טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין – שומשום מזרחי
"... רבי ישמעאל בן ברוקה אומר אין מדליקין אלא ביוצא מן הפרי. רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין? ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים? ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות? ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט?" (שבת, כו ע"א).
שם עברי: שומשום מזרחי שם באנגלית: Sesame שם מדעי: Sesamum indicum - Sesamum orientale
נושא מרכזי: האם בבבל היה שמן שומשום בלבד?
לריכוז המאמרים שנכתבו על השומשום הקש/י כאן.
רבים נדרשו לשאלה מהו הרקע העומד מאחורי מחלוקת רבי טרפון ורבי יוחנן בן נורי. עמדתו של רבי טרפון מובנת היטב על רקע חשיבותו של שמן הזית בארץ ישראל הנקראת "ארץ זית שמן". בשמן זה שהופק מהזית המקומי הנפוץ והמשובח השתמשו למאור ומאכל. מלבד היותו נפוץ הרי ששמן הזית היה משובח יותר למאור. במסכת שבת (כג ע"א) אנו לומדים: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר. אמר אביי: מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי, אמר: האי משך נהורי טפי. כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא, אמר: האי צליל נהוריה טפי"(1). רש"י: "משוך נהוריה - אינו ממהר לכלות כשמן זית. צליל נהוריה - צלול ומאיר".
נדבך נוסף להעדפת שמן הזית הוא מעמדו הרוחני. המנורה בבית המקדש הודלקה מהחלק המעולה והזך שבשמן הזית וכפי שנאמר: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות, כז, כ'). במדרש תנחומא (בובר, תצוה סי' ג') נאמר:
"ואתה תצוה וגו' ויקחו אליך שמן זית זך, למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנונות, אלא בשמן של זית, לפי שהשמן זית אורה לעולם. שמן זית זך כתית למאור, בנוהג שבעולם אדם אם יש לו שמן רע מדליקו בנר, אבל היפה הוא נותנו בתבשיל, אבל בבית המקדש לא היו עושין כך, אלא שמן זית זך היו נותנין למאור, והשני לו היו נותנין למנחות, אמר דוד כי אתה נרי ה' וגו'".
בדברי התנא רבי טרפון שחי בתקופת מרד בר כוכבא ש"אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד" (שבת, פ"ב מ"ב) אנו מוצאים הקבלה בין נר שבת למנורה שבמשכן ובמקדש. ייתכן והזיקה בין שמן הזית שהודלק במנורת המקדש ובין נר השבת, התחזקה לאחר חורבן הבית עם ההתעוררות המשיחית בימי המרד. על פי גישה זו אין לנר שבת חשיבות טכנית בלבד (כבוד או עונג שבת) אלא גם חשיבות סמלית של מעין "זכר למקדש".
בניגוד לגישת רבי טרפון המייצגת שיקולים רוחניים עקרוניים, הדגישו חכמים אחרים ובראשם רבי יוחנן בן נורי את עולם המעשה כלומר את המצוי במקום הרצוי. על מנת לאפשר לכל היהודים, באשר הם, לקיים את מצות הדלקת נר השבת, גם אם אין מצוי ברשותם שמן זית היה צורך להגדיל את מגוון השמנים הראויים להדלקה. רבי יוחנן בן נורי הזכיר בדבריו את ריכוזי היהודים החשובים ביותר בגולה בימיו: בבל, פרס, מצרים ואסיה הקטנה. באזורים אלה לא היה שכיח שמן הזית אלא שמנים אחרים. במצרים היה שכיח שמן צנונות, בבבל שמן שומשומין, בפרס שמן אגוזים ובקפודקיה נפט(2).
ביטוי נוסף לתפוצתם היחסית של שמן הזית ושמן השומשומין בבבל מופיע במסכת נדרים (נג ע"א): "תניא: הנודר מן השמן בארץ ישראל מותר בשמן שומשמין ואסור בשמן זית, ובבבל אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית, מקום שמסתפקין מזה ומזה אסור בזה ובזה". מפרש רש"י: "גמ' מותר בשמן שומשמין - לפי שאין מצוי בא"י שמן שומשמין אלא שמן זית ובאותו שמן נדר". תוס': "בארץ ישראל - דסתם שמן שלהן של זית".
אכן, במקורות הרומים שנכתבו בתקופת המשנה אנו מוצאים סימוכין לכך, שחומרי בעירה אלה היו שכיחים באזורים שאותם ציין רבי יוחנן בן נורי. מקור קדום יותר לכך שבבל לא גידלו זיתים ואילו השמן העיקרי היה שמן שומשום נמצא בכתבי ההיסטוריון הרודוטוס בן המאה ה – 5 לפנה"ס בתאור החקלאות בבבל:
"... הארץ הזאת היא הטובה ביותר להוציא את פרי דימיטר (אלילת יבול השדה) כי עצים אחרים אינה מוכשרה לגדל כלל, לא את התאנה ולא את הזית, אולם למען הוציא את פרי דימיטר היא כה טובה, עד כי היא מוציאה בכלל מאתים שערים, וכשהיא נושאת פרי באופן הטוב ביותר מאשר היא רגילה, גם עד שלוש מאות שערים. פה נעשים עלי החיטה והשעורה על נקלה רחבים ארבע אצבעות. לאיזה גובה של עץ גדלים הדוחן והשומשום, ידוע לי אמנם היטב, אך לא אזכרנו, כי ידוע אדע, אשר האיש שלא היה בבבל יתעורר בו אי-אמון גדול אף בנוגע לזה שספרתי על התבואה. אין להם שמן אחר, רק את אשר יעשו מהשומשום" (כתבי הרודוטוס, בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת ראובן מס, ירושלים תרצ"ה. ספר ראשון סעיף 193).
(1) פירוש: אמר ר' יהושע בן לוי: כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר. ואמר אביי: מריש הוה [בראשונה היה] מהדר מר [אדוני], רבה, אמשחא דשומשמי [אחר שמן שומשומין], כי אמר [היה אומר]: האי משך נהוריה טפי [זה, שמן השומשומין נמשך אורו יותר זמן], שאינו כלה מהר כשמן הזית. כיון ששמע לה להא [לאותה] אימרה של ר' יהושע בן לוי, היה מהדר אמשחא דזיתא [אחר שמן זית], כי אמר [היה אומר]: האי צליל נהוריה טפי [זה צלול אורו יותר].
(2) להסברים נוספים למחלוקת רבי טרפון ורבי יוחנן בן נורי ראו במאמר "מה יעשו אנשי בבל?" במדור "ארכיאולוגיה תלמודית". לקריאה הקש/י כאן.
רשימת מקורות:
ד"ר אביבית שווקי, "במה מדליקין - על פתילות ושמנים לנר שבת ונר חנוכה". לקריאה הקש/י כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
