אמר רב יוסף האי דידן
בבא בתרא כ ע"ב
"אמר רב יוסף: האי דידן, אפילו קוטרא דשרגא נמי קשיא ליה".
פירש הרמב"ם הלכות שכנים ט, יב [יג] "האי דידן" – כל יין שאינו של ארץ ישראל.
ולמה לא פירש שכוונת רב יוסף רק ליינו שלו? והרי מצינו לו שהיה רגיש במיוחד לעשן ולדומים לו, לקמן במסכת בבא בתרא דף כב ע"ב: "רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו, ואתו עורבי - אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי, אמר להו רב יוסף: אפיקו לי קורקור מהכא. אמר ליה אביי: והא... אמר ליה: הני לדידי דאנינא דעתאי, כי קוטרא ובית הכסא דמו לי". והיה רגיש גם לשאר דברים, במסכת סוכה דף כט ע"א: "אמר להו רב יוסף: פנו לי מאני מהכא. - אמר ליה אביי: והא תנן משתסרח המקפה? - אמר ליה: לדידי, כיון דאנינא דעתאי - כמי שתסרח המקפה דמי לי". ולהדיא העיד על עצמו שהוא רגיש מדאי, מפונק, נרגן ועצבני, וכל דבר קל היה מפריע לו – במסכת פסחים דף קיג ע"ב: "תנו רבנן: שלשה חייהן אינם חיים: הרחמנין, והרתחנין, ואניני הדעת. ואמר רב יוסף: כולהו איתנהו בי".
אלא שבעניינים השייכים לו בלבד הקדים רב יוסף לבאר: "לדידי דאנינא דעתאי". וכיון שלא הזכיר כאן שמדובר דוקא בו, הרי שפירוש "דידן" – כולנו ממש.
וראה עוד בקישור זה, ובקישור זה.
