טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך – חזזית

"משנה. במה מדליקין ובמה אין מדליקין? אין מדליקין לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר, ולא בירוקה שעל פני המים. ולא בזפת, ולא בשעוה, ולא בשמן קיק, ולא בשמן שריפה, ולא באליה, ולא בחלב ... גמרא. לכש שוכא דארזא. שוכא דארזא עץ בעלמא הוא? בעמרניתא דאית ביה" (שבת, כ ע"ב). 

פירוש: גמרא רוב המילים והמושגים המוזכרים במשנה לא היו מובנים בבבל והם תורגמו ובוארו. שנינו במשנה שאין מדליקים בלכש. ומסבירים כי לכש הוא שוכא דארזא [ענף הארז]. ושואלים: הלא שוכא דארזא [עץ ארז] עץ בעלמא [סתם] הוא וכיצד יתכן לעשות ממנו פתילה? ומשיבים: מדובר כאן בעמרניתא דאית ביה [בכעין צמר שיש בו], מתחת לקליפתו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: חזזית          שם באנגלית: Lichen           שם מדעי: Tornabenia intricata

שם נרדף במקורות: לכש, שוכא דארזא


הנושא המרכזי: מהו "לכש"?


המידע העומד לרשותנו לצורך זיהוי הלכש מועט וכולו מופיע בדף הגמרא שלפנינו: "גמרא. לכש - שוכא דארזא. שוכא דארזא עץ בעלמא הוא! בעמרניתא דאית ביה"(1). מפרש רש"י: "שוכא דארזא - יבש הוא ודק, ויש כמין צמר בין קליפה לעץ והוא מבעירו משאחזה בו אור. עץ בעלמא הוא - ופשיטא דלא חזי לפתילה אלא למדורה". כך מפרש גם הרמב"ם בפיהמ"ש (שבת, פ"ב מ"א): "לכש, הצמר המתהוה בעצי הארז". ה"צמר" שעליו מדברת הגמרא איננו חלק אינטגרלי של הגזע אלא ישות נפרדת כפי שמפרש הרשב"א: 

"לכש שוכא דארזא ואסיקנא בעמרניתא דאית ביה. וא"ת אם כן מסיפא נפקא דהא קתני כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו, י"ל איצטריך משום דאין למידין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ, אי נמי י"ל דלא מיקרי יוצא מן העץ אלא דבר שיוצא מן העץ על ידי כתישה כגון פשתן אבל עמרניתא דבשוכא באפי נפשה קאי ולא מימעיט מדבר היוצא מן העץ".

מאפיין נוסף של "שוכא דארזא" משתמע מהדיון בשורות הקודמות למשנתנו: "אמר רבי יוחנן: עצים של בבל אין צריכין רוב. מתקיף לה רב יוסף: מאי היא? אילימא סילתי, השתא פתילה אמר עולא: המדליק צריך שידליק ברוב היוצא, סילתי מבעיא! אלא אמר רב יוסף: שוכא דארזא"(2). מדברי רב יוסף ניתן להסיק ש"שוכא דארזא", הנקראת בלשון המשנה לכש, וזאזא הם חומרי בעירה דליקים ולכן אין צורך להבעיר את רובם לפני כניסת השבת. מההלכה שהביא רבי יוחנן ניתן ללמוד שהשתמשו בהם לצורך הבערת אש דווקא בבבל. לכאורה ניתן היה לטעון שמדובר בצמחים הגדלים רק בבבל אך ייתכן שרק בבבל נהגו להשתמש בהם למרות שצמחו גם בארץ ישראל.

ראשית יש לציין שבספרות חז"ל "ארז" איננו בהכרח ארז הלבנון ולמעשה עצי סרק גדולים רבים נקראים בשם זה (ראו במאמר "ויכרות ארזים ויכסנו"). סקירה של האנטומיה של עצי הסרק והתרבות של ארץ ישראל מלמדת שאין ביניהם מינים שיש בהם צמר בין הקליפה לעץ. למינים מעטים שאינם תושבי הארץ יש מעטה סיבים. למין כוריזיה בקבוקית, שמוצאו מפרו, יש סיבים מתחת לקליפת העץ. האינדיאנים נהגו להסיר את סיבים אלו להכנת חבלים. הפרי מלא ב"צמר גפן" ששימש בעבר למילוי מזרונים, כריות, וגם כחומר בידוד (תמונה 1). עץ נוסף בעל מעטה סיבים הוא אלוקזוארינה סיבית (תמונה 2) שבו הסיבים עוטפים את הגזע מבחוץ. מאחר ועצים אלו לא היו מוכרים לחז"ל עומדת במקומה השאלה מהו הצמר שאליו התייחסו המפרשים.
 

"לכש" = עץ מחטני

ז. עמר מנה שתי חלופות לזיהוי העץ ממנו מופק ה"לכש" ועל פי שתיהן ה"לכש" מזוהה עם עץ מחטני. הראשונה מבוססת על רוב דעות המפרשים ומזהה אותו עם עץ הארז. הכוונה היא שהפתילה נשזרת מה"צמר" שבין הקליפה לעץ עצמו. "צמר" זה לא ידוע לנו הן בארז הלבנון והן בעצי סרק אחרים מאזורנו שכאמור לעיל נקראו גם הם ארזים. החלופה השניה היא על פי דברי הירושלמי (וילנא, שבת, פ"ב הל' א') שמהם משמע ש"לכש", "לוגשא" ו"דדינון" הם שמות נרדפים: "לא בלכש. ר' חייא בר בא אמר לוגשא. ר' אחא בשם רבי לייא דדינון אמרין היא הדא היא הדא". מפרש "קרבן העדה": "גמ' היא הדא. כלומר לוגשא ורדינין חדא היא אלא שבמקום אחד קורין אותו כך ובמקום אחר כך". נוכל לנסות לזהות את ה"לכש" דרך ה"דדנין"(3)  המזוהה בירושלמי (וילנא, ראש השנה, פ"ב הל' ב') כ"עץ השמן". ע. לעף סבר שמדובר בעץ אורן. לדעת פליקס מדובר באורן ירושלים שממנו היו מתקינים את האבוקות למשואות ששימשו להודיע לגולה על קידוש החודש (ראו במאמר "במרביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן"). בפי יהודי כורדיסטן, דוברי ארמית, נקרא אורן קפריסאי בשם "אעא דמשחא" כלומר עץ שמן. מקור השם הוא בעובדה שמעצי שמן ניתן להפיק שמן-עץ ששימש כעיטרן.

תנאי לזיהוי ה"לכש" עם אחד ממיני העצים הוא מציאת "צמר" או אולי אפשרות אחרת להכנת פתילות. כאמור, אנו לא מוצאים "צמר" תחת קליפת עצי הבר באזורנו אך ייתכן וקיימת אפשרות אחרת להכין מהם פתילות. פליקס מזכיר את "צמר היערות" שיצרוהו מסיבים שהופקו ממחטי אורן ירושלים. על פי הסבר זה זיהוי ה"לכש" עם ארז הלבנון בלתי אפשרי משום שמחטיו קצרים. במרשתת לא מצאתי עדות לשימוש זה (כמובן ש"לא ראיתי אינה ראיה") אך רמז כלשהו ניתן למצוא בזכרונותיה של הגב' מתילדה כהן סראנו המספרת על שימוש במחטי אורן לייצוב פתילות צמר. מחטי האורן מכילים שרף דליק מאד. מסיבה זאת מתפשטות שריפות ביערות אורן במהירות רבה.

ז. עמר מצטט בהערה 12 את הירשברג שתיאר את אופן הכנת פתילים ממחטי אורן: "מוציאים אותו ממחטי אורן הנלקטים בירקותם ומתבשלים. הוא נתקן כל צרכו ומתדקק, אחר כך הוא נטוה למטוה". לצערי לא ירדתי לסוף דעתו. ז. עמר ערך ניסוי בו שימשו מחטי אורן כפתילה. את הניסוי ערך במחטים יבשים ובמחטים ירוקים שבושלו והתרככו ולאחר מכן יובשו. בשני המקרים מצא שהאש כבתה לאחר מספר שניות. לענ"ד תוצאות הניסוי מעידות, לכאורה, על כך שמחטי אורן אינם ה"לכש" שהרי אין צורך לאסור את ההדלקה בהם אם בלאו הכי הם אינם דולקים. כמובן שיש להביא בחשבון את האפשרות שהשימוש במחטי האורן לא נעשה כראוי. לא ניתן להתייחס לשאלה זו לאור כך שבתיאור הניסוי לא דווח על אופן השימוש המדויק. 
 

"לכש" = חזזית

פתרון אפשרי לחידת ה"לכש" נמצא בהערתו של הרב ברוך יצחק ליפשיץ לפירושו של אביו בעל "תפארת ישראל": "ולא בלכש. צמר שבארז בין קליפה לעץ [אב"י, לולא מסתפינא נ"ל שהוא הצמר שעל הארז מבחוץ, שכן בלשון יון נקרא הצמר שעל האילנות לייכען, והיינו דקאמר בש"ס עימרתא דאית ביה, ר"ל על הארז מבחוץ)". הוא איננו מקבל את הפירוש שמדובר בצמר בתוך הקליפה אלא בצמר שמכסה את הגזע מבחוץ. לדבריו צמר זה נקרא ביוונית לייכען (leichín = λειχήν) שם המזכיר לנו את המילה "לכש". פירוש מילה זו הוא חזזית ואכן קיימים מיני חזזיות היוצרים שכבה סיבית מסביב לגזע כמו למשל המין נפתולית סבוכה (תמונות 3-4) (Tornabenia intricata) מקבוצת החזזיות השיחניות.

חזזיות הן אורגניזם סימביוטי המורכב מהתלכדות של אצות ירוקיות או כחוליות מיקרוסקופיות עם פטרייה סיבית. צורת החזזית נקבעת לפי החלק החיצוני של השותף הפטרייתי, ולכן כל חזזית נקראת על שם הפטרייה. בדרך כלל, הפטרייה היא עיקר נפח החזזית. תאי האצות מכילים כלורופיל שבעזרתו הם מבצעים פוטוסינתיזה דבר המאפשר לפטריה לחיות בסביבה שאין בה תרכובות אורגניות הדרושות לה. הפטרייה מגינה על האצה מפני התייבשות ומספקת לה מינרלים שמקורם בשכבה התחתונה המצויה תחת החזזית. חזזיות נמנות עם היצורים החיים העמידים ביותר בכדור הארץ וניתן למצוא אותן אף במרכז אנטארקטיקה, מקום שאף יצור חי אחר אינו שורד בו. 
 

תמונה 1. קוריזיה בקבוקית         צילם: Philmarin		תמונה 2. אלוקזוארינה סיבית      צילמה: שרה גולד

תמונה 3. עץ מכוסה בחזזית נפתולית סבוכה		תמונה 4. נפתולית סבוכה לפני ואחרי הרטבה

(1) פירוש: גמרא: רוב המילים והמושגים המוזכרים במשנה לא היו מובנים בבבל והם תורגמו ובוארו. שנינו במשנה שאין מדליקים בלכש. ומסבירים כי לכש הוא שוכא דארזא [ענף הארז]. ושואלים: הלא שוכא דארזא [עץ ארז] עץ בעלמא [סתם] הוא? וכיצד יתכן לעשות ממנו פתילה? ומשיבים: מדובר כאן בעמרניתא דאית ביה [בכעין צמר שיש בו], מתחת לקליפתו.
(2) פירוש: אמר ר' יוחנן: עצים של בבל אין צריכין רוב. מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף הבבלי: מאי היא [מה הוא?] מה הם העצים שנוהגים להשתמש בהם בבבל שבעירתם טובה כל כך? אילימא [אם תאמר] שהם סילתי [קיסמים דקים] שהשתמשו בהם להבערה ולמאור, השתא [עכשיו] יודעים אנו שעל פתילה אמר עולא שהמדליק אותה לנר שבת צריך שידליק ברוב היוצא מן הכלי, ואם כן סילתי מבעיא [קיסמים דקים צריך לומר] שיש להדליקם ברובם? אלא אמר רב יוסף: וודאי נתכוון לשוכא דארזא [ענף של עץ ארז.
(3) פירוש: הר"ש ליברמן הציע לגרוס במקום "דדינון" "קדרינון" שהוא שם כולל לעצים מחטניים. פליקס כתב שם בהערה 13 בשם לעף: "dadion ביוונית: "דדינון" הוא dadinon היינו "של האורן". ביוונית מכנים בשם "אורן האבוקה" את המין Pinus silvestris".

רשימת מקורות:

ז. עמר וא. שוויקי, במה מדליקין, תל-אביב תשס"ג (עמ' 37-39).
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (195-199).

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.