|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
|
 |
 |
|
| תמונה 1. עורב שחור צילם: Diliff |
תמונה 2. עורב אפור צילם: משה חובב |
הרחבה
ביולוגיה
משפחת העורבים באופן כללי היא בעלת תפוצה כלל עולמית. תפוצת העורב השחור היא על פני רוב היבשות הצפוניות כלומר: רוב אמריקה הצפונית, אירופה ורוב אסיה. בתחום תחום התפוצה שלו קיימים 8 תת מינים. העורב האפור לעומתו נעדר מאמריקה.
הסוג עורב הוא הסוג הבולט ביותר במשפחת העורביים וכולל 39 מינים. בארץ חיים 7 מינים השייכים לסוג: עורב אפור, קאק, עורב שחור, עורב חום עורף, עורב קצר זנב הנפוצים יותר וכן עורב מזרע ועורב הודי. משפחת העורביים שייכת לסדרת צפורי השיר (5) במחלקת העופות.
העורבים הם הגדולים מבין ציפורי השיר. יש מינים המגיעים למשקל של 1.5 ק"ג.(6) המקור ארוך יחסית, מגושם וחזק בצבע שחור או אפור.
העורבים הם ציפורים אינטליגנטיות בעל מוח גדול יחסית ויכולת לימוד טובה. יכולתם באה לידי ביטוי בהסתגלות טובה לתנאי הסביבה המשתנים. הם זוכרים ומזהים אויבים ולומדים מהר על מצבורי מזון וכך ניתן להבין את תפוצתם הרבה בשכנות לאדם ובמזבלות.
להבדיל, היה צורך להרחיק את העורבים מגג בית המקדש משום שהם היו עלולים להתקבץ שם בצפייה לאכול משיירי הקרבנות. לכן היה צורך להוסיף את ה"כלה עורב". "וְשָׁלשׁ אַמּוֹת מַעֲקֶה, וְאַמָּה כָּלֶה עוֹרֵב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה כָלֶה עוֹרֵב עוֹלֶה מִן הַמִּדָּה, אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת הָיָה מַעֲקֶה (מדות ד' ו').
יכולת הלמידה של העורבים מאפשרת להם לאכול סוגי מזון הדורשים פיצוח. הם משליכים אגוזים או צבים על פני משטחים מוצקים כדי לפצחם. לאחרונה דווח על יכולתם של עורבים להשתמש בכלים. העורבים אוכלי כל ואינם מתמחים בסוג מזון מסויים. גם תכונה זו תורמת להסתגלותם משום שהם יכולים לנצל מגוון רחב של סוגי מזון.
העורבים מחפשים מזון על פני הקרקע ומחזיקים אותו תחת רגליהם כפי שנוהגים הדורסים. פריטי מזון גדולים נאכלים על ידי קריעת נתחים. הם ניזונים גם מטריפה של גוזלי ציפורים ואכילת ביצים. באיזורים קרים וממוזגים העורבים נוהגים להחביא מזון. יכולתם זו לשאת מזון ממקום למקום מבלי לאכלו הפכה אותם למתאימים להביא לאליהו את מזונו במדבר.
העורב בתלמוד
למינו ר' אליעזר אומר להביא את הזרזיר. אמרו לו לר' אליעזר: והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן מפני שיש להן זפק? אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין. דבר אחר למינהו להביא סנונית לבנה דברי ר"א. אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו מפני שקרקבנו נקלף? אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין אלא עורב וכל מין עורב (חולין ס"ב ע"א)
מנחם דור (שם) סובר שהתורה חילקה את העופות הקטנים שאינם טהורים על פי דרך הטריפה לקבוצות הבאות:
א. כל דורס ברגליו כמו העורב הירגזי והחנקן. ב. "חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן" (חולין ס"ה ע"א) כמו קוקיה ונקר. ג. קולט מהאוויר כמו סיס וסנונית. העורב מופיע בפסוקים מיד לאחר דורסי היום (הנץ, פרס, עזניה) משום שהוא הגדול שבציפורי השיר, בגודל הקרוב לדורסי היום, וניזון על ידי דריסה כלומר משתמש ברגליו לאחוז בטרף. קולו הצרחני מדמה אותו לדורסי היום ומרחיק אותו משאר ציפורי השיר.
משנה: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני בטול בית המדרש אבל לא את האוצר מפנין תרומה טהורה ודמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והתורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים אבל לא את הטבל ולא את מעשר [ראשון] שלא נטלה תרומתו ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו ולא את הלוף ולא את החרדל רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עורבין וכו' (שבת קכ"ו ע"ב).
רש"י במקום מפרש: "כגון עשירים שמגדליו עורבין לגדולה". מדברי רש"י עולה שהעורב היווה חיית מחמד וניתן היה להאכילו בלוף. העורב בהיותו אוכל כל יכול להתמודד עם עובדת היותו של הלוף רעיל לרוב מיני בעלי החיים.
