סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

  

ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו – ארגמון חד קוצים

 

"אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז? אלו מציאות שלו: מצא פירות מפוזרין, מעות מפוזרות, כריכות ברשות הרבים, ועגולי דבילה, ככרות של נחתום, מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר, וגיזי צמר הלקוחין ממדינתן, ואניצי פשתן, ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו דברי רבי מאיר וכו'" (בבא מציעא, כא ע"א).
 

שם עברי: ארגמון חד-קוצים       שם באנגלית: Purple Dye Murex        שם מדעי: Bolinus brandaris


נושא מרכזי: חשיבותו של הארגמן


ארגמן הוא צבע בגוון סגול-אדום ובעברית בת ימינו משמש השם ארגמן גם כשם נוסף לצבע האדום, במיוחד לאדום עמוק או כהה. במקרא וספרות חז"ל ארגמן הוא צמר צבוע בצבע ארגמן או אריג העשוי ממנו. מפרש רש"י בסוגייתנו: "ולשון של ארגמן - צמר סרוק ומשוך כמין לשון, וצבוע ארגמן, ומצויין הן"(1). את הצבע הכינו בתהליך מורכב, שהיה כנראה סוד מקצועי, מנוזל המופרש מהבלוטה התת-זימית של חלזונות ובעיקר ממשפחת הארגמונים. הארגמן מוזכר לעיתים קרובות כבן זוגה של התכלת ואכן שניהם דומים בחשיבותם הרבה, במקורם ובאופן הצביעה. ניתן להניח, מתוך מקורות הסטוריים וממצאים ארכיאולוגיים ששני צבעים אלו יחד עם תולעת השני היו הצבעים העיקריים מן החי באגן הים התיכון בעת העתיקה. 

הארגמן מוזכר במקרא 38 פעמים כאריג או כחומר גלם להכנת אריגים יוקרתיים. 29 מתוך איזכורים אלו קשורים למשכן וכליו והמקדש. לבניית המשכן וכליו נדרשו בני ישראל לתרום תכלת וארגמן ותולעת שני. אין במקרא מידע ברור על הארגמן מלבד עובדה זו. גם המפרשים המציינים שהארגמן הוא צבע אינם מתייחסים למקורו ולגוונו. בניגוד לתכלת שזכתה להתייחסות רבה יחסית בספרות חז"ל בגלל השימוש היום יומי שנעשה בה למצוות ציצית שנותרה רלוונטית גם לאחר החורבן הרי שלארגמן אין התייחסות מקבילה. המקורות הקדומים ביותר העומדים לרשותנו על מנת לפצח את תעלומת זהותו הם התרגומים הקדומים. ביוונית ובלטינית הארגמן נקרא purpura, בתרגומים הארמיים "ארגונא" ובתרגומים ערבים "ארג'ואן". רק ממקורות מאוחרים ניתן להסיק שהתרגומים השונים מתייחסים לזיהוי משותף והפורפורה הוא צבע שהופק מחלזונות ים. צבע זה עשוי להיות סגול-אדום (purpura red) או סגול כחול (purpura blue). את הארגמן הפיקו, כנראה, משני מיני חלזונות: ארגמון חד קוצים(Bolinus brandaris) ומארגמונית אדומת פה (Thais Haemastoma) ואת התכלת מארגמון קהה קוצים (Hexaplex trunculus). 
 

מעמד הארגמן בעת העתיקה

סוגייתנו מציינת את הארגמן כדבר "חשוב" וכנראה הכוונה למוצר יקר: "תא שמע: ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו. ואמאי? הא לא ידע דנפל מיניה? התם נמי, אגב דחשיבי משמושי ממשמש בהו וכו'". קביעה זו של התלמוד עולה בקנה אחד עם מקורות רבים בישראל ובעמים. פסוקי מקרא רבים מעידים על כך שהארגמן היה חומר גלם יוקרתי. כאמור, הוא שימש לבניית המשכן וכליו ובמקדש. הארגמן יחד עם חומרי גלם יקרים נוספים כזהב והכסף היה חלק מרכושם של מלכים וסימל את עושרם. ארגמן היה חלק מהשלל שנלקח על ידי גדעון ממלכי מדין: "וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב לְבַד מִן הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן וּלְבַד מִן הָעֲנָקוֹת אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם" (שופטים, ח כ"ו). על אלילי הגויים נאמר: "כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא וְזָהָב מֵאוּפָז מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם" (ירמיהו, י ט'). על צור נאמר: "שֵׁשׁ בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם הָיָה מִפְרָשֵׂךְ לִהְיוֹת לָךְ לְנֵס תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן מֵאִיֵּי אֱלִישָׁה הָיָה מְכַסֵּךְ" (יחזקאל, כז ז'). בספר משלי (לא כ"ב) נאמר על "אשת החיל": "מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ", על המלך שלמה: "עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם" (שיר השירים, ג י') ועל מרדכי: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וכו'" (אסתר, ח ט'). ולהבדיל, הארגמן תיאר את עושרו של המלך אחשורוש: "חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ וכו'" (שם, א ו').

בספרות חז"ל מוזכר הארגמן בהקשרים הלכתיים הנובעים מעצם העובדה שהיה יקר. במשנה בכלים (פכ"א מ"א) אנו מוצאים את הארגמן כאריג שיש להגן עליו במיוחד: "... ובכפול שהעבירו על גבי הארגמן ובעירה שהיא עתידה להחזירה טמא וכו'". מפרש הר"ש: "כפול שהעבירו על גבי ארגמן - חתיכת בגד שתופרים על גבי ארגמן שלא יתלכלך הוי חיבור לבגד". בהלכה נוספת הארגמן מוזכר יחד עם השני כאריג יקר: "... שלש על שלש שהשליכה באשפות טהורה החזירה טמאה. לעולם השלכתה מטהרתה וחזרתה מטמאתה חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה וכו'" (כלים פכ"ז מי"ב). מפרש הרמב"ם: "זהורית טובה, המשי הצבוע בזהורית, ולפי שבגדי הארגמן ובגדי המשי החשובים יקרים מאד מתטמא מהן שלש על שלש אצבעות ואפילו היה מושלך באשפה מפני שהוא חשוב". "חוט מאזנים של זהבים ושל שוקלי ארגמן טוב שלש אצבעות וכו'" (כלים, פכ"ט מ"ד). מפרש בעל "תפארת ישראל": "חוט מאזנים - הוא חוט שקשור באמצע קורת המאזנים, שכשירצה לשקול, אוחז בחבל ההוא ושוקל. שלש אצבעות. דבדברים חשובים הללו, מדקדק לשקלן עין בעין בצמצום וכשיתארך החוט יקל הרבה מכבדו, ואז יצטרך להוסיף בדבר הנשקל אבל בדברים שאינן חשובים כל כך אינו מדקדק אם יוסיף קצת על משקל הראוי". 

לגבי שיעור הוצאה בשבת אנו לומדים: "... המוציא ריח רע כל שהוא. שמן טוב כל שהוא. ארגמן כל שהוא וכו'" (שבת, צ ע"א). מפרש רש"י: "ארגמן - צבע שצובעין בו ארגמן, וטעמא לא איתפרש, ולי נראה: שגם הוא ראוי להריח". פירושו צ"ע שהרי ריח הארגמן רע ובוודאי אינו ראוי להריח ואם כן נכלל ב"המוציא ריח רע". מסיבה זו נבנתה תעשיית התכלת והארגמן רחוק ממקומות יישוב או ממזרח להם. על פי דברינו ייתכן והוצאת ארגמן אסורה ב"כל שהוא" בגלל חשיבותו המיוחדת. חשיבותו של הארגמן באה לידי ביטוי קיצוני בכך שהוא הפך במהלך התקופה הרומית לסממן מלכותי ולבישתו והמסחר בו נאסרו על אנשים מחוץ למעגל זה. הד למונופול זה ניתן למצוא במדרש הבא (דברים רבה, וילנא, דברים, א ז'):

"דבר אחר אלה הדברים אמר רבי תנחומא למה הדבר דומה? לאדם שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז הרי ארגמן, הציץ המלך ושמע את קולו קרא אותו ואמר לו מה אתה מוכר? אמר לו לא כלום. אמר לו אני שמעתי את קולך שהיית אומר הרי ארגמן ואתה אומר לא כלום? אמר לו מרי, אמת ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום וכו'".
  

        
תמונה 1. ארגמון חד-קוצים   תמונה 2. ארגמנית אדומת פה

  

        
תמונה 3. ארגמון קהה-קוצים   תמונה 4. נקב טריפה בארגמון חד-קוצים

    

הרחבה 

לפני כניסת הצבעים הסינטטיים לשימוש בתעשיית הטקסטיל גיוון אריגים התבצע על ידי צבעים שהופקו משלושה מקורות עיקריים: א. מחצבים צבעוניים מסוגים שונים: למשל, מגפרת הנחושת התקבל צבע כחול ומתחמוצות ברזל צבעים אדומים וצהובים ועוד. ב. צמחים: מפואת הצבעים הופק צבע אדום, ומאיסטיס ונליל הצבעים (אינדיגו) הופק צבע כחול. מהכרכום, הזעפרן, קליפות אגוז ורימון התקבל צבע צהוב. ג. בעלי חיים: במקורותינו אנו לומדים על שלושה סוגי חומרי גלם מסוג זה המוזכרים בדרך כלל יחד: תכלת, ארגמן ותולעת שני. מקור התכלת והארגמן הוא נוזל המופרש מהבלוטה התת זימית של חלזונות ובעיקר בני משפחת הארגמוניים. מקור חשוב נוסף לצבע היו כנימות מגן מהן התקבל צבע השני. ז. עמר סבור ש"תולעת השני" היא כנימת מגן ממשפחת הכרמילים. 

לתעשיית התכלת והארגמן קיימות עדויות הסטוריות מתקופות שונות לפחות החל מהמאה ה – 14 לפנה"ס. לדברי י. זיידרמן, האזכור הקדום ביותר לצביעת אריגים בצבע ארגמן מופיע בתעודות נוזי  שנתגלו בארכיון העיר המסופוטמית העתיקה. מקור שם הצבע עצמו אינו ברור כל צרכו, אולם כבר בתעודות כתובות אכדית שנתגלו באוגרית ישנה קיימת התייחסות לשני מושגים argamanu ו-takiltu . מונחים אלו מופיעים לראשונה בכתובות שתוארכו לתקופת מלכותו של מלך אשור. על לוח חרס כתוב כתב יתדות מסיפר במסופוטמיה (500-600 לפנה"ס) נחרטו מתכונים לייצור "תכילתו וארגמנו". להבדיל, במקרא ובספרות חז"ל מוזכרים התכלת והארגמן עשרות רבות פעמים. במקורותינו אין פירוט של אופן צביעת הארגמן אך בכתביהם של מחברים ידועים בעולם הקלאסי, ביניהם סטראבון, פליניוס הזקן ואריסטו מופיעים תאורים נרחבים ומפורטים. כתבים אלו מהווים בסיס עיקרי לזיהוי התכלת והארגמן ואופן הצביעה. בנוסף לעדויות ההסטוריות קיימות עדויות ארכאולוגיות של תעשיית התכלת והארגמן. לדוגמה, בפאתי ערי המדינה הפיניקיות צור וצידון התגלו ערימות ענקיות המכילות קונכיות שבורות של ארגמון קהה קוצים וארגמון חד קוצים. גם בארץ ישראל נמצאו מספר עדויות לתעשייה זו. במרבית המקרים, עדויות אלו מסתכמות בערימות הקונכיות אך מאחר שחלזונות ארגמון היוו חלק מתפריטם של שוכני חוף באגן הים התיכון אין לראות בממצאים אלו כשלעצם הוכחה חד משמעית לקיומה של תעשיית צביעה באתרים אלו. נדבך נוסף לעדות זו ניתן למצוא בעובדה שבמקרים רבים השברים היו מעל הבלוטה התת-זימית שממנה הופק נוזל הצבע. נמצאו גם מצבורים של קונכיות בעלות נקבי טריפה (תמונה 4) בתוך אגנים מסותתים בסלע בקרבת החוף. נקבי טריפה אלו אופייניים למיני ארגמונים והדבר רומז על אחזקתם בחיים לפני פיצוח וצביעה . במספר אתרים נמצאו גם שרידי מתקנים לייצור ואחסון צבע הארגמן, הכוללים לעתים תנורים, שרידי קנקנים, ואף שרידי צבע הארגמן על שברי קנקנים.
 


(1) עדות לכך שהארגמן הוא דווקא צמר ניתן למצוא באיסור להעלות אותו על בגדי פשתן: "משיחות של ארגמן אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר וכו'" (כלאים, פ"ט מ"ט). מפרש הריבמ"ץ: "משוחות של ארגמן אסורות. פי' ארגמן צמר, וכן אמ' חבלים של צמר ארגמן אסורות לקושרן אם הוא לבוש פשתן". במשנה בנגעים (פי"א מ"י): "... חלוק שנראה בו נגע מציל את האומריות שבו אפילו הן ארגמן". מפרש הר"ש: "... אבל ארגמן וזהורית דהוא צמר צבוע ארגמן ותולעת שני מינן מיטמא בנגעים דהיינו צמר שאינו צבוע. הראוי לקבל נגע עכשיו לאפוקי הני שהן צבועים".


מקורות עיקריים:

ז.הר עמר, הארגמן - פורפורה וארג'ואן במקורות ישראל ועוד בירורים בענייני התכלת, מכון הר-ברכה, ה'תשע"ד.

לעיון נוסף:

בפורטל הדף היומי:
על גוון התכלת: "מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין".
מהי התכלת? "ונתנו על ציצית הכנף, מין כנף, פתיל תכלת".
הסיבה לקניית תכלת רק מן המומחה: "בדידי הוה עובדא דזביני תכילתא".
 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר