טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
לבית זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף – שעורה
"תנן התם: המקדיש שדהו בשעת היובל נותן לו לבית זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף; היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים, או סלעים גבוהין עשרה טפחים אין נמדדין עמה, פחות מכאן נמדדין עמה" (בבא בתרא, קב ע"ב).
פירוש: גמרא תְּנַן הָתָם [שנינו שם] במשנה במסכת ערכין: הַמַּקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ (שדה אחוזתו) בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל, כלומר, בזמן שהיה היובל נוהג נוֹתֵן לוֹ לגזבר ההקדש, בפדיון השדה, לְכל בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים, דהיינו, שטח שזורעים בו כור של שעורים, חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף עבור כל שנות היובל, שזה הסכום הקצוב לזה בתורה (ויקרא כז, טז). אם הָיוּ שָׁם בשטח השדה נְקָעִים עֲמוּקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין נִמְדָּדִין עִמָּהּ, אם היו פָּחוֹת מִכָּאן, מעשרה טפחים נִמְדָּדִין עִמָּהּ (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שעורה תרבותית שם באנגלית: Barley שם מדעי: Hordeum vulgare
נושא מרכזי: מדוע נבחרה השעורה כמדד לחישוב פדיון שדה אחוזה?
לריכוז המאמרים שנכתבו על השעורה וקישוריות הקש\י כאן.
בתורה (ויקרא, כז ט"ז) נאמר שערך פדיון קרקע מההקדש הוא בשיעור של חמישים שקל כסף לשטח שניתן לזרוע בו כור (שלושים) סאה שעורים באופן יחסי למספר השנים שנותרו עד היובל. המשנה בערכין (פ"ג מ"ב) מבהירה שמדד זה הוא מדד קבוע לכל סוגי הקרקע: "בשדה אחוזה להקל ולהחמיר כיצד אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדסות סבסטי נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף וכו'". הרמב"ם אינו מפרש את הביטויים שמציינת המשנה ומסתפק בקביעה שמדובר בשדות בעלות איכות שונה ובלשונו: "... בין שהיתה אותה הקרקע מקרקע עדית שבארץ ישראל או מן הזבורית". במפרשים אחרים אנו מוצאים פירושים שונים לביטוי "חולת המחוז" שהמשותף להם שמדובר בשדה בעלת יבול דל. רש"י מפרש: "אחד המקדיש שדה בחולת המחוז - סביבות עיר שאינה חשובה כל כך מפני מדרס הרגלים. חולת סביבות כמו מחול הכרם (כלאים פ"ד מ"א). (ל"א) מחוז עיר. ל"א מחוז שם מקום שלא היו שדותיו חשובין". כך פירש גם רע"ב במשנה (שם). פירוש נוסף מובא ב"תפארת ישראל" (יכין, ערכין, שם): "בחולת המחוז. חולת הוא לשון חול, ומחוז הוא שפת הים, כמו שכתב חכם אומות העולם אחד שבלשון ערבי קוראין לשפת הים חוז [והמ"ם של מחוז הוא כמ"ם של משכן ומקדש], ורצה לומר משום שבשפת הים מצוי חול רב, כמו שכתוב אשר שמתי חול גבול לים [ירמיה ה' כ"ב], ולכן השדה גרוע מאד". בניגוד למחלוקת בפירוש הביטוי "חולת המחוז" הרי שקיימת הסכמה ש"פרדסות סבסטי" הן שדות בסביבות העיר סבסטיה הנחשבים למעולים ובלשון רש"י: "פרדיסות סבסטי - כרמים של אותו מקום ומעולים הם מאוד". רע"ב: "סבסטי - שם מקום. והאילנות שם מעולים מאד".
לאור העובדה שהשעורה משמשת כמדד קבוע לפדיון כל סוגי הקרקע מתעוררת שאלה מדוע דווקא היא נבחרה לצורך זה שהרי היא נחשבה לתבואה נחותה בהשוואה לחיטה?(1) לדעת י. פליקס אכן בזמן המקרא השעורה היתה מזון יסודי חשוב אף מן החיטה ולכן חישבה התורה לפדיון זרע חומר שעורים, דבר שהשתנה בתקופת חז"ל.(2)
גם אם נניח שמעמד השעורה נחות בהשוואה לחיטה ניתן להציע תשובה המשתמעת מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש: "נמצא כי אמרו זרע חומר שעורים הוא בית זרע שלשים סאין מן השעורים, והוא גדול הרבה מבית זרע שלשים סאין חטין וכו'". ד"ר עקיבא לונדון(3) חישב את השטחים הנזכרים ומצא שגודל בית חומר שעורים גדול בכ- 43% מבית חומר חיטים. החישוב נערך על פי הממוצע של שתי דעות הפוסקים (הרבנים חיים נאה והחזון איש) בהגדרת גודל בית כור (בממוצע 21.08 דונם) ובהגדרת הנפח והמשקל של חומר (כור) (כ- 298 ליטר ו - 247 ק"ג). הוא מצא שכמות הזרעים שנדרשה לזריעת דונם חיטה בעבר דומה למקובל בהווה (10.5 - 14 ק"ג). כמות הזרעים שנדרשה לזריעת דונם שעורה בעבר דומה למקובל בהווה (7.3 – 10 ק"ג). את הצורך לזרוע את השעורה בצפיפות פחותה משל חיטה נימק ע. לונדון בכך שהשעורה פחות רגישה ופחות 'מפונקת' בתנאי הקרקע והאקלים בהם היא יכולה להתפתח, על כן התפצלות הגבעול המרכזי לגבעולי משנה וקבלת מספר שיבולים לכל גבעול יכולה להתרחש גם בתנאים פחות טובים (של מים ואקלים) ועל כן כמות הזרעים הבסיסית הנדרשת לכל דונם היא פחותה.
העובדה שבית זרע חומר שעורים גדול משל חיטים מהווה הקלה לפודה השדה משום שבאופן יחסי מחיר יחידת שטח נמוך יותר. הגדלת השטח התבצעה לא רק על ידי בחירת השעורה כמדד אלא גם על ידי כך שהחישוב נערך על פי זריעה ידנית כפי שאנו מוצאים ב"משך חכמה":
"והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף. יתכן, כי יש זריעה במפולת יד, ויש במפולת שורים, ועיין פרק המקבל (בבא מציעא) דף קה, ב שהרבה צריך זרע למפולת שוורים יותר מלמפולת יד. וזה שאמר "לפי זרעו", פירוש כאשר יזרע האדם בעצמו - לא על ידי שוורים - הקילה עליו התורה כל כך שתשוב שדה אחוזתו".
הרש"ר הירש הציע שדווקא היות השעורה מזון בעל מעמד ירוד הביא לבחירתה כחלק ממערך השיקולים שעמדו בבסיס קביעת ערך פדיון שדה אחוזה. לדעתו התורה קבעה מחיר של חמשים שקל לשטח שזורעים בו חומר שעורים משום שחמישים שקל המושקעים בעסק יש בהם כדי לספק פרנסתו של אדם. לצורך זה התחשבה התורה באותו מין תבואה, שהוא הפחות בחשיבותו מבחינת מזונו של אדם (ראו דבריו ב"הרחבה"). הנצי"ב ב"העמק דבר" מנמק את בחירת השעורה בכך ש"אינה צריכה עיבוד רב" ולכן הדבר מגדיל את הסיכוי שאדם יפדה את השדה מההקדש למרות שביובל תצא מרשותו.
הסבר נוסף עולה בקנה אחד עם ההלכה המובאת במשנה בערכין הקובעת שהשיעור של חומר שעורים הוא גודל קבוע ומתייחס לכל סוגי הקרקעות בין אם הן עידית ובין אם הן זיבורית. ייתכן והשעורה נבחרה לייצג קנה מידה משותף לכל הקרקעות החקלאיות משום שהיא צומחת גם באזורים שחונים שאינם ראויים לגידולים אחרים. השעורה מתפתחת היטב בקרקעות דלות ובכמות משקעים נמוכה (300 מ"מ בשנה) בהשוואה לחטה (400 מ"מ בשנה).
יחידת גודל שדה במקרא לעומת תעודות מדבר יהודה
יחידת גודל שדה שבה נקבה התורה היא "חומר שעורים". יחידה זו מופיעה גם בספרות חז"ל כאשר היא מתייחסת לדין הפדיון האמור בתורה. לעומת זאת בתעודות שנמצאו במדבר יהודה, שזמנם מקביל לתקופת חז"ל, נעשה שימוש בבית זרע חיטה ולא שעורה. כתב ע. לונדון:
"נקודה הראויה למחשבה ולדיון היא שבכל מקורות חז"ל (ומקרא) בהם יש הגדרה לגודלו של השטח הוא נאמד: "בית זרע חומר שעורים" או בבית זרע יד או ללא הגדרה. בתעודות מדבר יהודה גודל השטח הנזכר הוא: בית זרע סאה חיטים. שני הבדלים נכרים לעין והם כי במקורות חז"ל נעשה שימוש בשעורה המכילה את גודל החלקה ואלו בתעודות מדבר יהודה נעשה השימוש בחיטה המכילה את גודל החלקה. הבדל נוסף הוא שבמקורות חז"ל השימוש הוא לרוב בכמות חומר (=כור) ואילו בתעודות מדבר יהודה הגדרת גודל החלקה נעשה תוך שימוש בסאה או סאים שזו כמובן כמות קטנה יותר".
