|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אביי דייר גולפי. רבא דייר קנה - קנה מצוי
"אמר רב כהנא: אנשים מבחוץ ונשים מבפנים אין חוששין משום ייחוד, אנשים מבפנים ונשים מבחוץ חוששין משום ייחוד. במתניתא תנא איפכא. אמר אביי: השתא דאמר רב כהנא הכי, ותנא מתניתא איפכא, אנא נעביד לחומרא. אביי דייר גולפי. רבא דייר קנה" (קידושין, פא ע"א).פירוש: אנשים מבפנים ונשים מבחוץ חוששין משום ייחוד שמא יאמר שיוצא לצורך אחר ויתייחד עם הנשים. ומעירים: במתניתא תנא איפכא [בברייתא שנה ההיפך], שאם אנשים מבחוץ ונשים מבפנים חוששים שמא יכנס אחד מהאנשים פנימה בלא שירגישו בו. ואם אנשים מבפנים ונשים מבחוץ אין חוששים ליחוד. מכיון שדרך הפנימיים החוצה עוברת דרך הנשים ויחשוש שמא יצא אחד האנשים אחריו. אמר אביי: השתא [עכשיו] שאמר רב כהנא הכי [כך] ותנא מתניתא איפכא [ושנויה בברייתא להיפך], אנא נעביד לחומרא [אנו נעשה לחומרה] ונחמיר לחשוש בשני המקרים. אביי דייר גולפי [היה מסדר שורות של קנקנים] בין גברים לנשים שלא יוכלו לעבור ממקום למקום בלי להשמיע רעש. רבא דייר קנה [היה מסדר שורות קנים] שלא יוכלו לעבור (באדיבות התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: קנה מצוי שם באנגלית: Common Reed שם מדעי: Phragmites australis
לריכוז נושאים על הקנה המצוי הקש\י כאן.
הקנה כגידול חקלאי
על חשיבותו של הקנה כגידול חקלאי אנו לומדים מדברי התוספתא המובאת בגמרא בערכין (יד ע"א): "אמר רב הונא: הקדיש שדה מליאה אילנות, כשהוא פודן פודה אילנות בשווין, וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. אלמא קסבר רב הונא: אדם מקדיש, בעין יפה מקדיש ... איתיביה: בית זרע, אין לי אלא בית זרע, שדה גפנים ושדה קנים ושדה אילנות מנין? ת"ל: שדה, מכל מקום. אמר ליה: הכא נמי פודה וחוזר ופודה"(1). שדה הקנים מוזכר ב"נשימה אחת" עם שדה הגפנים ושדה האילנות. לדברי רב הונא יש צורך לפדות את הקנים בדומה לשאר פירות השדה. אפשרות זו עולה גם מהתוספתא בדמאי ((ליברמן) פ"ז הלכה ט"ו): "... וכהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שהמעשר שלי ארבע וחמש שנים, אינו רשאי לנוטעה כרם ולזורעה סטיס ולעשותה שדה קנים. לעולם, רשאי ליטעה כרם ולזורעה סטיס ולעשותה שדה קנים". מתוך ההבדלים בשמה של מלאכת הקרקע המתארת את השדות השונים ("ליטעה", "לזורעה" ו"לעשותה") ניתן אולי ללמוד על כך שהקנים צמחו מאליהם ולא תמיד היה צורך לטעת או לזרוע אותם (2). הלכה זו מובאת גם בירושלמי (דמאי פ"ו דף כה טור ג /ה"ב): "כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו ד' או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים ... אתא עובדא קומי רבי אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא". מהמעשה של רבי אחא בר עולא אנו לומדים שהקנים היו גידול בעל ערך (קטן או גדול) ולכן היה מקום לתת לכהן מעשר.
רבי דוד פרדו מביא בהמשך דבריו את הירושלמי מבלי להתייחס לסתירה לכאורה לדבריו. לאור השימוש הרב שנעשה בקנים בתקופת חז"ל ולאחריה דבריו מעט תמוהים. גם אם נניח שערכם היה מועט ביותר המשפט "דלא חזו מידי" צ"ע. להלן אתאר את השימוש הרב שהיה לקנה כפי שהדברים באים לידי ביטוי בספרות חז"ל.
הקנה כחומר בנייה
הקנה היה מרכיב בבנית בתי עניים וכמו כן שימש כחומר זול לבניית מחיצות בין חצירות ושדות. "ר' מנחם ור' יהושע בן לוי בשם ר' לוי: מי שבונה צריך ו' דברים מים ועפר ועצים ואבנים וקנים וברזל, ואם תאמר עשיר הוא ואין צריך קנים, הרי הוא צריך קנה המדה דכתיב וקנה המדה בידו וכו'". על פי מספר האיזכורים של מחיצות קנים ניתן לשער שהשימוש בהם היה נפוץ מאד: "מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי הרי זו כמחיצה" (כלאים, פ"ד מ"ד). במשנה בעירובין (פ"א מ"י) משמשים הקנים לבניית מחיצה לעניין טלטול בשבת: "מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים". מחיצת קנים מוזכרת גם בכרם: "המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצורכה, ואת הקנים שבכרם שהם לצורכו, ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע, ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע" (בבא בתרא, פ"ד מ"ח). במשנה זו מופיעים הקנים גם כאביזר המסייע בעבודת הכרם וכנראה הכוונה לסמוכות ששימשו להדליית הגפנים. ייתכן והן האפיפירות שהוזכרו במשנה בכלים (פי"ז מ"ג): "... אפיפיירות שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק טהורה וכו'". מפרש שם הרמב"ם: "אפיפירות, הסככות שאורגין מן הקנים כעין רשתות כדי שיתפשטו עליהן ענפי הכרמים כמו שבארנו בכלאים, ושמו הידוע במצרים "אלמכעב" וכו'". מהקנים בנו כוורות לדבורים: "... אלו מביאים וחוצצים: השידה והתיבה והמגדל כוורת הקש כוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדריה וכו'" (אהלות, פ"ח מ"א). כלים עשויים קנה
בקנים השתמשו גם להכנת כלים ומתקנים שונים. המוט שעליו תלויות כפות המאזנים נקרא "קנה המאזניים" כדברי הפסוק בישעיהו (מו ו'): "הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקלו". מפרש רש"י: "בקנה ישקולו - הוא קנה המאזנים שקורין פליי"ל בלע"ז". הקנה שימש ככלי מידה ומכאן המושג "קנה מידה" השגור על לשוננו. המקור למונח זה הוא בדברי יחזקאל (מ ה'): "וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה שֵׁשׁ אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטפַח וַיָּמָד אֶת רחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד". הקנה שימש למדידת עומק בורות: "עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור של יין ... ומדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה, או שהיה מטפח על פי חבית וכו'" (עבודה זרה, פ"ד מ"י). "פשט ידו או רגלו או קנה לבור לידע אם יש בו מים אינן בכי יותן, לידע כמה מים יש בו הרי זה בכי יותן" (מכשירין, פ"ה מ"ה).
תמונה 2. חליל עשוי קנה – הוכן על ידי נתנאל מילס
(1) פירוש: אָמַר רַב הוּנָא: הִקְדִּישׁ שָׂדֶה אחוזה מְלֵיאָה אִילָנוֹת, כְּשֶׁהוּא פּוֹדָן פּוֹדֶה את האִילָנוֹת בְּשָׁוְויָן, וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה את הקַרְקַע לפי המחיר של בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. ומעירים: אַלְמָא קָסָבַר [מכאן שסבור] רַב הוּנָא: אָדָם שמַקְדִּישׁ בְּעַיִן יָפָה (נדיבה) הוא מַקְדִּישׁ, ולכן הקדיש כל דבר בפני עצמו, כדי לפדותו לחוד ... עוד אֵיתִיבֵיהּ [הקשה לו] רב נחמן לרב הונא מברייתא: בפרשת המקדיש שדה אחוזה הוזכר דוקא בֵּית זֶרַע, כלומר, שדה תבואה, שזורעים אותה, שנאמר: "ואם מִשְּׂדֵה אחוזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו זֶרַע חֹמֶר שְׂערִים בחמישים שקל כסף". אֵין לִי אֶלָּא בֵּית זֶרַע, ואולם שְׂדֵה גְּפָנִים, וּשְׂדֵה קָנִים, וּשְׂדֵה אִילָנוֹת, מִנַּיִן שפודה לפי חשבון זה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "משְּׂדֵה" ("ואם משדה אחוזתו יקדיש", שם) מִכָּל מָקוֹם, שעל כל שדה נותן סכום זה, בין שזורעים אותה ובין שיש בה אילנות! אָמַר לֵיהּ [לו] רב הונא: הָכָא נַמִי [כאן גם כן] יש לפרש שפּוֹדֶה את האילנות וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה את הקרקע לפי החשבון. רשימת מקורות:
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 288-290). לעיון נוסף:קנה מצוי מתוך אתר "צמח השדה".
|
