סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

כשהוא מודד, ממקום קצר הוא מודד או ממקום רחב הוא מודד – גפן היין 
 

"בעי רבי ירמיה: כשהוא מודד, ממקום קצר הוא מודד או ממקום רחב הוא מודד? א"ל רב גביהה מבי כתיל לרב אשי: תא שמע, דתנן: הרכובה שבגפן אינו מודד אלא מעיקר השני" (בבא בתרא, פג ע"א).


שם עברי: גפן היין    שם באנגלית:   Common Grape Vine   שם מדעי:  Vitis vinifera

שם נרדף במקורות: גופנא, גופן, ענבא, ענבה    


נושא מרכזי: מהי "רכובה" ומהם "עיקר ראשון ושני"? 


ספקו של רבי ירמיה מנוסח בהרחבה על ידי רבינו חננאל:

"בעי ר' ירמיה כשמודד אלו ד"א או אלו ט"ז אמה ממקום קצר הוא מודד או ממקום רחב הוא מודד. פירוש הזמורות וכן האילנות עיקרן עבה, ומדיקין ועולין, והמודד מן עיקרו של זה האילן לעיקרו של זה האילן שהוא עומד כנגדו שש עשרה אמה נמצאת מדתו למעלה בין שני האילנות יותר מזה. לפיכך מדידה בעיקריהן קצרה ולמעלה היא רחבה. ובעא ר' ירמיה באיזה מקום מודדין".

כמענה לספקו של רב ירמיה לגבי אופן מדידת המרחק בין הגפנים, שאמנם התעורר בהקשר לדיני ממונות, מצטט רב גביהה את המשנה בכלאים (פ"ז מ"א): "המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר על גבה שלשה טפחים לא יביא זרע עליה ... הארכובה שבגפן אין מודדין לה אלא מן העיקר השני". המפרשים התחבטו בשלוש שאלות העולות ממשנה זו: א. מהי "ארכובה" או בגירסה אחרת "רכובה"? ב. מהו ה"עיקר השני" שיש למדוד ממנו? ג. לצורך מה יש למדוד? התשובה לשאלה הראשונה מכתיבה את האופן בו ניתן לפרש מהו ה"עיקר השני" ואולי גם מדוע יש צורך במדידה. בפירושים השונים אנו מוצאים שתי גישות עיקריות: א. ה"רכובה" היא הרכבה או גזע הגפן עליו מרכיבים (ה"כנה"). ב. ה"רכובה" זהה ל"ארכובה" והכוונה לצורה מסויימת של הברכה. משתמע בברור שפירושו של רבינו חננאל לספק של רבי ירמיה מבוסס על הגישה הראשונה שבה נפתח:
 

"הרכובה שבגפן" - הרכבה

מפירוש רבינו גרשום עולה שהמשנה מתייחסת לגפן שעל גבה הורכב רוכב צעיר ומשום כך מתקבל גזע שקוטרו משתנה מעל נקודת התפר בין הכנה והרוכב (על אופן ההרכבה ראו במאמר "ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה") (תמונות 1-2): 

"הרכובה שבגפן. כגון שמרכיבין גפן בחור בגפן זקן. שכשמזקין הגפן קוצצו בעל הבית סמוך לקרקע ועושה למעלה במקום חתך חור במקדח ומרכיב לשם גפן בחור ועכשיו כשהוא מודד הכרם שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב הנטוע על ארבע אמות אינו מודד אלא מעיקר השני הבחור דהיינו ממקום קצר. ותפשוט לך מהא".

כך פירש גם הריבמ"ץ ובדוגמה שהוא מתאר נקראים שני חלקי הגזע "עיקר" אלא שקוטר הכנה (בלשון הגמרא "זקנה") שני טפחים ואילו קוטר הרוכב ("ילדה") טפח אחד: 

"הארכובה שבגפן אין מודדין וכו'. פי' כגון שעיקר הראשון עבה, ב' טפח' ועיקר השיני טפח, כשתמדוד ו' טפחים כדי עבודת הגפן מעיקר השיני יבואו לעיקר הראשון ה' טפחים. גרסינן לא שנו אלא כשאין כל עיקר הראשון נראה, אבל אם היה הראשון נראה נותן ו' טפחים מעיקר הראשון, תדע שהוא כן, דתנן בתרה המבריך ג' גפנים בארץ ועיקריהן נראין וכו' עד ואיכן מצטרפות, ותני עלה בד"א להיות כרם, אבל לעניין עבודה נותן י"ב טפחים ו' מיכן וו' מיכן". 

הריבמ"ץ מצטט את הירושלמי המתנה את המדידה מה"עיקר השני" בכך שה"עיקר הראשון" לא נראה. הדבר עשוי לקרות כאשר תוך כדי עיבוד וחריש בין הגפנים נוצרות תלוליות עפר סביב הכנה ומסתירות אותה. לענ"ד דבר זה תמוה משום שבדרך כלל הרכבות מתבצעות בגובה של לפחות שלושה טפחים על מנת להימנע מהצורך למנות מחדש שנות ערלה. 

באופן זה פירש גם הרא"ש ובדבריו נאמר במפורש שמדובר בהרכבה: 

"הארכובה שבגפן - מלשון מרכיבין דקלים בפרק מקום שנהגו, כגון שהרכיב ייחור קטן בתוך גפן עב מודדין מעיקר השני ו' טפחים והיינו קולא, ומפרש בירושלמי כשאין הראשון נראה אבל אם היה נראה מן הראשון וכו'". 

הרשב"ם בסוגייתנו נקט בגישה ש"רכובה" היא הרכבה אלא שהוא משתמש במונח "פקק" שלא מופיע במפרשי המשנה: 

"ת"ש - דמן הבינוני הוא מודד. הרכובה שבגפן - גפן בחור מרכיבין בגפן זקן. כשהוא מודד - ד' אמות בינתיים כדי שיהו שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב. עיקר השני - פקק השני כדתניא בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה אבל לא מן העיקר הראשון שרחב יותר ולא מן השלישי שקצר הרבה אלא מן הבינוני והוא הדין לאילנות".

הריטב"א הבין ש"רכובה" איננה פעולת ההרכבה אלא שם נרדף לכנה: 

"הרכובה שבגפן. פי' קורא רגל הגפן כן מפני שדומה לארכובה, ורבינו שמואל ז"ל פירש כי הגפן הזקנה נקראת הרכבה על שם שראוי להרכיבה עליה, והוא גורס ז"ל הרכבה שבגפן ונקט גפן זקנה כי הילדה רגליה שווין וקצרין".

ייתכן והריטב"א פירש כך בגלל הקושי שהעלה הר"ן שכתב: "אבל ר"ש ז"ל שפי' רכובה מלשון הרכבה, לא מחוור, דכל היכא דבעי למיתני הברכה או הרכבה קתני המבריך או המרכיב". השימוש של הרשב"ם במונח "פקק" בהקשר הנוכחי איננו מובן, לענ"ד, לאור הסוגיה בתענית (כה ע"א) ממנה משתמע שה"פקק" הוא כנראה ניצן התחדשות (ראו במאמר "מה תמר אין גזעו מחליף"). אם אכן מדובר בשתי הרכבות זו על גבי זו הרי שהן מתבצעות על גזעים מעוצים וקשה להניח שעדיין קיימים בהם "פקקים" כלומר ניצני התחדשות שאותם ניתן למצוא לאורך זמורות הגפן. יתר על כן, אם אכן הכוונה לזמורות המורכבות זו על גבי זו הפרשי הקוטר ביניהן, בעודן צעירות, זניחים וקשה להניח שניתנה להם חשיבות בעת מדידת ארבע אמות. למעשה גם אם מדובר בגזעים בוגרים הפרשי הקוטר ביניהם אינם משמעותיים, לגבי כלאיים, כפי שמקשה התוספות בין שאר קושיותיו על הרשב"ם: 

"הרכובה שבגפן כו' - לפ"ה דמפרש לשון הרכבה קשה חדא דבמשנת כלאים גרס הארכובה, ועוד דלא איירי ההיא משנה בהרכבה כלל, ועוד דמאי נפקא מינה בהך הרכבה לענין כלאים. ונראה דארכובה היינו הברכה כאדם הכורע על ברכיו כן כורעין הגפן בארץ כשהוא זקן הרבה ומכסין אותו בקרקע באמצע כדי שתשתרש. וקאמר דאין מודדין לענין כלאים אלא מעיקר השני ומדנקט לשון עיקר מוכח שמודדין ממקום רוחב".
 

        
תמונה 1.  הרכבה על גבי תפוח   תמונה 2.  הרכבה בין שני מיני הדרים

 

"הארכובה שבגפן" - הברכה

גישה שונה להסבר המשנה מזהה בין "ארכובה" ובין ברך. לעיל מצאנו את פירוש זה בתוס' וכך מפרש גם הרמב"ם: 

"וארכובה שבגפן זו היא צורתה (במקור יש שרטוט. בתוך תמונה 3) מרחיק עבודתה והיא ששה טפחים מעיקר השני שהגפן נראית יוצאת ממנו. במה דברים אמורים בשלא היה עיקר ראשון ניכר, אבל אם היה ניכר ונראה שהוא עיקר הגפן הזאת שנתעקמה הרי השיעור מעיקר הראשון". 

הרא"ש הביא כפירוש שני את דבריו: "והרמב"ם ז"ל פירש הארכובה היינו גפן שנכפלת על גבי קרקע וחוזרת ונזקפת כמין ארכובה כפופה כשמודד ו' טפחים מודד מן העיקר השני שהוא חוזר וזוקף".

רע"ב המפרש בעקבות הרמב"ם מרחיב בהסבר הביטוי "אינו מודד אלא מעיקר השני": 

"הארכובה שבגפן - גפן עקומה ונכפפת על גבי קרקע וחוזרת ונזקפת כמין ארכובה עקומה, כשבאים למדוד ששה טפחים שהן עבודת גפן יחידית מודדין מן העיקר השני ממקום שהוא חוזר וזוקף. והני מילי כשאין העיקר הראשון נראה אלא דומה כאילו היא נטועה במקום כפיפתה, אבל אם העיקר הראשון נראה וניכר שהוא שרש הגפן העקומה אין מודדין אלא מן העיקר הראשון". 

בניגוד לקושי בפירוש הקודם הרי שעל פי פירוש זה מובנים היטב דברי הירושלמי משום שלאחר שההברכה נקלטת מקובל לכרות את הגפן המבוגרת ולכן ייתכן שמקומה לא יהיה ניכר. בניגוד לפירוש הרמב"ם המתאר את גזע הגפן כמשתרע על הקרקע (כפי שמתארת תמונה 3) הרי שבעל "תפארת ישראל" תיאר את ה"ארכובה" כ"הברכה" טיפוסית: "הארכובה שבגפן. גפן שעקמוה וכפפוה לתוך הקרקע, וחוזרת ויוצאת". הוא מתבסס כנראה על חלקי המשנה הקודמים שבהם מדובר על הברכה כלומר גזע הגפן מכוסה בקרקע או חומרים אחרים: "המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר על גבה שלשה טפחים לא יביא זרע עליה אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. הבריכה בסלע אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות מותר להביא זרע עליה וכו'". כפועל יוצא מהאופן בו פירש מהי ה"ארכובה" מסביר בעל "תפארת ישראל" כיצד ייתכן וה"עיקר השני" אינו נראה: "העקר השני. והני מילי כשלא ניכר איה מקום השורש של גפן וכגון שכפף כל גזע הגפן וטמנו בקרקע, וראש הגזע בצבץ ויצא במקום אחר, אבל בניכר גם הגזע, צריך להרחיק הזרע גם מהגזע ו' טפחים".

נראה שבפירושו חלק על הרמב"ן שהבחין בין "ארכובה" והברכה טיפוסית:

"... ואין לשון רכובה הרכבה אלא לשון ארכובה של רגל, ושמעתי שהוא הברכה מלשון ברכי' כמו ויברך הגמלים, ואינו עולה לי דמכדי כולי מתני' המבריך והברכה קתני למה לי למיתנא הכא ארכובה, ברם נראין דברי ה"ר משה הספרדי ז"ל שפי' שהגפן שעולה מעט מן הקרקע ואח"כ נעקם ונמשך בארץ ואח"כ חוזר ועולה הוא הנקרא ארכובה מפני שהוא דומה לה, ודומה לענין הברכה הוא ואינו הברכה ממש, וכשהוא מודד להרחיק ממנה ששה טפחים לגפן יחידית או ד' אמות לכרם אינו מודד אלא מן העיקר השני שהוא עיקר הארכובה, ופשטה דבעיא מדקתני מעיקר אלמא מעיקרן מודדין שהוא רחב".

ההברכה היתה שיטה חקלאית מקובלת בעבר אך בחקלאות המודרנית השימוש בה הצטמצם. בשיטה זו טומנים ענפים או שלוחות של צמח האם באדמה ולאחר שהם מכים שורשים ניתן לנתקם מצמח האם. שיטה זו דומה באופן עקרוני לדרך בה מכינים ייחורים אלא שכאן משמשת האדמה כמצע המעודד את התפתחות השורשים. עד היום משתמשים בשיטת ריבוי זו בעיקר בגפן אם כי לא באופן נרחב. שיטה זו מצויינת בעיקר להשלמת שתילי ענבים בכרם נטוע שמסיבה כל שהיא מתו בו שתילים. נטיעת שתילים חדשים בדרך כלל לא תצליח (אלא אם כן השתילים בקצוות השורות) ועל כן במקרים מעין אלו הברכה היא הפתירון האידאלי. דוגמה נוספת להברכה אנו מוצאים באתרוג כפי שמתאר חנוך פלסר במצגת (לצפייה הקשו כאן).
 

תמונה 3. "ארכובה שבגפן" - השרטוט בפינה הימנית התחתונה הוא על פי מהדורת "זכר חנוך". 

  

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר