סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

איזיל איגדריה לדיקלא דפלניא דזבניה ניהלי – תמר מצוי

 

"אמר רב זביד: אם טען ואמר לפירות ירדתי נאמן, לאו מי אמר רב יהודה: האי מאן דנקיט מגלא ותובליא, ואמר: איזיל איגדריה לדיקלא דפלניא דזבניה ניהלי מהימן? (אלמא) לא חציף איניש דגזר דיקלא דלאו דיליה, הכא נמי לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דיליה" (בבא בתרא, לג ע"ב).

פירוש: אָמַר רַב זְבִיד: אִם טָעַן וְאָמַר "לְפֵירוֹת יָרַדְתִּי" שאותו אדם טוען ואומר שקנה את פירותיה של קרקע זו, בלא לקנות את השדה, הרי במקרה זה היה נֶאֱמָן. לָאו מִי אָמַר [האם לא אמר] רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּנָקֵיט מַגָּלָא וְתוֹבְלַיָא [מי שמחזיק בידו מגל וחבל], וְאָמַר [ואומר]: אֵיזִיל אִיגְדְרֵיהּ לְדִיקְלָא דִּפְלָנְיָא דְּזַבְּנֵיהּ נִיהֲלִי [אלך ואגדור, אקטוף, את פירות הדקל של פלוני שמכר אותו לי] מְהֵימַן [נאמן] שהדקל שלו. אַלְמָא [מכאן] ש לֹא חֲצִיף אִינִישׁ דְּגָזַר דִּיקְלָא דְּלָאו דִּילֵיהּ [שאין אדם מתחצף שגודר דקל שאינו שלו], הָכָא נַמִי לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְמֵיכַל פֵּירֵי דְּלָאו דִּילֵיהּ [כאן גם כן אין אדם חצוף לאכול פירות שאינם שלו] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: מהו "תובליא" וכיצד הוא קשור לדקל?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.



את המילה "תובליא" אנו פוגשים בכמה סוגיות בהקשר לעבודה חקלאית הנעשית בדקל שמהותה נתונה למחלוקת המפרשים. המשותף לחלק מהפירושים הוא שעובדת היותו של הדקל עץ פרי גבוה במיוחד וקשה לטיפוס מכתיבה אמצעים מיוחדים. על מאפיינים אלו של הדקל קראו במאמר "ההוא גברא דהוה קא שדי תמרי מדקלא".

בגמרא בנדרים (פט ע"ב) אנו לומדים: "ההוא גברא דאיתסר הנייתא דעלמא עליה אי נסיב איתתא כי לא תנינא הילכתא, רהיט בגפא ותובליא ולא אמצי למיתנא וכו'"(1). מפרש הערוך (ערך "גפא"): "... רהיט בגרזנו וחבלו לעלות בראש הדקל ללקט תמרים וכו'". רש"י (שם) מפרש: "רהיט בגפא ותובליא - גפא קרי סולם שעולין בו באילן, תובליא חבל שתולין בדקל ומושכין להם למטה הענפים שבהן התמרים, ומשל של בני אדם הוא רץ למעלה ולמטה לעסוק ולשנות הלכות ולא איסתייעא מילתא וגו'". תובליא - חבל כדאמרינן בבבא בתרא (דף לג ב) מאן דנקט מגליא ותובליא ואמר אזיל ואגזור דיקלא דפלניא". הרשב"ם (בבא בתרא, לג ע"ב) מפרש: "מגלא ותובילא - כלי גודרי תמרים. המגל לגדור ותובילא חבל לעלות לדקל מרוב גובהו. ויש מפרשים תובילא סל לקבל פירות".

בערוך (ערך "גזם") מובאת גרסה שאינה לפנינו: "בפרק כל הנשבעין בגמרא, הנגזל כיצד? אמר רב נחמן: האי מאן דנקיט מגלא ותובליא בידיה ואמר איזיל וקטליה לדיקלא דפלניא, ואשתכח דקטיל ושדי. לא אמרינן דאיהו קטליה, מאי טעמא עביד איניש דגזים ולא עביד וכו'". בגרסה שלפנינו נאמר: "האי מאן דנקיט נרגא בידיה, ואמר איזיל ואקטליה לדקלא דפלניא"(2) (שבועות, מו ע"א). גרסת הערוך בלתי אפשרית לאור הסברו של התוס' להבדל ההלכתי בין סוגיה זו והסוגייה בבבא בתרא (לג ע"ב):

"עביד איניש דגזים ולא עביד - פירש ברוקח דוקא בסתם אדם אבל במוחזק לכך לא, וכן נראה. ואם תאמר בלאו הכי מהימן במגו דאי בעי אמר דזבנה מיניה דמהימן, כדאמרינן בחזקת הבתים האי מאן דנקיט מגלא ותובילא בידיה ואמר איזיל ואגדריה לדקלא דפלניא דזבניה ניהלי מהימן, דלא חשיד איניש למיגדר דקלא דלאו דיליה. ויש לומר: דהתם איירי בלקיטת פירות ולהכי נקט מגלא ותובילא ולשון גדירה דשייכא בלקיטת תמרים, ולהכי נאמן שדרך הוא למכור פירות, אבל הכא איירי בקציצת הדקל, ולהכי נקט נרגא ואיזיל ואקטליה, דאין דרך למכור אילן העושה פירות לקציצה וכו'".

על החבל כאמצעי המשמש בגדיד תמרים אנו לומדים בגמרא בבבא בתרא (סט ע"ב): "אמר רב: כל שעולין לו בחבל הוי שיור, כל שאין עולין לו בחבל לא הוי שיור". מפרש הערוך:

"... כשמכר לו שדהו היכא דאמר לו חוץ מאילנות והיו בה אילנות גדולים ובינונים וקטנים. רב אמר כל אילן שהוא גבוה ואין עולין לו אלא בחבל כמות דקלים שבבבל שעולים להם בחבל ושמו תובליא כדאמרינן האי מאן דחזיוה דנקיט מגלא ותובליא כי ההוא אילן הוי שיור אבל בינונים וקטנים לא הוי שיור ונקנין ע"ג קרקע וכו'".

פירושים נוספים למילה תובליא המובאים בערוך הם: א. כלי המשמש לגדיד תמרים. ב. בד שפורשים מתחת לדקל על מנת לאסוף את התמרים הנושרים ומונע את לכלוכם בעפר. ג. פירוש "חכמי מגנצא": "לפי שהדקלין הן גבוהין כשרוצין ללקט התמרים מביאין מגל ארוך ומשימין תובליא שהוא סל בראש העץ ארוך ומגביהין הסל כנגד התמרים וחותכין אותן במגל ונופלין בסל כדי שלא יפלו התמרים לארץ ויתבקעו ויתפלחו". פירוש נוסף אנו מוצאים בפירוש המיוחס לרש"י בנדרים: "חבל שתולין בדקל ומושכין להם למטה הענפים שבהן התמרים וכו'". ח. י קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "תבליא") נוטה לקבל את הפירוש שתבליא הוא חבל ארוך המשמש לטיפוס על הדקל על מנת לגדוד תמרים. הוא מסתמך על דברי פליניוס שתיאר את שיטה זו. הוא מצא קשר בין "תובליא" במשמעות של "חבל ארוך" לבין המילה הערבית طويله שמשמעותה בערבית בת זמננו "ארוך" (?). בחקלאות המודרנית הגדיד מתבצע בעזרת מיכון אך על אחת מהשיטות שהיו נהוגות בעבר מספר ד"ר עקיבא גורדון:

"כך ראיתי באזור אל עריש שהגודד עולה על הדקל עם חבל קצר לביטחון שכרוך סביב הגזע (כמו שמטפס החשמלאי על עמודי עץ), הוא לוקח עימו מעין גלגלת שאותה תולה על העץ ואז לאחר חיתוך המכבד - אשכול התמרים, הוא מוריד את האשכול אט אט עם החבל עד לקרקע, שם מנתקים אותו מן החבל והגודד מושך אותו שוב למעלה על מנת להוריד את המכבד הבא".

לגרסה של הערוך במסכת שבועות הרואה ב"מגל ותובליא" כלים המשמשים גם לקציצת דקל יש מקבילה במסכת בבא בתרא (לו ע"א): "... ואמר רב יהודה, האי מאן דנקיט מגלא ותובליא ואמר: איזיל איגזרה לדקלא דפלניא דזבנתיה מיניה מהימן, לא חציף איניש למיגזר דקלא דלאו דיליה"(3). גרסאות אלו תמוהות שהרי מגל איננו כלי המשמש לקציצת גזעי עצים. לכאורה גם לא ברור מדוע יש צורך בחבל למטרה זו. לעומת זאת הגרסה האומרת "האי מאן דנקיט נרגא בידיה, ואמר איזיל ואקטליה לדקלא דפלניא" מובנת היטב. ניתן להסביר את הצורך ב"תובליא" רק על פי המפרשים שהוא חבל משום שייתכן ויש צורך לטפס על הדקל על מנת לקצוץ אותו באופן הדרגתי מהצמרת ולמטה. הפירושים המייחסים את "תובליא" לאיסוף פרי אינם מובנים. 
 

    
מטע תמרים – שדה אליהו   מכבדות תמרים

 


(1) פירוש: מסופר: הַהוּא גַּבְרָא דְּאִיתַּסַּר הַנָּיָיתָא דְּעָלְמָא עֲלֵיהּ [אדם אחד נדר שנאסרת הנאת העולם עליו] אִי נָסֵיב אִיתְּתָא [אם הוא נושא אשה] כִּי לָא תָּנֵינָא הִילְכְתָא [כאשר, כל עוד אינו שונה הלכות]. רָהֵיט בְּגַפָּא וְתוֹבְלַיָּא [היה רץ בסולם ובחבל] וְלֹא אִמְצֵי לְמִיתְנָא [יכול היה לשְנות]. כלומר, בלשון ציורית שהתאמץ בכל כוחו ולא עלה בידו ללמוד.
(2) פירוש: הַאי מַאן דְּנָקֵיט נַרְגָּא בִּידֵיהּ [מי שמחזיק גרזן בידו], וְאָמַר: "אֵיזִיל וְאֶקְטְלֵיהּ לְדִקְלָא דִּפְלָנְיָא" [ואומר "אלך ואכרות את הדקל של פלוני"].
(3) פירוש: אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּנָקֵיט מַגָּלָא וְתוֹבְלַיָּא, וְאָמַר [מי שמחזיק מגל וחבל, ואומר]: אֵיזִיל אִיגְזְרָהּ לְדִקְלָא דִּפְלָנְיָא דִּזְבַנְתֵּיהּ מִינֵּיהּ [אלך ואגזור את פירות דקל של פלוני שקניתי אותו ממנו] מְהֵימַן [נאמן], וטעמו של דבר: לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְמִיגְזַר דִּקְלָא דְּלָאו דִּילֵיהּ [אין אדם מתחצף לגזור דקל שאינו שלו]. 



 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר