להחזיק ראש / רפי זברגר

ביצה יג ע''ב

הקדמה

בשלהי הדף הקודם למדנו את דברי רבא אשר התיר למלול מלילות (מעיכת שבולים רכות) ולפרוך קטניות ביום טוב. אמנם חכמים גזרו בשבת על מלאכות ''דישה'' הנעשות כלאחר יד, אך ביום טוב לא גזרו.
בהמשך הקשתה הגמרא על רבא ממשנתנו:
אם כן מצינו תרומה שזכאי בהרמתה, ותנן: לא, אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה וכו'!
רבא אשר התיר למלול מלילות ביום טוב, בוודאי יסבור שמותר גם להפריש תרומות ביום טוב. שהרי תרומה מופרשת רק אחרי שלב הדישה, ולכן, לאחר המלילה הוא יפריש תרומות (אחרת, אין טעם להתיר למלול ביום טוב), וזה סותר את משנתנו, שם למדנו שאין מפרישים תרומות ביום טוב.
לא קשיא: הא - רבי, הא - רבי יוסי ברבי יהודה
עונה הגמרא כי הנחת היסוד של השאלה, שיש חובה להפריש תרומות ממלילות נתונה במחלוקת תנאים. יש תנא הסובר כי אין חובת הפרשה מן המלילות ורבא סובר כמותו, ומשנתנו סוברת כמו התנא השני. להלן מחלוקת התנאים:
דתניא: הכניס שבלין לעשות מהן עיסה - אוכל מהן עראי ופטור, למוללן במלילות - רבי מחייב ורבי יוסי ברבי יהודה פוטר.
אם אדם הכניס לביתו שיבולים על מנת לעשות מהם עיסה, מותר לאכול עיסה זו באכילת ארעי, כיוון ''שלא נגמרה מלאכתו'' (לא דש ולא החליק את הכרי (חבילת שיבולים)) ולכן אין חיוב הפרשת תרומות ומעשרות. אבל אם הכניס את השיבולים לביתו על מנת למוללן (מעיכה) הרי זו מחלוקת. רבי מחייב להפריש תרומות ומעשרות, שכן הוא סובר שזוהי ''גמר מלאכתן'' של השיבולים אלו שאינן מיועדות לדישה, ורבי יוסי הגלילי פוטר מתרומות ומעשרות, כיוון שרק איסוף השיבולים לכדי כרי, והחלקת הכרי מחייב בתרומות ומעשרות, וכאן לא קיימת פעולה זו ולכן פטורים.
הגמרא מביאה שתי לשונות של אביי ביחס למחלוקתם של רבי ורבי יוסי הגלילי, להלן הלשון השניה:
איכא דאמרי, אמר אביי: מחלוקת בשבלין, אבל בקטניות - דברי הכל אסורייתא לא טבלא.
אביי סובר כי מחלוקתם של רבי ורבי יוסי הגלילי אינו אלא בהכנסת שיבולים לבית על מנת למלול, שרבי מחייב כיוון שזוהי אמנם ''גמר מלאכתן'', אבל אם הכניס חופן קטניות קשורות לביתו אינו מוגדר מלאכה ואינו הופך אותן להיות טבל ואסורות, שכן עדיין הולכים לבצע עליהם מספר פעולות (חיבוט והפיכת לכרי).
מיתיבי (תרומות י', ו'): מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל הרי זה כותש ומחשב כמה זרע יש בהן, ומפריש על הזרע ואינו מפריש על העץ. מאי לאו - טבל טבול של תרומה!
המשנה במסכת תרומות מחייבת לכאורה להפריש תרומות גם על הזרעים של תלתן, הנחשבות לקטניות (ולא על הקשים הריקים של התלתן). אנו רואים במשנה זו שיש תנא המחייב להפריש גם תרומות על קטניות בניגוד לדברי אביי.
לא, טבל טבול של תרומת מעשר, וכדרבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש. דאמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשבלין - שמו טובלו לתרומת מעשר.
עונה הגמרא כי המשנה במסכת תרומות מדברת על חיוב תרומת מעשר מן המעשר הראשון שהלוי קיבל, ולא על תרומה גדולה. זאת על פי דעת רבי אבהו, המחייב את הלוי להפריש תרומת מעשר, גם במקרה והוא לקח מעשר ראשון לפני הפרשת תרומה, בשלב היותם שיבולים. הגמרא מסבירה בהמשך כי כוונת המושג ''שמו טובלו'' שמכילים שם מעשר ראשון על השיבולים וזה מחייב להפריש גם תרומת מעשר, למרות שעדיין אין חיוב הפרשת תרומה גדולה.

הנושא

הגמרא דנה בדין נוסף של הקדמת נתינת מעשר ראשון בשלב השיבולים לפני חיוב תרומה גדולה:
שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשבלין - פטור מתרומה גדולה, שנאמר (במדבר י''ח, כ''ו): וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר, מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר.
ריש לקיש מוסיף ומרחיב את הדין של הפרשת מעשר ראשון ללוי, בשלב השיבולים, כאשר עדיין אין חיוב תרומה גדולה לכהן, הרי הלוי אינו מחויב להפריש מן המעשר ראשון שקיבל תרומה גדולה, אלא רק תרומת מעשר (שגם היא ניתנת לכהן). מקור דין זה מן הפסוק בפרשת קרח, המחייב את הלוי להפריש רק מעשר מן המעשר (תרומת מעשר) ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר.
אמר ליה רב פפא לאביי: אי הכי, אפילו הקדימו בכרי נמי!
רב פפא מקשה בפני אביי על שיטת ריש לקיש. מפסוק זה לכאורה ניתן ללמוד פטור כללי של לוי מחיוב הפרשת תרומה גדולה, גם אם קיבל מעשר ראשון לאחר שלב הכרי, שבה כבר מחויבים בתרומה גדולה. אם כך, מדוע ריש לקיש אמר בהלכתו ''מעשר ראשון שהקדימו בשיבולים'', והרי גם אם הקדימו בכרי היה צריך להיות פטור מהפרשת תרומה?
אמר ליה: עליך אמר קרא (שם, פסוק כ''ט): מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת ה' מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ:
עונה אביי כי שלשה פסוקים לאחר מכן נכתבו המילים ''מכל מתנתיכם'', מהן משמע כי הלוי צריך להפריש את כל התרומות, כולל תרומה גדולה. מייחסים פסוק זה כאשר הלוי מקבל מעשר ראשון משלב הכרי, שאז הוא אמנם חייב להפריש גם תרומה גדולה.
- ומה ראית?
שואלת הגמרא, יש לנו פסוק אחד הממעט (רק מעשר מן המעשר ולא תרומה ומעשר מן המעשר) ופסוק מרבה (כל מתנתיכם) מדוע אנו מרבים בשלב הכרי ומחייבים בתרומה גדולה, וממעטים בשלב השיבולים ופוטרים מתרומה.
האי אדגן, והאי לא אדגן.
שלב הכרי נקרא ''דגן'' ומחייב בתרומה כפי שלמדנו בפרשת שופטים (דברים י''ח, ד'): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ, ולכן אם צריך לרבות תרומה - נרבה דווקא משלב הדיגון, הוא שלב בו יש כרי.
 

מהו המסר

למדנו כי חיוב של לוי להפריש תרומה גדולה מתוך המעשר ראשון שקבל (ולא הופרשה תרומה קודם לכן), תלוי בעיתוי ובתזמון. אם כבר נעשה כרי הרי הוא מתחייב להפריש תרומה, ואם בשלב השיבולים, טרום כרי, הרי הוא פטור.
הרי שהלוי חייב ''להחזיק ראש'' ולהיות מודע להבדל הדק הזה, ולכלכל את צעדיו בהתאם.
 
מאמר נוסף בנושא - מסכת מעילה דף ו 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב (מחר יום הזיכרון שלה, כ''ה אלול תשפ''א), וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]