טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה – הרכבת עצים

"האי הרכבת היתר היכי דמי? אילימא ילדה בילדה, תיפוק ליה דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה! אלא ילדה בזקינה, והאמר רבי אבהו: ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה! אמר רבי ירמיה: לעולם ילדה בילדה, וכגון דנטע להך קמייתא לסייג ולקורות, דתנן: הנוטע לסייג ולקורות - פטור מן הערלה" (סוטה, מג ע"ב).

פירוש: ושואלים: הַאי [זו] הַרְכָּבַת הֶיתֵּר שחוזר בגללה הֵיכִי דָּמֵי [כיצד היא בדיוק]? אִילֵימָא [אם תאמר] שמרכיב יַלְדָּה בְּיַלְדָּה (נטיעה צעירה בנטיעה צעירה) אחרת תֵּיפּוֹק לֵיהּ דְּבָעֵי מֶיהֲדַר [תצא, תילמד לו שהוא צריך לחזור] מִשּׁוּם יַלְדָּה רִאשׁוֹנָה שעדיין לא נתחללה ולא משום הענף שהרכיב עליה! אֶלָּא כשהרכיב יַלְדָּה בִּזְקֵינָה וְהָאָמַר [והרי אמר] ר' אַבָּהוּ: יַלְדָּה שֶׁסִּיבְּכָהּ, כלומר, הרכיב אותה בִּזְקֵינָה בָּטְלָה יַלְדָּה בִּזְקֵינָה וְאֵין בָּהּ דִּין עָרְלָה ואף כאן לא תיחשב זו כנטיעה חדשה, ולא יחזור! אָמַר ר' יִרְמְיָה: לְעוֹלָם תפרש שחוזר מערכי המלחמה כשהרכיב יַלְדָּה בְּיַלְדָּה, וּמדוע אינו חוזר משום הראשונה כְּגוֹן שנָטַע לְהַךְ קַמָּיְיתָא [את זו הראשונה] לִסְיָיג (לגדר) או לְשם קוֹרוֹת, ואחר כך הרכיב עליה נטיעה אחרת לשם פירות. דִּתְנַן [שכן שנינו במשנה]: הַנּוֹטֵעַ אילנות לִסְיָיג ולעשות מהם קוֹרוֹת פָּטוּר מִן הָעָרְלָה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: הרכבה   שם באנגלית: Grafting


נושא מרכזי: שיטת ההרכבה המתוארת ברש"י


תאור של אופן ההרכבה שבה דנה סוגייתנו מובא בפירוש רש"י: "מרכיב - שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן, ותוחב לתוכו, ועושה ענף בתוך הנקב, ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו. וישראל מותר להרכיב משני אילנות שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין דהוו ממין אחד זה בזה ... שסיבכה - לשון נאחז בסבך שעשאה ענף בזקינה". ההרכבה היא חיבור בין עץ שמעוניינים בפירותיו ("רוכב") לבין עץ המשמש כבסיס ("כנה") לרוכב. בסוגייתנו ההרכבה על כנה "זקנה" מאפשרת להנות מהפירות ללא צורך להמתין שנות ערלה אולם בדרך כלל המטרה היא להתאים את העץ ומערכת השורשים שלו לתנאי הסביבה הספציפית. בשורות הבאות אתאר את עקרונות ההרכבה וכמבוא אפתח במבנה הרקמתי של גזע העץ.
 

גזע העץ

גזע העץ הוא החלק הנושא את ענפיו, עליו, פרחיו ופירותיו. הגזע משמש להעברת מים ומינרלים מהקרקע עד לצמרת העץ ותוצרי הטמעה (פוטוסינתזה) מהעלים עד לשורש. הגזע מקנה לעץ את האפשרות לעמוד זקוף כנגד כוח המשיכה של כדור הארץ ובכך להבטיח חשיפה מקסימלית של העלים לאור הדרוש לתהליך ההטמעה.

הגזע מקביל בתפקידיו ובמבנהו לגבעול אלא שרקמותיו עבות וקשות יותר באופן ניכר. בחתך רוחב בגזע ניתן להבחין (מבפנים כלפי חוץ) ברקמות הבאות (תמונה 1): עצה – מערכת "צינורות" הבנויה מתאים אופייניים המעבירה מים ומינרלים מהשורש אל שאר חלקי הצמח. שיפה – מערכת "צינורות" הבנויה מתאים אופייניים המעבירה תרכובות אורגניות שסונתזו על ידי העלים, בתהליך ההטמעה, אל שאר חלקי הצמח. שתי רקמות אלו נקראות רקמות הובלה והן נוצרות כתוצאה מחלוקה והתמיינות תאים עובריים ברקמה הנקראת קמביום. בשלבי ההתפתחות הראשונים, לפני הופעת הגזע, העץ הוא בעל גבעול הכולל בתוכו עצה ושיפה ראשוניים היוצרים, בצמחים הדו-פסיגיים, יחד עם הקמביום טבעת לא רציפה של צרורות צינורות (ראה בחתך הרוחב בגבעול – תמונה 2). תוך כדי גידול העץ צרורות הצינורות יחד עם הקמביום מתרחבים ומתקרבים זה לזה עד ליצירת טבעות רציפות של עצה, קמביום ושיפה (ראה בחתך הרוחב בגזע – תמונה 1).
 

תמונה 1.  חתך רוחב בגזע		תמונה 2.  חתך רוחב בגבעול דו-פסיגי      צילם: חגי רענן

  
תאי הקמביום המתחלקים, מתמיינים ומייצרים כלפי פנים הגזע תאי עצה המהווים את העצה השניונית. רובו של הגזע עשוי עצה שניונית והיא למעשה העץ המשמש את האדם בחיי היום יום. תאי הקמביום הפונים כלפי חוץ מתמיינים לתאי שיפה שניונית. תאי העצה המצטברים בחלק הפנימי של הגזע גורמים במשך הזמן לדחיקת הקמביום והשיפה כלפי חוץ ומגדילים את קוטר הגזע. באזורים בהם מתקיים חילוף עונות ניתן להבחין בחתך הרוחב של הגזע בטבעות גידול. בארץ ישראל מיוצג החורף הגשום והנוח להתפתחות תאי הקמביום בטבעת בהירה ועבה ואילו הקיץ השחון בטבעת כהה ודקה העשויה מתאים קטנים וצפופים (תמונות 3-4).

השכבה החיצונית ביותר של הגזע היא האפידרמיס. בדרך כלל האפידרמיס נסדק עקב התרחבות הגזע ומתקלף מעצמו. בין האפידרמיס והשיפה מצויה רקמה נוספת, הפרידרם, אשר מתפתחת בדרך כלל במשך השנה הראשונה לחיי העץ. קליפת הגזע מוגדרת ככלל הרקמות המצויות בצד החיצוני של הקמביום. הקליפה כוללת, אם כן, את האפידרמיס, את הפרידרם ואת השיפה.

מבנה הגבעול והגזע שתיארתי אופייני לעצים במחלקת הדו-פסיגיים ושונה לחלוטין ממבנה הגבעול בחד-פסיגיים בהם צרורות הצינורות מפוזרים בכל שטח החתך ולא מסודרים כטבעת בהיקף הגבעול כפי שהדבר קיים בדו-פסיגיים. מסיבה זו כמעט אין בחד-פסיגיים עצים אלא רק צמחים עשבוניים (דגניים, שושניים, אירוסיים וכו'). הדקליים הם אחת מהדוגמאות הבודדות לעצים חד-פסיגיים. הם משלימים את שלב התעבות הגזע לפני שהם מתארכים ומנקודה זו קוטרם כמעט לא גדל יותר והם נשארים בעלי גזע דק יחסית(1). מסיבה זו אין לדקל טבעות גידול (תמונה 5). לאחר שהגזע הגיע לרוחבו המקסימלי לא נוצרים יותר צרורות צינורות ועליהן לשרוד עד סוף חייו של הדקל. המבנה האנטומי של הדקל אינו מאפשר תיקון של פגיעות בגזע ואינו מאפשר לבצע הרכבות. היעדר הקמביום בהיקף הגזע אחראי גם לכך שאין לדקל ענפים צדדיים צדדיים והתפתחותו היחידה לאורך זמן היא כלפי מעלה בעזרת הניצן הקודקודי. המבנה האופייני של הדקלים שעליהם מרוכזים אך ורק בצמרת נובע מכך שכמעט אין תאים עובריים מתחלקים לאורך הגזע.



 
תמונה 3. טבעות הגידול בעץ דו-פסיגי
 

תמונה 4. חתך רוחב בגזע אורן ממחלקת הדו-פסיגיים		תמונה 5. חתך רוחב בגגע תמר         צילם:  Tangopaso

 
הרכבה 

הרכבת עצים היא פעולה שבה מחברים בין עץ הנושא פירות בעלי תכונות רצויות ("רוכב") עם עץ שמותאם לסוג הקרקע והאקלים הקיימים באזור הנטיעה ("כנה"). כתוצאה מההרכבה מתקבל צירוף אופטימלי של תכונות אשר לא ניתן לקבלן בעץ הבודד. בעזרת הרכבה ניתן לקבל עצים חיוניים יותר, עמידים למחלות ומאריכי חיים. בדרך כלל ההרכבות מתבצעות בין זנים שונים של אותו המין או בין מינים קרובים. הרכבות בין מינים רחוקים אינן אפשריות בדרך כלל לא רק בגלל האיסור שבהן אלא גם בגלל הבדלים גדולים באופן התפתחות הקמביום. רש"י מציין כדוגמה להרכבות מותרות: "... וישראל מותר להרכיב משני אילנות, שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין, דהוו ממין אחד זה בזה". בתהליך ההרכבה המטרה היא לאחות את הרוכב והכנה ואת דבר זה ניתן לעשות רק על ידי הצמדה של תאים עובריים, כלומר, להביא את הקמביום של הרוכב במגע הדוק עם הקמביום של הכנה. קיימות שיטות שונות לביצע הרכבות ובתמונה מתוארת אחת מהן כפי שהתבצעה בגפן על ידי עקיבא יעיר המופקד על מטעי הקבוץ ראש צורים. 

על מנת להבטיח את הצלחת ההרכבה לא די לחבר בין רקמת הקמביום של הרוכב והכנה אלא יש להבטיח שהרוכב יהיה ב"תרדמה" עד לאיחוי משום שעד האיחוי אין הוא יכול לקלוט מים מהכנה ועלול להתייבש. מסיבה זו מקובל, בהרכבות של עצים נשירים, לעכב את התעוררות ענפי הרוכב על ידי איחסונם בקירור ולבצע את ההרכבה רק לאחר שהכנה מתחילה להתעורר. הקמביום הפעיל של הכנה מאחה את הרוכב שבשלב זה עדיין לא פעיל ואינו זקוק למים ומינרלים. על מנת למנוע את התייבשותו של הרוכב מצפים את ראשו הקטום בחומר איטום (הצבע האדום בתמונה ד) המכיל גם תרכובות המונעות התפתחות חיידקים ופטריות מזיקים ולאחר מכן חובשים אותו בעזרת סרט הדבקה. 

מפירוש רש"י לא ברור לגמרי לאיזה טיפוס הרכבה כוונתו אך ייתכן והוא מתאר הרכבה הנקראת "הרכבת צד יתדית". שיטה זו מתאימה לכנות עבות. קטע הענף של הרוכב, ננעץ כמו יתד אל חתך עומק אלכסוני (בזווית של 20-30 מעלות) שנעשה בכנה שאין הכרח לקטום אותה בניגוד להרכבת הגפן שבתמונות. ייתכן והפעולה "נוטל מן הרך שבענפי האילן" היא נטילת ענפים רכים יחסית הקלים יותר לעיצוב בצורת יתד. לחילופין אולי מדובר ב"הרכבת ראש" אלא שלא הוזכרה בדבריו קטימת הגזע מעל ההרכבה. נקודה מעניינת העולה מפירוש רש"י נוגעת לסוגיית "אתרוג מורכב". הפוסקים והחוקרים התחבטו בשאלה האם פרי מעץ אתרוג מורכב שונה מפרי שאיננו מורכב. בספרי הלכה רבים ניתן למצוא רשימת סימנים לזיהוי פרי מורכב (בסוגיה זו דנתי בהרחבה במאמר 'כשרות אתרוגים מורכבים – היבטים הלכתיים וביולוגיים'(2)). מדברי רש"י ניתן להסיק שפרי עץ מורכב דומה לרוכב ואינו מושפע מהכנה: "שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן, ותוחב לתוכו, ועושה ענף בתוך הנקב, ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו וכו'" (עוד בנושא זה ראו ב"הרחבה") . 
 
 

תמונה 6. הכנת הרוכב


 
תמונה 7. ג. הכנ,ת הכנה    ד. נעיצת הרוכבים בכנה
 

הרחבה

מבנה אתרוג מורכב

בתקופתו של רש"י עדיין לא התעורר הפולמוס, שתחילתו במאה ה - 16, לגבי כשרותו של אתרוג מורכב ולכן דבריו לגבי טיב פירות הרוכב, קרוב לוודאי, אינם מתייחסים לסוגיה זו. מאוחר יותר שימשה עמדת רש"י כראיה להכשר אתרוג מורכב. דוגמה לפולמוס סביב דבריו היא התכתובת בין הב"ח והסמ"ע:   

שו"ת ב"ח (ישנות) סימן קלה: "... ואשר כתב כ"ת ראייה פרש"י דפ' משוח מלחמה דכתב כשמרכיבין אזי נושא פירות מאותו מין שניטל ממנו. וא"כ מין אתרוג הוא כמין הענף של האתרוג הנרכב שגדלי' בו הגר"צי לא שייך זה בנדון דידן דהמראה והטעם והריח מכחיש זה דלא מין אתרוג הוא דאין לו מראה אתרוג מצד עצמו. וגם בעוקץ שקורין שטי"ל נשתנה גידולו כאשר קבלתי שהן נבדקי' ונכרים בו שכל הגר"צי הן דקין וירוקין וגם גדולים הוא בשוה כמעט לעולם מש"כ /משא"כ/ של אתרוג. וגם שהגרעיני' של הגר"צי אינם מגודלים מעין הגרעונין /הגרעינין/ של אתרוג וגם הטעם באכילתן אינו שוה אלא טעמו כמעט כמין פרי אשר נרכב בו וגם הריח אין בו כמו בשל אתרוג וגם לדעתי אינו בכלל התוארי' שאמרו עליו פרי עץ הדר לכל מר כדאי' ליה כנ"ל והא דפירש"י דנושא ממין אותו ענף שהורכב. צ"ל אחד מתרתי חדא די"ל ממין קאמר דהיינו מקצתיו ולא כולו והשני דמה דאמר שהגר"צי שמביאין בארצות הללו שהרכיבו ענף של אתרוג בשל רימון או לימונ"ש יכול להיות איפכא שהרכיב של רימ"ן או לימ"ן באילן של אתרוג ונתתי לבי עתה מחדש לשאל הזקינים ואשר היו מנהיגי' בקהילות גדולת ועסקו באתרוגי' ואמרו שמעולם שמעו לפוסלם ועוד דהרי איתא שם בפ' משוח מלחמה על ילד' שהורכב בזקינה שפטור מן הערלה שילדה הנרכב אזלא בתר הזקינה שכבר עמד הזקינה בקרקע יותר מג' שנים ואשר כתב כ"ת דשאני התם דכתיב ונטעתם דאזלינן בתר נטיעה אין זה מוכרח דאם כן לא הוי לי' לסתום אלא לפרש וכ"ש שאין לברך עליהן במקום שאפשר להדר ולהשתדל כשרים ודי להתיר לסמוך עליהן במקום שא"א ולא חיישינן דאתי למיסרך אף במקום דיהיה כשירים כנ"ל ואף בזה יש לפקפק אם יטלנו בידו כדי שלא ישתכח תורת אתרוג ולא יברך עליהן או לדמותן לשאר פסולי' דמברכין על קצתן בשעת הדחק הקטן פלק:

וענה לו הב"ח על נקודה זו:

שו"ת ב"ח (ישנות) סימן קלו: והראי' מפ' משוח מלחמה במה שפירש רש"י דחה אותו מ"כ בלא כלום והדבר פשוט ומפורסם שהפרי היוצא מן הכלאים הוא ממש מן הייחור הנרכב לבדו וכן בכל פירות ועינינו רואות התפוחים המורכבים הייחור שלו באילן של ערבה ונושא הייחור מין של תפוחים ממש ואף על פי שנשתנו ריחו וטעמו קצת מה בכך סוף סוף הוא מין של תפוח וה"נ לגבי אתרוג אף על גב דאינו דומה לאתרוג ממש מכל צד מ"מ כיון דהוא מינו יוצאים בו וידעתי גם אני שהמדקדקי' מחזיקים אותו בפסול בשיש כשר אחר לפנינו אולי הוא מפני הספק שמסתפק בו. והנני מבטל דעתי נגד מכ"ת כפי מה שהכריע שאין ראוי לכתחילה לברך עליו כשיש אחר אבל כשאין אחר אין ראוי למחות באותן שמברכין עליהן וכן נהגו בכל מקום לפי מה ששמעתי הנראה לפי עניות דעתי כתבתי הקטן יואל: 

מתוך שיקולים ביולוגיים ומתוך ספרי שו"ת מאוחרים ניתן להסיק שהצדק עם הב"ח ואכן פירות אתרוג מורכב אינם שונים באופן מהותי מפירות אתרוג.

 

(1)  בניגוד לרוב החד-פסיגיים גם היקף גזע הדקל עשוי לגדול בעזרת תוספת של תאי פרנכימה (תאי ליבת הגבעול) ותוספת של צרורות צינורות. גידול ראשוני זה מתאפשר הודות לאיזור של תאי נבט מתחלקים הנקרא "ניצן ההתעבות הראשוני" והוא מקיף את הניצן הקודקודי בקצה הגבעול. בחד-פסיגיים עציים איזור זה מתפשט מטה להיקף הגבעול ושם הוא נקרא "ניצן ההתעבות השניוני". ניצנים אלו אחראים להוספת צרורות הצינורות החדשים תוך כדי הגידול בקוטר הגבעול. צרורות הצינורות המפוזרים בחתך הרוחב בגזע הדקל מעניקים לו מראה נקבובי מאד הניכר אפילו בעצים מאובנים.
(2) בספר "בחג הסוכות" קובץ מאמרים על סוכות. תשע"א. הוצאת תבונות – מכללת יעקב הרצוג ליד ישיבת הר עציון. מיותר לציין שאין בהערה זו כדי לרמוז מה דעת רש"י בסוגית "אתרוג המורכב" שהרי היא התעוררה רק במאה ה – 16. המעיין במאמר ימצא שיש בדברי רש"י אישוש לתיזה המוצגת בו. 

  
לעיון נוסף:
 

מצגת המתארת הרכבה בהדרים בתוספת הערות הלכתיות 
צילום ועריכה - חנוך פלסר משדה אליהו. לצפייה או הורדה לחץ כאן.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.