טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מפני מה הכלב מכיר את קונו – כלב הבית
"רבי אליעזר "שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מפני מה הכלב מכיר את קונו, וחתול אינו מכיר את קונו? אמר להם: ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח, האוכל עכבר עצמו על אחת כמה וכמה" (הוריות, יג ע"א).
שם עברי: כלב הבית שם באנגלית: Dog שם מדעי: Canis lupus familiaris
שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא
הנושא המרכזי: נאמנות הכלב לבעליו בהשוואה לחתול
לריכוז המאמרים שנכתבו על כלב הבית וקישוריות הקש\י כאן.
בשורות הבאות נשווה בין התנהגות הכלב והחתול ביחסם לאדם וזאת על פי פירושו של הרמ"ה שזיהה בפירושו השני את "קונו" כבעליו של בעל החיים ולא הקב"ה כפי שניתן היה לחשוב:
"כלב מכיר את קונו בוראו. דכתיב (שמות יא, ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ואמטו להכי כתיב לכלב תשליכון אותו ולא כתיב לחתול תשליכון אותו, מפני שהכלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו. ונראה לי לפרש והוא עקר, דהאי קונו דקאמרינן לאו לשון בוראו הוא, אלא לשון בעליו כדכתיב ידע שור קונהו (ישעיה א, ג) וחשב עם קונהו (ויקרא כה, נ), וכן דרך העולם שהכלב מכיר את בעליו והולך אחריו לכל מקום שהוא הולך ומשמרו מה שאין כן בחתול. עד כאן לשון הרמ"ה ז"ל" (בפירוש 'הכותב' על העין יעקב(1), הוריות, פ"ג ט"ו).
ההבדל בין הכלב והחתול בא לידי ביטוי אפילו בשמם הלטיני: הכלב נקרא Canis lapus familiaris ואילו החתול Felis domestica. הכלב הוא "משפחתי" ואילו החתול הוא "ביתי". החתול קשור לבית ולא לבעליו ו"אינו מכיר את קונו" מתפרש שאינו מכיר את בעליו. כאשר "בעלי" החתול עוקרים דירה הוא אינו עובר איתם אלא נשאר במקום. כאשר הוא מועבר למקום חדש נגד "רצונו" הוא מנצל את כושר הניווט המעולה שלו וחוזר לטריטוריה ממנה הורחק. הדרך היחידה המאפשרת למנוע את חזרתו של החתול לביתו הקודם היא לכלוא אותו באחד מחדרי הבית במשך כמה ימים עד שהוא מתרגל ומזהה את הבית החדש כטריטוריה שלו. לעומת החתול הרי שהכלב נאמן לבעליו, כלומר "מכיר את קונו", ומלווה אותו לכל מקום שהולך ואינו קשור דווקא לבית. סיפור מפורסם הוא על כלב שהמתין בתחנת הרכבת לחזרת בעליו ממקום עבודתו יום יום בשעה קבועה והמשיך בנוהג זה במשך שנים גם לאחר מותו (ראו סיפור מעניין ב"דף על הדף" בפרוייקט השו"ת).
נאמנות הכלב
אין מחלוקת על כך שאחת מהתכונות המגדירות היטב את הכלבים היא נאמנותם לבעליהם ("הכלב מכיר את קונו"). נאמנות זו משמשת לעיתים כסמל להתנהגות המצופה מהאדם. השאלה היא מהו מקורה של נאמנות זו? חשוב להדגיש שלפחות על פי האתולוגים המכניסטיים "נאמנות" הכלב איננה מתפרשת באופן שהדבר נתפס על ידי האדם כמונעת על ידי שיקולים מוסריים או ביטוי למודעות עצמית למרות שהיא נראית ככזו. הספרות והעיתונות ספוגים בסיפורים על כלבים שהמתינו לבעליהם שנים רבים לאחר שנעלמו מסיבות שונות מחייהם. מגדלי כלבים חווים יום יום את שמחת כלביהם בעת שהם חוזרים לאחר היעדרות קצרה או ארוכה. אנו לא נתייחס לשאלה הפילוסופית האם זו נאמנות ובכלל מהי שמחה בבעלי חיים. האם שריטת הדלת מבפנים וכשכוש הזנב מבטאים שמחה במובן שאנו תופסים שמחה? השאלה שבה נעסוק מהו מקור ביטויי ה"נאמנות" שאנו רואים בכלבים?
ההסבר הפשוט ביותר הוא העובדה שהאדם מספק לכלב מזון והגנה. יהיו שיאמרו שהכלב נאמן משום שהוא אסיר תודה לבעליו ויהיו שיאמרו שהנאמנות היא הדרך שבה הכלב מבטיח לעצמו את המשך אספקת המזון וההגנה. הבסיס המדעי לקשר זה הוא בכך שהכלב שבויית מהזאב נושא את הגנים של הזאבים שתמורת מזון ומקלט סיפקו שמירה. הנאמנות היא, אם כן, תוצר לוואי של מערכת יחסים של "קח ותן" המעוגנת במטען התורשתי. ניתן לטעון שאמנם יש גם אנשים המספקים לחתולים מזון ובית אך מערכת יחסים זו לא התפתחה לרמה הקיימת בכלבים משום שהחתולים בוייתו מאוחר יחסית.
סיבה נוספת ל"נאמנות" מבדילה באופן חד יותר בין יחס הכלבים לאדם ויחס החתולים. הכלבים צאצאי הזאבים הם בעלי חיים להקתיים. גם היום ניתן לראות להקות של כלבים עזובים המסתובבים באזורים נטושים. עבור הכלב המשפחה בה הוא חי מהווה להקה. הנאמנות בחיי להקה קריטית על מנת שתוכל לשרוד בטבע. חבריה חייבים לפעול במשותף על מנת להתגבר על סכנות ולהשיג מזון. שיתוף פעולה בין חברי הלהקה ומיקום האינטרסים שלה במקום הראשון הם תנאי לשרידות. דבר זה מסביר את נכונות הכלבים לסכן את עצמם עבור בעליהם. האינסטינקטים של פרטים החברים בלהקה מחייבים אותם לנהוג כך.
אמנם לכל גזעי הכלבים יש התנהגות טריטוריאלית ברמות שונות אך ברוב הגזעים היא מבטאת רכושנות בלבד ולא קשר לנחלה משל עצמם. זנים מסויימים מגינים על חפציו ורכושו של בעליהם כאשר הכלב רואה בטריטוריה חלק מבעליו. לעומת זאת הכלב הכנעני מתייחס לאזור מגוריו ותכולתו כאל רכושו כאשר בעליו הוא רק חלק מתכולה זו. כלב כנעני החי בבית מתייחס למשפחתו האנושית כאל להקה ולעיתים מנסה לגלות מנהיגות כלפי אחדים מבני המשפחה.
אסיים בסיפור ששלח לי חנוך פלסר חבר קיבוץ שדה אליהו:
"למקרא המאמר על הכלבים המשפחתיים לא יכולתי להתאפק מלספר: בבית שלנו ברמת גן, אחת מ"סדרת הכלבים" שחלפו בבית היתה הכלבה "כושית". אבא ז"ל נסע לחו"ל ולכן מסר אותה למשמרת אצל קרובי משפחה בהרצליה. בשובו הם התנצלו וספרו שברחה. כיון שלכלבים היה אז מספר של העיריה (חיסון) טלפנו אליו מעירית ר"ג והודיעו שהכלבה נמצאת אצל משפחה בנאות אפקה/תל ברוך.
אבא נסע לשם עלה לקומה שניה/שלישית? ומצא את המשפחה שאליה הגיעה הכלבה. הם ספרו לו שבליל שבת כאשר שרו שלום עליכם שמעו גירודים בדלת, כאשר פתחו נכנסה הכלבה. אבא שאל אותם באיזה מנגינה שרתם? הסתבר שהם שרו באותה מנגינה שהיתה נהוגה אצלנו בבית.
מובן אם כן מדוע "כושית" שהיתה בדרכה לרמת גן ושמעה "שלום עליכם" עלתה לדירה הזאת לשמוע גם קידוש ...".
טריטוריאליות בחתולים
מוצא החתולים הוא בבעל חיים טריטוריאלי יחידאי. לטורף בודד כחתול בר הכרת אזור הטריפה ומקומות המחבוא של הטרף עשויים להיות ההבדל בין שפע ורעב. אפילו היום כאשר החתולים מקבלים מזון מבעליהם החתולים מצייתים לכלל העתיק שירשו מאבותיהם ולפיו השגת טריטוריה בטוחה נמצאת בראש השיקולים. מסיבה זו חתולים המועברים ממקום למקום נוטים לחזור לביתם הקודם ולנטוש את בעליהם. במקרה של מעבר דירה ממליצים למגדלי חתולים לנעול את הבית כמה שבועות עד שחתוליהם ילמדו להכיר את הבית החדש וירגישו בטוחים בו. המסקנה היא שחתולים נאמנים למקומות ולא לבעליהם.
חובה להזכיר שבמחקרים מאוחרים נטען שחתולים מפגינים נאמנות לבעליהם כמו כלבים. ה"בן איש חי" הביא ספור על נאמנות מופלגת של חתול לבעליו. הספור מופיע ב"דף על הדף") ולאחריו מובאים הדברים הבאים:
"ותמה בבן יהוידע שם, בעקבות סיפור זה, ובעקבות סיפורים אחרים: כיצד יתכן שדברי חז"ל אינם תואמים עם המציאות, מדוע היה ברור לחז"ל שהחתול אינו מכיר את בעליו ואינו קושר קשרי ידידות עם בעליו.
הגאון הבן איש חי לא די שיש לו יישוב לקושיא, אלא הוא מוכיח דווקא את המציאות המסוימת הזו מדברי גמרתינו, וכך כותב הגאון: "אבל כאשר רבי אלעזר אמר שטעם הדבר: שאין החתול מכיר קונהו, הוא מפני שאוכל עכברים, מעתה, מוכח שאליבא דחז"ל היה גם על החתול לאהב ולהכיר את קונהו, אלא שאכילת העכברים היא שגרמה לו, ולכן חתול שאינו חי על עכברים שאינם עקר מזונו כחתולי הבר החיים בראש חוצות, אלא שהוא חתול בן בית אשר ינעימו לו ממנעמי הבית. אותו חתול אליבא דחז"ל, הן באמת יכיר את קונהו ויאהבהו, וכן מורה החוש: שכל החתולים בני הבית מכירים לבני הבית, ואילו חתולי החוץ גם כאשר יראו את אותו אדם מיום ימים ימימה לא יכירוהו, פוק חזי עד כמה עמקו דברי חז"ל" עכ"ד הנפלאים".
לעיון נוסף:
למאמרים נוספים על כלב הבית ראו כאן.
(1) ה'הכותב' הוא עורך ה"עין יעקב" רבי יעקב בן חביב מגולי ספרד.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
.jpg)
