סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

קנה של זיתים, אם יש קשר בראשו מקבל טומאה – קנה מצוי

 

"משנה: קנה של זיתים, אם יש קשר בראשו מקבל טומאה, ואם לאו אין מקבל טומאה. בין כך ובין כך ניטל בשבת. גמרא: אמאי? פשוטי כלי עץ הוא, ופשוטי כלי עץ אינן מקבלין טומאה! מאי טעמא? דומיא דשק בעינן. תנא משמיה דרבי נחמיה: בשעה שמהפך בזיתים הופכו ורואה בו" (שבת, קכג ע"ב).

פירוש: משנה: קָנֶה שֶׁל זֵיתִים שהוא קנה שמשתמשים בו כדי להפוך את הזיתים שבערימה, אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּראשׁוֹ כעין פקק הריהו מְקַבֵּל טוּמְאָה משום כלי, וְאִם לָאו [לא] אֵין הוא מְקַבֵּל טוּמְאָה, שאינו כלי. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּל בַּשַּׁבָּת לצורך מלאכת היתר. גמרא: ושואלים: אַמַּאי [מדוע] יקבל קנה זה טומאה? והלא מפְּשׁוּטֵי כְלֵי עֵץ הוּא, שאין בו בית קיבול, וּכלל בידינו שפְּשׁוּטֵי כְלֵי עֵץ אֵינָן מְקַבְּלִין טוּמְאָה, מַאי טַעְמָא [מה טעם] הדבר? דּוּמְיָא [בדומה] לשַׂק בָּעֵינַן [אנו צריכים], שלמדנו דיני טומאה משק המוזכר בתורה כדוגמה, ואם אין בו בית קיבול אינו דומה לשק האמור בתורה ואינו מקבל טומאה. כדי להסביר זאת מביאים את מה שתָּנָא מִשְּׁמֵיהּ [ששנה החכם בברייתא משמו] של ר' נְחֶמְיָה: בְּשָׁעָה שֶׁמְּהַפֵּךְ בְּזֵיתִים הוֹפְכוֹ וְרוֹאֶה בּוֹ, שהרי יש חלל קטן בקצה הקנה ליד הקשר, והופך ורואה אם התמלא קשר זה בשמן וראויה כבר הערימה לכבישה. וכיון שיש בו כעין כלי קיבול קטן הרי הוא ראוי לקבל טומאה בשל כך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: קנה מצוי     שם באנגלית:  Common Reed    שם מדעי: Phragmites australis


נושא מרכזי: מה חלקו של ה"קשר" בראש הקנה בבדיקה?


לנושאים נוספים העוסקים בקנה המצוי - הקש\י כאן.


בעת העתיקה שימשו הקנה והעבקנה כחומר גלם לבנייה והכנת כלים מסוגים רבים שונים (ראו סקירה ב"הרחבה". על השימוש בקנה בכלל ראו במאמר "משום קניא דרבא"). בעת החדשה, עם המצאת התחליפים הסינטטיים, חשיבותם ירדה אך גם היום הם תופס מקום משמעותי בחברות מסורתיות. את השורות הבאות אקדיש לעיון באחד מהשימושים בקנה המתואר בסוגייתנו. על פי המשנה היה לקנה תפקיד בתהליך הפקת שמן מזיתים אלא שמהותו ומבנה הכלי לא ברורים כל צרכם ולכן הם נתונים למחלוקת. במשנה נאמר "קנה של זיתים, אם יש קשר בראשו מקבל טומאה". מפרש רש"י: "קנה של זיתים - לאחר מסיקתן צובר במעטן, ושמנן מתאסף בתוכן ונוח לצאת, ויש לו קנה להפכן בו ולבדוק אם כמרו כל צרכן, ומגיען לבית הבד. אם יש קשר בראשו - כעין פקק של קנה קולמוס". לדעת רש"י הקנה משמש לצורך הפיכת זיתים שהונחו במעטן (כלי או גומה שבה מניחים זיתים על מנת שיתרככו ויפרישו את שמנם) ובדיקת התאמתם לעצירת השמן.

רמז לאופן השימוש בכלי זה ניתן לקבל מהכרת מבנה הקשר או הפקק שבראש הקנה. "פקק" הקנים מוזכר בגמרא בבבא בתרא (פ ע"ב) בסוגיה העוסקת בשאלה איזה חלק צריך רוכש עצים לקציצה להשאיר בקרקע על מנת שיצליחו להתחדש: "זיתים לקוץ - מניח שתי גרופיות. תנו רבנן: הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ, בתולת השקמה ג' טפחים, סדן השקמה ב' טפחים, בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה וכו'". ה"פקק" בגפנים הוא ניצן ההתחדשות לפני התפתחותו הנקרא בשפת החקלאים "עין". בגפנים הניצנים בולטים גם במצב הרדום לכן רשאי קונה העץ לקצוץ אותו ובלבד שימנע מלקצוץ את הניצן (הפקק) הקרוב ביותר לקרקע, על מנת לאפשר את ההתחדשות. בקנים הכוונה לאיזור ההתעבות סביב המחיצה המפרידה בין שני פרקי הקנה (ראו בתמונות 1-2). בניגוד לשאר העצים שבהם נדרש להשאיר חלק מהגזע באורך מסוים, משום שהניצנים אינם נראים במצב תרדמה, הרי שבגפנים וקנים הם בולטים גם כאשר הצמח בתרדמה וניתן להתייחס אליהם באופן ישיר.

תלות העץ ב"פקק" לצורך התחדשות מגבילה גם את זכות קטימת עצים שניתנה באחד מעשרת התנאים שהתנה יהושע: "... וקוטמים נטיעות בכל מקום חוץ מגרופיות של זית וכו'" (בבא קמא, פא ע"א). מפרשת הגמרא: "וקוטמין נטיעה בכל מקום, חוץ מגרופיות של זית. פי' ר' תנחום ור' ברייס משום זקן אחד: בזית כביצה, בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה, ושאר כל האילנות מן אובו של אילן ולא מן חודו של אילן וכו'". מפרש רש"י: "וקוטמין נטיעות - מן האילן קוטם בד ליטע או להרכיב ולא יקפיד בעל האילן. חוץ מגרופיות של זית - הקוצץ זיתיו לשרוף מניח שתי גרופיות מלא שני אגרופין כדאמר בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פ) והן מחליפות ומוציאות בדין ומשם אין לקטום נטיעה מפני שמפסיד את הגרופיות".
 

          
 תמונה 1. פרק קנה - קטע הקנה שבין  שני הפסים הכהים    תמונה 2. פרק קנה  בחתך אורך  - בקצוות נראים ה"קשרים"

 
השאלה שעדיין נותרה פתוחה היא כיצד ה"קשר" בראש הקנה הופך אותו לכלי ראוי לקבל טומאה שהרי לכאורה הוא "פשוטי כלי עץ" משום שאין הוא כלי קיבול (בלשון רש"י: "...שאפילו חלול הוא אין חללו עשוי לקבל כלום")? מדברי רבי נחמיה משתמע שהקשר מאפשר לראות האם הזיתים מוכנים לסחיטת השמן. מפרש רש"י את דבריו: " הופכו ורואה - בחלל ראשו, שמשתייר שם על ידי שהוא פקוק בקשר מן השמן הזב מן הזיתים, ובודק בו אם הגיעו לעצור וזו היא לו קבלה בחלל שלו, ואם לאו - שאין קשר בראשו אין השמן נראית שם, מפני שאינו פקוק וכולו חלל, הלכך לאו לקבל הוא עשוי, והוי פשוטי כלי עץ, ובין כך ובין כך ניטל בשבת, דהא כלי הוא להפוך בו זיתים".

אופן שיטת הבדיקה בעזרת הקנה נתונה למחלוקת המפרשים. לפני שנפנה לתאור השיטות יש להעיר שאם אכן אנו סבורים ש"קנה" ו"קשר" ("פקק") מתייחסים לצמח קנה מצוי או עבקנה הרי ש"קשר בראשו" הוא, קרוב לוודאי, קנה שנחתך באופן שהפרק העליון מסתיים ב"קשר" (שרטוט א' בתמונה 3) ולא בפרק פתוח (שרטוט ב' בתמונה 3). הצילום של הפרק (ג' בתמונה 3) מדגים "קשר בראשו" כלומר שבקצהו העליון נותר "קשר" או פקק המסתיים בשוליים קצרים היוצרים כעין כוסית קטנה(1). שיטת הבדיקה מבוססת על כך שלאחר שהזיתים התרככו זב מהם מעט שמן ומצטבר בקרקעית המעטן(2)כאשר הבודק מערבל את הזיתים ("בשעה שמהפך בזיתים") הוא מחדיר את הקנה לקרקעית ולאחר מכן מתבונן בראשו ("הופכו ורואה בו"). כאשר ה"פקק" בראש הקנה ניתן לראות את השמן שהצטבר בתוכו ואילו כאשר הקנה מסתיים בחלל ארוך קשה לראות את השמן הנמצא בתחתית הפרק החלול על גבי ה"פקק" המרוחק והחשוך. בלשון רש"י: "ואם לאו - שאין קשר בראשו אין השמן נראית שם, מפני שאינו פקוק וכולו חלל וכו'". ניתן לדייק מדבריו שאמנם השמן נמצא בחלל הפרק אלא שאין הוא נראה.
 

