סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת – כלב הבית


"... אין מגדלין חזירין בכל מקום. לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת. אין פורסין נישובים ליונים - אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלושים ריס" (בבא קמא, עט ע"ב).


שם עברי: כלב הבית   שם באנגלית: Dog   שם מדעי: Canis lupus familiaris

שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא


נושא מרכזי:  היחס לגידול כלב במקורות


אפתח בהערתו הלשונית של בעל "הון עשיר" (בבא קמא, פ"ז מ"ז): "את הכלב. הכלבים לשון רבים דומיא דתרנגולים וחזירים לא קתני, משום דאין דרך בני אדם לגדל כלבים הרבה, בפרט מהרעים דבהם איירי מתניתין כמ"ש התי"ט". הוא הפנה את תשומת לבנו להבדל בהתייחסות המשנה לכלב בהשוואה לשאר המזיקים: "מתניתין. אין מגדלין בהמה דקה בא"י ... אין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים ... אין מגדלין חזירין בכל מקום. לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת. אין פורסין נישובים ליונים וכו'". הכלב מוזכר בלשון יחיד בניגוד לתרנגולים, החזירים והיונים המוזכרים בלשון רבים. אם נקבל את דרך מחשבה זו ניתן להוסיף נקודה שבעל "הון עשיר" לא התייחס אליה והיא שגם הבהמה הדקה מופיעה במשנה בלשון יחיד. ייתכן ובדומה לכלב גם בהמה דקה גודלה במקרים רבים כפרט או פרטים בודדים. אנשים עשויים היו לגדל עז לצורך אספקת חלב ביתית כאותו חסיד שעליו מספרת הגמרא (פ ע"א).

היחס של חז"ל לכלב הוא כמזיק אלא שאופן מניעת נזקיו איננו חד משמעי. מחד גיסא אנו מוצאים שיש לסלקו ללא תנאי: "והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא, האי כלבא דאכל אימרי, ושונרא דאכלה תרנגולא ... ובין כך ובין כך משמתינן ליה עד דמסלק הזיקא, מדרבי נתן; דתניא, רבי נתן אומר: מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? ת"ל: לא תשים דמים בביתך"(1) (בבא קמא, טו ע"ב). הסכנה איננה רק לבעלי חיים אלא גם לאדם ובלשון רש"י (בבא קמא, פג ע"א): "את הכלב - מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו".

מאידך גיסא במשנה המובאת בסוגייתנו נאמר שניתן לגדל כלב כאשר הוא קשור בשלשלת. על פי משנה זו איסור הגידול איננו גורף ואיננו נובע מיחס בסיסי לכלב אלא רק מהיותו סכנה מוחשית לאדם. בהמשך הסוגייה אנו מוצאים ברייתא ובה פירוט רב יותר של האיסור: "תנו רבנן: לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר, וקושרו ביום ומתירו בלילה. תניא רבי אליעזר הגדול אומר: המגדל כלבים כמגדל חזירים, למאי נפקא מינה? למיקם עליה בארור. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: בבל כעיר הסמוכה לספר דמי וכו'" (בבא קמא פג ע"א). מפרש רש"י: "בבל - שם המדינה ועיר אחת שבה נקראת נהרדעא ואותה העיר סמוכה לספר ואשמועינן רב נחמן דהואיל ויש בבבל ישוב קבוע וישראל הרבה מותר לגדל כלבים בעיר הסמוכה לספר כאילו היא מארץ ישראל". בערי הספר מותר לגדל כלבים ולהתירם בלילה כאשר מחד גיסא יש צורך בשמירה ומאידך גיסא בני האדם ספונים בבתיהם.

הסיבה שיש לקשור את הכלב היא החשש שמא ינשוך את הבאים לחצר הבית ושמא יגרום לאשה להפיל את וולדה מבהלה: "כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יונית קורין לכלב למס, רב נחמן בר יצחק אמר: אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת שדי יעזוב. ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא, נבח בה כלבא, איתעקר ולדה. אמר לה מרי דביתא, לא תידחלי, דשקילי ניביה ושקילין טופריה, אמרה ליה: שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד" (שבת, סג ע"א). מפרש רש"י: "מונע חסד - שאינו מניח העניים לבא לפתחו. למס - דהיינו כלב". בניסוח אחר מופיע הספור על האשה שהפילה את וולדה גם בסוגייתנו: "דריש ר' דוסתאי דמן בירי: ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות חסר אחת, והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים, ונבח בה כלב והפילה, נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ההיא איתתא דעלת למיפא בההוא ביתא, נבח בה כלבא, אמר לה מריה לא תיסתפי מיניה שקולי ניביה. אמרה ליה: שקילי טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד"(2)

יחס הגומלין בין הסוגיות, הנראות לכאורה סותרות, גרר דיון באחרונים. השאלה העומדת במוקד הדיון היא האם ניתן לגדל כלב שאיננו "כלב רע" ובאיזה אופן. שאלה נוספת העומדת לענ"ד ברקע הדברים היא מהי הגדרת "כלב רע". האם כלב נובח אך אינו נושך נכלל במונח "כלב רע"?

כתב בעל "הגהות מיימוניות" (הלכות רוצח ושמירת הנפש, פי"א ג'): "סוף פרק אלו נערות ופרק קמא דב"ק, רבי נתן אומר: מניין שלא יעמיד אדם סולם רעוע בתוך ביתו ולא יגדל כלב רע בתוך ביתו? תלמוד לומר לא תשים דמים בביתך. אבל כלב שאינו רע מותר לגדל כדאמרינן בע"ז ארמלתא לא תרבי כלבא באושפיזא מפני החשד משמע הא אחר מותר ע"כ". ה"ים של שלמה" (בבא קמא, פ"ז מ"ה) האריך בנושא זה ובתמצית דבריו כתב: "דין כלב רע לא יגדל אדם בתוך ביתו, אלא בקשירה מעולה, ומתירו בלילה, אם הוא מפני חשד גנבים. ולאו דוקא כלב רע, אלא סתם כלב שהוא מנבח בכל אדם קרוי רע, ודוקא כלבים קטנים לנוי הבית, או כהאי גוונא, שידוע לכל שאינו מזיק מותר, אפילו בלא קשירה". תוי"ט פירש: "לא יגדל אדם את הכלב - בטור סימן ת"ט. וכן בשלחן ערוך העתיקו כלב רע. ונראה לי דמדרבי נתן הוציאו. דהכי גרסי לה בגמרא פ"ק דף ט"ו. וסוף פ"ה דף (מ"ז) (מ"ו) תניא א"ר נתן מנין שלא יגדל אדם כלב רע וכו'. וכן העתיק שם הרי"ף. ולישנא דמתניתין דתנן הכלב בה"א דייקא נמי הכי. ועוד ברייתא בגמרא דף פ' רבי שמעון בן אלעזר אומר מגדלין כלבים כופרים".

מדייק בעל "ספר הישר" (הרב ש. י. הילמן) ממשנתנו שאינה מחלקת בין כלב רע לכלב שאינו רע שיש לקשור את כל הכלבים. הוא מוכיח זאת מכך שגם כלב שניטלו צפורניו ושיניו אסור ללא קשירה. הקשירה של כלב כזה (שלדעתו איננו "כלב רע") מונעת את הבהלה ובלשונו: "רק אם רואין שהוא קשור בשלשלת אינו מפיל אימתו על הבריות". בסוף דבריו הוא מתקשה בדברי רבי נתן שאמר "לא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו משום לא תשים בביתך". כיצד מדובר? אם הכלב איננו קשור אפילו כלב שאינו רע אסור. מאידך גיסא אם הוא קשור אפילו כלב רע מותר. בסוף דבריו הוא נשאר בשאלה.

בספרו "אור הישר" על מסכת שבת דייק מדברי רבי שמעון בן לקיש שאסור לגדל כלב אפילו כשהוא קשור בשלשלת. הוא התקשה מה מחדש רשב"ל הרי הדברים נאמרו כבר על ידי רבי נתן בברייתא שאסר לגדל כלב רע משום לא תשים בביתך. השיב הרב הילמן: "... ועל פי זה שפיר חידש רשב"ל דהכא לא יועיל מה שהוא קשור בשלשלת, מפני שהעני עומד בחוץ ושומע שהוא נובח מבפנים, הלא לא ידע שמא אם הוא קשור בשלשלת ומתיירא לכנוס פנימה, ובזה הוא מונע חסד מתוך ביתו כנלע"ד".
  

כלב בית - גזע טמסקן שטופח בכיוון דמיון לזאב          צילם: Kirsten Dieks

 

  


(1) פירוש: וְהָשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ פַּלְגָּא נִזְקָא קְנָסָא [ועכשיו שאומר אתה שחצי נזק קנס הוא], על כן הַאי כַּלְבָּא דַּאֲכַל אִימְרֵי [כלב זה שאכל טלאים] וְשׁוּנָרָא דַּאֲכָלָה תַּרְנְגוֹלָא [וחתול שאכל תרנגול] מְשׁוּנֶּה הוּא ... וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, בין שתבעו או שתפס ממנו, ובין שלא עשה כן, מְשַׁמְתִּינַן לֵיהּ [מנדים אנו אותו] עַד דִּמְסַלֵּק הֶזֵּיקָא [שיסלק את ההיזק המזיק שברשותו]. ודבר זה נעשה משום דברי ר' נָתָן. שכן שנינו בברייתא, ר' נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִין שֶׁלּא יְגַדֵּל אָדָם כֶּלֶב רַע הנושך אחרים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאַל יַעֲמִיד אדם סוּלָּם רָעוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר: "ולֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" (דברים כב, ח), שאסור לאדם להניח בביתו דבר שיש בו סכנה, וכל מי שיש ברשותו דבר המזיק לאחרים חובתו היא לסלק אותו, ולפיכך אם אינו עושה כן בית הדין כופה אותו על ידי נידוי לעשות כן.
(2) פירוש: אשה אחת שהיתה הרה שנכנסה לאפות לחם בבית אחד נבח בה הכלב ונבהלה מאד. אמר לה בעליו של הכלב: אל תפחדי ממנו כי נטולות שיניו ואינו יכול לנשוך, אמרה לו: קח את טובתך וזרוק אותה לקוצים, כלומר, אין כבר תועלת בטובה זו שאתה מודיעני בה, שכן כבר נגרם נזק, וכבר נד ולד ממקומו, ועומדת אני להפיל. 


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר