טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כל השיתין פטורין חוץ מן הדיופרא – תאנה
"תנן התם, רבי יהודה אומר: כל השיתין פטורין חוץ מן הדיופרא. מאי דיופרא? אמר עולא: אילן העושה דיו פירות בשנה. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: דיו פרצוף פנים היה לו לאדם הראשון, שנאמר אחור וקדם צרתני" (עירובין, יח ע"א).
שם עברי: תאנה שם באנגלית: Common Fig שם מדעי: Ficus carica
שמות נרדפים במקורות: תאינה, תאנתא, תאינתא, תינתא
נושא מרכזי: מהו "דיופרא"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על התאנה הקש/י כאן.
השם "דיופרא" המוזכר בסוגייתנו מופיע בספרות חז"ל בגרסאות שונות אך מתוך ההקשרים ניתן לשער שמשמעותן זהה. מדברי עולא אנו לומדים שמדובר בעץ המניב פעמיים בשנה. משמעות "דיפרא" או "דיפורוס" ביוונית היא עושה פרי פעמיים (די – שנים, פורוס – נושא). התאנה נחשבת לעץ המניב שתי בריכות בשנה. בתוספתא (שביעית, ליברמן, פ"ד הל' כ') אנו לומדים: "כל אילן שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר בשבט הרי הן לשעבר, לאחר חמשה עשר בשבט הרי הן לעתיד לבוא. רבי נחמיה אומר: במי דברים אמורים באילן שעושה שתי בריכות בשנה, אבל אילן שאין עושה אלא בריכה אחת, כגון הזתים והתמרים והחרובין, אף על פי שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר בשבט כאלו לא חנטו אלא לאחר חמשה עשר בשבט וכו'". הד ל"דיופרא" אנו מוצאים בשם הערבי של הבכורות הנקראות בפי הפלחים "דפור"(1). בכורות אלו מתפתחות לאחר טיפול בשמן. משיחת השמן על הפגות מביאה להקדמת הבשלתן משום שהוא מעודד את הפרשת האתילן המזרז את ההבשלה(2). הבכורות גדולות ומתוקות במיוחד ונמכרות בשווקים במחיר גבוה. מתיאור ה"דיופרא" בספרות חז"ל ייתכן שהשם "דופר" מתייחס לתאני ה"דיופרא".
במשנה (דמאי, פ"א מ"א) נאמר: "הקלין שבדמאי השיתין והרימין והעוזרדין ובנות שוח ובנות שקמה ונובלות התמרה והגופנין והנצפה וביהודה האוג והחומץ שביהודה והכסבר רבי יהודה אומר כל השיתין פטורין חוץ משל דופרה כל הרימין פטורין חוץ מרימי שקמונה כל בנות שקמה פטורות חוץ מן המוסטפות". על פי המשנה ה"דופרה" הם סוג מסויים של "שיתין" אלא שבניגוד ל"שיתין" ערכם גדול יותר ולכן הדמאי שלהם חייב במעשרות. ה"שיתין" נחשבים לפירות נחותים. מפרש הרמב"ם: "וענין הקלים, שאלו הדברים שמנה דינם קל ואינם חייבים בשום דבר מחובות הדמאי לא תרומת מעשר ולא מעשר שני. והטעם, מפני שאלו שמנה הם פירות אילנות מדבריים ואינם קנין אדם אחד, ומעט מאד נוטע אותם אדם אחד, ולכן הם הפקר על הרוב, וכבר ביארנו שההפקר אינו חיב במעשרות וכו'". י. פליקס הסביר ש"שיתין" או "שיתין הנובלות" בלשון חז"ל הן פגות שנשרו לפני שהגיעו להבשלה. לדעת רשב"ג הנשירה היא לאחר 50 יום מהופעת הפגות. "תני רשב"ג אומר: מן צאת עלין ועד הפגין נ' יום, מן הפגין ועד השיתין הנובלות נ' יום וכו'" (ירושלמי, וילנא, שביעית, פ"ה הל' א'). נסכם את הידוע לנו עד עתה על פי פירוש רש"י בעירובין: "השיתין - מיני תאנים רעות, כדאמר במסכת ברכות (מ, ב). פטורין - מן הדמאי, דכיון דרעות הן - לא חס עלייהו עם הארץ, ועישרן. חוץ מן הדיופרא - שהוא חשוב. דיו פירות - טוענין שני פעמים בשנה.
מאפיין נוסף של ה"דיופרא" משתמע מתוך הלכה המובאת במשנה בשביעית (פ"ט מ"ד): "אוכלין על המופקר אבל לא על השמור. רבי יוסי מתיר אף על השמור. אוכלין על הטפיחין ועל הדופרא אבל לא על הסתווניות. רבי יהודה מתיר כל זמן שבכרו עד שלא יכלה הקיץ". מפרש הרמב"ם: "ודפרה, הפרי השני, לפי שיש אילנות שמניבים פעמים בשנה, וכבר דברנו על זה בדמאי וביארנו שהיא מלה מורכבת דו פירי, שאם נגמר מין התאנים הראשונות ונשאר מהם מה שצמח בפעם השניה הרי זה אוכל ממה שיש לו כל זמן שהפרי השני הזה מצוי". אמנם השם "דיופרא" מעיד על צורת הבשלת הפירות אך הדבר נלמד גם מההיתר המיוחד להמשיך ולאכול מהיבול הראשון כל זמן שנותרו פירות מהיבול השני.
לדעת י. פליקס תאני "דיופרא" הן פירות "בריכה ראשונה" והן הבכרות שעליהן נאמר בישעיהו (כח ד') "... כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָֽרֹאֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶֽנָּה". מפרש רש"י: "בטרם קיץ - עת בישול שאר התאנים אשר מתוך שהיא בכורה קופץ עליה ובולעה בעודה בכפו כך וישקוד על הרעה ויביאה עלינו (דניאל ט')". פגות אלו הן פגות שחנטו בסוף הקיץ ונשארו בתרדמה על העץ במשך החורף. עם בא האביב הן מתעוררות וגדלות מהר(3). כאמור, על פי א. כהן תאנים אלו מתקבלות בעזרת מריחת שמן בפי הפגות. בחודש מאי הן מבשילות בכורות גדולות וטעימות במיוחד. בגמרא בעירובין (כא ע"א) נאמר: "ואמר רב חסדא, דריש מרי בר מר: מאי דכתיב והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' הדוד אחד תאנים טבות מאד כתאני הבכרות וכו'". מפרש רש"י: "הבכורות - תאנים חשובות הממהרות להתבשל".
העובדה שגם ה"דיופרא" נכללים בקבוצת ה"שיתין" ("כל השיתין פטורין חוץ משל דופרה") מוסברת בכך שרוב התאנים החורפיות אינן מגיעות להבשלה בצורת בכורות ורובן נושרות בעודן בוסר. "שיתין" אלו הן "השיתין שהן יוצאים מתחת לעלים" (ירושלמי, דמאי, פ"א הל' א'). פליקס הסביר שהלכה זו מתייחסת לפגות החורפיות המופיעות מתחת לעלים כלומר לפני הופעת העלים. התאנה נמצאת בחורף בשלכת ולכן הפגות מקדימות את העלים המלבלבים באביב.
מהסברו של פליקס המזהה את תאני "דיופרא" עם הבכורות נובעת, לכאורה, מחלוקת בין המשנה בדמאי והירושלמי (שם): "אילו הן השיתין ר"ש בריה דרבי אבא אמר אילו שהן יוצאות מתחת העלין. הבכורות והמסוייפות הרי אלו פטורות, ואילו הן הבכורות עד שלא הושיב שומר עליהן. ובשומר הדבר תלוי? אמר רבי יוסי כשאין בהן כדי טיפול שומר וכו'". מפרש "פני משה": "אילו הן השיתין. באילו השיתין שהן יוצאות מתחת העלין שאינן מתגדלות כמו שארי תאנים שהעלין תחת הפרי אלא הן יוצאות מתחת העלין והן המדבריות ונקראין שיתין ולא חשיבי ... ואלו הן הבכורות עד שלא הושיב שומר. כל שביכרו ונגמר בישולם קודם שיושיב שומר לשמרן". על פי משנתנו "דיופרא" חייבים במעשר ואילו על פי הירושלמי הם פטורים. ראוי לציין שדברי הירושלמי על כך שהבכורות מופיעות "קודם שיושיב שומר" עולים בקנה אחד עם כך שהבכורות אינן יבול משמעותי הצריך שמירה אלא תאנים בודדות משום שרוב ה"שיתין" נושרים לפני ההבשלה.
ע. לונדון כתב בעבודתו: "אין ברור האם מדובר בזן תאנים מוגדר או בקבוצת זני איכות אשר מניבה יותר מיבול אחד בשנה". לענ"ד, לפחות על פי הסברם של כהן ופליקס, משתמע שאין מדובר בזן מוגדר ולמעשה ייתכנו זנים שונים בעלי שתי "בריכות". בנוסף, מהמשנה בדמאי ניתן להסיק שאין מדובר בזני איכות משום שמדובר בעצים שעליהם גדלות במקביל גם פגות "שיתין" הנחשבות "קלין שבדמאי". ה"דיופרא" הם רק מיעוט מתוך היבול של אותם עצים. לונדון תיאר את ה"דיופרא" באופן שונה ואולי מתוך הבנה שמדובר בזן מיוחד. אם עד עתה הוצגו ה"שיתין" וה"שיתין של דיופרא" כפגות הגדלות על עץ משותף אך בעלות גורל שונה הרי שע. לונדון מציג את "שיתי דיפרא" כפגות של זן מיוחד בעל פירות איכותיים.
יבולם הראשון של תאנים אלו היה בתחילת העונה כזן בכורות (התאנים המופיעות בטרם קיץ או בתחילתו) וכלל גם את התאנים המבשילות בקיץ כרוב זני התאנים. ההנבה השניה של הפרי הייתה בסוף הקיץ או אף בתחילת הסתיו. כך ניתן להסיק מלשון המשנה (שביעית, פ"ט מ"ד): "... אוכלין על הטפיחין ועל הדופרא אבל לא על הסתווניות. רבי יהודה מתיר כל זמן שבכרו עד שלא יכלה הקיץ". דעתו של רבי יהודה מובאת בתוספתא (שביעית, ליברמן, פ"ז הל' ט"ו בשם רבי יוסי: "... דיפרה שביכרה עד שלא יכלה הקיץ אוכלין עליה". יבולה השני של תאנה זו הבשיל בסופה של עונת התאנים (בסתיו). חז"ל התירו להמשיך לשמור בבית ולאכול תאנים בשנה השביעית כל עוד היו בנמצא תאני הדיפרא. לאחר שאלו אזלו מן השדה, אך עדיין נשארו תאני הסתווניות, המאוחרות יותר, היה צורך להפקיר את הנותר בבית ("כתיב מן השדה תאכלו את תבואתה. כל זמן שאת אוכל מן השדה את אוכל מה בבית כלה מן השדה כלה מן הבית" (תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שביעית פ"ט הל' ג')). בניגוד לתאני "דיופרא" שמעמדן היה חשוב הרי שה"סתווניות" היו תאנים נחותות בעלות טעם תפל ולכן למרות נוכחותן בשדה או בשוק נאמר על יבול התאנים "כלה מן השדה" והיה צורך להפקיר את התאנים שנותרו בבית.
כאמור. ע. לונדון מעלה כאפשרות מסופקת שה"דיופרא" הוא זן מוגדר. הוא מסיק את אפשרות זו מתוך כך שאפילו בימינו מעטים הם זני התאנים המניבים בסתיו יבול שני ראוי לשווק ואילו "תאני דיפרא" הניבו פירות ראויים ואיכותיים בסתיו. טיעון זה לא ברור לי שהרי "רבי יהודה מתיר כל זמן שבכרו עד שלא יכלה הקיץ" ואם מדובר בזן המניב פירות איכותיים בסתיו מדוע אין הוא מתיר לסמוך עליהם. מתוך המשנה מסתבר יותר ש"דיופרא" ו"סתווניות" הן יבול עונות שונות של עצים משותפים. קושי נוסף הוא הקביעה שפגות "שיתין של דיופרא" איכותיות. כיצד ייתכן שפירות הנושרים בעודם בוסר של זן, יהיה אשר יהיה, עשויים להיות איכותיים? גם לא ברור לי מדוע חז"ל פנו לדון בזן מיוחד בשעה שההלכה שנאמרה במשנה והתוספתא ניתנת ליישום ברוב, אם לא כל, זני התאנים. ברבים מזני התאנים עונת ההנבה משתרעת עד הסתיו כאשר הפגות בסוף העונה באיכות ירודה בהשוואה לפגות של עיקר העונה.
צילם: Eric Hunt
(1) עוגן א. כהן, 'על בכורות בעבר ובהווה', טבע וארץ, י"ז, עמ' 188-189.
(2) פעולה נוספת שמטרתה שונה נהוגה למשל בתורכיה ובאלבניה והיא ניקוב פי הפגה. הניקוב משפר את יכולת הכניסה של הצרעה המאביקה אל הפגה (ראו במאמר (ראו במאמר "תכך דשיראי ואילא דעינבי ופה דתאני" (שבת, צ ע"א)) ובכך מסייע להפרייתה, כידוע תאנים שלא הופרו מתפתחות באופן לקוי והרבה מהן נושרות.
(3) ראוי להדגיש כי הבכורות אינן גדלות על ענפי התאנה וממתינות בתרדמה עד האביב או תחילת הקיץ, יש זנים שההתמיינות של הפקעים לפירות מתרחשת גם בסתיו, התמיינות זו מתרחשת בתוך הענף, ואם לוקחים ענף של עץ תאנה מבכיר באמצע החורף וחוצים אותו לאורכו ניתן להבחין בעין בלתי מזויינת בתאנים הקטנות הנימצאות בתוך הענף ופורצות עם האביב (ע. לונדון).
מקורות עיקריים:
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התאנה. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
י. פליקס, עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל. עמ' 88-90.
לעיון נוסף:
התאנה באתר צמח השדה
י. גליל, "התאנה חנטה פגיה".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