 

 תמונה 3
 

הסברים נוספים

המאירי פירש בדומה לרש"י, על פי הבבלי, אך נראה שבניגוד להסברנו המבוסס על כך שלכל אורך גבעול הקנה יש קשרים הנמצאים במרחקים קבועים זה מזה הרי שלדעתו הקנה חלול לכל אורכו פרט למקום שבו נמצא "קשר"(3):

"... אמר שאם יש קשר בראשו ר"ל כעין פקק של קנה מקבל טומאה לפי שהוא עשוי לקבלה שהרי בשעה שהוא מהפך הקנה לבדוק במה שנכנס בתוכו הוא הופכו בחלל ראשו ומשתייר שם מן השמן הזב מן הזיתים. והואיל ויש בה קשר פקוק אין המשקה זב ממנו וזהו קבלתו. ואם אין קשר בראשו הרי אין חללו מקבל כלום שהרי אם הופכו המשקה יוצא וזב על בגדיו ועל ידיו ולפיכך אינו מקבל טומאה וכו'".

בפסקי הרי"ד מובאת הצעה שהבדיקה נעשית על פי השמן הנשאר על פני ראש הקנה מבחוץ (כנראה בדומה לאופן שבו אנו בודקים את כמות שמן המנוע):

"... ומקשה, פשוטי כלי עץ הוא, ופשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה, דדומיא דשק בענן. פי' שאע"פ שהקנה הוא חלול אין משתמשין תוך חללו. תנא משמיה דר' נחמיה, בשעה שמהפך זתים הופכו ורואה בו. פי' בראש הקשר מבחוץ נשאר מן השמן מעט, ובו בודק אם ראויין הן להיטחן, והוא חשיב בית קיבול".

הצעה זו תמוהה משום שניתן לבצעה גם ללא "ראש הקשר" וגם ללא הפיכת הקנה משום שדי במבט מצידו.

בירושלמי (וילנא, שבת, יז הלכה ג') מובא ההסבר שבו פתחנו, על פי הבבלי, והסבר נוסף הרואה בקנה כלי קיבול המשמש לשליית הזיתים: "מתניתין קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אינו מקבל טומאה בין כך ובין כך ניטל בשבת: גמ' דבי ר' ינאי אמרי קנה שהתקינו להיות בודק הזיתים. כיצד היה יודע אם מלוכלך במשקה בידוע שנגמרה מלאכת המעטן. ואי לא בידוע שלא נגמרה מלאכת המעטן. א"ל ר' מנא לא תני שמואל אלא להיות שולה בו הזיתין".

הרמב"ם בפיהמ"ש מפרש באופן שונה הן מהו קנה והן מהו הקשר: "עושין מקל למסוק בו את הזיתים ולהפכם בו בבית הבד, ועושין בראשי מקצת אותן המקלות כעין עגול כדמות קשר, וכשהופך בו הזיתים מוציא את המקל ורואה באותו הקשר אם יש בו שמנונית אם לאו, והרי הוא דומה לכלי קבול ולפיכך מקבל טומאה". לדעתו אין מדובר בצמח קנה מצוי אלא במקל שבראשו כעין עיגול או כדור.
 

הרחבה 

כלים עשויים קנה

בקנים השתמשו גם להכנת כלים ומתקנים שונים. המוט שעליו תלויות כפות המאזנים נקרא "קנה המאזניים" כדברי הפסוק בישעיהו (מו ו'): "הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקלו". מפרש רש"י: "בקנה ישקולו - הוא קנה המאזנים שקורין פליי"ל בלע"ז". הקנה שימש ככלי מידה ומכאן המושג "קנה מידה" השגור על לשוננו. המקור למונח זה הוא בדברי יחזקאל (מ ה'): "וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה שֵׁשׁ אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטפַח וַיָּמָד אֶת רחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד". הקנה שימש למדידת עומק בורות: "עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור של יין ... ומדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה, או שהיה מטפח על פי חבית וכו'" (עבודה זרה, פ"ד מ"י). "פשט ידו או רגלו או קנה לבור לידע אם יש בו מים אינן בכי יותן, לידע כמה מים יש בו הרי זה בכי יותן" (מכשירין, פ"ה מ"ה). 

מהקנה התקינו קולמוסים לכתיבה ולכן שיעור ההוצאה המינימלי בשבת לקנים נקבע על פי גודל הקולמוס: "... קנה כדי לעשות קולמוס ואם היה עב או מרוסס כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס" (שבת, פ"ח מ"ה). מקור השם קולמוס הוא הקנה הנקרא בלטינית – Calamus. בתוספתא (שבת, (ליברמן) פ"ט הלכה י') אנו מוצאים: "שנים אוחזין  ... וכותבין בקנה והוציאוהו לרשות הרבים שניהם פטורין". מהמשנה נוכל ללמוד מעט על מבנה הקנה הראוי לשמש כקולמוס שהרי שיעור הוצאה בקנה עב שונה מאשר בקנה רגיל. מפרש שם הרמב"ם: "עבה, שגוף הקנה עבה ואינו ראוי לכתיבה. ורצה באמרו קלה, קלה להתבשל והיא ביצת תרנגולת". החליל של בית המקדש היה עשוי קנים: "חליל שבמקדש של קנה היה מימות משה היה. פעם אחת ציפוהו זהב ולא היה קולו ערב כמות שהיה, נטלו ציפויו וחזר קולו להיות ערב" (תוספתא, ערכין, פ"ב, הלכה ג'). על החליל ראו עוד במאמר "באבוב של קנה" ותמונה 4.

קנה מפוצל ומושחז שימש כסכין ואפילו לצורך שחיטה: "השוחט במגל יד, בצור ובקנה" (חולין, פ"א מ"ב). בתוספתא (חולין, (צוקרמאנדל) פ"א הלכה ה') אנו מוצאים תאור מדויק יותר של אופן השימוש בקנה לצורך שחיטה: "בכל שוחטין אפילו בצור אפילו בזכוכית אפילו בקרומית של קנה וכו'". על מבנה קרומית הקנה ראה במאמר "וכגון שבדק קרומית של קנה". ניתן היה להשתמש בקנה כמשקוף ומכאן עלתה השאלה כיצד ניתן לקבוע בו מזוזה. ראה במאמר "מלבן של קנים". הקנים שימשו להכנת מחצלות למטרות שונות: " ... מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה, לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה וכו'" (סוכה, פ"א מי"א). "מחצלת שעשה לה קנים לארכה, טהורה, וחכ"א עד שיעשה כמין כי" (כלים, פ"כ מ"ח) ובמשנה בכלים (כלים, פי"ז מי"ז): "מחצלת קנים ושל חלף טהורה וכו'". 
 

 

תמונה 4. חליל עשוי קנה – הוכן על ידי נתנאל מילס
  
 


(1) אין צורך לפרש, כפי שפירש בעל "תפארת ישראל", שיש שקע ב"קשר" עצמו משום שגם אם אין בו שקע הרי השולים הקצרים הנותרים מעל ה"קשר" לאחר החיתוך יוצרים חלל קטן שבו מצטבר השמן.
(2) רבינו חננאל (שבת, שם): "ולא פירש מה הוא רואה בו. אבל פירשו בתלמוד א"י. קנה שהתקינו להיות בודק בו הזיתים. כיצד הוא יודע אם מלוכלך במשקה בידוע שנגמרה מלאכת המעטן. ואם לאו בידוע שלא נגמרה מלאכת המעטן".
(3) לחלופין ניתן להסביר שלדעתו הבדיקה נערכה על ידי פרק בודד וכך ניתן להבין מדוע כשאין "קשר" השמן "יוצא וזב על בגדיו". הסבר זה לא סביר משום שלצורך הבדיקה יש להשתמש בקנה ארוך.

 

רשימת מקורות: 

י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 288-290).

לעיון נוסף:

קנה מצוי מתוך אתר "צמח השדה".  

 
 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר