סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

  

קב שומשמין בארבע אמות מהו – שומשום

 

"קב שומשמין בארבע אמות מהו? קב בארבע אמות טעמא מאי משום דלא חשיבי, ושומשמין כיון דחשיבי לא מפקר להו. או דלמא: משום דנפיש טרחייהו, וכל שכן שומשמין, כיון דנפיש טרחייהו טפי מפקר להו" (בבא מציעא, כא ע"א).

פירוש: קב שׁוּמְשְׁמִין המפוזר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, מַהוּ? וצדדי השאלה: קַב בְּאַרְבַּע אַמּוֹת טַעְמָא מַאי [מה הטעם]? מִשּׁוּם דְּלָא חֲשִׁיבִי [שאינם חשובים], וְשׁוּמְשְׁמִין כֵּיוָן דַּחֲשִׁיבִי [שהם חשובים] ויקרים לָא מַפְקַר לְהוּ [אינו מפקיר אותם]. אוֹ דִּלְמָא [שמא] הטעם בקב חיטים הוא מִשּׁוּם דְּנָפֵישׁ טִרְחַיְיהוּ [שמרובה טירחתם] וְכָל שֶׁכֵּן שׁוּמְשְׁמִין, כֵּיוָן שהם זרעים קטנים ביותר דְּנָפֵישׁ טִרְחַיְיהוּ טְפֵי [שמרובה טירחתם יותר] מַפְקַר לְהוּ [מפקיר אותם] (באדיבות ה"תלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: שומשום מזרחי   שם באנגלית: Sesame   שם מדעי: Sesamum indicum - Sesamum orientale


נושא מרכזי: גודלם של זרעי השומשום.


השומשום או השומשומין הוא אחד מגידולי השמן הראשונים שתורבת. עיקר השמוש הוא בזרעים לצורך הפקת שמן אך הם גם נאכלים בצורות שונות. השמן נחשב לשמן משובח לאכילה אך ניתן היה להשתמש בו גם למאור. במשנה נאמר: "אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים וכו'"ֶ(שבת, פ"ב מ"ב). "הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן, מֻתָּר בְּיֵין תַּפּוּחִים. מִן הַשֶּׁמֶן, מֻתָּר בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין. מִן הַדְּבַשׁ, מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים וכו'" (נדרים פ"ו מ"ט). מפרש הרמב"ם במשנה זו: "ושומשמין, נקרא בערבי אלסמ"ס". לדעת המפרשים מותר בשמן שומשומין שהרי הוא נדר משמן שהוא בסתם שמן זית ולא שמן שומשומין.

הרמב"ם מתייחס לשומשום כקיטנית וכך גם מקובל בשפת היום יום. לעיתים מוזכר השומשום בנשימה אחת עם הקטניות לעניין הלכות פסח. אומר הרמב"ם (כלאים, פ"א ה"ח): "הזרעונין נחלקין לשלשה חלקים. האחד מהן הוא הנקרא תבואה. והיא חמשה מינין, החטים והכוסמין והשעורין ושבולת שועל והשיפון. והשני מהן הוא הנקרא קטניות, והם כל זרעון הנאכל לאדם חוץ מן התבואה. כגון, הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן. והשלישי מהן הוא הנקרא זרעוני גינה, והן שאר הזרעונין שאינן ראוין למאכל אדם. והפרי של אותו הזרע מאכל אדם, כגון זרע הבצלים והשומין וכו'". מהמשנה משתמע, לכאורה שהשומשום איננו קיטנית מתוך כך שהם נמנים בנפרד. "אֵלּוּ חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת וּפְטוּרִין מִן הַחַלָּה, הָארֶז, וְהַדחַן, וְהַפְּרָגִים, וְהַשֻּׁמְשְׁמִין, וְהַקִּטְנִיוֹת וכו'" (חלה, פ"א מ"ד). לאמיתו של דבר לפחות מנקודת מבט בוטנית אין השומשום קיטנית. בטקסונומיה המקובלת היום קטניות הוא שמה של משפחה הכוללת בתוכה את תת-משפחת הפרפרניים. השומשום הוא צמח ממשפחת השומשומיים הנכלל בסדרת הצינוראים בעל מבנה פרח המזכיר את בני משפחת הלועניים או השפתניים. בניגוד לקטניות בהן הפרי האופייני הוא תרמיל הרי שפרי השומשום הוא הלקט. בתאור השומשום הרחבתי במאמר "הוו הנהו חנותאי אבראי".

בסוגייתנו מהווה השומשום משל לפרי קטן ביותר דבר הגורם לכך שאיסופו קשה במיוחד. מסתפק רבי ירמיה לגבי אדם המוצא קב שומשומין מפוזר: "קב שומשמין בארבע אמות מהו? ... או דלמא משום דנפיש טרחייהו, וכל שכן שומשמין כיון דנפיש טרחייהו טפי, מפקר להו". מפרש רש"י: "שומשמין - דקין מאד, ויש טורח בקיבוצן יותר מחטין, אבל דמיהן יקרין". תוצאה מעניינת לכך שגרגירי השומשום קטנים מובאת במשנה במכשירין (פ"א מ"ו): "הַנּוֹפֵחַ בָּעֲדָשִׁים לְבָדְקָן אִם יָפוֹת הֵן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן ... וְהָאוֹכֵל שֻׁמְשְׁמִין בְּאֶצְבָּעוֹ, מַשְׁקִין שֶׁעַל יָדוֹ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּכִי יֻתַּן" (מכשירין פ"א מ"ו). גדלם הקטן של גרגירי השומשום לא מאפשר את אכילתם אלא על ידי אצבע. שימוש נוסף של השומשום כסמל לפרי קטן מופיע תוספתא (מנחות, צוקרמאנדל, פי"ב הלכה ט'): "... אמרתי להם: כל השעורים שבתורה קצובין הן. בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן, כביצה מטמא טומאת אוכלין חסר אפילו שומשום אין מטמא טומאת אוכלין וכו'". רבי שמעון מה דוגמאות לשיעורים שגם אם מחסירים מהם מעט מאד הם מאבדים את מעמדם. כך מנמק רבי שמעון את ההבדל בין בלילה של מנחה בכמות 60 עשרון לעומת 61 עישרון. על מנת להדגיש את חשיבות המדידה המדוייקת נבחרו דוגמאות של החסרה מינימלית. מקווה בן ארבעים סאה חסר קרטוב איננו מטהר ובגד שגודלו שלושה על שלושה פחות שערה (נימא) איננו מקבל טומאת מדרס. כך גם בכמות אוכל המקבלת טומאה, שגודלה כביצה, החסרה גודל מינימלי. לשם כך נבחר השומשום שהיה הזרע הנאכל הקטן ביותר בתקופת חז"ל.

על מנת שניתן יהיה לעמוד על משמעות הנתונים שאציג אקדים ואתאר מושג מקובל בחקלאות ובמחקר החקלאי. הכוונה למדד הנקרא "משקל 1,000 גרגירים". על מנת לאפיין את איכות היבול חשוב לדעת מה משקלם הממוצע של גרגירי התבואה. דרך נוחה לקבל ממוצע המייצג את כלל אוכלוסיית הגרגירים הוא להשתמש במספר גרגירים גדול והמספר שנבחר הוא 1,000. משקלם של 1,000 גרגירים גדול די הצורך על מנת שניתן יהיה לשקול אותם במאזניים פשוטים יחסית מבלי שאחוז השגיאה האפשרי יהיה גדול מדי באופן יחסי. 

בהלקט (פרי) השומשום יש 80-100 גרגירים ומשקל 1,000 גרגירים הוא 4-5 גרם. לשם השוואה הערך המקביל של גרגירי חיטה הוא 30-32 גרם, שעורה 31-42 גרם ושל אורז 20-30 גרם. אם נשווה בין השומשום והאורז בעל הגרגיר הקטן ביותר ברשימה הרי שהאורז כבד פי 5-6 מהשומשום. להלן אציג טבלה המתארת נתונים של מינים נוספים (הטור השני מצד ימין):  


מקור הטבלה
 

        
שומשום מזרחי   שומשום מזרחי - זרעים

    

 

לעיון נוסף:

בפורטל הדף היומי::
"הויא הנהו חנואתא אבראי, דהוו שטחו בהו שומשמי".
"דכי הוו דייקי שומשמי הוה ניידא אפדניה".
"בקצח בשומשומין"

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר