טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כל עוף החולק את רגליו טמא – עמדת האצבעות בעופות
"מתניתין. סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים: כל עוף הדורס טמא, כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף טהור, רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: כל עוף החולק את רגליו טמא" (חולין, נט ע"א).
נושא מרכזי: עמדת האצבעות בעופות
מבנה הרגל של העופות ומיקומה יחסית לציר הגוף מעידים באופן ברור על אורח חייהם. בדרך כלל מספר אצבעות העופות הוא 4 כאשר סידורן הוא 3 לפנים ואחת לאחור (תמונה 1). סדור זה מאפשר לעופות ללפות את הענפים עליהם הם עומדים מבלי להשקיע אנרגיה (ראו במאמר "איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב"). בית גידולם המקורי של העופות הוא עצים ולכן נחשב סידור אצבעות זה כאב טיפוס של רגלי העופות. מעבר של מיני עופות לבתי גידול חדשים לווה בשינויים משמעותיים בתחומים שונים כולל במבנה הרגל. למשל, רגל עופות קרקע מכוסה בקשקשים על מנת לחזקה(1). בעופות המרבים לרוץ מספר האצבעות הנוגעות בקרקע מצומצם על מנת להפחית את החיכוך. בדרך כלל הדבר כרוך בהתנוונות מוחלטת של האצבע האחורית או מיקומה בעמדה גבוהה יחסית לשאר האצבעות (תמונה 2). אצבע אחורית זו נקראת לשיטת רש"י בלשון משנתנו "אצבע יתירה". "אצבע יתירה - זו אצבע הגבוה שאחורי האצבעות" (עוד על "אצבע יתירה" ראו בהרחבה). ביטוי קיצוני לתופעה הוא מספר האצבעות הקטן ברגל היען המגיע לשתים בלבד (תמונה 3). מן העבר השני עומדים מיני עופות שאינם מרבים ללכת שבהם הרגל והאצבעות מנוונים כמו למשל בסיסים ובמידת מה גם בסנוניות.
חריגה נוספת מדגם הרגל הטיפוסית של העופות קיימת בעופות מים מסדרות שונות. בעופות שחיינים מובהקים התפתח קרום המחבר את האצבעות והופך את הרגל למשוט. הדבר קיים בסדרת האווזאים (תמונה 4), השקנאים (תמונה 5), השחפאים, הפינגוינאים ועוד. אנו מבחינים בין עופות שכל אצבעותיהם מחוברות בקרום אחד לבין עופות שלכל אצבע יש קרום נפרד כמו האגמיות (תמונה 6) והטבלנאים. בעופות מים שאינם שוחים התפתחו בין האצבעות קרומים חלקיים או אצבעות ארוכות (תמונה 7) על מנת להגדיל את שטח פני כף הרגל ולמנוע שקיעה בבוץ(2). כיוון התפחות נוסף קיים בדורסים (דורסי יום ודורסי לילה) והוא אצבעות חזקות שבקצותם טופרים ארוכים וחזקים המשמשים לדריסה ולאחיזת הטרף (תמונה 8).
מסלול התפתחות אחר הוא בסטייה מסידור אצבעות של 1 מאחור ו – 3 לפנים למצב שבו האצבעות ממוקמות כאשר 2 לפנים (אצבעות 2 ו – 3) ו – 2 לאחור (1 ו – 4) (Zygodactyly). צורת סידור זו מאפיינת קבוצות ומינים המטפסים על עצים דוגמת התוכים (תמונה 9), הנקרים וקוקיות. זיגודקטיליות מופיעה בדורסי לילה כהתאמה ללכידת טרף בחשכה. בעזרת סידור זה השטח הכלוא בין האצבעות גדול יותר ומעלה את ההסתברות ללכידה (תמונה 10). לשלך אצבעות זיגודקטיליות כהתאמה ללכידת הדגים החלקלקים.
