סקר
באיזה גיל התחלת ללמוד דף יומי






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה בו – חמור הבית 

 

"חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה בו. זכרים יוצאין לבובין. רחלות יוצאות שחוזות, כבולות, וכבונות. העזים יוצאות צרורות. רבי יוסי אוסר בכולן, חוץ מן הרחלין הכבונות. רבי יהודה אומר: עזים יוצאות צרורות ליבש, אבל לא לחלב" (שבת, נב ע"ב).  

פירוש: חמור יוצא במרדעת (כעין אוכף העשוי לחמם את גופו של החמור) בזמן שהיא קשורה בו ואין לחשוש לנפילתה. זכרים (אילים) יוצאים לבובין, והרחלות יוצאות שחוזות, כבולות וכבונות. וכל המונחים הללו נידונים ומתבארים אחר כך בגמרא. העזים יוצאות צרורות, שקושרים את עטיניהן. ר' יוסי אוסר בכולן, חוץ מן הרחלים הכבונות ואת כל השאר חושב הוא כמשאוי. ר' יהודה אומר: עזים יוצאות צרורות ליבש, כלומר, כאשר קושרים את עטיניהם כדי שתפסיק העז לתת חלב (בדרך כלל לפני לידתה), שאז קושרים קשר יציב וקבוע, אבל לא יוצאות העיזים כשהן צרורות בשבת אם המטרה היא לצורך החלב שישתמר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: חמור הבית - אתון (נקבה)          שם באנגלית: Donkey, Domestic ass          שם מדעי: Equus asinus  

שמות נרדפים במקורות: חמרא, תרתק


נושא מרכזי: מהי מרדעת ומדוע היא דרושה לחמורים?
 

לנושאים נוספים העוסקים בחמור הבית - הקש/י כאן.
 

המרדעת היא כעין שטיח המונח על גב החמור מתחת לאוכף. רע"ב מפרש: "במרדעת - כמין אוכף קטן, ומניחים אותו על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם". בניגוד ליציאה באוכף האסורה בשבת הרי שמרדעת מותרת ולהבדל ביניהם מתייחסת הגמרא (שבת, נג ע"א): "... דכולי עלמא מיהת מרדעת מותר, מאי שנא מאוכף? שאני התם דאפשר דנפיל ממילא. רב פפא אמר: כאן לחממה, כאן לצננה. לחממה אית לה צערא, לצננה לית לה צערא. והיינו דאמרי אינשי: חמרא, אפילו בתקופת תמוז קרירא לה"(1). מפרש רש"י (שבת, נג ע"א): "כאן לחממה - מרדעת צריך לחממה, ומותר משום צער דצינה, אבל נטילת אוכף אינו אלא שיצטנן, שנתחממה על ידי משאוי שנשאה מבעוד יום, ואי לא שקיל ליה - לא איכפת לן, שהרי הוא יצטנן מאליו, דאמרי אינשי וכו'". הנחת המרדעת איננה לשם ריפוד גב הבהמה כבסיס לאוכף ולכן היא מתבצעת גם כאשר הוא איננו מונח על החמור: "אמר המאירי המשנה השניה והיא גם כן מענין החלק הראשון ואמר על זה חמור יוצא במרדעת והוא הנקרא בלעז באש"ט ודרך להניחו על החמור אף שלא בשעת הולכת משאוי עליו כדי לחממו מצד קרירותו הדבק עמו תמיד כמו שאמרו חמרא אפילו בתקופת תמוז קריר ליה וכו'".

להלכה כתב הריא"ז (שבת, פ"ה – ה' במה בהמה): "ומותר ליתן מרדעת עלגבי חמור בשבת בבית או בחצר כדי לחממו, לפי שהחמור מצטער מן הצנה, שאפילו בתקופת תמוז הוא מתקרר, ודבר שהבהמה מצטערת בו מותר לטרוח בשבילה שלא תצטער וכו'". בשולחן ערוך הרב (או"ח, סי' ש"ה) אנו מוצאים שבהמות אחרות כמו סוס סובלות רק מקור קיצוני "מותר ליתן מרדעת על החמור בחצר מפני הצינה ובלבד שלא יצא בה, כיון שאסור לקשרה לו, אבל על הסוס ושאר הבהמות אסור ליתן מרדעת כלל אפילו בחצר מפני שנראה כאילו רוצה להטעינו משוי וגם הוא טורח שלא לצורך כיון שאין לו צער מהצינה. ואף שיש לו תענוג מחימום המרדעת לא התירו לטרוח בשבת בשביל תענוג הבהמה אלא בשביל צערה כמו החמור שיש לו צער מצינה אפילו בתקופת תמוז. ובשעה שהקור גדול ואנו רואים שיש צער להסוס וכן בימות החמה אם הזבובים רבים ומצערים להסוס דינו כחמור ומותר להניח עליו מרדעת וכו'". נראה שהגר"א הבין ברש"י שהחמור איננו יוצא מן הכלל ויש צורך להגן גם על שאר הבמות מהקור" (משנ"ב, סי' שה ל"ב):

"אסור ליתן עליו - משום דהוי טרחא שלא לצורך ועיין בביאור הגר"א שכתב דלדעת רש"י גם על הסוס וכן לכל הבהמות מותר ליתן מרדעת בחצר דגם להם יש צער צינה ומועיל החימום. וכ"ז בסתמא] אבל בשעה שהקור גדול ואנו רואים שמזיק לסוס וכן בימות החמה שהזבובים רבים ומצערים להסוס לכו"ע מותר להניח בחצר המרדעת או שאר בגד עליו דלא גרע מחמור ובלבד שיהיה זהיר שלא יסמוך עצמו על הבהמה בשעת הכיסוי".

אחד מהלומדים ביקש לדעת האם יש אחיזה במציאות לקביעת חז"ל שהפיסיולוגיה של החמור שונה משאר הבהמות והוא איננו עמיד לקור ללא סיוע מהאדם. התשובה לשאלה זו חיובית דבר העולה גם ממחקרים של העת האחרונה. החמורים התפתחו באקלים חם ויבש ובניגוד לסוסים עורם ופרוותם הותאמו לסביבה זו. מזג אוויר קר ולח עלול לגרום לבעיות בריאותיות ולתחושת אי נוחות ולכן בתנאים אלו חמורים מסתתרים במקום מוגן. הדבר סותר את הגישה המקובלת הרואה בחמורים בעלי חיים "קשוחים" המסתגלים בקלות לתנאי סביבה קשים. בספרות המיועדת למגדלי חמורים מומלץ להחזיקם במקומות סגורים ולכסות אותם ביריעה מבודדת. מאידך גיסא התברר במחקר(2) שהם נוטים לשהות חשופים לקרינת שמש גם בימים חמים במידה רבה יותר מאשר קרוביהם הסוסים והפרדים. מאפיין זה עשוי להסביר מדוע אומרת הגמרא "לצננה לית לה צערא". רש"י פירש שאין לאדם צורך לעסוק בקירור החמור על ידי הסרת האוכף "שהרי הוא יצטנן מאליו". ייתכן והסיבה לכך שאין לחמור צער כתוצאה מחימום היא גם משום שזה המצב המועדף עליו.

הסיבה להבדלים בעמידות לקור ביונקים נעוצה במבנה הפרווה ונקדים תאור כללי של הקשר בין מבנה הפרווה ותנאי הסביבה. השערות עשויות מחומר קרני ובהן חלל ספוגי המכיל חללי אוויר התורמים לבידוד. חללים אלו גדולים במיוחד אצל יונקים שבבית גידולם טמפרטורות נמוכות כמו למשל אייל הצפון או דוב הקרח. דרך נפוצה לשיפור הבידוד מתבצעת על ידי זקיפת השערות דבר הגורם לכליאת אוויר רב יותר בפרווה. ליונקים החיים באזורים קרים (סמוך לקטבים או בהרים גבוהים) שער צפוף וארוך משערם של יונקים החיים באזורים החמים, וזאת בהתאמה לטמפרטורה באזורי מחיתם. מאחר שברוב אזורי העולם שונה הטמפרטורה הסביבתית בקיץ לעומת החורף, מותאמים היונקים למצב זה ובאזורים שההבדל ניכר משירים היונקים את פרוותם פעמיים בשנה ומגדלים פרווה חדשה בהתאם לתנאים - פרווה סמיכה וארוכה לחורף ופרווה דלילה וקצרה לקיץ. ביונקים מדבריים גדולים הפעילים ביום פרוות הקיץ מבריקה, מחזירה קרינה ומונעת חימום יתר של הגוף על-ידי השמש. לעומת זאת ליונקים החיים בסביבה קרה פרווה כהה הסופגת טוב יותר את קרינת השמש.

הגורם לרגישותם של החמורים לקור נמצא במחקר(3) שבדק את כסות הגוף של שלושת בהמות המשא במשק האדם: חמור, פרד וסוס. התברר שקיימים ביניהם הבדלים מהותיים העשויים להסביר את רגישות החמור. לצורך ההשוואה נבחנו מאפייני הפרווה בבהמות החיות במהלך כל השנה בשטחים פתוחים באזורים בעלי אקלים ממוזג בבריטניה. דגימות שיער נלקחו מ – 42 בהמות (18 חמורים, 16 סוסים ו – 8 פרדים) בארבעה מועדים בשנה החופפים לארבע העונות. נמדדו המשקל, האורך והרוחב לאורך ארבע העונות כמדד ליכולת הבידוד של הפרווה. כסות השערות של החמורים לא השתנתה באופן משמעותי במהלך השנה. כל שלושת המדדים של כושר הבידוד מצביעים על כך שהחמורים אינם מגדלים פרוות חורף ופרוותם היתה קלה, קצרה ודקה בחורף באופן משמעותי מזו של הסוסים והפרדים. בניגוד לכך כסות השיער של הסוסים השתנתה באופן משמעותי בין העונות ונעשתה עבה יותר. הפרדים הראו התנהגות המבטאת פשרה בין שתי המגמות. מסקנות המחקר היו שחמורים ובמידה קטנה יותר הפרדים אינם מותאמים לתנאי קור ולחות כמו הסוסים ולכן יש להגן עליהם על ידי החזקתם במקומות מוגנים מרוח ולחות.

יונקים אחרים במשק האדם מוגנים היטב על ידי פרווה ולכן אינם זקוקים לכיסוי נוסף. כך הן הכבשים, העזים, הבקר והגמלים. בהשוואה לבקר מצבו של החמור קשה יותר, במה שנוגע לשמירה על טמפרטורת גוף, מסיבה נוספת: החמור קטן יותר מהבקר ולכן שטח הפנים של העור גדול יחסית לנפחו דבר הגורם לאיבוד חום מהיר יותר(4). בדומה ליונקים נוספים גם לבהמות הבית החלפה טבעית בין פרוות חורף וקיץ. בכמה מהמינים גם האדם מתערב בתהליך ולקראת הקיץ מסייע לסלק את עודף השיער/צמר. את המינים המשמשים להפקת צמר גוזזים לקראת הקיץ ומינים אחרים כמו הבקר מסרקים לצורך סילוק השערות שנשרו. 
 

       
תמונה 1.   חמורים - צולמו בעינות צוקים  

תמונה 2. סוס - צולם בחוות הסוסים בתקוע

  

       
תמונה 3.   עז  

תמונה 4. כבשה

   


(1) פירוש: דכולי עלמא מיהת [לדעת הכל על כל פנים] מרדעת מותר לשים על החמור בשבת, ויש לשאול אם כן מאי שנא [מה שונה] הדבר מאוכף, שכפי ששנינו אסור אפילו להורידו מעל גבי החמור? ואם מתחשבים אנו בצער בעלי חיים מדוע לא יתירו גם להוריד את האוכף מעל החמור? ומשיבים: שאני התם [שונה שם] בדין אוכף שלא התירו להסירו בידים משום שאפשר דנפיל ממילא [שיפול מעצמו]. רב פפא אמר: יש לחלק בין הדברים כך: כאן כשהתירו לשים מרדעת על החמור בשבת היה זה כדי לחממה, וכאן שאסרו להסיר את האוכף היה זה כדי לצננה, וההבדל ביניהם הוא, שאם יניח עליה את המרדעת כדי לחממה, הרי תשאר בקור ואית [ויש[ לה בכך צערא, ולכן התירו. ואולם אף אם לא יסיר מהחמור את האוכף כדי לצננה, הרי החמור אינו סובל מחום יתר, ולית [ואין] לה בשל כך צערא [צער], ויכול הוא שיישאר באוכף. והיינו דאמרי אינשי [וזהו שאומרים אנשים] כפתגם עממי: חמרא [חמור] אפילו בתקופת תמוז קרירא [קר] לה, וחשוב אם כן יותר לדאוג לחימומו.

(2) Haddy, E. et al., 2020, 'Shelter seeking behaviour of healthy donkeys and mules in a hot climate', Applied Animal Behaviour Science
(3) Osthaus, B., et al, 2018, 'Hair coat properties of donkeys, mules and horses in a temperate climate', Equine Veterinary Journal. 50(3):339–342

(4)  איבוד החום העיקרי נעשה דרך העור ולכן ככל ששטח העור גדול יותר קצב איבוד החום גדול יותר. לשם המחשה נשווה בין קוביה בעלת צלע באורך 1 ס"מ לקוביה בעלת צלע של 2 ס"מ. כאשר הצלע היא באורך 1 ס"מ שטח הפנים הוא 6 סמ"ר והנפח 1 סמ"ק כלומר היחס בין שטח הפנים לנפח הוא 6:1. לעומת זאת בקוביה שצלעה 2 ס"מ היחס הוא רק 3:1.

 


  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר