טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
רבי אליעזר בן יעקב אומר: יצאו פרדות – פרד
"בשלמא לרבי מאיר, היינו דכתיב צאן גורן ויקב, אלא לרבי יהודה ורבי שמעון, האי צאן גורן ויקב למה לי? האי מיבעי ליה לכדתניא: יכול לא יהו מעניקין אלא מצאן גורן ויקב, מנין לרבות כל דבר? ת"ל אשר ברכך ה' אלהיך, אם כן, מה תלמוד לומר צאן גורן ויקב? לומר לך: מה צאן גורן ויקב מיוחדים שישנן בכלל ברכה, אף כל שישנן בכלל ברכה, יצאו כספים, דברי רבי שמעון; רבי אליעזר בן יעקב אומר: יצאו פרדות. ורבי שמעון? פרדות משבחן בגופייהו" (קידושין, יז ע"א).
פירוש: בשלמא [נניח] לר' מאיר היינו דכתיב [זהו שנאמר] צאן גורן ויקב שמכאן נלמד סכום של חמשה עשר סלעים להענקה. אלא לשיטת ר' יהודה ושיטת ר' שמעון האי [זה] צאן גורן ויקב למה לי, הרי יכול לתת גם ממין אחר? ומשיבים: האי מיבעי ליה לכדתניא [דבר זה צריך לו לכפי ששנינו בברייתא]: יכול לא יהו מעניקין אלא מצאן גורן ויקב, מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר: "אשר ברכך ה' אלהיך". אם כן מה תלמוד לומר צאן גורן ויקב לומר לך: מה צאן גורן ויקב מיוחדים שישנן בכלל ברכה, שהם דברים הגדלים ומתרבים אף כל דברים שישנן בכלל ברכה, יצאו כספים שאין נותן לו שאינם מתרבים מעצמם, אלו דברי ר' שמעון. ר' אליעזר בן יעקב אומר: יצאו פרדות, שכיון שאינן פרות ורבות אינן בכלל ברכה. ושואלים: ור' שמעון מדוע מיעט כספים ולא פרדות? ומשיבים: פרדות מכל מקום משבחן בגופייהו [משביחות בגופן], שאף שאינן מתרבות, מכל מקום הן גדלות ומשביחות. ולעומת זאת סבור ר' אליעזר בן יעקב שכספים עביד בהו עיסקא [עושה בהם עסק] ומרויח בו, והרי יש בכך ברכה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פרד שם באנגלית: Mule שם מדעי: Equus mulus mulus
שם נרדף במקורות: כודנייתא, מולא, גדרונא, פרוטיות.
נושא מרכזי: עקרות הפרדים כרקע לסוגיות בגמרא
לריכוז המאמרים שנכתבו על הפרד הקש/י כאן.
הפסוק "צאן גורן ויקב" מגביל את מצוות הענקה לדברים שיש בהם "ברכה". מפרש רש"י: "בכלל ברכה - צאן פרה ורבה וכן גידולי קרקע". מכאן למד רבי אליעזר בן יעקב שאין להעניק לעבד המשתחרר פרדות שהרי אין הן "פרות ורבות". במקרא, בספרות חז"ל ואף בעברית המודרנית לא קיימת אבחנה בין שמם של צאצאי חמור (זכר) וסוסה (נקבה) ובין צאצאי ההכלאה ההפוכה והם נקראים בשם משותף פרד או פרדה(1). בניגוד לעברית הרי שבאנגלית קיימת אבחנה בין Mule שהוא צאצא של חמור וסוסה ובין Hinny צאצא אתון וסוס. הכלאה זו נדירה ותהליך ההכלאה ממושך ונדרשות שנים רבות יחסית לפני שהן מתאפשרות. הצאצא קטן יותר ופחות מתאים לעבודה. הגודל של הפרד (Mule) ותפוקת העבודה שלו תלויים בבמידה רבה באמו הסוסה. גודלו המקסימלי של פרד עשוי להגיע לגודלו המקסימלי של סוס. כאשר הסוסה היא סוסת משא הפרד עשוי להיות גדול מאד. הגודל המקסימלי של ה - Hinny מוגבל לגודל המקסימלי של צאצאי חמור. קיימת אי הסכמה לגבי השאלה אם ההבדל בגודל בין שני הטיפוסים נובע מגורמים גנטיים או שהוא רק תופעה פיסיולוגית הנובעת מהתפתחות העובר ברחם האתון הקטנה יותר בהשוואה לסוסה. כך או כך הרי שההורה הקובע את גודל הצאצא הוא האם.
