טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

שאני גמל, הואיל וצוארו ארוך – גמל 

"תא שמע: גמל שראשו ורובו מבפנים אובסין אותו מבפנים. והא איבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה דמיא, וקא בעינן ראשה ורובה? אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: שאני גמל, הואיל וצוארו ארוך. תא שמע: בהמה שראשה ורובה בפנים אובסין אותה מבפנים. והא אבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה וקא בעינן ראשו ורובו? מאי בהמה נמי דקתני גמל" (עירובין, כ ע"ב).

פירוש: תא שמע [בוא ושמע] מה ששנינו: גמל שראשו ורובו מבפנים אובסין אותו (מאכילים אותו בעל כורחו כמות גדולה) מבפנים, והא איבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה דמיא [והרי האבסה שכמי שמחזיק כלי ומחזיק אותו נחשב], שהרי אינו יכול להאביס את הבהמה בעל כורחה בלא להחזיק בצוארה, ובכל זאת קא בעינן [ובכל זאת אנו צריכים, די לנו] שיהא ראשה ורובה בפנים! אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: שאני [שונה] גמל, הואיל וצוארו ארוך חייבים שיהא ראשו ורובו בפנים, שאם לא כן יוכל להוציא ראשו מעבר לתחום הפסים עד רשות הרבים, אבל אין צורך להקפיד על כך בשאר בהמות, על כן רוצים להביא ראיה. תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא אחרת: בהמה שראשה ורובה בפנים אובסין אותה מבפנים. והא אבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה [והרי איבוס שכמי שמחזיק כלי ומחזיק אותה] נחשב, וקא בעינן [ובכל זאת אנו צריכים, די לנו] ראשו ורובו! ודוחים: מאי [מהי] "בהמה" נמי דקתני [גם כן זו ששנינו] גמל (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: גמל   שם באנגלית: Arabian camel Dromedary   שם מדעי: Camelus dromedarius

שם נרדף במקורות: בכרה, נאקה (נקבות)


נושא מרכזי: הלכות הקשורות לגודל הגמל. 

לנושאים נוספים העוסקים בגמל - לחץ כאן.

במאמר "גמלא במדי אקבא רקדא" (יבמות, מה ע"א) סקרנו אזכורים רבים של הגמל במשנה ובגמרא מהם ניתן ללמוד שבנוסף לעובדה שהגמל הוא הבהמה הגדולה ביותר הנמצאת ברשות האדם הוא גם שימש כסמל לתכונה זו. לגודלו של הגמל ונוכחותו ברקע חיי האדם בתקופת חז"ל היו תוצאות הלכתיות שנסקור להלן. ייחודה של סוגייתנו הוא בכך שאין היא מתייחסת למשקלו וגובהו של הגמל באופן כללי אלא עוסקת בחלק אחד מגופו כלומר צווארו. צוואר הגמל אכן ארוך בהשוואה לכל בהמות הבית ולכן למרות שבעליו מחזיקים בכלי המים ובו עליו להיות ראשו ורובו בין הפסים. צווארו ארוך די הצורך כדי להוציא את ראשו אל מעבר לבין הפסים והאדם עלול להוציא בעקבותיו את כלי המים. בלשון רש"י: "צוארו ארוך - ואף על גב דרוב גופו מבפנים, אם יתקפנו ויעקר צוארו יגיע עד רשות הרבים". דבר זה לא קיים בשאר הבהמות שהרי צוואר הבקר קצר למרות גודלו ואילו הכבשים והעזים קטנים יחסית וכך גם צווארם.

בגמרא בבבא קמא (נב ע"א) אנו לומדים: "איבעיא להו: כסהו כסוי שיכול לעמוד לפני שוורים ואין יכול לעמוד בפני גמלים, ואתו גמלים וארעוה, ואתו שוורים ונפלי ביה, מאי? אמרי: היכי דמי? אי דשכיחי גמלים, פושע הוא! ואי דלא שכיחי גמלים, אנוס הוא! לא צריכא דאתו לפרקים, מי אמרינן כיון דאתיין לפרקים פושע הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה, או דלמא כיון דהשתא מיהת ליכא אנוס הוא?"(1). במהלך כל הסוגיה ההתייחסות לגמלים היא כבעלי חיים כבדים יותר משוורים ולכן כיסוי בור המותאם לשוורים עלול לקרוס תחת גמלים.

קביעת הגמרא שהגמלים כבדים מהשוורים תמוהה כאשר אנו משווים את משקל בעלי חיים אלו בימינו. משקל פרה הוא 400 - 500 ק"ג, ומשקלו האופייני של פר נע בין 700 ק"ג ליותר מ-1000 ק"ג (קיימים דיווחים על שוורים במשקל 1,500 ויותר). משקלו של גמל הוא 400 - 650 ק"ג. ניתן ליישב את קושי זה בשתי דרכים: 1. הגמלים עשויים לשאת משא במשקל 150 - 200 ק"ג בניגוד לשוורים שאינם משמשים לנשיאת משאות. אמנם הדבר לא מצוין במפורש אך ייתכן והגמלים שערערו את כיסוי הבור היו גמלים טעונים. יש להעיר שגם בסוגיות אחרות הדיון נסב סביב גמלים טעונים. 2. משקל בקר הבית תלוי במידה רבה בגזע הספציפי כאשר המשקל הממוצע של הגזע המקומי (baladi ההולך ונעלם) היה, על פי מחקרים רבים, כ – 250 ק"ג בלבד. גם אם נניח שמשקל זה מתייחס לפרות ולא לשוורים ניתן להניח שמשקלם היה כמחצית ממשקל השוורים בני זמננו(2).

דוגמה נוספת קשורה לא רק לגודלו ומשקלו של הגמל אלא לעובדה שניתן להטעין עליו מטען גדול מאד: "תא שמע: גמל טעון פשתן ועבר ברשות הרבים, נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה בעל גמל חייב, הניח חנווני נרו מבחוץ חנווני חייב, רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור וכו'" (בבא קמא, כב ע"א). במקרה המתואר בתוספתא זו בעל הגמל חייב בנזקי אש משום שפשע במה שטען על גמלו פשתן רב. כתוצאה מכך בעת שעבר עם גמלו ברשות הרבים חלק מהפשתן חדר לתוך החנות והוצת. נימוק זה לחיוב בעל הגמל עולה ממסקנת הגמרא: "... רישא בעל גמל חייב, דלא איבעי ליה לאפושי בטעינה וכו'". ברייתא זו מובאת גם במסכת שבת (כא ע"ב) ורבינא ניסה להסיק ממנה שמצווה להניח את נר חנוכה בתוך עשרה: "אמר רבינא משמיה דרבה: זאת אומרת: נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה. דאי סלקא דעתך למעלה מעשרה לימא ליה: היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו - ודילמא: אי מיטרחא ליה טובא אתי לאימנועי ממצוה"(3). לאור העובדה שהגמל גבוה בהרבה מעשרה טפחים(4) יש צורך להסביר מדוע לא נקבע גבול גובה ההדלקה על פי גמל ורוכבו. לשאלה זו התייחס הרשב"א (שבת, כא ע"ב):

"אמר רבינא משמיה דרבא זאת אומרת נר חנוכה צריך להניחה בתוך עשרה דאי סלקא דעתך למעלה מעשרה לימא ליה היה לך להניחה למעלה מגמל ורוכבו. ותמיה לי אכתי בתוך עשרה מנא לן לימא צריך להניחה למטה מגמל ורוכבו דלמעלה מעשרה טפחים הוי טובא? וי"ל דקסבר דכיון דאפקת ליה מעשרים אמה כסוכה וכמבוי מוקמינן ליה לעשרה שהוא הכשר סוכה נמי שנתנו לו חכמים שיעור אחר ידוע מן השיעורין הקבועים בשאר המצות, וכיון דמפקת לה מעשרים שהוא למעלה הרבה מגמל ורוכבו אוקמוה אעשרה וכו'"

הלכה נוספת הקשורה בקשר ישיר לגודלו של הגמל מובאת במשנה (בבא בתרא, פ"ב מי"ד): "אילן שהוא נוטה לרשות הרבים קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו. רבי יהודה אומר: גמל טעון פשתן או חבילי זמורות רבי שמעון אומר כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה". מפרש רע"ב: "אילן הנוטה לרה"ר - קוצץ את הענפים התחתונים כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו. גמל טעון פשתן - ואין צריך לקוץ כדי גמל ורוכבו, דרוכב גחין וחליף תותיה". הגמל הטעון בפשתן או חבילי זמורות (עם רוכבו או בלעדיו) מייצגים את הגובה המקסימלי של העוברים מתחת לעץ שיש להתחשב בהם בעת קציצת האילן.

גובהו של הגמל הכתיב גם את הפתרון שהציע אביי בגמרא בעירובין (כד ע"ב) לאפשר טלטול בשבת במערכת מורכבת של רשויות (ראו שם): "ולעביד ליה צורת הפתח אפומא דשביל של כרמים? אתו גמלי שדיין ליה". הוא הציע לבנות צורת פתח בכניסה לשביל הכרמים המתחבר ל"רחבה" אך דחה את ההצעה משום שצורת הפתח תופל על ידי גמלים הנכנסים לשביל. כחלופה לפתרון זה הוא הציע לבנות לחי. היתרון בלחי הוא בכך שהוא מחובר בצד המבוי ואין סכנה שיופל בניגוד לצורת הפתח הכוללת קורה עליונה שהגמלים הגבוהים עלולים להפילה.

בגמרא בסוכה (כב ע"ב) אנו לומדים: "העושה סוכתו ... בראש האילן או על גבי גמל כשרה, ואין עולין לה ביום טוב". הגמל גדול די הצורך על מנת שניתן יהיה לבנות על גביו סוכה. על פי המשנה ברורה (תרכח, ס"ק טו) המדובר בגמל דו דבשתי והוא נבחר מסיבה טכנית: "בראש הגמל - היינו שעשה שם הדפנות בין חטוטרותיה וסיכך על גבן".
 

תמונה 1.  גמל חד דבשתי		תמונה 2.  בקר

(1) פירוש: אִיבַּעֲיָא לְהוּ [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: כִּסָּהוּ את הבור כִּסּוּי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמוֹד לִפְנֵי שְׁוָורִים, שהוא חזק למדי כדי שיעברו עליו שוורים ולא יפול, וְאולם אֵין הוא יָכוֹל לַעֲמוֹד בִּפְנֵי גְמַלִּים שהם כבדים יותר, וַאֲתוּ [ובאו] גְּמַלִּים והלכו על הבור וְאַרְעוּהּ [וערערוהו] את כיסויו, ואחר כך אֲתוּ [באו] שְׁוָורִים ושברו בהליכתם את המכסה הרעוע וְנָפְלִי בֵּיהּ [ונפלו בו], מַאי [מה הדין]? אָמְרִי [אומרים]: הֵיכִי דָּמֵי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אִי דִּשְׁכִיחִי [אם שמצויים] גְּמַלִּים באותו מקום אם כן פּוֹשֵׁעַ (רשלן) הוּא, שהרי היה צריך לעשות כיסוי שראוי גם לגמלים, שהרי גם גמל יכול ליפול שם. וְאִי דְּלָא שְׁכִיחִי [ואם שאין מצויים] גְּמַלִּים באותו מקום, הרי אם הגיעו ועברו שם במקרה אָנוּס הוּא! ומשיבים: לֹא צְרִיכָא [נצרכה] אלא לכגון דְּאָתוּ [שבאים] גמלים שם לִפְרָקִים מפעם לפעם, ובמקרה זה עולה השאלה: מִי אָמְרִינַן [האם אנו אומרים] כֵּיוָן דְּאָתְיָין [שבאים] לִפְרָקִים פּוֹשֵׁעַ הוּא, כיון דְּאִיבָּעֵי לֵיהּ אַסּוּקֵי אַדַּעְתֵּיהּ [שהיה צריך לו להעלות על דעתו] שיעברו גמלים, אוֹ דִּלְמָא [שמא] כֵּיוָן דְּהָשְׁתָּא מִיהַת לֵיכָּא [שעכשיו על כל פנים אין] גמלים אָנוּס הוּא?
(2) Lev-Tov, J. et al, 2017, 'The Wide Lens in Archaeology: Honoring Brian Hesse's Contributions to Anthropological Archaeology'. 
(3) פירוש: ומכאן אמר רבינא משום (בשם) רבה: זאת אומרת שנר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה טפחים מהקרקע. דאי סלקא דעתך [שאם יעלה על דעתך] לומר כי מותר להניחה למעלה מעשרה טפחים, מדוע ייפטר החנווני? לימא ליה [יאמר לו] בעל הגמל לחנווני: היה לך להניח את הנר למעלה מגובה גמל ורוכבו, ואז לא היה נגרם נזק, ולכן אין בעל הגמל אחראי. ודוחים: ודילמא [ושמא] יתכן שמותר להניח את נר החנוכה גם למעלה מעשרה טפחים, וטעמו של ר' יהודה שפטר משום שחשש למצות חנוכה וסבר, אי מיטרחא ליה טובא אתי לאימנועי [אם יטריחו אותו הרבה יבוא להמנע] ממצוה זו של הדלקת נר חנוכה. וכיון שהוצאת נר החנוכה החוצה היא במצות חכמים אין לחייב את החנווני לנקוט אמצעי זהירות יתרים אלה.
(4) לפי החזון איש גובה 10 טפחים הוא 96 ס"מ ואילו לגר"ח נאה 80 ס"מ. גובה הגמל באזור הכתפיים הוא 180-198 ס"מ ועם הדבשת מעל 2 מ'. אם נוסיף את הרוכב נקבל גובה גמל ורוחבו כ – 2.70 מ'.

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.