מעניין מאד הוא פירושו של "העמק דבר" (בראשית ח' ז') המשתמש בעובדת היותו של העורב חיית מחמד. באופן זה הוא מסביר כיצד היה נח רשאי להוציא את היונה והעורב לפני הזמן שהרי הם נכנסו לתיבה במטרה "להחיות זרע". שאלה נוספת היא מדוע שלח עופות שאינם המעופפים הטובים ביותר? תשובתו היא שהיונה והעורב בהיותם חיות מחמד ("אלא בשביל שהיה נח לפני המבול כאחד מן השרים שמנהגם היה גם אז לגדל עורבים ויונים") נכנסו לתיבה במספר גדול יותר מאשר זוג בודד ונכללו בציווי "אתה וכל ביתך". היונה הצליחה במשימתה משום שהיא עפה למרחקים גדולים ואילו העורב רגיל לנוע קרוב למקום מושבו. פירוש זה עולה בקנה אחד עם הידוע לנו על התנהגותו של העורב.
אור החמה היכי דמי אי נימא בחצר האמר רבא חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבין מצויין שם אלאבאכסדרה וכו' (פסחים ח' ע"א).
העורב חי בסביבת האדם וניזון ממפלי שולחנו לכן סביר להניח שהוא ליקט את החמץ שנפל.
כתוב אחד אומר לבושיה כתלג חיור ושער ראשה כעמר נקא וכתיב קוצותיו תלתלים שחורות כעורב לא קשיא כאן בישיבה כאן במלחמה דאמר מר אין לך נאה בישיבה אלא זקן ואין לך נאה במלחמה אלא בחור (חגיגה י"ד ע"א).
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות שחרות כעורב במי אתה מוצאן במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו ינוקי דידך מאי אעביד להו אמר לה מי שלימו קורמי באגמא (עירובין כ"ב ע"א).
משני המקורות האחרונים אנו לומדים על צבעו של העורב. בסוגיה בעירובין אנו גם לומדים על התנהגותו של העורב ביחס לבניו. קשה להבין את הקביעה הזאת אך במספר תצפיות שערכתי על קינונים של עורבים ראיתי שתהליך ההאכלה קולני מאד. הגוזלים משמיעים קולות בעצמה רבה מאד על מנת לעורר את אינסטניקט ההאכלה של הוריהם. התהליך נראה כעין מאבק אלים במיוחד.
(1) בשפה המדעית למונח סוג (genus) יש משמעות שונה מהשימוש הרגיל שנעשה במילה זו. בדרך כלל המילה סוג מתפרשת כ"טיפוס" או "צורה מסויימת". בשפה המדעית המונח סוג כוונתו לקבוצה הכוללת כמה מינים הדומים זה לזה. למשל עורב אפור, עורב קצר זנב ועורב חום עורף שייכים כולם לסוג עורב (Corvus). המונח סוג הוא חלק ממערכת היררכית של חלוקה למינים כאשר הקבוצה החלוקה הראשית היא לממלכות (למשל ממלכת בעלי החיים) ומתחתיה עומדת ה"מערכה". בהמשך לפי הסדר: מחלקה, סדרה, משפחה, סוג ומין.
(2) פירוש: אמר מר [החכם]: עורב זה עורב. ושואלים: אטו קמן קאי [וכי לפנינו הוא עומד] כשאנו שונים ברייתא זו, שאפשר להראות עליו באצבע ולומר: זה עורב? אלא אימא [אמור] כך: "עורב זה עורב אוכמא" [שחור] וכן הוא אומר "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב".
(3) הוא איננו מין פולש אך האופן בו גדלו אוכלוסיותיו והתרחב תחום תפוצתו דומה לקיים במינים פולשים.
(4) פירוש: שואלים: ועורבא בעי בניה [והאם העורב רוצה לפרנס את בניו?] והכתיב [והרי נאמר] "נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו", משמע שהוריהם אינם מפרנסים אותם והם ניזונים רק בחסדי ה'! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שאמרנו שהעורב אינו חס על בניו לתת להם מזונם, הרי זה דווקא בחיורי [בלבנים], כלומר כל עוד בניהם צעירים ופלומתם עדיין לבנה, שאז הם שונאים אותם ומתאכזרים אליהם, ואילו הא [זה] שאמרנו שהם חסים על בניהם ונותנים להם מזונם, הרי זה באוכמי [בשחורים], שלאחר שגדלו ופלומתם שחורה כשל הוריהם, אוהבים הם אותם ודואגים למזונם.
(5) ראוי לציין לפני הקורא שאולי תמה כיצד העורב שכישורי הזמרה שלו כה מצומצמים נכלל בין ציפורי השיר. על מנת להגדיל את התמיהה אזכיר שציינתי לעיל שקיים תת מין של עורב אפור בעל צבע שחור. התשובה היא שמיון בעלי חיים וצמחים מתבצע על ידי מכלול גדול של תכונות ולא רק על פי אותה תכונה שבה נקראת הקבוצה. למינים השונים של העורבים האפורים יש תכונות משותפות רבות למרות שהם נקראו על שם צבעם ולכן לא די בהבדל בצבע כדי להרחיק אותם מקבוצתם.
(6) לשם השוואה נזכור שהצופית שאף היא ציפור שיר שוקלת 8 גרם.
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6, עמ' 418-429.
מ. דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד, עמ' 121.
ז. עמר, 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד, עמ' 277-280.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.