בגלל מספר הכרומוזומים השונה של הוריהם (לסוסים יש 64 כרומוזומים ואילו לחמור 62) הפרדים עקרים בדרך כלל. העקרות נובעת מכך שמספר הכרומוזומים של הפרדים הוא 63 ולכן תהליך יצירת תאי המין (המיוזה – ראה מילון מונחים) איננו תקין(2). כל הפרדים הזכרים ורוב הנקבות עקרים למרות קיומם של איברי הולדה והתנהגות רבייה תקינים לכאורה. כך ניתן להבין את דברי רבי יהודה (כתובות, קיא ע"ב): "... וכן אמרו, יצחק ושמעון ואושעיא אמרו דבר אחד: הלכה כר' יהודה בפרדות; דתניא, רבי יהודה אומר: פרדה שתבעה, אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה". הזכרים של ה - Mule וה – Hinny עקרים לחלוטין ואין דיווח על מקרים יוצאי דופן. בדרך כלל מעקרים פרדים ו"היני" בשלב מוקדם בחיים משום שהזדווגויות כאלו אינן מועילות ומהוות מטרד בהתנהלות האורווה או המרעה. לעומת זאת נקבות הפרדים וה"היני" אינן עקרות תמיד אך בדרך כלל ההפריות מסתיימות בהפלה. מאז שנת 1527 יש יותר מ – 60 מקרים מתועדים של המלטות לנקבות פרדים ורק מקרה מתועד אחד של "היני" שהמליטה. וולדות הפרדות הם משני סוגים: אם ההורה הזכרי היה חמור הם יהיו פרדים כאמותיהם ואם היה סוס הם יהיו סוסים כאבותיהם.
עקרות הפרדים מהווה רקע לסוגיות נוספות בגמרא. בגמרא בשבת (סז ע"א) אנו מוצאים: "לסימטא, לימא הכי: בז בזייה מס מסייא כס כסייה שרלאי ואמרלאי אלין מלאכי דאישתלחו מארעא דסדום ולאסאה שחינא כאיבין בזך בזיך בזבזיך מסמסיך כמון כמיך עיניך ביך עינך ביך אתריך בך זרעיך כקלוט וכפרדה דלא פרה ולא רביא כך לא תפרה ולא תרבה בגופיה דפלוני בר פלונית"(3). הגמרא מתארת לחש המיועד למנוע את מחלת השחין. לענייננו חשוב הקטע המתייחס לפרדה כעקרה. כמו שפרדה אינה פרה ורבה כך לא ירבה השחין. במסכת בבא בתרא (צא ע"א) מובא: "דאמר רבה בר רב הונא אמר רב: מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו, שנאמר: ויהי לו שלשים בנים, ושלשים בנות שלח החוצה, ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ, וישפט את ישראל שבע שנים. ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות, אחד בבית אביו, ואחד בבית חמיו, ובכולן לא זימן את מנוח, אמר: כודנא עקרה במאי פרעא לי?". על פי פירוש הרשב"ם בעז לא הזמין את מנוח לסעודות שעשה משום שהאחרון לא יוכל לגמול בהזמנה משלו שהרי לא היו לו ילדים כפי שלפרד אין צאצאים. המהרש"א מתקשה בפירוש זה משום שקשה לייחס דרך מחשבה זו לבעז הצדיק. לפירושו בעז נמנע מלהזמין את מנוח על מנת שלא לקבל ממנו מתנות שושבינות בחינם. כדאי לשים לב לכך שבדרך כלל השם המופיע בגמרא הוא כודניתא שהיא הנקבה וכאן השם המוזכר הוא כודנא -הזכר(4) אם כי הביטוי המלא הוא "כודנא עקרה". הפרד עקר באופן מוחלט ואילו לפרדה יש לעיתים סייחים. הבחירה בפרד הזכר אולי נועדה להדגיש את חוסר הסיכוי שלמנוח יהיו אי פעם צאצאים. על הפרד ראה עוד בערך פרד – כודנייתא.
פרדה
הרחבה
היתר השימוש בפרדים
הן במקרא ובדרך כלל גם בספרות חז"ל אנו לומדים על הפרדים כבהמות רכיבה ומשא לגיטימיים. מסיבה זו ברור לנו שכוונת רבי שמעון בדבריו "משבחן בגופייהו" לכך שהפרדות גדלות והופכות לראויות לעבודה (בודאי אין הכוונה לאכילתן). רש"י אף לא טרח לפרש מהו ה"שבח" בפרדות. מסתבר שלפחות לדעת המקנה בסוגייתנו הדבר נתון למחלוקת הבבלי והירושלמי:
בגמרא ראב"י אומר יצאו פרדות וכו'. הרמב"ם ז"ל פסק כר"ש וכתב הכס"מ משום דמסתבר טעמיה, ויש לתמוה דהא קי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי כדאיתא ביבמות דף ל"ז דמוקי כראב"י כי היכא דלא תקשי הלכתא אהלכתא. ואפשר דס"ל להרמב"ם ז"ל דטעמא דראב"י משום דס"ל כאיסי בן עקביא בירושלמי בפ"ח דכלאים, והביא הרע"ב דאמר שם דאסור לרכוב על גבי פרידה מק"ו וה"ה דאסור לעשות עמה שום מלאכה, א"כ אין שום מעלה במה שמשבחים בגופייהו כיון דאסורין לישראל במלאכה, וגם לבני נח אסורין למכור דאין מוכרין להם בהמה גסה. אבל למאי דקי"ל כתלמודא דידן דפרידה מרביעין אותה במינה כדאיתא בסוף כתובות דהלכה כרבי יהודא בפרידות, כ"ש דמותר לרכוב עלי', דנראה פשוט דלאיסי בן עקביא אסור להרביע פרידה אפי' במינה כמ"ש תוס' בחולין דף ע"ט דהא דמותר במינה ולא אמרינן דאתי צד חמור ומשתמש בצד סוס משום דכל פרידות הבאים מסוס וחמור מין אחד הוא. וכיון דאסור לרכוב עליו כ"ש דאסור בהרבעה, אלא ודאי דלא קי"ל כוותיה וכמ"ש הרע"ב שם ודאי דישנו בכלל ברכה משום דמשבחן בגופייהו ודוק:
דף על הדף (קידושין, יז ע"א):
בגמ': יצאו פרדות ורבי שמעון פרדות משבחן בגופייהו. במקנה כאן הקשה לפי המבואר בתוספתא (פ"ה ה"ד) דאסור לרכוב על פרדה משום שנתערב בה שני מינין סוס וחמור, א"כ איזה ברכה יש בפרדה במה דמשבחן גופייהו, כיון שאסורים בין לרכוב בהם בין להנהיג בהם ולהעמיס עליהם.
ותירץ הגאון רבינו מאיר שפירא בשו"ת אור המאיר (ח"א ס' י"ד) דרבי שמעון בזה לשיטתו, דהנה הרמב"ם בהל' כלאים (פ"ט ה"ז) ס"ל דאין איסור לא תחרוש שור וחמור רק בבהמה טהורה ובהמה טמאה, אבל שני מינין מבהמה טהורה או שני מינין מבהמה טמאה אינם אסורים מן התורה, והרא"ש (בהל' כלאים) חולק עליו וס"ל שכל ב' מינים יחדיו ואפילו הם שניהם טמאים או שהם שניהם טהורים אסורים מן התורה.
וכתב התוס' יום טוב (בפ"ח כלאים) שלפי הרמב"ם שאין איסור רק בבהמה טהורה עם טמאה, א"כ אין הפרדה אסורה מן התורה, שהרי הפרדה באה מן הסוס והחמור שהם שניהם מין טמא, וע"כ מן התורה מותר לרכוב על סוס וחמור יחדו, וממילא גם הפרידה שרי מן התורה.
והנה בתיקוני זוהר (תיקון י"ד) איתא קם רבי שמעון כו' והא שור איהו מסיטרא דדכיא וחמור מסטרא דמסאבא כו', מבואר שם דרבי שמעון הולך בשיטת הרמב"ם דלא נאסרו מן התורה רק בבהמה טהורה וטמאה יחדיו, וא"כ פרדה מותרת מן התורה, ולהכי לשיטתו ס"ל ר"ש הכא שפיר שבפרדות יש בהן ברכה, כיון דמן התורה שרי ברכיבה.
(1) וזאת למרות שחז"ל שמו לב להבדלים במבנה וההתנהגות בין צאצאי שתי צורות ההכלאה (ראו במאמר ).
(2) עיקר הכשלון הוא בשלב הסינאפסה, השלב שבו הכרומוזומים שמקורם באב והאם נצמדים בזוגות במישור המשווה של התא המתחלק. בגלל המספר האי-זוגי של הכרומוזומים לאחד מהם אין בן זוג.
(3) פירוש: לְסִימְטָא לֵימָא הָכִי [לריפוי שחין יאמר כך]: "בָז, בַּזְיָיה, מַס, מַסְיָיא, כַּס, כַּסְיָיה, שַׁרְלָאי, וַאֲמַרְלָאי, אִלֵּין מַלְאָכֵי דְאִישְׁתַּלַּחוּ מֵאַרְעָא [אלה המלאכים שהשתלחו מארץ] סְדוֹם וּלְאַסָּאָה שְׁחִינָא כְּאִיבִין [וכל זה היה כדי לרפא שחינין כואבים], בַּזָךְ, בָּזִיךְ, בַּזְבָזִיךְ, מַסְמָסִיךְ, כַּמּוֹן, כַּמִיךְ, עֵינִיךְ (מראך) בִּיךְ [בך] (שלא תאדים יותר), עֵינְךָ בִּיךְ [בך], אַתְרִיךְ [מקומך] בָּךְ (שלא תרחיב), זַרְעִיךְ [זרעך] כְּקָלוּט וּכְפִרְדָּה דְּלָא [שאינה] פָּרָה וְלָא רַבְיָא [ואינה רבה], כָּךְ לֹא תְּפָרָהּ וְלֹא תַּרְבֶּה בְּגוּפֵיהּ [בגופו] של פְּלוֹנִי בַּר [בן] פְּלוֹנִית".
(4) אבחנה זו מובאת בערוך השלם (ד' 201) בערך כדן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