 |
|
 |
|
תמונה 1. קיכלי רונן |
|
תמונה 2. תרנגול הבית צילם: Chenspec |
 |
|
 |
|
תמונה 3. יען צילם: Masteraah |
|
תמונה 4. נטה - שבט הצוללים בסדרת האווזאים |
 |
|
 |
|
תמונה 7. אנפית סוף צילם: משה חובב |
|
תמונה 8. שעיר מצוי צילם: משה חובב |
במשנה ובגמרא מתוארות שתי צורות סידור אצבעות. הצורה הנפוצה היא 3 אצבעות לפנים מבנה המאפיין למשל את סדרת צפורי השיר. סדרה זו מונה כ – 5,400 מינים כלומר יותר ממחצית מכלל העופות. לא במקרה מספר העופות הטהורים הוא הגדול ביותר: "תני אבימי בריה דרבי אבהו: ז' מאות מיני דגים הן וח' מאות מיני חגבים, ולעופות אין מספר. עופות, כ"ד הוו? אלא: ולעופות טהורים אין מספר". הצורה השניה היא הזיגודקטילית ומאפיינית מינים טמאים: "כל עוף החולק את רגליו טמא". רבי אלעזר ברבי צדוק (חולין, סה ע"א) מתאר אותה באופן מדויק: "מותחין לו חוט של משיחה, אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן - טמא, שלש לכאן ואחת לכאן טהור".
תמונה 11. עקבות כרוון
הרחבה
המפרשים חלוקים בהגדרת "אצבע יתירה". לדעת חלק מהמפרשים הכוונה ל"אצבע" אחורית מוגבהת יחסית לאצבעות הקדמיות. בדומה לרש"י פירש "נימוקי יוסף" בשיטת הקדמונים: "אצבע יתירה, זו אצבע יתר, וגבוה משאר האצבעות, והוא מאחורי הרגל". רע"ב (חולין, פ"ג מ"ו) ומפרשים נוספים: "אצבע יתירה - זו אצבע הגבוהה שאחורי האצבעות". היו שהבינו בדברי רש"י שכוונתו לדורבן סחוסי הקבוע באמצע עצם כף הרגל (Metatarsus). דרבן זה קיים במינים שונים של תרנגולים (למשל תרנגולי הודו), טווסים ופסיונים. הדורבן משמש ככלי נשק במאבקים בין הזכרים. הדורבנים עשויים להופיע בזכרים ובנקבות אך הם נפוצים יותר בזכרים ובדרך כלל גם מפותחים יותר (תמונה 12). בספר האשכול נאמר: "ועוד סימני טהרה: כל שיש לו אצבע יתירה, פי' בספר המצות שהיא אחורי הרגל גבוה מאחרות כמו שהוא בתרנגולת שלנו שאין דורסת עליו וכו'". בתצפית בעקבות של רגלי תרנגולות המוטבעות בחול ניתן לראות בברור שהן דורכות גם על האצבע האחורית ומכאן שכוונת ספר האשכול לדורבן הקבוע רחוק מהאצבעות. הרמב"ן (חולין, סב ע"ב) מצטט את דעה זו לפני שדוחה אותה: "ומצאתי מי שמספק עלינו עוד לומר שאצבע יתירה הוא היוצא באמצע רגלו של תרנגול כעין גודל ואינו דורס בקרקע וכו'". המאירי הזכיר את דעה זו וכתב ש"אצבע" זו יוצאת מהשוק (עצם זו איננה שוק אלא עצם כף הרגל (תמונה 14)) והיא נקראת בלשון בני אדם "אישפירון". אין ספק שמשמעות המילה היא "דורבן" בדומה ל – sperone באיטלקית ונגזרות דומות בשפות אירופאיות.
הרמב"ן דוחה את הסבר זה וכתב בהתייחס אליו: "... ואינו כלום שאם כן תורין אין להן אצבע יתירה (תמונה 13), ואם יספקו עלינו מן התורים הרי בני יונה דודאי יש להן ד' סימנין הללו כתורין וכדקתני בסיפרא מה תורים ובני יונה מיוחדין שיש להן אצבע יתירה וכו', והדבר מפורסם וידוע שאין לבני יונה אצבע יתירה זה הגבוה כלל" (ניתן להוסיף שאפילו בתרנגולות לרוב אין היא נמצאת). מסיבה זו סברו אחרים שכוונת רש"י לאצבע הפונה לאחור הממוקמת מעט גבוה משלוש האצבעות הפונות לפנים. הר"ן למשל כתב: "פרש"י ז"ל אצבע שאחורי הרגל, ואע"פ שברוב העופות היא, קרי לה יתירה לפי שאינה בסדר חברותיה". רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה, נתיב ט"ו, ח"ה, דף קלב טור א') ציין את מיקומה המדויק: "... והסימן הג' אצבע יתירה ברגלו כלומר בעקבו וכו'".
שיטה אחרת להסבר הביטוי "אצבע יתירה" מובאת בר"ן בחולין בשם אחרים הדוחים את שיטת רש"י. לשיטה זו הכוונה לאצבע האמצעית הארוכה יחסית לשאר האצבעות.
"אבל אחרים אומרים שאי אפשר שתהא זו אצבע יתירה (הכוונה לאצבע האחורית), דהא בגמרא אמרינן דנשר אין לו אחד מסימני טהרה, אלמא אין לו אצבע יתירה, ואם זו שאחורי הרגל היא אצבע יתירה היאך אפשר שלא תהא בנשר והלא עיקר הדריסה באותו אצבע היא והנשר גדול בדורסין. לפיכך פירשו שהאצבע שלפניו [שהיא יותר] גדולה ויתרה מחברותיה קרויה אצבע יתירה ואין אצבע זו בנשר שאין לו אלא ב' אצבעות שלפניו שהן שוין ואחד לאחריו".
על פי שיטה זו "יתירה" היא גדולה וכך כתב המאירי: "... ומפרשים יתרה גדולה, על הדרך שביארנו בנשמה יתרה, והיא אמורה על אצבע האמצעית, כלומר שיש להם שלש אצבעות והאמצעי הוא הגדול. והנשר אין לו אלא שתים לפניו ואחת לאחריו". שיטת "אחרים" אינה מתיישבת עם העובדה שלרבים מהעופות הטמאים כדוגמת הדורסים והאנפות (תמונה 15 אנפה ארגמנית) יש "אצבע יתרה". קושי נוסף העומד בפני שיטה זו הוא העובדה שלנשר המקראי וגם לעיט הזהוב (הנקרא גם הוא בספרות חז"ל נשר) יש שלוש אצבעות הפונות לפנים, כאשר האמצעית הגדולה מביניהן, ואם כן הם לכאורה בעלי "אצבע יתירה" (תמונות 16-17).
הרב א. בן-דוד מציע בספרו "שיחת חולין" הסבר מקורי למונח "אצבע יתירה". הוא מפרש את הביטוי "אצבע יתירה" כאצבע מיותרת. עוף טהור אינו משתמש באצבע האחורית לציד ולכן היא גבוהה ולכאורה גם מיותרת. העובדה שאצבע זו מיותרת באה לידי ביטוי בכך שהיא חסרה בכמה קבוצות של עופות כמו למשל בני משפחת החובתיים (Otididae) והכרוון (ראו בתמונה 11 את עקבותיו). בניגוד לעופות אלו הרי אצל רוב דורסי היום מפותחות האצבע האחורית והקדמית-אמצעית ובעזרתן מתבצעות עיקר הדריסה והאחיזה בטרף. מסיבה זו, בדרך כלל, אצבעות אלו חזקות יותר וטופריהן ארוכים יותר מאשר שתי האצבעות האחרות שמשמשות בעיקר לאחיזה ואיזון. על פי הסבר זה ניתן להבין מדוע הנשר נחשב כחסר "אצבע יתירה" משום שאכן האצבע האחורית אינה מיותרת.
 |
|
 |
|
תמונה 12. תרנגול הבית באדיבות: דוד רענן
|
|
תמונה 13. יונת הבית באדיבות: דוד רענן
|
מקורות עיקריים:
א. בן-דוד, 'שיחת חולין', עמ' תכ"א-תכ"ג.
ז. עמר, מסורת העוף, נווה צוף תשס"ד, עמ' 30-34.
(1) רגלי דורסי לילה מכוסות בנוצות כדי להגן עליהם מפני נשיכות טרפם.
(2) מסיבה דומה אצבעותיו של הכרוון רחבות וכך הוא מצליח לנוע בחול מבלי לשקוע. ראו עקבה של כרוון בתמונה 11.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
