הסברת פנים לתלמיד
נזיר נו ע"ב
"מתני'. אמר רבי עקיבא, דנתי לפני רבי אליעזר: מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באהל - הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו, רביעית דם שהוא מטמא אדם באהל - אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה? אמר לי: מה זה, עקיבא?! אין דנין כאן מקל וחומר! וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי יהושע, אמר לי: יפה אמרת! אלא כן אמרו הלכה".
ההבדל בין דברי רבי אליעזר ורבי יהושע הוא רק בניסוח ולא בתוכן הענין, וכך משמע מלשון המפרש בתחילת דף נז ע"א: "האי דקאמרי במתניתין רבי אליעזר ורבי יהושע דאין דנין קל וחומר". לפיכך קשה, למה לא קיבל רבי עקיבא את דברי רבי אליעזר עד ששאל שוב את רבי יהושע?
אלא שאמר רבא במסכת תענית דף ח ע"א: "אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל - בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר: (קהלת י, י) וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל". ואפשר איתא להא דרבא ולא תנינא לה במתניתין? (ראה במסכתות עבודה זרה דף סח ע"א; זבחים נח ע"א; תענית דף כא ע"א; כתובות דף סט ע"ב).
רבי אליעזר לא הסביר פנים לרבי עקיבא אלא תקף אותו על סברתו. ואילו רבי יהושע הערים ושיבח את סברת רבי עקיבא, ורק הוסיף כלאחר יד שאינה רלוונטית בהלכה למשה מסיני. וקשה לתלמיד לקבל שהוא לא צדק בדבריו, הוא חש שכבודו נפחת.
רבי יהושע היה גדול המשכנעים בויכוחים, והיה מצוי רבות בפני קיסר ומטרונות להשיב על טענותיהם, הוא אמר על עצמו במסכת עירובין דף נג ע"ב: "מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת". והיה בקי כיצד לסבר את אוזן התלמיד באופן שיתקבלו דבריו.
ולכאורה קשה, הרי רבי אליעזר בעצמו אמר במסכת אבות פרק ב משנה י: יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, ומדוע לא חש גם הוא לדבר ולבאר בלשון רכה?
אלא שרבי אליעזר שינה מלשון רבי אלעזר בן שַׁמּוּעַ (בנוסח הרמב"ם רבי אלעזר) במסכת אבות פרק ד משנה יב שאמר: יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ (בנוסח הרמב"ם ככבוד חברך), וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ. לדעת רבי אליעזר תלמידך שונה מחברך, שכן בתלמיד צריך לנהוג כמו שאמר רבי יהודה הנשיא לבנו: (מסכת כתובות דף קג ע"ב) "זרוק מרה בתלמידים". וכן אמר רב גידל אמר רב: (מסכתות שבת דף ל ע"ב; פסחים דף קיז ע"א) "כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר (מרירות, מחמת אימה. רש"י) – תכוינה".
אי נמי, מודה רבי אליעזר שכבוד תלמיד ככבוד חבר. אלא שכבוד חברך צריך להיות רק כשלך, ורבי אליעזר גם על כבוד עצמו לא היה חס, והיה מקפיד ודורש כך גם מאחרים. שעוד בהיותו עם הארץ היה מאמץ עצמו יותר מכל החורשים וחורש באדמת הטרשין (פרקי דרבי אליעזר פרק א, א). ואחר שלא טעם כלום שתי שבתות עלה לירושלים ללמוד תורה (שם ג), והיה יושב ומשנן שמונה ימים ולא טעם כלום עד שעלה ריח מפיו.
עוד על מידתו של רבי אליעזר, בקישורים אלו: סנהדרין סח ע"א; שבת קל ע"א.
