סקר
בעקבות מסכת שקלים - האם תרצה ללמוד עוד מסכת מהתלמוד הירושלמי?





 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו – כלב הבית


"שאל פלוספוס אחד את רבן גמליאל, כתוב בתורתכם: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא, מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד, ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו, וכשהוא נשבע - אומר: בחיי כלב אבא, כששמע המלך, על מי הוא כועס, על הבן הוא כועס או על הכלב הוא כועס? הוי אומר: על הבן הוא כועס" (עבודה זרה, נד ע"ב).


שם עברי: כלב הבית   שם באנגלית: Dog   שם מדעי: Canis lupus familiaris

שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא


נושא מרכזי:  בחינת מעמדם של הכלבים במקרא וספרות חז"ל.


הכלב הוא שמו העממי של כלב הבית שהוא למעשה תת מין של הזאב. הכלב שייך למשפחת הכלביים הנכללת בסדרת טורפי היבשה. הכלב הוא בין לוויתו של האדם מזה אלפי שנים ומעדויות ארכיאולוגיות פרה-היסטוריות ניתן להסיק בבטחון שהוא בעל החיים הראשון שבויית על ידי האדם. היום עם התפתחות המחקר הגנטי מולקולרי ניתן לקבוע בביטחון שמוצא הכלב הוא מהזאב. קיימים מאות זנים של כלבים שטופחו לצרכים שונים של האדם כמו כלבי רועים, כלבי ציד, חיות מחמד ועוד. הכלב מתאים לתפקידים מגוונים בגלל מכלול רחב של תכונות כמו נאמנותו לבעליו, חושיו המפותחים, סבלנותו ונטייתו לקבל מרות. הכלבים תופסים את המקום הראשון בין בעלי החיים המבוייתים בתפוצתם הכלל עולמית ובעבר הגיעו עד הקטבים כאשר שימשו לגרירת מזחלות שלג.

תפוצתם הרחבה והקשר לאדם משתקפים היטב במקורות השונים החל מהמקרא והלאה. במקרא נזכר הכלב 31 פעמים ובספרות חז"ל הוא מופיע מאות פעמים (38 פעמים במשנה ו – 228 פעמים בגמרא) ורק המקנה עולה עליו במספר האיזכורים. יחסם של המקורות אל הכלבים נידון על ידי הרב ע. שטיינזלץ(1) ואנו נתייחס רק לחלק מהם. ככלל ניתן לראות שהיחס לכלב הוא סלידה וחשש, יחס שתחילתו כבר קודם לגלות ולהתרחקות היהודים מהטבע. המשל שבו השתמש רבן גמליאל, בכדי להסביר מדוע כעסו של הקב"ה מופנה לעובדי עבודה זרה ולא אליה, מבוסס על כך שקריאת שם כלב כשמו של המלך מהווה עבורו השפלה. התפקיד שמלאו הכלבים בהתעללות ביהודים ובמיוחד בתקופת השואה העצימו את הפחד ורגשות התיעוב אך אין הם הגורם הראשוני להופעתם.
 

הכלב כבעל חיים בזוי

כאמור, היחס הבסיסי לכלב הוא של תיעוב דבר הבא לידי ביטוי במקרא ובספרות חז"ל באגדה ובהלכה. למעשה בכל איזכור של הכלב במקרא קיימת כלפיו נימה של זלזול. עצם השימוש בשם כלב נועד כדי להשפיל. למשל: "ויאמר אבישי בן צרויה אל המלך למה יקלל הכלב המת הזה את אדני המלך אעברה נא ואסירה את ראשו" (שמואל ב' ט"ז ט') וגם "ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו" (שמואל א' י"ז מ"ג). בקהלת מתוארים חיי הכלב הבזויים כטובים מאריה מת: "כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת" (קהלת ט' ד'). בפסוק אחד מופיעה תכונה שניתן להתייחס אליה כחיובית בצד תאור רעבתנותו של הכלב: "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה וכו'" (ישעיהו נ"ו י"א). נראה שהביטוי המפורסם והחריף ביותר בגנות הכלב כרוך באיסור להביא את מחירו כקרבן: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם" (דברים כ"ג י"ט).

על מעמדו הבזוי של הכלב אנו לומדים גם מסוג המזון שהתורה "זיכתה" לו כלומר נבילות וטריפות. נאמר בתורה "אַנְשֵׁי קדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לא תאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אתוֹ" (שמות, כב ל'). כמה סוגיות בגמרא מבוססות על ההלכה האמורה בפסוק זה. קדשים שנפסלו אינם ראויים למאכל ומעמדם כטרפה המושלכת לכלבים ומכאן שאלת הגמרא: "וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים". יש בשאלה זו הד ליחס מזלזל וכעין אמירה שיש בפדיון משום ביזוי קדשים. ברור שהשאלה נובעת ממעמדם הנחות של הכלבים ולא רק מכך שלבשר נבילה יש ערך נמוך. אם החסרון היה רק בגלל הערך הנמוך לא היה מקום לתרוץ רב משרשיא שבית דין התנו שאפשר יהיה לפדות פרה שנפסלה עבור עורה, שהרי גם ערכו של העור נמוך. כך נראה מדברי רש"י: "וכי קיימו ב"ד ומתנו - משום הצלה פורתא דדמי עורה".

אכן, רבים רואים בנתינת הנבילות לכלבים ביטוי למעמדם הבזוי אך יש בגישה זו מעין סתירה למדרש: "לכלב תשליכון אותו ... הא מה ת"ל לכלב תשליכון אותו? לכלב וככלב. ללמדך שאין המקום מקפח שכר כל בריה, שנאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב"ה תנו לו שכרו, והרי דברים ק"ו ומה אם שכר חיה לא קפח המקום ק"ו שכר אדם וכו'" (ילקוט שמעוני, פרשת משפטים רמז שנב). כנראה שגם הבטחת מזון בזוי היא שכר ראוי לכלב ובקבלתו נפרע החוב של יציאת מצרים. בניגוד לכלב התלוי במתנות האדם הרי שהיונה העדיפה מזון התלוי ביד ה': "והנה עלה זית טרף בפיה וגו'. אמרה יונה לפני הקב"ה רבונו של עולם יהיו מזונותי מרים כזית ויהיו מסורים בידיך, ואל יהיו כדבש ויהיו מסורים ביד בשר ודם וכו'" (מדרש אגדה (בובר) בראשית ח' י"א). אולי רמזה היונה גם למזון הכלב שאיננו מכבד את מקבלו.
 

המגבלות על גידול כלבים

חז"ל הטילו מגבלות על גידול כלבים: "משנה. ... אין מגדלין חזירין בכל מקום לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת" (ב"ק עט ע"ב). מפרש רש"י במקום: "את הכלב - מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו". על פי משנה זו איסור הגידול איננו גורף ואיננו נובע מהיחס הבסיסי לכלב אלא רק מהיותו סכנה מוחשית לאדם. בהמשך הסוגייה אנו מוצאים ברייתא ובה פירוט רב יותר של האיסור: "תנו רבנן: לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר, וקושרו ביום ומתירו בלילה. תניא רבי אליעזר הגדול אומר: המגדל כלבים כמגדל חזירים, למאי נפקא מינה? למיקם עליה בארור. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: בבל כעיר הסמוכה לספר דמי וכו'" (בבא קמא פג ע"א).

בהמשך מנמקת הברייתא את הצורך לקשור את הכלב בשלשלת משום החשש שמא אשה תפיל את וולדה מבהלה: "תרגמה נהרדעא, דריש ר' דוסתאי דמן בירי: ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות חסר אחת, והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים, ונבח בה כלב והפילה, נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ההיא איתתא דעלת למיפא בההוא ביתא, נבח בה כלבא, אמר לה מריה לא תיסתפי מיניה שקולי ניביה. אמרה ליה: שקילי טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד"(2). מהברייתא שהובאה לעיל ניתן גם ללמוד על תפקידם של הכלבים ככלבי שמירה ומשום כך מותר לגדלם בערי ספר ולהתירם בלילה כאשר יש צורך בשמירה מחד גיסא ומאידך גיסא בני האדם ספונים בבתיהם.
 

               
תמונה 1.  כלב בית - גזע טמסקן שטופח בכיוון דמיון לזאב
צילם: Kirsten Dieks
  תמונה 2.   זאב
צילמה בחי בר: Koala Girl פורום טבע פראי וחיות בר - פורטל תפוז

 

הרחבה

הרב שטיינזלץ הקשה במאמרו הנ"ל מדוע זכה הכלב ליחס זה של זלזול גם בתקופה שבה נהגו לגדל בעלי חיים אחרים בבתים? למשל: "ר' ישמעאל אומר: מגדלין כלבים כופרין, וחתולים, וקופין, וחולדות סנאים, מפני שעשויים לנקר את הבית" (בבא קמא פ ע"א). מפרש רש"י: "כלבים כופריים - קטנים וננסים הם. לשון אחר: כלבים גדולים של ציידים ואין מזיקין". לדעת הרב שטיינזלץ היחס השלילי נקבע בתחילת תהליך הביות כאשר הכלבים שוטטו בלהקות מסביב ליישובים ורק לאחר מכן עם השלמת הביות הם זכו לשדרג את מעמדם. אמנם בתרבויות הסובבות את ארץ ישראל הכלבים היו מבוייתים ורצויים ורק היהודים סלדו מהם. לדעתו הדבר נבע מכך שבניגוד לעמים אחרים בהם התפתח קשר אמיץ בין הציידים וכלביהם הרי שבקרב יהודים הציד היה נדיר משום שהוא מטריף את החיה. אמנם היה מקובל להשתמש במלכודות אך לא במרדפים שבהם השתתפו כלבי הציד. בדרך כלל נתפס הציד כדבר זר ושלילי וכך הייתה תדמיתם של נמרוד שהיה "גבור ציד" ועשו "איש ציד". דוד המספר לשאול על הריגת אריות ודובים איננו מספר על כך כחלק מציד מכוון לשם ריווח או הנאה אלא כפעולת התגוננות.

לענ"ד הקביעה שהמבנה הלהקתי של הכלבים מאפיין שלב התחלתי בביות איננה מדוייקת וההנחה שהיחס לכלבים בעם ישראל מתחלק לתקופות על פי מצב ביותם מיותרת. לא ניתן לביית פרטים בתוך להקות המסתובבות חופשיות ומעמידות צאצאים באופן לא מבוקר. ביות ייתכן אך ורק על כלבים המוחזקים בידי האדם הבורר לו במהלך הדורות את התכונות הרצויות מבין הצאצאים הנולדים. התהליך הוא, אם כן, הפוך ושלב הביות קודם לשלב הלהקתי. הזאבים אמנם חיים בלהקות ופרטים מותאמים מתוכן נתפסו או התקרבו לאדם והיוו את הבסיס להופעת המין כלב הבית. ממין כלב ראשוני זה חלה התפצלות בעזרת תהליכי ברירה לגזעים השונים. כלבי הבית לזניהם השונים זכו למעמד של כבוד אך הלהקות המשוטטות של "בני בלי בית" זכו לבוז כמשתמע גם בפסוקי המקרא.

במקום הצעתו ניתן לומר שהיחס לכלבים היה בדומה ליחסנו היום והוא על פי אורח חייהם והתפקיד שהם מבצעים. ליחס של בוז זוכות להקות הכלבים המשוטטים הכוללות פרטים שננטשו על ידי בעליהם ובסופו של דבר התפראו. פרטים משוטטים מעוררים גם בנו רגשי סלידה ובוז. וכך אומר דוד המלך: "יהמו ככלב ויסובבו עיר" (תהילים נ"ט ז'). לעומתם כלבי נחיית עיוורים, כלבי גישוש ואפילו הכלבים של יחידת "עוקץ" מעוררים רגש של כבוד. גם ברשות אבותינו היו גזעים רצויים ומועילים. על כלבי הרועים אנו לומדים מהמשל בגמרא: "משל לשני כלבים שהיו בעדר, והיו צהובין זה לזה, בא זאב על האחד, אמר האחד: אם איני עוזרו היום הורג אותו, ולמחר בא עלי. הלכו שניהם והרגו הזאב" (סנהדרין קה ע"א). על תפקידם כשומרים כבר ראינו לעיל עם ההסתייגות שכלבי שמירה יש לקשור ביום על מנת שלא יבהילו. גזעים קטנים העשויים לשמש כחיות בית הם אולי (על פי הפירוש הראשון ברש"י) הכלבים הכופריים.

ייתכן ונוכל להסביר באופן זה את המחלוקת לגבי הכלב האם הוא מין בהמה או חיה. "... כלב מין חיה ר"מ אומר מין בהמה וכו'" (כלאים פ"ח מ"ו). לדעתי עדיף לומר שת"ק ור"מ מתייחסים לגזעי כלבים שונים מאשר לטעון שקיימת כאן מחלוקת במציאות. ייתכן ות"ק מתייחס לכלבים המשוטטים שהם בגדר חיה משום שאינם נתונים למרות האדם ואילו ר"מ מתייחס לכלבי הבית. 
 

ביולוגיה

מוצא הכלב נתון לויכוח בין החוקרים. אחד המחקרים הצביע על כך שהמבנה הגנטי של כלב הבית המודרני דומה לאוכלוסיות המין זאב אפור של המזרח התיכון יותר מאשר לכל האוכלוסיות האחרות של הזאב ומכאן ניתן להסיק שמוצאו הוא במזרח התיכון. מעניין שכאן גם מוצאם של חתולי הבית ובהמות משק רבות אחרות. העובדה שאזורנו היה מרכז ביות קשורה כנראה לעובדה שכאן התחילו להתפתח חברות שהמירו חיי נוודים בישובי קבע. מחקרים גנטיים קודמים הצביעו על מזרח אסיה כמקום הביות אך הדבר היה לא סביר לאור העדר רמזים ארכיאולוגיים לכך. החידוש במחקר האחרון היה בכך שנערכה סקירה גנטית מלאה של אוכלוסיות זאבים מסביב לכל העולם. הבדיקה מצאה בכלבים סמנים יחודיים לזאבי המזרח התיכון.

במחקר נבדק המטען התורשתי של יותר מ – 900 כלבים מ – 85 זנים (כולל כל הזנים העיקריים) ויותר מ – 200 זאבים אפורים מסביב לעולם כולל אוכלוסיות מצפון אמריקה, אירופה, המזרח התיכון ומזרח אסיה. נערכה אנליזה שנתחה יותר מ – 48,000 סמנים גנטיים. מספר זה עולה בסדרי גודל על כל מה שנבדק עד עתה. הביולוגים דגמו זאבים מישראל, ערב הסעודית, ואירן אך לא איתרו מקום ספציפי במזרח התיכון שבו בויית הכלב. הסקירה המפורטת של הגנום מאפשרת לא רק ללמוד על הקשר בין הכלב לזאב אלא גם על הקשרים בין גזעי הכלבים. הזיהוי הקודם המוטעה נבע מכך שרק מקטע קטן של המטען התורשתי נבדק ובו נמצאה התאמה למזרח אסיה. המחקר קבע שכ – 80% של זני הכלבים הם תוצרי טיפוח של מאות השנים האחרונות אך מקור כמה גזעים הוא בהסטוריה ארוכה של ביות בת אלפי שנים. נמצאה דוגמה אחת לעירוב של גזע כלבים מזרח אסיאני עתיק עם זאבי סין. מחקר חדש (3) מצביע דווקא על ערבות סיביר כמקום ביות הכלב. במחקר זה נבדק הד.נ.א של כלבים בהקבלה לזה של האדם ונמצאה התאמה בין ההתפצלות של שני המינים לאזורים גיאוגרפיים שונים דבר שהוביל למסקנה שהכלב היה כבר אז בן לוויתו של האדם. המחקר הצביע על הסינכרוניות בהגעת האדם והכלב לאמריקה. על הקשר בין הכלב לאדם ניתן ללמוד גם מממצאים ארכאולוגיים פרה-היסטוריים רבים ובעיקר מכך שנמצאו כלבים הקבורים עם בני אדם. ממצא מעניין הוא גור כלבים המונח בזרועות שלד של אשה.

היחסים בין הגזעים השונים באילן היוחסין הגנטי נמצאו בהתאמה מפתיעה עם הסיווג הפונקציונלי המקובל בין מגדלי הכלבים. ניתן להבחין בקבוצות של גזעים כמו כלבי רועים, כלבי ציד, טריירים קטנים ועוד. מתברר שהמטפחים בעבר נטו להכליא גזעים של כל קבוצה פונקציונלית בינם לבין עצמם וכך נוצר ייחוד גנטי לכל קבוצה. יוצאים מן הכלל הם כלבי השעשוע שבהם יש תערובות בין קבוצות משום שהמגמה הייתה לקבל גזעים שונים בגודל מינאטורי.

 


(1) הרב ע. שטיינזלץ, היחס לכלבים במסורת ישראל, טבע וארץ י"ג (6) 1971 עמ' 319-321.
(2) פירוש: אשה אחת שהיתה הרה שנכנסה לאפות לחם בבית אחד נבח בה הכלב ונבהלה מאד. אמר לה בעליו של הכלב: אל תפחדי ממנו כי נטולות שיניו ואינו יכול לנשוך, אמרה לו: קח את טובתך וזרוק אותה לקוצים, כלומר, אין כבר תועלת בטובה זו שאתה מודיעני בה, שכן כבר נגרם נזק, וכבר נד ולד ממקומו, ועומדת אני להפיל.

(3) Perri, A R. et al, 2021, 'Dog domestication and the dual dispersal of people and dogs into the Americas'. PNAS, 118 (6) e2010083118.


 

מקורות עיקריים:

VonHoldt, B. M., Pollinger, J. P, Lohmueller, K. E., Han, E., Parker, H. G., Quignon, P., Degenhardt, J. D., Boyko, A. R., Earl, D. A., Auton, A., et al. 2010. Genome-wide SNP and haplotype analyses reveal a rich  history underlying dog domestication, Nature 464, 898-902 

לעיון נוסף:

למאמרים נוספים על כלב הבית ראו כאן.
א. בן יצחק, גידול כלבים והביטיו המשפטיים 
י. שורק, היחס לכלבים בימי בית שני, אתר אנונימוס
בפורטל הדף היומי: על ההשוואה בין כלב לעורב ראה "פרנסני ככלב ועורב

 



א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר