סקר
100 שנה לדף היומי - לולא מפעל הדף היומי:






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  


ויכרות ארזים ויכסנו – עצי סרק

 

"מתניתין: כסהו הראשון, ובא השני ומצאו מגולה ולא כסהו השני חייב ... גמרא. וראשון עד אימת מיפטר? אמר רב: בכדי שידע, ושמואל אמר: בכדי שיודיעוהו, ורבי יוחנן אמר: בכדי שיודיעוהו, וישכור פועלים, ויכרות ארזים ויכסנו" (בבא קמא, נב ע"א).

פירוש: בור שכִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן לאחר שהשתמש בו, וּבָא הַשֵּׁנִי להשתמש בו וּמְצָאוֹ שהוא מְגוּלֶּה שנפל או התקלקל הכיסוי, וְלֹא כִּסָּהוּ השני הרי הַשֵּׁנִי חַיָּיב בנזקי אותו הבור ... גמרא שנינו במשנה שבור שכיסהו הראשון ובא שני ומצאו שהוא מגולה ולא כיסהו חייב השני. ושואלים: וְרִאשׁוֹן עַד אֵימַת מִיפְטַר [מתי הוא פטור] כאשר נתגלה בור שכיסהו? אָמַר רַב: בּשיעור זמן כזה כְּדֵי שֶׁיֵּדַע, שיכול לדעת ולראות שהוא מגולה, ואז מוטלת עליו אחריות לכסותו, ואם לא עשה כן יתחייב. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בִּכְדֵי הזמן שֶׁיראו אנשים את הבור מגולה וילכו ויוֹדִיעוּהוּ. וְר' יוֹחָנָן אָמַר: בִּכְדֵי שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ שנפל הכיסוי, וְיִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים, וְיִכְרוֹת אֲרָזִים לעשות כיסוי יפה וִיכַסֶּנּוּ. ואם חלף שיעור זמן כזה חייב הראשון (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: ארז הלבנון   שם באנגלית: Cedar of Lebanon   שם מדעי: Cedrus libani


נושא מרכזי: מהם ארזים?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על הארז הקש/י כאן.


ברוב האיזכורים של הארז במקרא ובספרות חז"ל הכוונה לארז הלבנון שהיה נפוץ מאד בלבנון אך לא בארץ ישראל (על ארז הלבנון קראו ב"הרחבה"). כבר במקרא נראה שלארז הייתה משמעות נוספת כשם כללי למינים אחרים של עצי סרק גדולים. "עץ פרי וכל ארזים" (תהילים, קמח ט') או בתיאור כוחו של הקב"ה: "קול ה' שבר ארזים וישבר ה' את ארזי הלבנון" (תהילים, כט ה'). בפסוק הראשון הארזים עומדים בניגוד לעצי פרי ובפסוק השני בניגוד לארזי הלבנון. את הרחבה זו של השם ארז אנחנו מוצאים מאוחר יותר בספרות חז"ל. במשנה (ראש השנה, כב ע"ב) נאמר: "בראשונה היו משיאין משואות, משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין. כיצד היו משיאין משואות? מביאין כלונסאות של ארז ארוכין, וקנים, ועצי שמן, ונעורת של פשתן. וכורך במשיחה, ועולה לראש ההר, ומצית בהן את האור וכו'". על משנה זו מובא בגמרא: "אמר רב יהודה: ארבעה מיני ארזים הן, ארז קתרום עץ שמן וברוש קתרום. ... ופליגא דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי רב, עשרה מיני ארזים הם, שנאמר: אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו וכו'" (ראש השנה, כג ע"א, בבא בתרא, פ ע"ב). ארז - קתרום הוא קתרוס הוא קדרוס כשמו של הארז ביוונית של ימינו κέδρος. ארז הלבנון נקרא κέδρος του Λιβάνου (בלטינית Cedrus). בירושלמי המספר אף גדול יותר: "ארבעה ועשרים מיני ארזים הן ומכולן לא פירש הכתוב אלא שבע בלבד הדא הוא דכתיב (ישעיה מא) אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו" (כתובות, מז ע"א). עיון ברשימת ה"ארזים" מצביע על שני מאפיינים: א. כולם עצי סרק כלומר עצים שאינם מניבים פירות מאכל. ב. כולם עצי בר. לרובם הגדול יש שימוש כמקור לקורות אך לא לפירות מאכל. הרשימה לא כוללת את כל העצים המוכרים לנו אולי מבחינת "תנא ושייר". נכללים בה על פי הרשב"ם (בבא בתרא, שם) מיני אלון, אורן, אשוח ועוד(ראו עוד במאמר "ואימא דולבא? בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא").

ממהלך הסוגיה בבבא בתרא (פ ע"ב) משתמע ששתי הפרשנויות לשם "ארז" התקיימו זו לצד זו. הגמרא שם עוסקת בשאלה עד כמה קרוב לקרקע רשאי לקצוץ אדם שקנה עץ מחבירו: "... תנו רבנן: הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ, בתולת השקמה ג' טפחים, סדן השקמה ב' טפחים, בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה, בדקלים ובארזים חופר ומשרש, לפי שאין גזען מחליף ... בדקלים ובארזים חופר ומשרש, לפי שאין גזען מחליף. וארז אין גזעו מחליף? והא דריש ר' חייא בר לולייני, מאי דכתיב: צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה? אם נאמר תמר למה נאמר ארז? ואם נאמר ארז, למה נאמר תמר? אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר, הייתי אומר: מה ארז אין עושה פירות, אף צדיק אין עושה פירות, לכך נאמר תמר; ואם נאמר תמר ולא נאמר ארז, הייתי אומר: מה תמר אין גזעו מחליף, אף צדיק אין גזעו מחליף, לכך נאמר ארז! אלא הכא במאי עסקינן? בשאר מיני ארזים וכו'". הארז ש"אין גזעו" מחליף הוא קרוב לוודאי ארז הלבנון השייך למשפחת האורניים במערכת חשופי הזרע. הארזים וכמעט כל האורנים אינם מתחדשים לאחר כריתה. לעומת זאת חלק ניכר מהמינים הנכללים ברשימת 10 או 24 מיני ה"ארז" עשויים להתחדש מתוך ניצנים רדומים בבסיס הגזע או השורשים.
 

"ארז" – כל עץ המשמש לבנייה

קרוב לוודאי שה"ארזים" המוזכרים בסוגייתנו אינם ארזי הלבנון. עצים ענקיים אלו שימשו לקירוי מבנים גדולים כארמונות ולא נועדו לקירוי בורות. קשה להניח שכריתת ארזי לבנון (הגדלים בלבנון) והשימוש בהם יהוו מדד לפרק הזמן שבו יהיה חופר הבור פטור. כוונת רבי יוחנן היא לעצי סרק הגדלים בסביבה הקרובה שניתן להפיק מהם גזעים או ענפים עבים די הצורך על מנת לכסות את הבור.

מקור נוסף שעוסק ב"ארז" שאיננו ארז הלבנון מופיע בגמרא בגיטין (נז ע"א): "אשקא דריספק חריב ביתר, דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא, ינוקתא שתלי תורניתא, וכי הוו מינסבי, קייצי להו ועבדו גננא. יומא חד הוה קא חלפא ברתיה דקיסר, אתבר שקא דריספק, קצו ארזא ועיילו לה, אתו נפול עלייהו מחונהו וכו'"(1). ניתן להניח שהארז שנטעו אנשי ביתר לא היה ארז הלבנון המוגבל להרי הלבנון וצפונה להם.

בבבא בתרא (פג ע"ב) נאמר: "בעא מיניה הלל מרבי: עלה ארז ביניהן מהו? עלה? ברשותא דידיה נפק. אלא, היה ארז ביניהן, מהו? אמר ליה: קנה וקנה"(2). שאלתו של הלל מרבי היא האם ארז הגדל בשטח שבין האילנות מפסיק, כלומר, גורם לכך שמתייחסים לאילנות כנפרדים ולכן לא קנה גם את הקרקע יחד עם האילנות. מפרש הרשב"ם את תשובתו של רבי: "קנה וקנה - וגם הארז קנוי לו כדתניא לעיל ואת האילנות שביניהן". ניתן להסיק ממהלך הדברים שקיימת כאן אבחנה בין האילנות שנמכרו בעסקה לבין הארז שאיננו חלק מהעיסקה והוא נקנה אגב אורחא ככל האילנות הנמצאים בשטח שבין האילנות המכורים. ניתן גם ללמוד לפי ההבנה הראשונה בשאלה: "עלה ארז ביניהן" שמדובר בעץ שצמח מאליו בין האילנות המכורים. אבחנה זו מחלקת למעשה בין האילנות שניטעו ולאחר מכן נמכרו שהם כנראה עצי פרי בעלי ערך רב יחסית לעומת עצים שהם טפלים לשדה הן מחמת שאין נוטעים אותם והן מחמת שאינם חשובים מבחינה כלכלית. כפי שאנו לומדים בגמרא בבבא בתרא (סח ע"ב) חרוב שאיננו מורכב ובתולת השקמה טפלים לשדה, ואינם חשובים לעצמם, ולכן דינם כשאר אילנות הבטלים לשדה: "מתניתין: המוכר את השדה, מכר את האבנים שהם לצרכה, ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו, ... ואת החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה וכו'". סביר יותר שהדיון בגמרא עוסק בעץ בר כלשהו שצמח מאליו בשדה.

 

               
תמונה 1.  ארז הלבנון - צולם במשואות יצחק   תמונה 2.  ארז הלבנון     

   

הרחבה

הארז מוזכר במקרא בפסוקים רבים כסמל לגובה, עוצמה והדר. תיאור נרחב ומרשים מופיע בספר יחזקאל (ל"א ג-ז) בנבואה אל פרעה מלך מצרים: "הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה וּבֵין עֲבתִים הָיְתָה צַמַּרְתּוֹ. מַיִם גִּדְּלוּהוּ תְּהוֹם רמְמָתְהוּ אֶת נַהֲרתֶיה הלֵךְ סְבִיבוֹת מַטָּעָהּ וְאֶת תְּעָלתֶיהָ שִׁלְחָה אֶל כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה. עַל כֵּן גָּבְהָא קמָתוֹ מִכל עֲצֵי הַשָּׂדֶה וַתִּרְבֶּינָה סַרְעַפּתָיו וַתֶּאֱרַכְנָה פארתָו מִמַּיִם רַבִּים בְּשַׁלְּחוֹ. במלכים א' (ה' י"ג) בתאור חכמת שלמה מודגש גובהו של הארז בהשוואה לאזוב: "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יצֵא בַּקִּיר וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים". רעיון דומה מובע בדברי יהואש במשל ששלח לאמציהו: ... הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לְבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמס אֶת הַחוֹחַ" (מלכים ב' י"ד ט'). עמוס מתאר את עצמתו של האמורי: "וְאָנכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת" (עמוס, ב' ט'). הארז הובא מלבנון לארץ ישראל לבנייה ממלכתית. "וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד" (שמואל, ב' ה' י"א). מאוחר יותר נרקמה עסקה גדולה בין שלמה וחירם: " וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכל אֲשֶׁר תּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ ידֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדנִים" (מלכים, א' ה' כ'). "וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ וַיִּסְפּן אֶת הַבַּיִת גֵּבִים וּשְׂדֵרת בָּאֲרָזִים. וַיִּבֶן אֶת הַיָּצִועַ עַל כָּל הַבַּיִת חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ וַיֶּאֱחז אֶת הַבַּיִת בַּעֲצֵי אֲרָזִים" (מלכים א' ט-י). הארזים שימשו גם לבנין הבית השני: "וַיִּתְּנוּ כֶסֶף לַחצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדנִים וְלַצּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן אֶל יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עֲלֵיהֶם" (עזרא, ג' ז'). כאמור הארז מוזכר שבעים פעמים אך אנו נסתפק במובאות אלו.

הארז שימש לא רק לבניין בית המקדש עצמו אלא לתפקידים נוספים בעבודתו. גשר מקורות ארזים שימש להעברת הפרה האדומה למקום השריפה: "... ר"א אומר לא היה שם כבש אלא עמודים של שיש היו וכלונסאות של ארז על גביהן והפרה לא היתה צריכה לצאת בכבש (תוספתא, פרה פ"ג מ"ה). בעזרת קורות ארז השיאו את המשואות להודיע על קידוש החודש: "כיצד היו משיאין משואות? מביאין כלונסאות של ארז ארוכין, וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן, וכורך במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי" (ראש השנה, כ"ב ע"ב).
 

ביולוגיה

ארז הלבנון נכלל בסוג ארז הכולל שני מינים נוספים: ארז אטלנטי הגדל בהרי האטלס בצפון אפריקה והארז ההימלאי הגדל בצד המערבי של הרי ההימלאיה. הסוג שייך למשפחת האורניים (Pinaceae) הנכללת בסדרת המחטניים. בסדרה זו נמצאים כמה מהעצים הגדולים בעולם כמו הסקוויה המגיע לגובה של כ – 100 מ' וקוטר של 10 מ'. מין זה מגיע לגיל של כ - 2,500 שנה. מעמדו הסיסטמי של המין ארז הלבנון לא הוכרע עדיין וקיים ויכוח האם מדובר במין אחד בעל מספר מופעים או אולי בכמה תת מינים. ויכוח זה מקרין על קביעת תפוצת המין משום שהוא נמצא במקומות נוספים מעבר לתחום התפוצה המקובל באופן מסורתי כלומר לבנון וסביבתה הקרובה (סוריה ודרום טורקיה). קיימים יערות ארז בסיציליה, קפריסין ומרוקו אך הטענה היא שאכן מדובר במופעים או תת מינים שונים מהמופע הלבנוני. היום מגדלים ארזי הלבנון מיובאים על פני שטחים גדולים בכמה ארצות כמו אנגליה וצרפת והם הפכו להיות חלק משוק העצים המקומי. בארץ אין הארז גדל באופן טבעי אך פרטים מעטים ניטעו פה ושם כמו למשל בהר הרצל בירושלים.

בעבר כיסה הארז שטחים נרחבים בלבנון אך בעקבות אלפי שנות כריתה השטחים הצטמצמו למספר שמורות והיום הארז הוא צמח מוגן בלבנון. למרות היותו מוגן נמצא העץ בסכנת הכחדה בגלל שינויי אקלים. כדור הארץ המתחמם והירידה בכמויות השלג עלולים לגרום לפגיעה במין זה המותאם לטמפרטורות נמוכות. הפגיעה לא חייבת לנבוע מנזק ישיר אלא עקיף. השינויים האקלימיים עלולים להביא להתפתחות חרקים ומזיקים אחרים שיפגעו ביערות הארז. ממשלת לבנון נערכת לאפשרות זו על ידי נטיעה של עשרות אלפי עצים מתוך מחשבה שעצים בוגרים יהיו עמידים יותר.

העצים הצעירים הם בעלי צורה חרוטית וענפים כמעט מאוזנים דבר המעניק לעץ את צורתו הייחודית. במשך הזמן העץ מאבד את צורתו הסימטרית. המחטים נוקשות באורך 20-30 מ"מ ומאורגנות בצברים צפופים על ענפים קצרים. הפרחים הם חד מיניים (קיימים איצטרובלים זכריים ונקביים נפרדים). האצטרובלים הזכריים מתפתחים בקודקדי הצמיחה (קצוות הענפים) ואילו האיצטרובלים הנקביים מתפתחים על גבי הענפים. האצטרובל הנקבי המכיל את הזרעים מבשיל לאחר 3 שנים. הוא ניכר בקשקשיו הדקים מאלו של קשקשי אצטרובל האורן. שורשי הארז כמו מינים אחרים השייכים לחשופי הזרע חייבים בסימביוזה עם פטרייה הנקראת מיקוריזה. תרומת הפטרייה לעץ היא בכך שהיא מסייעת לצמח לקלוט מים ומינרלים מהקרקע ואילו הפטרייה מנצלת את החומרים האורגניים המסונתזים על ידי העץ. חיי שיתוף אלו מאפשרים לארז כמו לקרובו האורן להתפתח היטב גם בקרקעות המתפתחות על קירטון.

כאמור העץ משמש לבנייה מסוגים שונים אך בדרום טורקיה הוא משמש גם למטרות לא שגרתיות. בין המלאכות המסורתיות באיזור מקובלת גם הפקת זפת מהארז. החומר המופק משמש לציפוי מבני עץ נגד חרקים, פטריות וחרקים. לריפוי פצעים ומחלות שונות באדם ובעלי חיים במשקו הן בטיפול פנימי והן חיצוני.
 
 


(1) פירוש: על אשקא דריספק חריב [על, בגלל יצול של עגלה נחרבה] העיר ביתר, מספרים: דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא — שתלי ארזא [שהיו נוהגים בביתר כאשר נולד תינוק היו שותלים ארז], ינוקתא שתלי תורניתא [כשהיתה נולדת תינוקת היו שותלים תורנית], וכי הוו מינסבי קייצי להו ועבדו גננא [וכאשר היו נישאים זה עם זה היו קוצצים את העצים הללו ועושים להם מהם חופה]. יומא חד הוה קא חלפא ברתיה [יום אחד עברה שם בתו] של הקיסר, אתבר שקא דריספק [נשבר יצול העגלה] שבה נסעה, קצו ארזא ועיילו [קצצו עבדיה ארז אחד, מאותם ארזים, והכניסו] לה, וכיון שהיה הדבר חשוב בעיני אנשי העיר ביתר אתו נפול עלייהו מחונהו [באו בני ביתר התנפלו עליהם והיכו אותם].
(2) פירוש: בְּעָא מִינֵּיהּ [שאל אותו] הִלֵּל מֵרַבִּי: אם עָלָה אֶרֶז בֵּינֵיהֶן בין שלושת האילנות שקנה, מַהוּ? ותוהים: אם עָלָה הלא בִּרְשׁוּתָא דִּידֵיהּ נְפַק [ברשותו שלו יצא], שהרי הקרקע שבין האילנות שלו היא, והארז שלו הוא! אֶלָּא כך צריך לשאול: אם כשקנה שלושה אילנות הָיָה אֶרֶז בֵּינֵיהֶן, מַהוּ? האם עושה הוא הפסק בין האילנות? אָמַר לֵיהּ [לו]: קָנָה וְקָנָה, כלומר, כיון שקנה את האילנות, קנה אף את מה שביניהם.


 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 149-150).
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 76-78).

לעיון נוסף:

ש' לב-ידון, נ' ליפשיץ וי' ויזל, "כרונולוגיית טבעות של קורות עצי ארז הלבנון מגג מסגד אל-אקצה", ארץ-ישראל, י"ז (תשמ"ד), עמ' 96-92.
עזריה אלון, שיחות במקרא, נביאים ראשונים ודברי הימים העורך בנימין צביאלי 1974 על יבוא הארזים לארץ בעת העתיקה.
ארז הלבנון בויקיפדיה  - על ממצאים אריכאולוגיים המעידים על השימוש בארזים לבנייה.


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה. 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר