טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר – הדס מצוי

"תני עולא בר חיננא: נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר. בעי רבי ירמיה: נקטם ראשו מערב יום טוב ועלתה בו תמרה ביום טוב, מהו? יש דחוי אצל מצות או לא? ותפשוט ליה מהא דתנן: כסהו ונתגלה פטור מלכסות, כסהו הרוח חייב לכסות. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שחזר ונתגלה, אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות" (סוכה, לג ע"א).

שם עברי: הדס מצוי            שם באנגלית: Common Myrtle            שם מדעי: Myrtus communis

שם נרדף במקורות: עץ עבות, הדסה, אסא        שמות בשפות אחרות: ערבית – ריחאן


הנושא המרכזי: מהי ה"תמרה" העולה בהדס שנקטם?

לריכוז המאמרים שנכתבו על ההדס המצוי הקש/י כאן.

מפרש רש"י בסוגייתנו: "ועלתה בו תמרה - כמין תמרה, כעין הנמצא בעלי ערבה פעמים בעלין דבוק כמין פרי ירוק, וצובעין בו הנשים צעיפיהם". לדבריו התמרות הן גידולים על פני העלים וכנראה הכוונה לעפצים. הרמב"ם מזהה תמרות כניצני פרחים לפני פתיחתם (הדעה המקובלת היא שבצלף הם הנקראים קפריסין. ראו במאמר "צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא" (ברכות, לו ע"א)). בפיהמ"ש (מעשרות, פ"ד מ"ו) כתב: "תמרות של חרדל ושל תלתן, ניצני החרדל והתלתן. וצלף, "אלכבר", יש בו ניצנים והם הנקראים תמרות. ויש בו אוכל יבש דומה לעצים ולעלים והוא הנקרא קפריסין". לאור זיהויים אלו נראה שמקור השם "תמרה" הוא אולי בצורה דמויית התמר של העפצים או הניצנים בתחילת התפתחותם.

לדעת י. פליקס ה"תמרות" (של הצלף) הם הנצרים הרכים ה"מתמרים" מתוך החלקים הבוגרים של הצמח(1) ונקראים במקומות אחרים "לולבים" (תמונה 1). הכוונה איננה ללולב התמר הניטל בחג הסוכות אך השם המשותף רומז על דמיון מסוים. ייתכן והדמיון הוא בכך שגם לולב התמר הוא מבנה ראשוני ממנו מתפתח העלה הפרוש בדומה לנצרים שמהם מתפתחים העלים והפרחים (תמונה 2). פירושו של י. פליקס מסתבר מאד לאור דברי עולא בר חיננא. "עליית התמרה" מהווה פיצוי על קטימת ראש ההדס (תמונה 3). קשה להבין כיצד עפצי עלה (לשיטת רש"י) או ניצני פרחים (לשיטת הרמב"ם) עשויים להוות תחליף לקודקד ההדס שנקטם. מאידך גיסא התפתחות של גבעול צעיר מראש בד ההדס מהווה השלמה לקטע הקטום. הפריצה של ענפים צעירים בסמוך לנקודות קיטום ידועה ברוב הצמחים. בחקלאות מקובל לקטום ענפים על מנת לאפשר את הסתעפותם. פריצה זו נובעת מכך שהקיטום מסלק את קודקד הגבעול או הענף המפריש הורמונים המדכאים את התפתחות הניצנים הצדדיים.

הקורא יובל שילוני העיר: "התמיהה היא כיצד יתכן שתעלה תמרה בהדס תלוש, כפי סוגית הגמרא". בהערה זו זיכה אותי להתייחס לנקודה מעניינת שנשמטה מעיני ועל כך תודתי. ראשית יש להזכיר שדברי עולא בר חיננא מתייחסים להדס שעדיין מחובר ולא להדס תלוש. לאחר שהמשנה (לב ע"ב) קבעה ש"נקטם ראשו, נפרצו עליו, או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול" מעיר עולא שהדסים קטומים שראשם התחדש על ידי "תמרה" (תמונה 3) כשרים למצווה. לאור חידוש זה שואל רבי ירמיה כדרכו במקומות רבים בש"ס שאלה הנראית לנו מוזרה מנקודת מבט ריאלית: "בעי רבי ירמיה: נקטם ראשו מערב יום טוב ועלתה בו תמרה ביום טוב, מהו". אכן לא סביר שהדס תלוש יתחדש ובוודאי לא בפרק זמן קצר כל כך. נראה שרבי ירמיה רצה לברר בעזרת הצגת תרחישים לא מציאותיים נקודות עקרוניות הנובעות מהם.

על פי פירושו של פליקס ניתן למצוא קשר בין שמות העצם "תמר" ו"תמרה" לבין הפעלים הרבים ששורש זה מופיע בהם. משמעות כולם קשורה למבנה הזקוף והגבוה של התמר העולה העולה כלפי מעלה. בספרות חז"ל אנו מוצאים: "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ... ולא נצחה הרוח בעמוד עשן ובזמן שעמוד עשן יוצא ממזבח העולה היה מתמר ועולה כמקל עד שמגיע לרקיע" (מסכתות קטנות, אבות דרבי נתן, נוסחא א פל"ה). "ולמה הוצרכו לכך וכו'. ומי מיחליף? והתניא, רבי אומר: אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן וכו'" (יומא, כח ע"ב). "של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. תנו רבנן: בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן. של הללו מתמר ועולה כמקל, של הללו מפציע לכאן ולכאן וכו'" (יומא, לח ע"א).

ראו בהרחבה במאמר "במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים" במסכת בבא קמא (נט ע"א). לקריאה לחץ כאן. 

תמונה 1. צלף קוצני - נצר צעיר בראש שיח		תמונה 2. לולב על רקע עלה פרוש

תמונה 3. פריצות של ענפים צעירים מראשי בדי הדס לאחר גיזום

(1) י. פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל (185-190).

לעיון נוסף:

ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 136.

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.