טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

שקנאי ובטנאי מקום שנהגו לאכול אוכלין – שקנאי

"אמר אמימר: לקני ובטני שריין, שקנאי ובטנאי מקום שנהגו לאכול אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין. אטו במנהגא תליא מילתא? אין, ולא קשיא: הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה, הא באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה" (חולין סג ע"א).

פירוש: אמר אמימר: העופות הקרויים לקני ובטני [שריין [מותרים. אלו הקרויים שקנאי ובטנאי, מקום שנהגו לאכול אותם — אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין..ותוהים :אטו במנהגא תליא מילתא [וכי במנהג תלוי הדבר] האם הוא מותר או אסור? ומשיבים: אין [כן], ולא קשיא [ואין זה קשה]: הא [זה[ שאסור — הרי זה באתרא דשכיחי [במקום שמצויים] פרס ועזניה,,שיש להם דמיון לעופות אלה, ואנשים עלולים להחליף ביניהם, הא [זה] שמותר —באתרא דלא שכיחי [במקום שאין מצויים] פרס ועזניה, והחשש אינו קיים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 
שם עברי: שקנאי מצוי   שם באנגלית: White Pelican   שם מדעי: Pelecanus onocrotalus

שם נרדף במקורות:  קאת?

על הקאת כשקנאי ראו במאמר "קאת זו הקוק רחם זו שרקרק".


הנושא המרכזי: לזיהוי ה"שקנאי"
 

ברשימת מיני העופות המופיעה בסוגיות הגמרא בחולין נמנים מינים רבים שמלבד שמם איננו יודעים עליהם דבר. מסיבה זו עלינו להסתפק בניתוח השם כרמז לזהותם. דוגמה לעוף מסוג זה הוא ה"שקנאי" שעל פי ההשערה נקרא כך על שם שק כלשהו הקיים בו(1). לאור העובדה שהשקנאי הוא המין היחיד הנמצא באזורנו הנושא שק גדול מתחת למקורו ניתן לשער שהוא ה"שקנאי". נפח השק הוא כ – 4 ליטר והוא משמש ללכידת דגים והעברתם ללוע.

מאפיין הרומז על זהות ה"שקנאי" באופן כללי משתמע מתוך דברי אמימר המחלק בין מקומות בהם ה"שקנאי" מותר באכילה למקומות בהם הוא אסור. על פי דברי הגמרא חלוקה זו תלויה בנוכחות פרס ועזניה באותם מקומות משום שכאשר הם נמצאים ה"שקנאי" נאסר על מנת למנוע החלפה בינו לבינם. מפרש רבינו גרשום: "הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה כו'. כלומר פרס ועזניה אית בהו חד סימן וטמא, והכי קאמר: היכי דשכיחי פרס ועזניה אין אוכלין משקנאי ובטנאי דהן יש להן סימן אחד שאין דורסין וגזרינן בהו משום פרס ועזניה". לשקנאי קרום שחייה המחבר בין האצבעות ולכן "כף רגלו" נחשבת רחבה ועל פי רבינו זרחיה הלוי (הרז"ה) איננו דורס: "וקבלנו במסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים כי כל שחרטומו רחב או שיש לו כף הרגל שקורין פוט"א כמו שיש לאווז אין להסתפק בדריסתו בידוע שאינו דורס". על פי הרז"ה השקנאי עשוי להיות עוף טהור משום שאצבעותיו מאוחות בדומה לאווזאים(2). בשו"ת צמח צדק (יו"ד, סי' ס') נכתב:

"קיצור. אפשר לומר דהרז"ה לטעמיה דפירש כל עוף הדורס דומיא דארי דורס ואוכל שדורס בעל חי. וא"כ כשכף רגלו רחב וחרטומו רחב אין לו כלי הדריסה. וא"כ זהו ראיה שאינו דורס. אבל רש"י מפרש דורס שנותן רגלו על האוכל ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו. וכ"כ בכלבו בשם הראב"ד. א"כ גם כשכף רגלו רחבה וחרטומו רחב יכול לעשות כן".

ה"צמח צדק" מנמק את שיטת הרז"ה בכך שמבנה "כף רגל" רחב מבטיח שהעוף איננו דורס(3). מאידך גיסא לשיטת רש"י המגדיר דריסה כהחזקת המזון על הקרקע בעזרת הרגל הרי שגם עוף בעל "כף רגל" רחבה יכול לדרוס. לענ"ד רגל השקנאי והאווזאים אינה משמשת לאחיזת המזון אלא לשחייה. מכאן שגם לשיטת רש"י ברור שבעלי "כף רגל" רחבה אינם דורסים. 
 

תמונה 1.  שקנאים ועגורים באגמון החולה     צילם: אהד איילי		תמונה 2.  שקנאי          צילם: Arpingstone

(1) ייתכן וגם הבטנאי נקרא בשם זה בגלל מבנה מיוחד של בטנו.
(2) יש להביא בחשבון גם את העובדה שארבע אצבעותיו של השקנאי מאוחות בקרום משותף בניגוד לאווזאים שרק שלוש מאצבעותיהם מאוחות ואצבע רביעית פונה אחור ועשוייה להקרא "אצבע יתירה" (ראו במאמר "כל עוף החולק את רגליו טמא").
(3)  השקנאי לוכד את הדגים בעזרת מקורו ואילו דריסה מתייחסת ללכידה בעזרת טופרי האצבעות. ראו בסרטון כאן. בסרטון ניתן לראות גם אנפות אפורות, לבניות גדולות וחסידות שחורות. 

רשימת מקורות:

מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 114-115).

לעיון נוסף:

מצגת על השקנאים בעמק בית שאן. צילם וערך חנוך פלסר. לצפייה הקש/י כאן.

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.