טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כיון דשקילא לגרעיניה בצר ליה שיעורא – זית אירופי
"אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: רבי יוחנן היכי מברך על זית מליח? כיון דשקילא לגרעיניה בצר ליה שיעורא! אמר ליה: מי סברת כזית גדול בעינן? כזית בינוני בעינן (והא איכא), וההוא דאייתו לקמיה דרבי יוחנן זית גדול הוה, דאף על גב דשקלוה לגרעינותיה פש ליה שיעורא. דתנן: זית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני, וזהו אגורי" (ברכות, לט ע"א).
פירוש: כבר סופר שר' יוחנן ברך על זית מלוח, ועל כן אמר ליה [לו] ר' ירמיה לר' זירא: ר' יוחנן היכי [איך] היה מברך על זית מליח? והלא כיון דשקילא לגרעיניה [שניטל גרעינו] בצר ליה שיעורא [פחת לו שיעורו], כי שיעור קטן ביותר של אכילה הוא כזית לפחות, והזית בלא גרעינו הוא פחות משיעור זה. אמר ליה [לו]: מי סברת [האם סבור אתה] כי כזית גדול בעינן [אנו צריכים] לשיעור אכילה? כזית בינוני בעינן [צריכים אנו], והא איכא [וזה הלא ישנו], שכן הזית ההוא דאייתו לקמיה [שהביאו לפני] ר' יוחנן, זית גדול הוה [היה], דאף על גב דשקלוה לגרעינותיה, פש ליה שיעורא [שאף על פי שהוציאו את גרעינו, נשאר לו השיעור]. וראיה לכך ששיעור זית אינו כזית גדול ממה דתנן [ששנינו במשנה]: זית שאמרו חכמים בדיני שיעורים אינו לא קטן ולא גדול, אלא בינוני. וזהו הזית הנקרא אגורי (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: זית אירופי שם באנגלית: Olive שם מדעי: Olea europaea
נושא מרכזי: מהו שיעור "כזית"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על הזית האירופי הקש/י כאן.
הערה: רשימה זאת מהווה טעימה על קצה המזלג בלבד לנושא סבוך זה ואינה מתיימרת להקיף אותו משום היבט.
שיעור "כזית" הוא אחד משיעורי התורה המגדיר נפח או משקל מינימליים הקשורים לעניינים הלכתיים רבים. בלשון הגמרא: "שיעורין? דאורייתא הוא! דכתיב ארץ חטה ושערה וגו' ואמר רב חנן: כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר. חטה לכדתנן: הנכנס לבית המנוגע, וכליו על כתיפיו, וסנדליו וטבעותיו בידיו הוא והם טמאין מיד ... ארץ זית שמן ארץ שכל שיעוריה כזיתים. כל שיעוריה סלקא דעתך? והאיכא הני דאמרן? אלא אימא: ארץ שרוב שיעוריה כזיתים וכו'" (עירובין, ד ע"א). אנו מוצאים את שיעור זה לענין ברכת הנהנין, מצוות אכילת מצה ואיסור שאור, איסורי אכילה (למשל דם, חלב), איסור הוצאה מן המת בשבת ועוד. שיעור "כזית" הוא הלכה למשה מסיני או חודש על ידי "יעבץ" (עתניאל בן קנז): "שיעורים של עונשין הלכה למשה מסיני. תניא נמי הכי: שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני, אחרים אומרים: בית דינו של יעבץ תיקנום, והכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה? אלא: שכחום וחזרו ויסדום" (יומא, פ ע"א).
במבט ראשון מתקבל הרושם ששיעור זה פשוט לקביעה והוא שווה לנפח פרי הזית שקבעה המשנה: "כזית שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני זה אגורי וכו'" (כלים, פי"ז מ"ח). לאמיתו של דבר התפתחו מסביבו בספרות ההלכתית ספקות ומחלוקות רבות. מקור המחלוקות איננו רק בכך שאין וודאות לגבי זן הזית שחז"ל התייחסו אליו אלא גם בגודל ה"ביצה" בתקופת חז"ל והיחס בינה לבין שיעור "כזית". הפרש הגדלים המופיע בספרות ההלכתית בין המצמצמים והמרחיבים מגיע עד כדי פי 4 (13.5 – 50 סמ"ק). רמז להתלבטות עתידית ביחס לגודל הזית המחייב קרבן חטאת אנו מוצאים בגמרא: "אמר רבי אלעזר: האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור, שמא יבא בית דין אחר וירבה בשיעורין. מאי ירבה בשיעורין? אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא: אשר לא תעשינה בשגגה ואשם, השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו. אלא, דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול" (יומא, פ ע"א).
עצי זית בעלי גזע חלול (גת שמנים) צילם: Beko
הרחבה
קביעת גודל כ"זית" על פי היחס ל"ביצה"
קביעת גודל הזית נתונה למחלוקות הנובעות מאי הסכמה לגבי כמה נושאים. מחלוקת אחת נוגעת ליחסי הגודל בין הביצה וה"זית". בתוס' (עירובין, פ ע"ב, ד"ה "אגב אורחא ...") אנו מוצאים חישוב של גודל זית על ידי השוואה לביצה ממנו עולה שה"זית" הוא כחצי ביצה:
"... ובתורת כהנים קתני ובפרק בתרא דיומא (דף פ.) דשיערו חכמים דאין בית הבליעה מחזקת יותר מכביצת תרנגולת ובכריתות פרק אמרו לו (דף יד.) אמרינן גבי יש אוכל אכילה אחת כו' דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים ואף על גב דפליגי תנאי לקמן אדר' שמעון כר"ש קי"ל דבכל דוכתי אמר כביצה לטמא טומאת אוכלין דהיינו כר"ש וכו'".
המגן אברהם (שו"ע, הלכות פסח סי' תפ"ו) כתב שלשיטת הרמב"ם "זית" הוא פחות משליש ביצה. הוא מוכיח זאת מכך שלשיטת הרמב"ם גרוגרת היא שליש ביצה והרי זית קטן מגרוגרת כפי שמשתמע מהגמרא בשבת (צא ע"א): "בעא מיניה רבא מרב נחמן: זרק כזית תרומה לבית טמא מהו? למאי? אי לענין שבת כגרוגרת בעינן, אי לענין טומאה כביצה אוכלין בעינן". הרב פ. ח. בניש הסיק מדברי הרשב"א ב"משמרת הבית" (צו ע"א) שלדעתו היא שה"זית" קטן מרבע ביצה.
באחרונים אנו מוצאים מחלוקת האם מדובר בביצה עם קליפתה או בלעדיה. מחלוקת נוספת נוגעת לגודל הביצה המהווה בסיס לחישוב. חלק מן האחרונים קבעו שהביצים קטנו פי שניים מאז תקופת חז"ל, ולפי זה הכפילו את שיעור "כביצה" וגם את שיעור כ"זית". לאסכולה זו שייך ה"נודע ביהודה" שתירץ באופן זה את הפער עד פי שנים בין חישוב נפח הקמח הדרוש לחיוב הפרשת חלה בביצים לבין חישוב באגודלים. במחקרו של א. י. גרינפילד(1) שבדק ביצים מתקופות שונות לא נמצאו הבדלים משמעותיים (ראו גם במאמר "שאור בכזית, וחמץ בככותבת" (ביצה, ב ע"א)).
במידות ימינו שיעורו הגדול של הכ"זית" הוא כחצי ביצה ללא קליפה. לדעת הרא"ח נאה 27 סמ"ק (לשיטת הרב בניש על פי מידות הרמב"ם 22.5 סמ"ק). לדעת חזו"א מעט פחות מ – 50 סמ"ק (45 – 47.5 סמ"ק). שיעורו הקטן – כשליש ביצה בקליפתה. לדעת הרא"ח נאה 17.3 סמ"ק (לשיטת הרב בניש על פי מידות הרמב"ם 16.6 סמ"ק). לדעת חזו"א 33 סמ"ק. לשיטת חזו"א המדות האלו הן לחומרא בלבד, אבל במקום שמביאים לידי קולא יש לשער אותם בכחצי או כשליש ביצה של ימינו ואפילו בפחות מכך עד לשיעור זית בינוני של זמננו. אם נסכם את השיעורים הנפוצים בספרות ההלכתית כיום נמצא שהם נעים על טווח רחב שבין 17.3 ל-50 סמ"ק.
קביעת גודל כ"זית" על פי גודל זיתים
אסכולה אחרת לקביעת גודלו של הזית ההלכתי היא על פי זני הזיתים הקיימים היום או שרידים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות. ח. י. בניש סבר שה"בית יוסף" שייך לאסכולה זו והוכיח זאת מלשונו בשו"ע (או"ח הל' פסח סי' תפ"ו): "שיעור כזית, יש אומרים דהוי כחצי ביצה". בספר "נר מצוה" (סי' טו"ב) הוסבר שלשון "יש אומרים" רומזת על מחלוקת התוס' והרמב"ם שלשיטתו גודל ה"זית" פחות משליש ביצה. ח. פ. בניש הסיק מתוך כך שהשו"ע לא הביא את דעת הרמב"ם שדעתו היא ש"זית" הוא כזית במציאות כמו בשאר השיעורים. הוא מפרש את דבריו באופן זה: "כזית הוי כזית במציאות, ויש אומרים דהוי כחצי ביצה". מסיים הרב בניש "ולפי זה יש לחוש לחומרא שכזית הוא כזית בינוני של זמננו וכו'". הוא מוכיח את גישתו "שאין צריך לתת שיעור לשיעור" מכך שהשו"ע לא כתב מהו גודל ביצה וגם הרמב"ם לא הגדיר במפורש את שיעור הביצה.
מ. כסלו ניסה לקבוע את גודלו של הזית על פי זני הזיתים המוכרים היום ועל פי ממצאים ארכיאולוגיים. במאמריו המוקדמים בנושא זה הוא הניח שזני הזיתים שהיו נפוצים בתקופת חז"ל, סורי ונבאלי, הם הזנים המסורתיים העיקרים של הארץ היום ושזנים אלו היו הבסיס לקביעת שיעור "כזית". הוא הוכיח את הנחתו בעזרת שתי ראיות שהיו לדעתו מוצקות:
א. במצדה נמצאו כ – 2,600 גלעיני זיתים השייכים בצורתם לחמישה זנים. רוב רובם של הגלעינים שייכים לזן נבאלי (2,019) ומיעוטם לזן סורי (60). גלעיני שאר הזנים נמצאו במספרים קטנים. ממצאי זיתים מאתרים אחרים מאוותה תקופה מאשרים את התמונה שהתקבלה במצדה.
ב. הוכחה שנייה להמצאות הזנים סורי ונאבלי בארץ בתקופת חז"ל התקבלה מסקר של עצי הזית העתיקים ברחבי ישראל. מסקר זה עולה שרובם שייכים לזן סורי ומיעוטם לזן נבאלי. רובם של עצי זית אלו חלולים ולכן לא ניתן לקבוע את גילם בעזרת ספירת טבעות שנתיות. בעזרת מדדים אחרים נקבע גילם של חלק מהעצים והוא נע בין 1,700 שנה עד 3,000 שנה כלומר קרוב לכניסת בני ישראל לארץ. רוב העצים האלה שייכים לזן סורי ומיעוטם לזן נבאלי. העצים ממשיכים להניב זיתים השומרים על גודלם ותכונותיהם כפי שהיו.
לאחר בחינת הממצאים הארכיאולוגיים וגדלם של הזיתים בני זמננו מהזנים העתיקים הסיק מ. כסלו שהזית שאמרו "לא גדול ולא קטן אלא בינוני" הוא הזן הסורי ונפחו כ – 3 סמ"ק. נפח זה התקבל על פי ההנחה שהמשקל הממוצע של הזן הסורי הוא 3.0 גרם ומשקלו הסגולי קרוב ל – 1. מאוחר יותר חזר בו מ. כסלו משיטת חישוב ה"זית" על פי הזנים נבאלי וסורי ופנה לשיטה שונה. למהפך זה גרמו כנראה ממצאים ארכיאולוגיים נוספים ובחינה מחדש של הגלעינים שנמצאו במצדה. ממצאים אלו הובילו למסקנה שמלבד הזנים הנפוצים – נבאלי וסורי – היום זנים נוספים בעלי פרי גדול יותר. לאור נתונים חדשים אלו מ. כסלו יישם את מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי לגבי שיטת מדידת ה"גודל הבינוני", שבמקורה עסקה בשיעור כ"ביצה", למדידת הזית הבינוני.
נאמר במשנה (כלים, פי"ז מ"ו): "כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית. רבי יהודה אומר: מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים וחולק את המים. אמר רבי יוסי: וכי מי מודיעני איזוהי גדולה ואיזוהי קטנה אלא הכל לפי דעתו של רואה". מפרש הרמב"ם:
"ידוע כי יש לנו בענינים התורניים דברים שאנו משערין אותן בכביצה כגון מה שאנו אומרין כביצה מטמא טומאת אכלין. אמר שכל מה שאנו אומרין בו כביצה הוא כדי הביצה הבינונית בשעורה מביצי התרנגולין. וענין דברי ר' יהודה כמו שאבאר לך, אמר לוקחין כלי וממלאין אותו מים ככל האפשר עד שיעלו המים על גדותיו ויהיה מונח בכלי אחר ריק, ונותן ביצה הגדולה ביותר שיכולה להיות לתוך אותו המים וישפך ממנו בלי ספק כשעור נפח הביצה, ויקבוץ אותן המים, ואחר כך ימלא כלי אחר במים פעם שניה, בין אותו הכלי עצמו בין כלי אחר הענין אחד, ואחר כך יתן בו ביצה הקטנה ביותר שיכולה להיות ויקבוץ גם המים היוצאין, ויצרף שני המימות, ויקח חצי הכל וישער בו. וכך אם לקח שתי הביצים הגדולה והקטנה ונתנם בכלי אחד ביחד ולקח חצי המים הנשפכין יהיה הענין אחד. אמר ר' יוסי ומי הוא שיודיענו בקחתינו הגדולה ביותר שבביצים שאין למצוא גדולה ממנה, וכך בקחתינו את הקטנה שלא תמצא יותר קטנה ממנה, אלא הדבר מסור למראית עינו של אדם שביצה זו בינונית לא גדולה ולא קטנה. והלכה כר' יוסי".
מסביר מ. כסלו: לפי רבי יהודה "גדול שבגדולים" הוא הזית הגדול ביותר שידוע מזן כגון "שאמי" ו"קטן שבקטנים" הוא הזית הקטן ביותר מהזן "מאליסי" או דומיו. לפי הזיתים המסורתיים הגדלים היום הרי שה"גדול שבגדולים" הוא בנפח 12-13 סמ"ק ושל הזית הקטן ביותר 0.5-1.0 סמ"ק. גם בחישוב של נתונים פחות קיצוניים נקבל שלפי רבי יהודה נפח זית בינוני הוא 6.5 סמ"ק. בשיטת חישוב זו "בינוני" גדול בהרבה מגודל אחד מהזיתים הנפוצים למשל זית בנפח 4.0 סמ"ק שהוא ממוצע בין הזנים נבאלי וסורי. בשיטת חישוב זו מתחשבים רק בשני הערכים הקיצוניים ומתעלמים משכיחותם של הזיתים הבינוניים. לעומת זאת לדעת רבי יוסי אין להתעלם מערכי הביניים המייצגים את רוב האוכלוסייה. באמירה "וכי מי מודיעני איזוהי גדולה ואיזוהי קטנה" דוחה רבי יוסי את השימוש בערכים הקיצוניים לקביעת הערך האמצעי וסובר שיש לקבוע אותו על פי כל האוכלוסייה. אמנם כאשר התפלגות האוכלוסייה נורמלית יתקבל ערך דומה על פי שתי שיטות החישוב אלא שבזית ההתפלגות איננה נורמלית (הזנים בעלי הזיתים הקטנים והגדולים במיוחד נדירים יחסית). לשיטת רבי יהודה הזית ה"בינוני" הוא בנפח 6.5 סמ"ק ואילו לרבי יוסי כ – 4 סמ"ק.
בסיום דבריו סיכם מ. כסלו, על פי שיטת רבי יוסי, שנפח "כזית" איננו מספר בודד אלא טווח גדלים. גודלו של הזית הממוצע של הזנים המקומיים היום הוא 4.4 סמ"ק. באמירה "הכל לפי הרואה" (ראו בסעיף הבא) מאפשר רבי יוסי לכל אדם לקבוע בתוך תחום ברור מהו נפח הזית להלכה. גודל הזית הממוצע יכול לנוע לפחות בין 3 סמ"ק לבין 5 סמ"ק משום שלזיתים אין גודל קבוע והוא תלוי בזנים השולטים באזור הספציפי ובכמות היבול משום שבשנה שבה היבול גדול נפח הזיתים יהיה קטן יותר.
הכל לפי דעתו של רואה
שיטת הגאונים הובאה (עם השמטות) על פי מאמרו של א. י. גרינפילד(2):
לפני כ – 130 שנה התגלו 3 תשובות גאונים שמהן עולה שקביעת שיעור "כזית" היא "לפי דעתו של הרואה". תשובתו של רב שרירא גאון צוטטה בספר האשכול, הלכות חלה (מהדורת אלבק ח"ב, סי' יג, עמ' 52), וזה לשונה (עם תוספות המהדיר):
"וששאלתם לפרש לכם אם יש משקל לגרוגרת לזית ולכותבת ושאר שיעורים במשקל כספים של ערביים, ופירשתם שמר רב הילאי גאון ז"ל פירש לכם משקל ביצה ששה עשר כסף ושני שלישי כסף. ואם אין לשאר משקל, מאי טעמא ביצה יש לה משקל?
הוו יודעים שאין לאלו שיעורים משקל כסף, לא במשנה ולא בתלמוד שלנו, כל עיקר. ואילו בקשו לתת שיעור משקל מן הדינרים, היו עושין מעיקרא. אלא שנתנו השיעור מקטנית ופירות, שמצויין תמיד, ואין לומר שנשתנו.
... אלא כמתניתין עבדינן - הכל לפי דעתו של רואה. ומר רב הילאי הכין הות דעתיה, שהמשנה חייבה כל אדם לפי דעתו, והרי פירש לכם מה שראה הוא לפי דעתו, או מה שראו משלפניו ולמדוהו. אם חפצים אתם לעשות כמוהו ולסמוך עליו או על חכמים שלפניו ששערו כן לפי דעתם, עשו; ואם לאו, שערו אתם, ולפי דעתו של רואה יעשה אם חסר אם יותר. וכן לענין כזית וכגרוגרת - הרי פורש לכל אחד מהן בזו משנתינו "לא גדול ולא קטן אלא בינוני" - וגם הוא לפי דעתו של רואה.
והאי דקצת רבנן שערו לפי דעתם ביצה, ולא שערו כזית וככותבת וכגרוגרת - משום דביצה תלויין בה מילי נפישי - קב וסאה ואיפה ועומר - כולהון משתערין בביצה. לפיכך שיערוה לפי דעתם. אבל הני שיעורים שבקינן לפי דעתו של רואה".
תשובתו של רב האי גאון (כפי שזיהה הרב ח"פ בניש, ב"מידות ושיעורי תורה", עמ' ל) צוטטה אף היא בספר האשכול (שם, עמ' 56), וזה לשונה:
" ... ולכן נתנה תורה שיעור בביצים ובפירות, שדברי סופרים ניתנו על הר סיני, כדכתיב "ועליהם ככל הדברים", לפי שהביצים והפירות נמצאות בכל מקום. כי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שישראל עתידין להתפזר בין האומות, ומשקלן ומדותיהן שהיו בימי משה ושהוסיפו עליהם בארץ ישראל אין נשמרין להם, והמדות משתנות בדורות ובמדינות, שבכל דור ודור היו מחדשין חכמים מדותיהם, וכדמפורש בכמה מקומות. ... ונשתנו כל המדות הללו שהן מזמן קרוב, ואינן ידועות כלל. וכל שכן מדורות הראשונים, שאינם ידועים מדותיהן כלל. הלכך תלו חכמים ז"ל המידות בפירות ובביצים, שהם קיימים ואין משתנים. מיהו שיעור הביצים תלו אותן לפי דעתו של רואה".
תשובה נוספת פורסמה בספר ערך-מלין, ערך ביצה, עמ' 24, הובאה בשו"ת הגאונים, זכרון לראשונים, סי' רסח, וזה לשונה:
"ומ"ש שיעור גרוגרת הגסה וגרוגרת בינונית, וכן זית גדול וזית קטן ובינוני - שהרי אלו שיעורין, ואיך יהיה שיעור לשיעור? ואם תאמר במשקל לא פירשו רבותינו משקל, ולא דקדק הקב"ה עמנו במשקל. וכל אחד ואחד בעשותו לפי דעתו, יצא ידי חובתו, ואין צריך ללמוד שיעור מאחר, דתנן "ר' יהודה אומר: מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות, ונותן לתוך המים ומחלק את המים. אמר ר' יוסי: מי מודיעני איזו היא גדולה שבגדולות ואיזו היא קטנה שבקטנות? אלא הכל לפי דעתו של רואה".
(1) 'האמנם התקטן נפח הביצה במשך אלפי השנים מאז מתן תורה', בד"ד 16, תמוז תשס"ה.
(2) 'הקשר בין שיעורי כזית וכביצה', תחומין י"ד, עמ' 396
מקורות עיקריים:
ח. פ. בניש, 'מידות ושיעורי תורה', הוצאת מכון "כתר תורה" ראדומסק, בני ברק ה'תש"ס. ח. פ. בניש, 'מידות ושיעורי תורה', הוצאת מכון "כתר תורה" ראדומסק, בני ברק ה'תש"ס.
מ. כסלו ושותפיו, 'לזיהוי שמותיהם של זני פירות בלשון חכמים'. לשוננו ס"ט, עמ' 271-290.
מ. כסלו, "כזית" – פרי הזית כמידת נפח", תחומין י' עמ' 437-427.
מ. כסלו. "הכל לפי דעתו של רואה" – הערכה מחודשת של שיעור 'כזית", בד"ד 16 תשס"ה, עמ' 89-77; 96-95.
לעיון נוסף:
הרב י. בן מאיר, 'בירור שיעור כזית מצה', נוסח מתוקן של מאמר שהופיע במוריה, שנה ד' חוברת א-ב (לז-לח). דעת.
זית אירופי בצמח השדה.
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק הזית. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה הקש/י כאן.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה
