טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים – קנה מצוי
"מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות. ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו, אמרה חדא לחברתה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם. אמרה לה חברתה: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי" (ברכות, יח ע"ב).
שם עברי: קנה מצוי שם באנגלית: Common Reed שם מדעי: Phragmites australis
נושא מרכזי: במה שונה מחצלת קנים מתכריכי פשתן?
לנושאים נוספים העוסקים בקנה המצוי - הקש\י כאן.
הקנים שימשו למטרות רבות וביניהן גם להכנת מחצלות. מחצלות אלו מוזכרות בספרות חז"ל בהקשרים רבים ולמשל המשנה במסכת סוכה (פ"א מי"א): "... מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה, לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה". מחצלת קנים מסוג זה, לאחר שבלתה, יכולה היתה לשמש כתחליף לתכריכים. על פי ה"שיטה מקובצת" קבורה במחצלת לא היתה מכובדת ולכן לא רצתה הרוח להצטרף לחברתה: "מפני שאני קבורה במחצלת של קנים. והיתה מתביישת מפני הרוחות אחרות ששטות. ואף על פי שהגוף אינו זז ממקומו יש לומר דדוגמת מה שמכוסה הגוף כך נראית הנשמה. והאי סוגיא סבר לה כמאן דאמר הכל נידונים בראש השנה".
מעשה החסיד איננו ניתן להסבר במונחים ריאליים, המקובלים בעולם המודרני, אך נעיין בפירושו של הצל"ח שבצד ההסבר הרוחני שהוא נותן מופיעה גם הערה הנוגעת למדורנו. ההערה מתייחסת למאפיין מציאותי של הקנה והוא עמידותו היחסית לתהליכי רקבון. לדעת הצל"ח למרות שאגדות חז"ל אינן מייצגות מציאות ריאלית פשוטה עליהן להתאים למציאות זו וכך כתב: "שאני קבורה במחצלת של קנים וכו'. הגם שכל דברי רז"ל באגדות יש בהן ענין נסתר וברמז ובחידה דיברו, מכל מקום גם פשטן של הדברים צריך שלא יהיו דברים זרים ויוצאים מהיקש הטבע וכו'". ברוח דברים אלו ממשיך הצל"ח ושואל:
"... ולכאורה תשובה זו שקבורה במחצלת של קנים ומתוך כך אינה יכולה לשוט בעולם, הוא דבר זר מאוד, וכי הגוף עולה מקברו, הרי הגוף מוטל כאבן דומם בקברו, אבל הרוח הוא העולה, רוח הצדיק עולה למעלה בגבהי מרומים, ורוח הרשעים נתונה בכף הקלע, אבל הגוף בין של הצדיקים ובין של הרשעים נשאר בקבר, אך גוף של הצדיק מושכב במנוחה עד יגיע עת קץ אז יעמוד לגורלו לקץ הימין, וגוף של הרשע בשרו עליו יכאב וקשה רמה למת כמחט והנפש נידונית בכף הקלע, ומה ענין המחצלת להרוח שאינו דבר גשמי שיתעטף במחצלת של קנים. ועוד, ששוב לשנה אחרת חזרה ואמרה לה בואי ונשוט, והלא השיבה לה אשתקד שאינה יכולה, וכאשר השיבה לה באמת לא כך אמרתי לך וכו'.
ונראה על פי שאמרו במס' שבת דף קנ"ב ע"ב כל מה שאומרים בפני המת וכו', וחד אמר עד שיתעכל הבשר דכתיב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, הרי שכל זמן שבשר הגוף קיים אין הנפש יכולה להפרד ממנו עד שיכלה בשר הגוף לגמרי ואז עולה הרוח למעלה, ולכך המצוה לקבור בקרקע כמבואר בסנהדרין דף מ"ו [ע"ב] כדי שירקב הגוף מהרה, ולכך התכריכין הם של פשתן הכלים ונרקבים מהרה שלא יעכבו רקיבת הגוף. וזו שנקברה במחצלת של קנים שהיתה אמה עניה ולא היה סיפוק בידה להלבישה תכריכין של בגדי פשתן, וקברה אותה בעיטוף מחצלת של קנים, וזהו אינו מתרקב כל כך בנקל, נשאר גם הגוף קיים בבשרו ולא היתה יכולה להפרד ולעלות למעלה. ואמנם בשנה השניה היתה השניה סבורה שכבר במשך שנה שעברה נרקב המחצלת עם הבשר ותהא יכולה לעלות, לכן אמרה לה בואי ונשוט, וזהו השיבה לה שעדיין לא נרקבה המחצלת ולכן גם הבשר לא נרקב ואינה יכולה לעלות.
לעיון נוסף:
קנה מצוי מתוך אתר "צמח השדה".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