לענ"ד סיבה אפשרית להבדל בין המקרא והתעודות (שעורה לעומת חיטה) הוא בשיקולים הקשורים לפדיון השדה שנאמר בתורה. א. הצורך להקל על הפודה בהפחתת מחיר שטח הקרקע. ב. השעורה היא מזון נחות. ג. ניתן לגדל שעורה בכל הארץ ולכן היא עשויה לשמש כמדד אחיד. בתעודות הוזכרה התבואה שבתקופה זו היתה בעלת מעמד גבוה בהרבה (ראו הערת שולים 1). לגבי ההבדל בגודל יחידות השטח (בית כור לעומת בית סאה) שבעזרתן נמדדו השדות: ייתכן שהשעורה נזרעה בשטחים גדולים משום שמחד גיסא ערכו של היבול היה נמוך באופן יחסי ומאידך גיסא מחיר הזרעים וצפיפותם היה נמוך בהשוואה לחיטה. לעומת זאת בשטח בית סאה של חיטה ההשקעה הייתה רבה אך גם ערכו של היבול היה רב.
 |
|
 |
|
חיטת הלחם |
|
שעורה תרבותית |
|
|
 |
|
גרגירי חיטה |
|
גרגירי שעורה |
הרחבה
רש"ר הירש:
"והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר וגו'. כאן נקבע ערך כללי לשדה אחוזה - בלא להתחשב באיכות השדה. ואילו שדה מקנה נישום בשעת פדיון על - פי ערכו הממשי: "בשדה מקנה נותן את שויו" (ערכין יד ע"א). ועוד: "בשדה אחוזה הוא נותן חומש, ובשדה מקנה אינו נותן חומש" (שם). נראה לנו, שאפשר להבין את טעם התורה, הקובעת לשדה אחוזה ערך פדיון כללי. שהרי שדה אחוזה - אם לא נגאל בידי בעליו - נחלט ביד הקדש, כלומר ביד הכהנים; משום כך היה צורך לקבוע את מחירו המוחלט, כדרך שקובעים מחיר של מיטלטלים. אולם בזמן שהיובל היה נוהג, לא היה ערך מוחלט לשדות; שהרי גם קניינם וממכרם לא היה מוחלט. מקדיש שדה אחוזה היה אפוא מקרה יחיד במינו, כי רק השדה הזה היה עלול להיות מופקע מיד בעליו לצמיתות. משום כך כשבא לגאול את השדה הזה - העלול להיות חלוט ביד הקדש - לא היה אפשר לעמוד על מחירו המסחרי; משום כך היה צורך לקבוע לו מחיר כללי. התורה קובעת מחיר של חמשים שקל לשטח שזורעים בו חומר שעורים. סבורים היינו לומר (עי' פי' שמות עמ' רסג): חמישים שקל המושקעים בעסק יש בהם כדי סיפוק פרנסתו של אדם. עתה חומר זהה עם כור שבתלמוד, שהוא 30 סאה =10 איפה, הווה אומר: 100*10 איפה או 100 עומר - שהם כדי פרנסת אדם למשך 100 יום. נניח עתה, שהיבול הממוצע הוא פי 20, וכנגדו הפסד של 52% עד להכנת הקמח; כן נניח, שהיחס שבין שאר צרכי האדם לבין המזון הוא כיחס 3 ל - 1; מעתה שטח אדמה שזורעים בו חומר שעורים, יש בו כדי סיפוק פרנסתו של אדם, וערכו מתאים אפוא לסכום של חמשים שקל. לצורך זה התחשבה התורה באותו מין תבואה, שהוא הפחות בחשיבותו מבחינת מזונו של אדם".
(1) במאמר "לחם בכורים עשרים לחם שעורים" סקרתי את מעמד השעורה במקורות וטענתי שבתקופת המקרא היא שימשה מזון לגיטימי גם לאדם. ייתכן והעובדה שהיא נבחרה כמדד לחישוב ערך פדיון שדה מההקדש רומזת על חשיבותה. מאידך גיסא אין ספק שהיא נחותה בהשוואה לחיטה ומכאן נובעת השאלה מדוע דווקא היא נבחרה כמדד לחישוב ולא החיטה.
(2) החקלאות בא"י בתקופת המשנה, עמ' 155 הערה 321. תודה לרב ד"ר חנוך גמליאל על ההפנייה למקור זה.
(3) בית זרע חומר שעורים או חיטים - בית זרע בית סאה שעורים או חיטים", מאמר בהכנה.
לעיון נוסף:
שעורה תרבותית באתר צמח השדה.
בפורטל הדף היומי: "קוצרין בית השלחין"
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
