עם ישראל במדבר: "המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש" (דברים, ח' ט"ו).

דרך אפשרית להסבר היא על פי הגמרא בברכות (ל"ג, ע"): "אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אמר רב ששת: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב פוסק". רש"י: "אבל עקרב פוסק - ונוטלו, לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך. העקרב אמנם מגיע בהיסח הדעת אך הוא שכיח וארועי עקיצה מתרחשים בתדירות גבוה יותר מאשר הכשות נחשים. גם מציאות מגיעות באופן לא מתוכנן אך לאורך זמן ניתן להתייחס אליהן כארוע וודאי ביום מן הימים. וכי יש אדם שלא מצא מציאה תהיה אשר תהייה. יש בשתי דוגמאות אלו כדי לחזק את ההרגשה שאמנם המשיח יגיע בהיסח הדעת אך הוא נמצא "מעבר לדלת". באופן אחר ניתן להבין שייחודו של העקרב הוא בהפתעה המוחלטת שהוא עוקץ לא רק בזמן אלא גם במקום. בניגוד לנחשים שבדרך כלל חיים בשדות מחוץ למגורי אדם הרי שעקרבים נפוצים מאד במשכנות האדם במקומות בלתי צפויים. בכלי בית, בגדים, שמיכות וכו'. על נוכחות העקרב במעונות האדם נוכל ללמוד מדברי הגמרא:  "אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום. החיה תנעול את הסנדל משום צינה. אמר שמואל: אם מחמת סכנת עקרב מותר" (יומא עח ע"ב). אמנם ייתכן שרק סכנת העקרב הוזכרה בגלל התכונה שתארנו לעיל כלומר הסכנה הרבה יותר שיש בו.

זיהויו של העקרב מוסכם על הכל החל מתרגום השבעים עד ימינו. תמיכה מסויימת בזיהוי ניתן לקבל גם מהגמרא: "... ואידך: הצד נחש בשבת, אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור, אם לרפואה חייב. וממאי דפטור ומותר? דתנן: כופין קערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך וכו'" (שבת קז ע"א). קיימת כאן הקבלה בין שני בעלי חיים מסוכנים, הנחש והעקרב, אלא שבשעה שאת הנחש צדים הרי שדי בכפיית כלי כדי למנוע את נזקו של העקרב.

כאשר עמדתי לפני הברירה באיזה מבין מיני העקרבים לבחור לצורך כתבה זו בחרתי בעקצן הצהוב וזאת בגלל שני הטעמים שהעלתי ביחס לייחודו של העקרב. מין זה נחשב לאחד מבין העקרבים הארסיים ביותר. מין זה אמנם איננו גורם למוות לאדם מבוגר בריא את סכנתו לתינוקות ואף לילדים גדולה מאד. ארס העקצן מכיל תערובת של כמה רעלי עצבים מסוכנים. עקיצה עלולה להיות מסוכנת ביותר למי שסובל מאלרגיה לארס עקרב זה. מאפיין הנוסף של העקצן הצהוב הוא יכולת הטיפוס שלו הגורמת לכך שהוא הנפוץ ביותר במשכנות אדם. בדרך כלל כאשר אנו מוצאים בבית "עקרב צהוב" הכוונה לעקצן הצהוב. כדאי להדגיש שלא כל עקרב בצבע צהוב הוא העקצן הצהוב. העקצן הצהוב ניכר בצבתותיו הדקות ובפרק בטן כהה הנמצא לפני העוקץ. בניגוד למקובל לומר הרי שהעקרבים אינם עוקצים בעזרת זנבם אלא בעזרת בטנם. העוקץ הארוך המתרומם מעל גופם הוא למעשה בטנם. אנו מגדירים כזנב את חלק הגוף מעבר לפי הטבעת ואילו אצל העקרב פי הטבעת הוא בפרק הבטן הממוקם לפני פרק העוקץ עצמו. להלן מובאים צילומים של עקרבים נוספים לשם השוואה. כדאי לשים לב לעקרב בעל הצבתות העבות – עביד צהוב - הממעט לעקוץ וארסו איננו מסוכן לאדם.

 

     

עקצן צהוב  צילם: אבי בן זקן

 

 

עביד צהוב

 

 

קטלן דו-גוני

 

 

שחרן יהודה

 

 
נבו יריחו – צעירים שזה עתה הושרצו נישאים על גב אמם   נבו יריחו – צעירים שזה עתה הושרצו – מבט מקרוב

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר