סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

להחזיק ראש / רפי זברגר

מעילה ו ע"ב
  

הקדמה

נחזור ונזכיר את כללו של רבי יהושע במשנה הראשונה במסכת: 
כל שהיה לה שעת היתר לכהנים - אין מועלין בה, וכל שלא היה לה שעת היתר לכהנים - מועלין בה. 
כלומר, אם הייתה שעת היתר לכוהנים (לפי שלושת האפשרויות שלמדנו לעיל) הקרבן יוצא מידי מעילה. יש דרך נוספת להפקיע דין מעילה והיא זריקת הדם (כאשר לא היה היתר לכוהנים לפני כן). 
אחת הדוגמאות במשנה שם למקרים שהיתה להם שעת כושר הוא דין ''יוצא''. הכוונה למקרה שכבר הייתה שעת כושר (לפי השיטות השונות) ולאחר מכן יצא הבשר מחוץ לעזרה ונפסל משום יוצא. אמרנו שם כי פסול יוצא אינו מפקיע את דין ''היתה לה שעת כושר'' ולכן הקרבן יוצא מידי מעילה. משנתנו דנה במקרה והיה פסול יוצא לפני זריקת הדם, האם מופקע מדין מעילה מאחת משתי הסיבות (''הייתה לה שעת כושר'', או מדין זריקת הדם). 
 

הנושא

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים, רבי אליעזר אומר: מועלין בו ואין חייבין עליו משום פיגול, ונותר וטמא. רבי עקיבא אומר: אין מועלין בו, וחייבין עליו משום פיגול, ונותר וטמא.
רבי אליעזר סובר כי במקרה זה אין אף אחד משני התנאים להפקיעו מידי מעילה: אין היתר לאכילת כוהנים (לפי כל אחד משלושת השיטות) וגם זריקת הדם אינה מועילה להפקיע מידי מעילה. כיוון שרבי אליעזר סובר שאם בוצעה זריקת הדם לאחר פסול יוצא, אינו נחשב לזריקה, לכן עדיין מועלים בקרבן. 
כיוון שפעולת הזריקה אינה נחשבת, אין כאן גם חיוב משום פיגול, נותר וטמא. שהרי פיגול חל רק כאשר בכל שאר מרכיבי הקרבן "'קרב המתיר כמצוותו'' (כול החלקים בוצעו כהלכתן), אבל כשזריקה לא בוצעה כהלכתה, לכן אין פיגול. 
רבי עקיבא חולק על העיקרון הראשון, וסובר כי זריקת הדם נחשבת גם לאחר פסול יוצא של הבשר, לכן יש כאן ''היתר לכוהנים'' המפקיע דין מעילה, ויש ''קרב המתיר כמצוותו'' המחייב משום איסור פיגול, נותר וטמא. 
רבי עקיבא מוכיח את טענתו, כי הזריקה כשירה באופן הבא:
אמר רבי עקיבא: והרי המפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות. לא כשם שדמה פוטר את בשרה, כך הוא פוטר את בשר חברתה. אם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה, דין הוא שיפטר את בשר עצמה.
כאשר אדם התחייב קרבן חטאת על חטא שעבר בשוגג, הפריש את הבהמה לקרבן זה, ונאבדה לו. הוא לקח בהמה אחרת במקום הראשונה, ולאחר מכן מצא את הראשונה. במצב זה עומדות שתי הבהמות להיקרב כקרבן חטאת. אם שחט את שתי הבהמות, הרי יכול לזרוק דם של אחת מהן, לפי החלטתו. מכיוון שיש זיקה בין שתי הבהמות, הרי זריקת הדם של בהמה אחת, פוטרת כמובן את בשר אותה בהמה, אך גם פוטרת את בשר הקרבן השני. 
וזאת למרות שברגע שהכוהן זורק את דם אחד הקרבנות, הרי השנייה נפסלת (אין להקריב שני קרבנות חטאת על חטא אחד). למרות פסולה של הבהמה, הדם של הקרבן השני מתיר אותה ומוציא אותה מידי מעילה (עדיין אסורה באכילה). 
מכאן מסיק רבי עקיבא, כי אם דם של קרבן אחד מתיר בשר פסול של בהמה אחרת, קל וחומר שזריקת דם תתיר פסול של אותה בהמה, כפי המקרה שלנו במשנה. לכן רבי עקיבא סובר כי הבהמה יוצאת מידי מעילה (מכוח זריקה כשירה), וממילא חייבים עליו משום פיגול (''קרב המתיר כמצוותו''). 
אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים, רבי אליעזר אומר: אין מועלין בהן, ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא. רבי עקיבא אומר: מועלין בהן וחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא:
המקבילה של קדושת בשר קודשי קודשים הוא אימור בשר קודשים קלים. לכן, אותם עקרונות שאמרו רבי אליעזר ורבי עקיבא ברישא של המשנה ביחס לבשר קודשי קודשים, חל גם אל אימורי בשר קודשים קלים, ולפי אותם עקרונות יוצא שהדין שלהם בנושא מעילה הוא הפוך. רבי אליעזר סובר כי הזריקה אינה מועילה, ולכן לא חלה קדושה על בשר קודשים קלים, וממילא האימורים לא נתקדשו, ולכן לא מועלים בהם. מכיוון שלא חלה קדושה ''לא קרב המתיר כמצוותו'' ולכן גם לא חלים דיני פיגול, נותר וטמא. לעומת זאת, רבי עקיבא המכשיר את הזריקה, סובר כי חלה קדושה על בהמת קודשים קלים, לכן מועלין באימורין, ומכיוון ש''קרב המתיר כמצוותו'' חייבים עליו משום פיגול, נותר וטמא. 
 

מהו המסר

כפי שהזכרנו לעיל (ב'), זריקת הדם בקודשי קודשים עושה ''פעולה הפוכה'' מן הזריקה בקודשים קלים. בקודשי קדשים היא מפקיעה דין מעילה מן הבשר, ובקודשים קלים היא מחילה דין מעילה על האימורים.
עיקרון זה מסביר גם את הדינים ההפוכים בנושא מעילה בין הרישא והסיפא, במחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא.
למרות שבהלכות של פיגול, נותר וטמא אין שינוי בין הרישא והסיפא בדעותיהם של רבי אליעזר ורבי עקיבא, הרי בהלכות מעילה ראינו כי דעותיהם הפוכות.
בנושאי מעילה (וכמו גם בנושאים רבים אחרים) ''יש להחזיק ראש'' ולהבין את העקרונות, אשר לאורן נוכל להבין את המחלוקות השונות, ואת חילוקי הדינים, שבמבט ראשון נראים תמוהים, אך לאחר חקירה הם מובנים ''ועושים שכל''.
''החזקת ראש'' הינה טריוויאלית לכאורה, אך יישומה לא פעם אינו פשוט ודורש חקירה והבנה עמוקה. נשתדל להמשיך במסכת זו ובמסכתות אחרות ''להחזיק ראש'' ולהבין בעיקר את העקרונות, אשר מקילים עלינו מאוד בהבנת הסוגיות בהמשך.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר