|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
תלה ליה קורא לדבר אחר – תמר מצוי
"ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, מאי דכתיב: את הכל עשה יפה בעתו, מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקדוש ברוך הוא אומנתו בפניו. אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: תלה ליה קורא לדבר אחר ואיהו דידיה עביד" (ברכות, מג ע"ב).פירוש: ועוד אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מאי דכתיב [מהי משמעות זה שנאמר] "את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף" מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקדוש ברוך הוא את אומנתו בפניו, שכל אדם יהיה מרוצה באומנותו, ובכך יתנהל העולם כסדרו. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] כפתגם עממי: "תלה ליה קורא [לו] קור דקל לדבר אחר )חזיר), ואיהו דידיה עביד [והוא את שלו יעשה]", שאף שקור הדקל הוא מאכל ערב, יגלגל החזיר אותו באשפה כדי להנות ממנו על פי דרכו שלו; שטעמו של כל יצור שונה ואין להשוות בין אנשים שונים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.לריכוז המאמרים שנכתבו על חזיר הבית הקש/י כאן.
בעבר הדגמתי כיצד פתגמים עממיים המובאים בגמרא מבוססים על עובדות ריאליות (למשל: "פיל שבלע כפיפה מצרית" (מנחות, סט ע"א), "דלמא בגמלא פרחא אזל" (יבמות, קטז ע"א)). גם לפתגם המובא על ידי רב פפא יש כנראה בסיס ריאלי. בפתגם נבחר קור הדקל (לב הדקל) (על הקור ראו בהרחבה במאמר "מה תמר זה אין לו אלא לב אחד" (סוכה, מה ע"ב)) כדי להמחיש את התעלמותו של החזיר מדרך האכילה המקובלת. מבין השיטין ניתן להבין שהקור נבחר שלא במקרה שהרי ניתן היה לציין מאכלים רבים אחרים שגם מהם ניזון החזיר. מסתבר שבדומה לקיים בימינו שבו נחשבים לבבות הדקל כמאכל יוקרתי כך היה גם בתקופת האמוראים. הסרת הקור מהדקל גורמת למותו ולכן ניתן היה להשיג אותו רק מדקלים שמתו מאליהם בנסיבות שונות. גם היום מחירם של לבבות דקל גבוה למרות שמפיקים אותם ממינים וזנים שיועדו למטרה זו. מינים אלו לא היו קיימים באיזרנו ולכן ניתן להניח שלבבות הדקל שהיו מאכל תאווה היו נדירים מאד בעת העתיקה.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
