כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > ארגמון קהה קוצים - "רמוני תכלת וארגמן" (יומא עא ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני – ארגמון קהה קוצים

"משזר - שמונה, מנא לן? דכתיב ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר ויליף משזר משזר מפרוכת, מה להלן עשרים וארבעה - אף כאן עשרים וארבעה דהוה כל חד וחד תמני. ונילף מחשן ואפוד, מה להלן עשרים ושמונה אף כאן עשרים ושמונה! דנין דבר שלא נאמר בו זהב מדבר שלא נאמר בו זהב, לאפוקי חשן ואפוד שנאמר בהן זהב" (יומא, עא ע"ב).

פירוש: "משזר" שמונה. ושואלים: מנא לן [מניין לנו] שכך הוא? דכתיב [שנאמר]: "ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר" (שמות לט, כד) ויליף [ולמדים] בגזירה שוה "משזר" "משזר" ממה שנאמר גם בפרכת, מה להלן בפרוכת עשרים וארבעה חוטים (כאשר יבואר להלן) אף כאן עשרים וארבעה חוטים בסך הכל, וכיון שרימונים אלה עשויים משלושה מינים, תכלת וארגמן ותולעת שני, משמע דהוה כל חד וחד תמני [שהיה כל אחד ואחד מהם של שמונה חוטים]. ושואלים: ונילף [ונלמד] מחשן ואפוד, ונאמר: מה להלן בחושן ואפוד מעשרים ושמונה הם עשויים, אף כאן עשרים ושמונה חוטים בסך הכל! ומשיבים: דנין דבר (פרוכת) שלא נאמר שהיו שזורים בו גם חוטי זהב, מדבר שלא נאמר בו זהב כרימוני המעיל, לאפוקי [להוציא] חשן ואפוד שנאמר בהן זהב (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי:: ארגמון קהה קוצים שם באנגלית: Banded Dye-Murex

שם מדעי: (Murex trunculus) Hexaplex trunculus שם נרדף במקורות: חילזון, תכלת

נושא מרכזי: מיני הארגמונים מהם הופקו התכלת או הארגמן ומאפייניהם הכימיים

לנושאים נוספים העוסקים בארגמון קהה קוצים (תכלת) - הקש/י כאן.

המקורות הביולוגיים המרכזיים להפקת צבעי ארגמן/תכלת באגן הים התיכון הם בני משפחת הארגמוניים (Muricidae), ובעיקר שלושה מינים: ארגמון קהה-קוצים (Hexaplex trunculus), ארגמון חד-קוצים (Bolinus brandaris) וארגמנית אדומת פה (Stramonita haemastoma). אלה זוהו במקורות קלאסיים ובמחקר המודרני כמקור לתרכובות אינדיגואידות ששימשו לצביעה שנקראה בשם הכללי פורפורה. עדויות ארכאולוגיות מפוזרות לאורך החופים הפיניקיים והיווניים-רומיים: תלי קונכיות ומתקני צביעה נמצאו בצור, צידון וצרפת (לבנון), בתל שקמונה (חיפה), באגינה קולונה (אי אגינה, יוון), ובמנינקס (ג׳רבה, תוניסיה). מחקרים עדכניים ומפות תפוצה מצביעים על ריכוזי ייצור לאורך מרבית אגן הים התיכון ואף בחוף האטלנטי של מרוקו.

הארכיאולוגיה מספקת אישוש לקנה המידה המסיבי של תעשייה זו. לאורך חופי הים התיכון, במיוחד בלבנט (צור, עכו, תל מור, תל שקמונה, אפולוניה), התגלו תלי קונכיות עצומים – ערימות פסולת שבהן אלפי קונכיות שרוסקו או נחתכו בדיוק מעל הבלוטה התת-זימית, דבר המעיד על מיצוי מכוון לצורך הפקת צבע ולא לצורכי מאכל (תמונה 1). הדוגמה המובהקת ביותר היא התל הענק בעיר צור, באורך כ-100 מטרים וגובה 3 מטרים, המורכב מקונכיות חתוכות באופן שיטתי. הצפיפות והכמות העצומה של ממצאים אלו, כמו גם גילוי מפעלי ייצור דומים במושבות פיניקיות מרוחקות בספרד ובצפון אפריקה מעידים על כך שהצורך באספקת חומר גלם הפך למניע כלכלי משמעותי וגרם להקמת רשתות סחר רחבות היקף.

המקורות ההיסטוריים והתורניים הקדומים הבחינו בין שני צבעי יוקרה המופקים מהארגמונים: ארגמן (Argaman) אשר כונה על ידי הרומאים "ארגמן צורי" (Tyrian Purple) ותואר כבעל גוון אדום-סגול עמוק (Reddish Purple); ותכלת (Tekhelet), שנקרא "סגול היקינתון" (Hyacinthine Purple) והיה בעל גוון כחול-סגול (תמונה 2). להבחנה זו בגוון הייתה משמעות חשובה לסוג השימוש. התכלת שימשה למטרות מרכזיות במשכן ובמקדש ולקיום מצוות ציצית, ואילו הארגמן סימל יוקרה ושלטון. העדויות לשימוש בצבע הארגמונים אינן מוגבלות לטקסטיל. אנליזות כימיות אימתו את נוכחותו על שברי כלי חרס באתרים ארכאולוגיים, מה שמעיד על שימוש בכלים אלה כחלק ממתקני הצביעה הקדומים. למשל, זוהה פיגמנט ארגמן חלזוני ששימש כצבע על צנצנת שיש של המלך דריווש הראשון (מלפני כ-2,500 שנה). עובדה זאת צביעה על שימוש כפול: הן כצבע טקסטיל יוקרתי והן כפיגמנט ציור טבעי, ככל הנראה כבר לפני התפתחות השיטות המורכבות לצביעת בדים.

כפי שניתן להסיק מהמקורות ההסטוריים והתורניים התכלת והארגמן היו יקרים מאד (ראו במאמר "חצר שמוכרין בה תכלת הרי היא בחזקתה" (בכורות ל ע"ב)), ונמכרו לעיתים במשקלם בזהב או כסף, והפכו לסמל סטטוס של מלכים, כהנים ואצולה. הסיבות לכך הם תהליך צביעה מורכב והקושי להשיג את חומר הגלם. מכל חילזון ניתן להפיק כמות זעומה של חומר הגלם. חוקרים מצאו כי כ-12,000 קונכיות נדרשו כדי להפיק כ-1.4 גרם בלבד של צבע טהור. כמות זו הספיקה בקושי לצביעת שולי בגד יחיד.

הקשר בין מין הארגמון והצבע שהופק ממנו

הארגמן והתכלת משתייכים למשפחת האינדיגואידים. צבע הארגמן המלכותי מזוהה כימית בעיקר עם המולקולה 6,6′-Dibromoindigo (DBI)) המעניקה גוון סגול-אדמדם, ואילו צבע התכלת מזוהה עם המולקולה אינדיגוטין (IND), שהיא כחולה וזהה לאינדיגו צמחי(1). ההבחנה המולקולרית המהותית בין שני הגוונים הללו היא נוכחותם של שני אטומי ברום במולקולת ה-DBI, דבר המבדיל אותה כימית וספקטרלית מ – IND. עובדה כימית זו מאפשרת, בעזרת אנליזה מולקולרית, ניתוח מובהק של מקור הגוון באריגים עתיקים. הפקת הצבעים בוצעה משלושה מיני חלזונות טורפים ממשפחת הארגמוניים (Muricidae) שנפוצו בים התיכון ובחופי האוקיינוס האטלנטי המזרחי:

1. Bolinus brandaris (ארגמון חד-קוצים): נחשב למקור לארגמן אדמדם-סגול עמוק.

2. Stramonita haemastoma (ארגמונית אדומת-הפה): שימשה אף הוא להפקת ארגמן.

3. Hexaplex trunculus (ארגמון קהה-קוצים): המין החשוב ביותר מבחינה היסטורית וכימית, שכן הוא היחיד המייצר תערובת של חומרי מוצא המאפשרת להפיק, באמצעות שליטה תהליכית הן גווני ארגמן סגולים והן תכלת כחולה.

ניתוח ההרכב הכימי מראה ש- B. brandaris ו-S. haemastoma מניבים בעיקר DBI (כמעט 100% פיגמנט סגול ברומי), ולכן הם מקורות יציבים ואמינים לארגמן אדום-סגול. לעומת זאת, H. trunculus מכיל תערובת של DBI, MBI (מונוברומואינדיגו) ו – IND. גמישות הרכב זו היא המאפשרת את ייצור התכלת. לצורך צביעה בגוון תכלת היה צורך לבצע דברומיזציה (ניתוק אטומי הברום ממולקולות ה – DBI וה- MBI לקבלת (IND. הדבר נעשה בעזרת חשיפה לאור השמש. גילוי מנגנון הדברומינציה נותן משמעות מדעית מדויקת לתיאורים עתיקים. ויטרוביוס, לדוגמה, תיעד ש"גון הארגמן משתנה לפי מסלול מהלכה של השמש". תיאור זה מהווה תיעוד עקיף מדויק להבנה האמפירית שהייתה לצבעים הקדמונים על הצורך לשלוט בתנאי האור וה-UV במהלך שלב הצביעה.

בנוסף לחשיפה לאור הושפע הגוון ממשתנים טכניים נוספים:

1. סביבה אלקלית גבוהה (סביב pH 9) הייתה חיונית לייעול תהליך הדברומינציה הפוטוכימית. הוכח כי בסיסיות גבוהה בשילוב עם קרינת UV מזרזת את יצירת הגוון הכחול.

2. תהליך הצביעה הסטנדרטי כלל חימום מתון של כ-50 מעלות צלזיוס. חימום ממושך, אף בהיעדר אור שמש, יכול לזרז תגובות דברומינציה תרמית חלקית, אך פוטו-דברומינציה נחשבת ליעילה יותר להשגת גוון תכלת טהור.

הטכנולוגיה העתיקה של הפקת תכלת דרשה מומחיות גבוהה ביותר בשליטה בפרמטרים שונים (ראו בטבלה). ייצור הארגמן, לעומת זאת, דרש רק הימנעות מוחלטת מחשיפה לאור כדי לשמר את ה-DBI הדומיננטי. ייתכן וקושי הדיוק הזה מסביר מדוע במקורות נכתב כי התכלת "נגנזה". אובדן המסורת הטכנית המדוייקת הנדרשת לשליטה בדברומינציה הפוטוכימית יכולה הייתה לגרום לדורות מאוחרים להצליח להפיק רק את התוצר הסגול הדומיננטי.

עדויות ארכיאולוגיות לצביעה אינדיגואידית

ניתוחים אנליטיים על ממצאים ארכאולוגיים נדירים אימתו את השימוש בצבעי חלזונות בלבנט לאורך תקופות שונות:

1. תמנע (תקופת הברזל הקדומה): הגילוי פורץ הדרך באתר מכרות הנחושת בתמנע (המאות 11–10 לפנה"ס) של פיסות צמר צבועות ב"ארגמן מלכותי". אנליזת HPLC אישרה את נוכחות הרכיבים 6-מונו-ברומו-אינדיגוטין ו-6,6-די-ברומו-אינדיגוטין. ממצא זה מהווה את העדות הקדומה ביותר לצביעת ארגמן אמיתית בטקסטיל באזור הלבנט. הימצאות טקסטיל יוקרתי זה באתר כרייה מרוחק מעידה על רשתות סחר מפותחות במוצרי יוקרה ועל המעמד הגבוה של הארגמן באליטות האזוריות בתקופת הברזל הקדומה.

2. מצדה וואדי מורבעאת (התקופה הרומית): בדיקות HPLC זיהו ארגמן ותכלת על אריגים עתיקים ממצדה וממערות ואדי מורבעאת. אנליזה של דוגמאות כחולות-דהויות מאתרים אלה גילתה את "טביעת האצבע" החלזונית (IND דומיננטי עם עקבות (DBI/MBI).

3. הוכחה לטכניקות צביעה מורכבות: ניתוח אריגים מוואדי מורבעאת אף חשף שימוש בטכניקות צביעה כפולה (Double Dyeing) שבה שולב הארגמן החלזוני עם צבען אדום ממקור חרקים (כגון כרמיל הקוצים. ראו במאמר "שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת" (יבמות, קד ע"א)). טכניקה זו נועדה להשיג גוון סגול-אדום עמוק ויוקרתי במיוחד, דבר המצביע על מומחיות טכנולוגית גבוהה ועל הבחירה המכוונת של הצבעים הקדמונים לשפר את הגוון המופק מ-H. trunculus (שנטה להיות סגול-כחלחל) באמצעות תוספת רכיב אדום.

תודה לבני עזרא רענן על עזרתו הרבה בהכנת המאמר.

תמונה 1. ערימת קונכיות ארגמונים באתר עתיק תמונה 2. מיני הארגמונים העיקריים והגוון המופק מהם לייצור צבע ליד Aperlae צילם: Alaexis צילם: U.Name.Me

תמונה 3. טבלת סכום לתנאי הצביעה בארגמונים

(1) למרות זהות זו ניתן להבחין בין אריגים שנצבעו ב"קלא אילן" ובין אריגים שנצבעו בצבע החילזון. רק באריגים שנצבעו בצבע החילזון ניתן למצוא שאריות של אטומי הברום.

מקורות עיקריים:

Cooksey, C. J. 2001., 'Tyrian Purple: 6,6’-Dibromoindigo and Related Compounds'. Molecules, 6(9), 736-769.

Sukenik, N. et al. 2021., 'Early evidence of royal purple dyed textile from Timna Valley (Israel)'. PLoS One, 16(1).

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים