טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

ערוד לא נגח, נעשה מועד לסירוגין לכל – ערוד

 

"ת"ר: ראה שור נגח, שור לא נגח, שור נגח, שור לא נגח, שור נגח, שור לא נגח, נעשה מועד לסירוגין לשוורים. ת"ר: ראה שור נגח, חמור לא נגח, סוס נגח, גמל לא נגח, פרד נגח, ערוד לא נגח, נעשה מועד לסירוגין לכל" (בבא קמא, לז ע"א).

שם עברי: ערוד    שם באנגלית: African donkey    שם מדעי: Equus africanus


נושא מרכזי: מהו הערוד ומהו הפרא?


הערוד בסוגיה: הערוד בסוגיה: בספרות חז"ל אנו מוצאים שתי משמעויות לשם ערוד. בדרך כלל הוא מופיע כשמה של חיה בעלת פרסות דמויית חמור וכפי שפירש רש"י: "ערוד - חמור הבר". יחד עם זאת, שם זה מתייחס גם לזוחל דמוי נחש או אפילו נחש. "ת"ר מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש וכו'" (ברכות, לג ע"א). מספור זה ניתן להסיק שמדובר בנחש שהרי מחד גיסא הוא חי בתוך חור ומאידך גיסא הוא גדול למדי וניתן לשאת אותו על הכתפיים. תאור נשיאת הערוד על הכתפיים שולל את האפשרות שהערוד הוא בעל חיים ארסי אחר מתוך אלו הידועים לנו כמו עקרב וכו'. במילון בן-יהודה מנוקד הערוד במובן הנחש בשווא תחת ה"ר" וקמץ מתחת ל"ו" בשונה מהערוד במשמעות המקובלת היום.

הערוד בסוגייתנו משתבץ בשרשרת בעלי חיים גדולים, כנראה בהמות משא ועבודה, הנמצאים ברשות האדם. העובדה שהשור המזיק פגש גם ערוד מעידה על כך שלמרות היות הערוד חית בר הוא נמצא לעיתים בסביבת האדם. בגמרא בעבודה זרה (טז ע"ב) אנו לומדים על ניצול לא שגרתי של כוח העבודה של הערוד: "וחיה גסה מיהת מאי מלאכה עבדא? אמר אביי, אמר לי מר יהודה: דבי מר יוחני טחני ריחים בערודי"(1).

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הערוך (ערך "ערוד") פירש "... והוא חמור מדברי". כאמור, באופן זה פירש גם רש"י בסוגייתנו. מקור הזיקה של הערוד למדבר בפסוק "פרא למד מדבר". ה"ערוך השלם" (שם) מקביל בין השם המשנאי "ערוד" לבין השם "ערד" (عرد) בערבית אך לא מצאתי לדבריו סימוכין ובימינו שמו הוא "חמאר ברי אפריקי" (حمار بري إفريقي = חמור הבר האפריקאי).

במקורות השונים (במקרא ובספרות חז"ל) מופיעים הפרא והערוד כשמות של מין חמור בר אלא שקיים ויכוח האם שני שמות אלו הם שמות נרדפים או מתארים מינים שונים. יש שלמדו מתוך כך שהתרגומים לארמית מתרגמים פרא (או פרה) לערוד שמדובר באותו המין. בתרגום המיוחס ליונתן על הפסוק "והוא יהיה פרא אדם וכו' (בראשית, טז י"ב) אנו מוצאים "וְאִיהוּ יֶהֱוֵי מְדַמֵי לַעֲרוֹד וכו'"(2). את הפסוק "פרה לימוד מדבר באות נפשה (קרי – הכתיב: נפשו) שאפה רוח וכו'" (ירמיהו ב' כ"ד) מתרגם יונתן "כערודא דמדורה במדברא ברעות נפשה שתיא רוחא וכו'". מקור נוסף הוא דברים רבה ה' ח' (ליברמן): "רבנין אמרי, אמר הקב"ה לישראל, בני, כך חשבתי שתהיו חירות מן המלכיות, שנאמר פרא למוד מדבר, כשם שהערוד הזה גדל במדבר ואין אימת מלכות עליו, כך חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם וכו'".

נראה יותר שאכן מדובר בשני מינים שונים. באיוב (ל"ט ה') נאמר: "מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי, וּמסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ" על משקל "הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע, חלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמר" (פסוק א'). השוואה זו מצביעה על כך שמדובר בשני מינים. (3) הסיבה העיקרית לכך שיש מקום לסברא שפרא וערוד הם מינים שונים היא משום שבמקורות מצטייר שהם שונים מאד בתכונותיהם. הפרא מתואר כבעל חיים חופשי מהיר ריצה, מרוחק מהאדם ואיננו ניתן לריסון ואילוף (לא בכדי הפך השם פרא סמל לתכונה זאת(4)) ואילו הערוד, לפחות על פי ספרות חז"ל, קשור יותר לסביבת האדם ואף עשוי לשמש כבהמת עבודה. "דבי מר יוחני טחני ריחיים בערודי" (עבודה זרה, טז ע"ב). העובדה שהחמור בויית דווקא מהערוד מעידה על כך שהערוד נוח לאילוף. ככלל, מיני בעלי החיים שמהם בוייתו חיות הבית היו בעלי תכונות ראשוניות שהפכו אותם למועמדים מוצלחים לצורך זה. הקרבה בין החמור לערוד מאפשרת לזהות את הערוד באופן ברור ולהפריד אותו מקרובו הפרא השונה במידה גדולה יותר מהחמור. ניתן לנסח את טיעון זה באופן מעט שונה: המרחק (המורפולוגי וההתנהגותי) בין הפרא והערוד, כפי שהם מזוהים היום, גדול די הצורך כדי לדרוש שמות נפרדים למינים אלו וקשה להניח שבמקרא התייחסו אליהם כמין אחד. (5) זהותו של הערוד כמעט וודאית לאור המקורות המשווים בינו לבין החמור וא"כ נותר השם פרא לקרובו חמור הבר האסייתי. 

האבחנה בין הפרא לערוד עשוייה להשתבץ בשתי הנוסחאות לשמו של סיחון. על פי הנוסח הראשון שמו סיחון משום "שדומה לסייח במדבר" ואילו על פי הנוסח השני "דומה לערוד במדבר". אמנם רש"י מפרש: "סייח - עייר בן סוס" אך ייתכן והכוונה לסייח בן פרא הדומה לסוס במבנה ובהתנהגות. כך נוכל להבין את הביטוי "סייח במדבר" שהרי הפרא הוא חיית מדבר בניגוד לסוס שאינו מצוי במדבר. על פי ה"שפתי חכמים" (לרב אברהם אבא הרצל) שתי נוסחאות אלו אינן סמנטיות בלבד אלא משקפות מחלוקת לגבי עיקר גבורתו של סיחון. הסייח (פרא) מייצג קלות רגלים ואילו הערוד בעל התכונות הדומות לחמור מסמל כוח.

המשנה בכלאיים (פ"א מ"ו) אומרת: "החמור והערוד אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה". ייתכן וכבר ממשנה זו ניתן ללמוד על מה שאנחנו יודעים בוודאות רק מתוך מחקרים מולקולריים חדישים, שהערוד הוא אב המוצא של החמור. המשנה מתארת זוגות של בעלי חיים הדומים זה לזה, ולמרות זאת חלים עליהם דיני כלאיים. הנחת המוצא של כמה מפרשים היא שכל הזוגות מורכבים ממין חיה המוכלא עם בהמה (הערוד מין חיה כלאיים פ"ח מ"ו). הרמב"ם (הל' כלאים ט,ד) מעלה את האיסור בדרגה נוספת, ולדבריו איסור הכלאיים קיים גם כאשר המינים מתעברים זה מזה, ולא רק דומים: "שני מיני בהמה או חיה שדומין זה לזה, אע"פ שמתעברין זה מזה ודומין זה לזה - הואיל והם שני מינין, הרי הם כלאים, ואסור להרכיבן. כיצד? הזאב עם הכלב והכלב... נראה מדברי הרמב"ם שרשימת הזוגות של המשנה בכלאים כוללת מינים המכליאים זה עם זה בהצלחה. דבר זה אפשרי כאשר מדובר במינים מבוייתים עם אבות המוצא שלהם. בנוסף לערוד והחמור מוזכרים במשנה הכלב והזאב, הסוס והפרד.

מקור נוסף המעיד על הדמיון בין החמור והערוד והקרבה הטקסונומית ביניהם היא הגמרא בברכות (ט ע"ב): "מאי בין תכלת ללבן? אילימא בין גבבא דעמרא חיורא, לגבבא דעמרא דתכלתא, הא בליליא נמי מידע ידעי? אלא בין תכלת שבה, ללבן שבה. תניא רבי מאיר אומר: משיכיר בין זאב לכלב. רבי עקיבא אומר: בין חמור לערוד וכו'". הגמרא דנה בזמן קריאת שמע וממהלך הסוגייה משתמע שנעשה נסיון לקבוע את זמן קריאת שמע על פי כמות האור המספיקה כדי להבחין בין עצמים דומים. האבחנה שנבחרה היא בין שני זוגות בעלי חיים דומים: זאב וכלב לרבי מאיר ובין חמור וערוד לרבי עקיבא. ניתן להניח שכמו שכלב וזאב הם מינים דומים משום שמדובר במין ואב המוצא שלו כך גם היחס בין חמור וערוד. (ראו עוד במאמר "משיכיר בין זאב לכלב". ייתכן ובתקופת המשנה הדמיון בין שני זוגות אלו היה אף גדול יותר משום שבמשך כ - 2,000 השנים שחלפו מזמנם של התנאים התבצעה סלקציה נוספת, שגרמה לשינויים נוספים במבנה בעלי חיים אלו, והוא התרחק עוד ממבנה אבות המוצא.
 

ערוד - נחש

בגמרא אנו לומדים על קיומו של מין נוסף הנקרא ערוד השונה מאד מהמין בו עוסקת סוגייתנו: "ת"ר מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא" (ברכות ל"ג ע"א). מסיפור זה ניתן להסיק שמדובר בנחש, או בעל חיים דומה, שהרי מחד גיסא הוא חי בתוך חור ומאידך גיסא הוא גדול למדי וניתן לשאת אותו על הכתפיים. תאור נשיאת הערוד על הכתפיים שולל את האפשרות שהערוד הוא בעל חיים ארסי אחר מתוך אלו הידועים לנו כמו עקרב וכו'. במילון בן-יהודה מנוקד הערוד במובן הנחש בשווא תחת ה"ר" וקמץ מתחת ל"ו" בשונה מהערוד במשמעות המקובלת היום. כנראה שלמין זה מתייחסת גם הגמרא בחולין (קכז ע"א): "אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב לימים יצא ערוד מביניהם. וכשבאתי לפני ר' שמעון החסיד אמר לי אמר הקב"ה הם הביאו בריה שלא בראתי בעולמי אף אני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי" (חולין קכ"ז ע"א). 
 

ערוד – לפי הפסים הדקים על הרגליים ניתן לזהות את תת המין  הסומלי. הערוד צולם בחי בר ליד יוטבתה. העדר במקום כולל פרטים שהגיעו ממדבר דנקיל באתיופיה.		פרא – בעל מבנה עדין יותר מהערוד ודומה יותר לסוס

   

ביולוגיה

הערוד - חמור הבר האפריקאי נכלל בסוג סוס (Equus) במשפחת הסוסיים השייכת לסדרת מפריטי פרסה. במשפחת הסוסיים נמצאים מיני החמורים (הערודים, הפרא וחמור הבית) הסוסים והזברות. סדרת מפריטי פרסה נקראת כך משום שלכולם מספר האצבעות איננו זוגי אלא פרטי. בסדרה נמצאים הקרנפים בעלי שלוש אצבעות בכל רגל והטפירים בעלי שלוש אצבעות ברגליים האחוריות. לבני משפחת הסוסיים אצבע אחת בלבד בכל רגל. אצבעותיהם של כל בני הסדרה, מסתיימות בפרסות גדולות שעליהן הם דורכים. בני הסדרה כולם הם בעלי-חיים גדולים, צמחוניים ובעלי שיניים גדולות וחזקות, המותאמות לתלישת המזון וטחינתו. קיבתם פשוטה ואינה מחולקת למדורים כמו במעלי הגרה. המעי שלהם ארוך כראוי לאוכלי עשב. המעי האטום גדול ובו מתבצע עיכול בעזרת חיידקים וחדתאיים סמביונטיים.

באפריקה היו נפוצים שני תתי מין של הערוד, הנובי והסומלי. הערוד הנובי (Equus africanus africanus) שהיה נפוץ בעבר בתחום שבין מצרים ומזרח סודן והגיע עד צפון אתיופיה ואריתריאה בדרום. והערוד הסומלי (Equus africanus somaliensis) חי בעבר בעיקר בסומליה ובמדבר דנקיל שבאתיופיה. שני תתי מין הם אבות המוצא של חמור הבית. לאחרונה, בעזרת השוואה של רצפי קטעים של D.N.A, ניתן היה לקבוע בוודאות שמוצא החמור הוא מחמור הבר האפריקאי ולא האסייתי. (6) כלומר מוצא החמור הוא הערוד ולא הפרא. ניתן היה גם לקבוע שביות החמורים התבצע פעמיים. בקרב החמורים בני זמננו אנו מוצאים מטען תורשתי הקשור לשני תת המינים האפריקאים אך לא לזה של תת המין האסייתי. תוצאות מחקר זה מעניינות משום שכבר בעבר הועלתה השערה דומה על פי דגמי הצבע של חמורי הבית.

לערוד הנובי פס שחור העובר לאורך גבו ומצטלב על כתפיו, פס שחור שני עובר לרוחב הכתפים. לערוד הסומלי פסי רוחב דקים, היוצרים טבעות שחורות על רגליו. טבעות כאלה מופיעות לעתים גם על רגלי הערודים הנוביים, אך על כתפיו של הערוד הסומלי אין צלב שחור. העובדה שניתן לראות אוכלוסיות חמורים שונות בעלות סימני הזיהוי של שני תתי המינים (הסומלי והנובי) רמזה על כך שהביות של החמור התבצע לפחות בשני אזורים שונים באפריקה. הממצאים החדשים אוששו בצורה יפה את השערה זו.

הערוד נראה כחמור בעל ראש גדול ואפרכסות אוזניים ארוכות. הוא חי הערוד חי בערבות, באזורי מדבר, במישורים ובאזורים מבותרים ומטפס היטב במדרונות תלולים. מסיבה זו החמור שבויית ממנו יעיל יותר בטיפוס בהשוואה לסוס. רוב הזכרים חיים ב"עדרי רווקים" ואילו הזכרים הבוגרים שזכו בקרבות טריטוריאליים אלימים שומרים על טריטוריות בגודל של 5-10 קמ"ר. בטריטוריות אלו חיים גם קבוצות קטנות של נקבות וצעירים. החופשיים לנדוד ולעבור בין טריטוריות. הערוד מסמן את גבולות הטריטוריה בהשמעת קולות ועל ידי ערמות גללים גדולות. הערודים מסוגלים לשרוד חיים בתנאי מדבר קשים על מזון דל ביותר ומים מועטים. כדי לשרוד ימים חמים על הערודים להסתתר רוב היום בצל עצים או סלעים. הערודים זקוקים לשתיית מים סדירה לפחות אחת לשלושה ימים. בתקופות בצורת הם נאלצים לנדוד למרחקים בחיפוש אחר מזון ומים. יכולתם של הערודים לעמוד בתנאים קשים גם היא תורמת ליתרונות של החמורים שבוייתו מהם כבהמת עבודה. בשבי עשוי ערוד לחיות כ – 40 שנה ובטבע רק עד 20 שנה. הערודים שהיו חלק מנוף הארץ נכחדו והושבו בתשל"ג במבצע מורכב שאורגן ע"י אברהם יפה. הם הובאו לחי בר אך עדיין לא הושבו לטבע כדוגמת הפראים. 

  

---

(1) פירוש: וְחַיָּה גַּסָּה מִיהַת מַאי [על כל פנים איזו] מְלָאכָה עָבְדָא [עושה] היא, שיש לאסור למוכרה? הרי חיה אינה מאולפת למלאכה! אָמַר אַבַּיֵי, אָמַר לִי מָר יְהוּדָה: דְּבֵי [בביתו] של מָר יוֹחֲנִי טָחֲנִי [היו טוחנים] ברֵיחַיִם בַּעֲרוֹדֵי [בערודים], שהם חיה גסה.
(2) תודה לרב חנוך ולדנברג על ההפניה למקור זה.
(3) המסקנה כמובן איננה הכרחית.
(4) באופן דומה מפרש האבן עזרא את הפסוק המתאר את ישמעאל: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכל וְיַד כל בּוֹ וכו' (בראשית, ט"ז י"ב). "פרא אדם - חפשי בין האדם. כטעם מי שלח פרא חפשי. והטעם שלא ימשול בו זר ממשפחתו".
(5) ראוי לציין שאפילו קולם לא דומה. בעוד שהערוד נוער כחמור הרי הפרא צוהל בדומה לסוס. אוזני הפרא קצרות יותר וקרובות בגודלן לאוזני סוס. המוסלמים מבחינים ביניהם בהקשר היתר האכילה. החמור אסור באכילה למוסלמים ואילו הפרא נחשב כמעדן. היתר זה עלה לפרא בחייו.
(6) ה – D.N.A הוא שמו של החומר הבונה את הכרומוזומים של היצורים החיים. הכרומוזומים הם אלו הנושאים את התכונות התורשתיות וכל קטע על פני הכרומוזום האחראי לתכונה גנטית כלשהי נקרא גן. הגן הוא למעשה שרשרת ארוכה של 4 מולקולות הנקראות נוקליאוטידים. צירופים שונים של אותם 4 נוקליאוטידים קובעים את תכונות הגן. לכל מין הקיים בעולם יש רצף נוקליאוטידים ייחודי ובדרך כלל לכל פרט במין מסויים יש רצף ייחודי משלו. היום משתמשים בעובדה זו במעבדות לזיהוי פלילי (מז"פ) ככלי למלחמה בפשיעה. אם מוצאים שרידי תאים בזירת פשע ניתן לבודד מתוכם את ה – D.N.A ולקבוע את רצף הנוקליאוטידים בקטעים מסויימים ולהשוותם לאותם קטעים ב - D.N.A של חשוד. בדרך דומה השוו בין הכרומוזומים של חמורים שונים והשוו אותם לזני הבר.
 

 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 7 (עמ' 241-244).
מנחם דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 51).
ויקיפדיה – ערך ערוד

לעיון נוסף:

יהודה פליקס, טבע וארץ בתנ"ך (349). על הזיהוי של הערוד והפרא ואיזכורם בכתובים.

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)