טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
צרות אחרונות משכחות ראשונות
"הנני עשה חדשה עתה תצמח. תני רב יוסף: זו מלחמת גוג ומגוג. משל, למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה זאב; פגע בו ארי וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה ארי; פגע בו נחש וניצל ממנו, שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש; אף כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות" (ברכות, יג ע"א).
נושא מרכזי: מה נרמז בסדר המעשים מהם ניצל האדם?
דברי חז"ל מדודים ושקולים וקשה להניח שסדר אירועי הנס שנעשו לאדם על פי משלו של רב יוסף מקרי. המהרש"א (ברכות, יג ע"א) נדרש לשאלה זו וכתב:
"וכן הוא אומר אל תזכרו וגו'. מלמטה למעלה קחשיב והיינו משום דודאי בשעבוד מלכיות הראשונים לא נמצא בהן בכתוב זכר כלל, כמו שכתוב לעיל אבל ביציאת מצרים כבר כתיב ביה זכר, גם לעתיד לא יבטל הזכר לגמרי אלא לא תתבוננו בו דהיינו שיהיה טפל לגבי שיעבוד מלכות הרביעית ומלחמת גוג ומגוג. ומייתי ליה הנני עושה חדשה עתה וגו' דאינו דומה גאולת מצרים לגאולה העתידה דגם שיציאת מצרים מורה על חידוש העולם. לא נתחדש העולם כמו שכתוב לאיתנו, לתנאי שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית שתבקע הים, אבל לעתיד הנני עושה חדשה ממש כמו שכתוב כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות וגו' ומסיים עתה תצמח כמו שכתוב היום אם בקולו תשמעו. ואמר למה הדבר דומה כו', ופגע בו זאב כו' ופגע בו ארי כו' פגע בו נחש כו'. מדמה מצרים לזאב ובבל לארי, כמו שכתוב בבבל עלה אריה מסבכו, ומלכות הרביעית מדמה וכו'. ואמר שכח מעשה שניהם ולעיל גבי פגע בו ארי לא קאמר שכח מעשה זאב משום דלא היה זמן רב כל כך בין זה לזה, מה שאין כן בהאחרון קאמר נשכח מעשה שניהם. והיינו דבצרות וגלות אחרון נשתכחו צרות משעבוד מלכיות הראשונות עד לעתיד לימות המשיח במהרה בימינו".
לשיטתו בעלי החיים שנמנו במשל וסדרם מקביל לסדר הגלויות כאשר מצרים היא הזאב ובבל היא הארי. פירושו אינו עולה בקנה אחד עם האמור במדרש בראשית רבה (ויחי, פרשה צ"ט) שם נמשלה מלכות מדי לזאב: "דא"ר יוחנן (ירמיה ה) על כן הכם אריה מיער, זו בבל, זאב ערבות ישדדם, זו מדי, ביד מי מלכות מדי נופלת ביד מרדכי שהוא בא משל בנימין וכו'". קושי נוסף בדבריו הוא היעדר מקבילה מבין האומות לנחש.
לענ"ד ייתכן וסדר מעשי ההצלה מייצג עליה ברמת המסוכנות של בעלי החיים המשליך על גודל הנס שחווה האדם. נס הצלה גדולה משכיח נס קטן יותר. ההצלה מהאריה המסוכן יותר מהזאב משכיחה את נס ההצלה מהזאב וכן נס הנחש גדול מנס האריה. הזאב הוא טורף קטן יחסית וקל לגרשו אלא אם כן מגיעה "משלחת זאבים". במשנה בבא מציעא (פ"ז מ"ט) אנו לומדים שבדרך כלל ניתן להתמודד בקלות יחסית עם זאב אחד אך לא עם שנים: "זאב אחד אינו אונס שני זאבים אונס. רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס וכו'". הנצי"ב ב"העמק דבר" מפרש: "בנימין זאב יטרף - נצחונותיו היו כזאב. ולא כארי שהוא אביר לב ולא יחת מפני כל. אלא כזאב שמפחד מרועה ומקלו".
המפגש הבא היה עם האריה החזק מהזאב אלא שלא כל מפגש כזה מסתיים בהתקפה. במסכת יבמות (קכא ע"א) אנו לומדים על היחס בין אריה ובין נחש: "תנו רבנן: נפל לגוב אריות אין מעידין עליו, לחפורה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו; רבי יהודה בן בתירא אומר: אף לחפורה מלאה נחשים ועקרבים אין מעידין עליו, חיישינן שמא חבר הוא. ותנא קמא? אגב איצצא מזקי ליה". מפרש רש"י: "אין מעידין עליו - לומר לאשתו: מת בעליך, להתירה לינשא, פעמים שאין האריות רעבים ואין אוכלין אותו". לרמת המסוכנות של הנחש יש ביטוי הלכתי נוסף: "הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין רבי אליעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין והנחש מועד לעולם וכו'" (בבא קמא, פ"א מ"ד).
לאמיתו של דבר שרשרת מפגשים עם בעלי חיים מסוכנים וההשוואה לשיעבוד המלכויות מופיעים כבר במקרא בספר עמוס (ה י"ט): "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידוֹ על הקיר ונשכוֹ הנחש". מפרש שם המלבי"ם:
"כאשר. הלא עתה ידמה היום במשלו כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב, שכן אלה שיהיו לפליטה מגלות הראשון שהגלה מלך אשור יפגע אותם הגלות השני, וגם מי שימלט מן הגלות מן הדוב ובא הבית וסמך ידו אל הקיר באופן שחושב שבביתו ימצא מנוס מן הדוב, ונשכו הנחש, רצה לומר הנמלט מגלות השני תשיגהו הגלות השלישי, כמו שנאמר כעת הראשון הקל כו' והאחרון הכביד כו' (ישעי' ח')".
הפסוק בספר עמוס היווה גם רקע למשל שאמר ריש לקיש (סנהדרין, צח ע"ב): "... בא ואראך דוגמתו בעולם הזה: בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר דומה כמי שפגע בו ארי, נכנס לעיר פגע בו גבאי דומה כמי שפגעו דב, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב דומה כמי שנשכו נחש וכו'".
בניגוד למשלו של רב יוסף שבו ניתן לתאר את שרשרת המפגשים ברצף של "מן הקל אל הכבד", כלומר בסדר עולה ברמת המסוכנות של בעל החיים, הרי שבפסוק בעמוס המפגש עם האריה מוזכר ראשון. כל שלושת המינים המוזכרים בפסוק נחשבים למסוכנים מאד (על הצמד אריה ודוב ראו במאמר "והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו" (תענית, יח ע"ב). לקריאה הקש/י כאן). ייתכן וסדרם בפסוק נקבע בהתאמה לרעיון המובע בו של סכנה הולכת וגדלה כאשר היא מתקרבת לביתו של האדם. האריה מבטא סכנה במקום רחוק, הנחש מסוכן אפילו בבית ואילו הדוב מייצג סכנה במרחק ביניים בין השדה והבית. באופן דומה הסכנה הנובעת מהסנטר נוגעת רק לגבולות השדה שחלק ממנה עלול להלקח מהאדם והנזק הנובע מכך עקיף. כאשר הגבאי נוטל ממון מכיסו של האדם הנזק כבר ישיר. רק רעב בניו ובנותיו של האדם בביתו מבטא את חסרון הכיס הקיצוני ביותר.
ראו עוד במאמרים הבאים:
במה שונה דרך הטריפה של הזאב מהאריה? – "ובא זאב וטרף, ובא ארי ודרס" (בבא מציעא, מא ע"א).
מדוע נפילה לבור עם נחשים או עקרבים מסוכנת מנפילה לבור אריות? – "נפל לגוב אריות אין מעידין עליו" (יבמות, קכא ע"א).
מדוע מדמה הגמרא את הכשת הנחש לדין שריפה ממיתות בי"ד? – "לא זזו משם עד שנשכו נחש ומת" (שבועות, לד ע"א).
 |
|
 |
|
תמונה 3. דוב סורי צילם: אלי גרינברג |
|
תמונה 4. אפעה מגוון |
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
.jpg)
