טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה – חרוב ושקמה

 

"דתנן: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה משים אמה, בין מלמעלה בין מן הצד. אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים, אם האילן קדם לא יקוץ. ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ. רבי יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילן לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו"(בבא מציעא, קיז ע"א).
 

שם עברי: חרוב מצוי שם באנגלית: Carob, Locust tree שם מדעי: Ceratonia siliqua

שם עברי: שקמה שם באנגלית: False Sycomore Fig שם מדעי: Ficus sycomorus


נושא מרכזי: האם קיים קשר בין גודל העץ ותפרושת שורשיו?

 

לנושאים נוספים העוסקים בחרוב - הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על השקמה הקש/י כאן.

טעם ההרחקה הגדולה יותר של חרוב ושקמה מהבור בהשוואה לאילנות אחרים אינה מפורשת במשנה (בבא בתרא, פ"ב מי"א) אך הדבר נלמד מתוך דברי המפרשים: "חרוב ושקמה, מתפשטין שרשיהם באדמה הרבה, וכבר פירשנו כמה פעמים כי חרוב אלכ'רוב, ושקמה אלג'מיז" (פיהמ"ש). כבדרך אגב אנו לומדים גם על האופן שבו זיהה הרמב"ם את מינים אלו. רש"י מרחיב מעט בהסבר הנזק הנגרם על ידי עצים אלו לבור: "מן הבור - שהשרשין מתפשטין ונוקבין בכותלי הבור, ומחלידין את הקרקע, והכתלים נופלים. חרוב ושקמה - יש להן שרשין יתירין וארוכין משאר אילנות". בניסוח דומה מתארת המשנה את ייחודם של החרוב והשקמה בתכונה אחרת והיא גודל נופם: "מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה. אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה וכו'" (בבא בתרא, פ"ב מ"ז). מפרש רש"י (בבא בתרא, כד ע"ב): "מרחיקין את האילן מן העיר - בגמרא מפרש משום נויי העיר לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה. חרוב ושקמה - ענפיהם רבים".

העובדה שהחרוב והשקמה מצטיינים בנופם הגדול ובמערכת השורשים המפותחת שלהם מפתה לחשוב שקיים קשר בין שתי תכונות אלו. לנושא זה נדרש רן פאוקר במאמר הנקרא "כגובה העץ ורוחב נופו כך בית השורשים". אגדה או אמת? (לקריאה הקש כאן). לדבריו המוסכמה הזאת איננה אמת והיחס בין משתנים אלו נקבע על ידי גורמים אחרים. ראשית קיימת שונות רבה ביחס בין גודל העץ ומערכת שורשיו. גורמים נוספים הם פריסת המים וחומרי מזון, אוורור (מצאי חמצן וניקוז עודפי פחמן דו-חמצני) ומבנה הקרקע ועומקה. לגידול השורש דרושים חמצן וניקוז עודפי פחמן דו-חמצני, מים ומינרלים ותנאים אלו מותנים בסוג הקרקע ועומקה ובתנאי המשקעים או ההשקייה.

אמנם רן פאוקר מוכיח את דבריו בדוגמאות רבות אך לענ"ד יש לסייג במעט את מסקנתו ("מכאן שהאגדה כגובה העץ ורוחב נופו כך בית השורשים אין בה קשר למציאות) על ידי פיתוח הגורם הראשון שהוא ציין ("קיימת שונות רבה ביחס בין גודל העץ ומערכת שורשיו"). אכן הקשר בין גודל העץ וגודל בית השורשים איננו מתקיים תמיד אך לא ניתן להתעלם ממצבים בהם הוא קיים. הדוגמה הנפוצה ביותר היא התפתחות בית השורשים במקביל להתפתחות העץ (הקשר איננו תמיד ליניארי כאמור במאמר הנ"ל). מהמאמר נשמט תפקיד נוסף וחשוב של בית השורשים והוא עיגון העץ לקרקע. בהשוואה בין מינית נמצא, באופן כללי, שלמיני צמחים כבדים (עצים גדולים) מערכת שורשים מפותחת יותר. לדוגמה מערכת השורשים של מיני צמחים הגדלים בערוצי נחלים במדבר או בצידי נהרות חייבת להיות מפותחת על מנת למנוע את סחיפתם. ככל שהנוף גדול יותר ההתנגדות לזרם המים גדולה יותר ועל מערכת השורשים להיות מפותחת בהתאמה. לחרוב ולשקמה מערכות שורשים מפותחות לא רק בגלל גודלם אלא מסיבות נוספות. החרוב כעץ יובשני יחסית מערכת שורשים מפותחת המאפשרת לו לקלוט מים מנפח קרקע גדול. השקמה שבית גידולה הטבעי הוא גדות נחלים באפריקה זקוקה לבית שורשים מפותח על מנת למנוע סחיפה. מסיבה זו השקמה משמשת במקומות שונים כעץ מייצב דיונות חול וגדות נחלים.
 
החרוב והשקמה כצמד של עצים גדולים במיוחד מוזכרים גם ברשימת שלושת הדברים שעשו אנשי יריחו שלא ברצון חכמים: "... ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה. אמרו: אבותינו לא הקדישו אלא קורות, ואנו נתיר גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה, ובגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן. וסברי לה כמאן דאמר אין מעילה בגידולין. ורבנן סברי נהי דמעילה ליכא איסורא מיהא איכא" (פסחים נו ע"ב). לפי פירוש הרב שטיינזלץ בעיונים ב"תלמוד המבואר" ייחודם של החרוב והשקמה היה בכך שניצלו אותם להפקת קורות על כך שכרתו אותם מדי כמה שנים ("סדן השקמה") ולאחר מכן הניחו להם להצמיח קורות חדשות. הויכוח ההלכתי נסב סביב השאלה האם קורות אלו שצמחו מעצים שהוקדשו מוקדשות אף הן. יש להניח, אם כי אין הדבר הכרחי, שהיתה העדפה לצורך זה דווקא לחרוב ושקמה משום שהם עצים גדולים בעלי קצב צימוח מהיר. השימוש בעצים אלו להפקת קורות תומך בהשערה שהעלתי בסוף הפסקה הקודמת שפירות החרוב (וגם השקמה) נחשבו לנחותים.

במקביל למשתמע מהגמרא כדאי להשוות בין עצי הפרי השונים בעזרת הידע המדעי הקיים היום ברשותנו ולבדוק באיזו מידה הם חופפים ולכן אציג את גבהם של כמה מעצי הפרי שהיו נפוצים בתקופת חז"ל:
 

חרוב	15- 20 מ' נוף רחב	זית	3-6 מ'
שקמה	20 מ' נוף צפוף ברוחב 6 מ'	תאנה	6-8 מ' נוף רחב
רימון	3-6 מ'	אתרוג	2.5 – 4.5 מ'

מתוך הטבלה ניתן להסיק באופן ברור שהחרוב והשקמה גדולים פי שנים ויותר מעצי הפרי הנפוצים האחרים. 

 

שקמה

 

כפר עציון – חרוב על רקע משרדי בית ספר שדה

 

לעיון נוסף:

שקמה באתר צמח השדה
חרוב מצוי באתר צמח השדה
על החרוב והשקמה בפורטל הדף היומי: "בחרוב ושקמה כנגד המשקולת";  "חרוב מורכב וסדן השקמה" 
  

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה. 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)