כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > דבורת הדבש - "דבש הזיפים" (נזיר נ ע"א)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

כל הנצוק טהור, חוץ מדבש הזיפים והצפיחית - דבורת הדבש

"תנן: כל הנצוק טהור, חוץ מדבש הזיפים והצפיחית. ב"ש אומרים: אף המקפה של גריסין ושל פול, מפני שהיא סולדת לאחוריה" (נזיר, נ ע"א).

פירוש: תְּנַן [שנינו במשנה]: כָּל הַנִּצּוֹק טָהוֹר. כלומר, אם יוצק אדם נוזל מכלי אחד למשנהו אין אנו אומרים שסילון היציקה הנוזל מחבר בין הכלי שלמטה והכלי שלמעלה. ולכן אם היה הכלי העליון ומה שבתוכו טהור אינו נטמא גם אם הכלי התחתון שאליו נצוק הנוזל טמא, שאין סילון של נוזלים מהווה חיבור לכל דבר. חוּץ מִדְּבַשׁ הַזִּיפִים (סוג דבש סמיך מאד) וְכן הַצַּפִּיחִית (קמח מעורב בדבש), שכיון שהם סמיכים מאד הרי אינם נחשבים עוד כנוזל, אלא כעין מוצק רך, והריהם גוף אחד המחבר בין שני הכלים לענין טומאה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף הניצוק של הַמִּקְפָּה (תבשיל) שֶׁל גְּרִיסִין (פולים שנכתשו ונשברו במכתש) וְשֶׁל פּוֹל (שלם) גם כן נחשב לחיבור מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹלֶדֶת (חוזרת) לַאֲחוֹרֶיהָ, שהרי כאשר פוסקים לצקת מקפה זו רואים שחלק מן הניצוק חוזר לאחוריו, ואם כן הניצוק צריך להיחשב כיחידה אחת (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: דבורת הדבש שם באנגלית: Honeybee שם מדעי: Apis mellifera

שמות נרדפים במקורות: צרעה, זיבורתא

נושא מרכזי: מהו דבש הזיפים ו"נופת צופים"?

לנושאים נוספים העוסקים בדבורת הדבש - הקש/י כאן.

תקציר: התכונה היחידה הידועה לנו על "דבש הזיפים" מהמשנה בסוגייתנו (מכשירין, פ"ה מ"ט), היא שהדבש צמיגי מאוד, עד כדי כך שכאשר מפסיקים לצקת את הדבש לכלי אחר, עמוד הדבש הנותר באוויר חוזר ומתכנס חזרה לכלי. מעניין לציין שאחת מהבדיקות המומלצות היום לאבחנה בין דבש אמיתי לבין זיופים מבוססת על תכונה זו. כאשר יוצקים דבש באיכות גבוהה מתוך כפית הוא אמור לזרום בזרם ישר ורציף מבלי להישבר לטיפות נפרדות. דבש כזה, נערם במבנה שכבתי הנעלם במהירות, ומצביע על כך שהדבש צמיגי. אם סימנים אלו לא מופיעים ניתן לשער שתכולת המים בדבש גבוהה מדי (מעל 18%), דבר המקצר את אורך "חיי המדף" שלו. כל עוד ריכוז המים בדבש נמוך מ-18%, הדבש יכול להישמר לתקופה ארוכה מאד, משום שבריכוז כזה השמרים בדבש אינם מקיימים תהליך תסיסה, הגורם לקלקול הדבש.

"דבש הזיפים" נזכר גם בגמרא בסוטה, יחד עם סוגי דבש נוספים (מח ע"ב). הגמרא במקום דנה במשמעות השם "זיפים". לדעת רבי יוחנן נקרא כך משום שזהו דבש הנתון לזיופים רבים, ולדעת ריש לקיש נקרא על שם מקום הייצור – זיף. לדעת רש"י העובדה שמזייפים את הדבש מעידה על איכותו. מכיוון שהוא צמיגי במיוחד, ניתן לדלל אותו בנוזלים בלי שהדבר יהיה ניכר. לשיטת ריש לקיש, השאלה מה ייחודו של אזור זיף כמקום ייצור דבש, שהביא לכך שהוא נקרא על שמו "דבש הזיפים"? תשובה לשאלה מצאתי במאמרו של נחום דרדיק "הדבש בתקופת המקרא – ייחודו של דבש זיף". לפי המאמר העיר 'זיף' מזוהה בימינו בתל שמעל צומת זיף בדרום הר-חברון. הדבש באזור זה מיוצר מפרחי בר שגדלים בהרי דרום הר חברון. אחד המינים ייחודי רק לאזור מדבר זיף – אזובית-המדבר. זהו צמח עשיר בשמן אתרי בעל ניחוחות המזכירים מנטה, אקליפטוס ועוד... בדרך כלל, דבש מפרחי בר מתקשה מהר יותר ממיני הדבש האחרים. "דבש הזיפים" היה דבש מוצק ואיכותי, ששמו התפרסם ברחבי העולם העתיק. גם בימינו מיוצר דבש איכותי בכמה מכוורות באזור דרום הר-חברון.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מהמשנה המובאת בסוגייתנו (מכשירין, פ"ה מ"ט) לא ניתן ללמוד הרבה על "דבש הזיפים" מלבד העובדה שמדובר בדבש צמיג מאד. הדבר נלמד מתוך כך שכאשר מפסיקים לצקת את דבש זה לכלי אחר, עמוד הדבש הנותר באוויר חוזר ומתכנס חזרה לכלי ("שהיא סולדת לאחריה"). בלשון רש"י: "חוץ מדבש זיפין - שהוא עב מאד והרי הוא כמחובר שכשהקילוח פוסק הוא הולך מלמטה למעלה והכי אמרינן במדות". מעניין לציין שאחת מהבדיקות המומלצות היום לאבחנה בין דבש אמיתי לבין זיופים מבוססת על תכונה זו. כאשר יוצקים דבש באיכות גבוהה מתוך כפית הוא אמור לזרום בזרם ישר ורציף מבלי ל"השבר" לטיפות נפרדות. דבש כזה נערם במבנה שכבתי, הנעלם במהירות, ומצביע על כך שהדבש צמיג. אם סימנים אלו לא מופיעים ניתן לשער שתכולת המים בדבש גבוהה מדי (מעל 18%) דבר המקצר את אורך "חיי המדף" שלו. כל עוד ריכוז המים בדבש נמוך מ-18%, הדבש יכול להישמר לתקופה ארוכה מאד משום בריכוז זה השמרים בדבש אינם מבצעים תהליך תסיסה הגורם לקלקול הדבש.

בגמרא בסוטה (מח ע"ב) אנו מוצאים תאור מפורט יותר של סוגי דבש: "ונופת צופים. מאי נופת צופים? ... ורבי יהושע בן לוי אמר: זה דבש הבא מן הציפיא. מאי משמע? כדמתרגם רב ששת: כמא דנתזן דבריאתה ושייטן ברומי עלמא ומתיין דובשא מעישבי טורא. תנן התם: כל הנצוק טהור, חוץ מדבש זיפים והצפיחים. מאי זיפים? אמר רבי יוחנן: דבש שמזייפין בו; וריש לקיש אמר: על שם מקומו, כדכתיב: זיף וטלם ובעלות"(1). רש"י גורס "מן הצופים" במקום "מן הציפיא" ומפרש: "ההרים הגבוהים שמשם צופה למרחוק ... מאי משמע - מהיכא ילפת שדבש בא מן ההרים. כדמתרגם רב יוסף - כאשר תעשינה הדבורים". מדברי רב ששת אנו לומדים שהדבש המיוצר מצוף שאוספות הדבורים בהרים הוא דבש משובח. ניתן לשער שההרים מייצגים שטחים טבעיים שאינם מעובדים על ידי האדם וכך מתפתחים בהם צמחי בר ללא הפרעה. הרמב"ם (סוטה, פ"ט מי"ב) מפרש באופן שונה: "נפת צופים, ממיני הדבש שהיה בא ממקום בארץ ישראל שמו ציפיה, והיה נפלא מאד במראהו וטעמו וריחו". תוס' יום טוב (שם) מתייחס להבדלי הפירושים ולקשר בין שני סוגי הדבש המוזכרים בסוגייתנו ("דבש הבא מן הציפיא" לעומת "דבש הזיפים").

"ונופת צופים - פי' הר"ב דבש הבא ממקום ששמו ציפיאה ומדקדוק הלשון ששם העצם לא יתרבה. וא"כ היאך אמרו צופים. ונ"ל לדברי הר"ב שהמקום ההוא נקרא צופים בלשון מקרא כמה דאת אומר הרמתים צופים בריש שמואל וכן נקרא בימי התנאים. אלא שנשתבש אח"כ בפי ההמון ובימי הר"ב והיו קוראין אותו צופיאה. ולשון הרמב"ם מין דבש שהיה בא מא"י נקרא צופים משמע שרצה לומר שהדבש נקרא צופים. ובגמרא זה דבש הבא מן הצופים. ופירש"י ההרים הגבוהים שמשם צופין למרחוק ומפרשינן בגמ' כדמתרגם רב יוסף [כאשר תעשינה הדבורים] (דברים א') כמה דנתזין דבריאתא ושייטין ברומי עלמא ומייתין דובשא מעשבי טורייא. וזה מן התימה על הר"ב שמפרש בענין אחר ממה שאמרו בגמרא. ואף על גב דבתר הכי מייתי גמ' מתני' ט' פ"ה דמכשירין דתנן בה דבש זיפים. ואיכא דמפרש על שם מקומו כדכתיב (יהושע ט"ו) זיף וטלם ובעלות. לא משמע דמייתי לה לענין פירושא דמשנתינו. אלא דאגב דתנן הכא נופת צופים ומפרשינן בדבש טוב ומשובח. מייתי ליה מתניתין דמכשירין דמיירי נמי בדבש המשונה משאר דבש בענין העובי. אבל לא לומר דכי היכי דהתם איכא דמפרש על שם מקומו הכי נמי הכא דכוותיה, דאי הכי כי היכי דהתם מייתי ליה קרא דכתיב ביה מקום הנקרא זיף הכי נמי הוה ליה למיתי הכתוב דכתיב ביה מקום הנקרא צופים".

לדעת תוס' יו"ט אין קשר ענייני בין שני חלקי הסוגיה כלומר בין הסברו של רבי יהושע למשמעות "נופת צופים" ובין המחלוקת לגבי "דבש הזיפים". לדעתו הקשר הוא רק בכך ששני סוגי הדבש יוצאי דופן ("בדבש המשונה") ומכאן נבעו שאלותיו על שיטת הרמב"ם. לענ"ד ניתן להציע קשר ענייני בין חלקי הסוגיה בכך ששניהם מתארים סוגי דבש איכותיים ואולי אפילו סוג זהה. על איכות דבש "נופת צופים" מעיד הקשרו בסוגיה ואילו על "דבש הזיפים" אמר רבי יוחנן שהוא "דבש שמזייפין בו". לדעת רש"י קיים קשר בין העובדה שדבש זה איכותי וצמיג לבין העובדה שמזייפים אותו: "שמזייפין בו - מתוך שהוא טוב ועב מערבין בו מים ויין ואין נכרות בו"(2). ייתכן ורבי יוחנן וריש לקיש אינם חולקים לגבי איכותו של "דבש זיפים" ולשניהם מדובר בדבש איכותי אלא שאין הם מסכימים לגבי מקור השם "זיפים". מחלוקת זו הובאה בסמיכות לדברי רבי יהושע בן לוי שסבר ש"נופת צופים" הוא "דבש הבא מן הציפיא" שאף הוא נחשב לדבש איכותי. משיטת ריש לקיש משתמע ששמו של דבש מעולה עשוי להגזר משם המקום בו הוא נוצר ולא רק ממאפייניו ומכאן אימץ הרמב"ם את הסברו למשמעות השם "צופים": "נפת צופים, ממיני הדבש שהיה בא ממקום בארץ ישראל שמו ציפיה, והיה נפלא מאד במראהו וטעמו וריחו". על פי גישה זו נדחית טענת תוס' יו"ט "וזה מן התימה על הר"ב שמפרש בענין אחר ממה שאמרו בגמרא" משום שהרמב"ם פירש את "נופת צופים" על פי העיקרון שטבע ריש לקיש ב"דבש הזיפים"(3). הרמב"ם בחר לפרש דווקא באופן זה משום שהמקום "צופים" מפורסם מאד במקורות ולא היה נראה לו להוציא את שם זה מפשטו. מאותה סיבה לא היה זקוק ריש לקיש לצטט פסוק המוכיח את עובדת קיומו של מקום בשם "צופים" בניגוד ל"זיפים".

לשיטת ריש לקיש נשארה עדיין פתוחה השאלה מה ייחודו של אזור זיף כמקום ייצור דבש שהביא לכך שהוא נקרא על שמו "דבש הזיפין". תשובה לשאלה מצאתי במאמרו של נחום דרדיק "הדבש בתקופת המקרא – ייחודו של דבש זיף" שפורסם בעלון המועצה המקומית "קרית ארבע" ואביא את דבריו בלשונו:

"במשנה במסכת מכשירין (פ"ה מ"ט) נאמר: "כל הניצוק טהור חוץ מדבש הזיפין והצפחת" דבש הזיפין נזכר פעם נוספת במסכת סוטה (מח ע"ב) שם נאמר: "דבש הזיפים הוא דבש שהגיע מהעיר זיף שביהודה" – כיום בתל שמעל צומת זיף שבאזורנו.

מה היה המיוחד בדבש זיפין? הדבש היה מפרחי בר שגדלים בהרי דרום הר חברון כגון: אזוב קורנית, ועוד צמח שייחודי רק לאזור מדבר זיף – אזובית המדבר. ד"ר עמיר קיטרון כתב על צמחי המרפא של ספר מדבר יהודה כך: "ריכוז בולט במיוחד קיים באזור היישובים סוסיא ומעון שבדרום הר חברון, הצמח עשיר בשמן אתרי בעל ניחוחות המזכירים מנטה, אקליפטוס, קמפור (צמח מרפא שגדל ביפן ובסין) ועוד".

דבש הזיפים היה דבש מוצק ואיכותי ששמו התפרסם ברחבי העולם העתיק. בדרך כלל הדבש מפרחי בר מתקשה מהר יותר ממיני הדבש האחרים. לפי הסבר זה מובן מדוע שלח יעקב דבש למצרים שנחשבה מעצמת דבש. יעקב שלח דבש הרים משובח ובעל טעם ייחודי שלא היה במצרים יתכן אף שהדבש נרדה מכוורות של דבורי דבש לא מבוייתות ... גם כיום מיוצר דבש איכות באזור חברון והר חברון שגם זכה במבחני טעימה של מועצת הדבש במקומות ראשונים.

בניגוד לסברה הקושרת בין דבש הזיפים לעיר זיף הרי שדוד עמית ז"ל בעבודת הדוקטוראט שלו (4) הציג נוסחאות אחרות למשנה שמהן משתמע שדבש הזיפים איננו קשור לישוב זיף. הנוסח בקטע גניזה אנטונין הוא: "חוץ מדבש וזיפין וצפחת". בכתב יד פארמה "הדבש הזיפים והצפחת". בכתב יד קמברידג' "דבש זיפים וצפחת". מגרסות אלו משתמע שמדובר כאן על שלושה סוגי משקים סמיכים: דבש, זיפים וצפחת (תודה לזאב ארליך על ההפניה למקור זה). ניתן אולי לקיים את הנוסחה שלפנינו, הקושרת בין דבש וזיפים, משום שאין במקורות שום אזכור של משקה הנושא את השם "זיפים" והעובדה שצורת רבים זו תמוהה.


תמונה 1. כוורות בוץ מתקופת בית ראשון צילם: חנוך פלסר		תמונה 2. כוורת מטיפוס מסורתי בכפר ערבי הכדים מוחזקים במקומם בעזרת בוץ


תמונה 3. כוורת מודרנית מקור		תמונה 4. כוורות עשויות חרס ועטופות במחצלות - היו בשימוש ערביי א"י בתקופת המנדט. צילם: Marco Schmidt


תמונה 5. כוורת לאחר הסרת המכסה - פסי העץ הם שולי מסגרות החלות צילם: בני מובשוביץ - סוסיא		תמונה 6. צילם: בני מובשוביץ - סוסיא


תמונה 7. הסרת כיסוי הדונג מחלת הדבש צילם: Luc Viatour / www.Lucnix.be		תמונה 8. חלות דבש בחלל עץ צילום: Bilby

הרחבה

מוצרי הכוורת ומקורם בגוף הדבורה

דבש

הדבש הוא מקור המזון של הדבורים וצאצאיהן. חומר הגלם לייצור דבש הדבורים הוא הצוף שהפועלות אוספות מהפרחים מסביב לכוורת. הפועלות מוצצות את הצוף מהפרחים בעזרת חדקן והוא עובר אל קיבת הדבש (זפק) הנראית כעין כיס הנמצא, בחלל הבטן של הדבורה, בין הלוע והקיבה האמיתית. בקצה הפנימי של קיבת הדבש יש שסתום המונע מהצוף להמשיך את דרכו במערכת העיכול של הדבורה. במהלך התעופה אל הכוורת הסוכרים הנמצאים בצוף עוברים פירוק על ידי אנזימים המופרשים מבלוטות הנמצאות בקדמת הפה של הדבורה. על מנת להגביר את פעילות האנזימים הדבורה מערבלת את הצוף בעזרת שאיבת הצוף חזרה אל החדק ובליעתו מחדש כמה פעמים.

האנזימים הפעילים בדבש הם: 1. אינוורטז (Invertase) שהוא האנזים החשוב ביותר בדבש. תפקידו לפרק את הדו־סוכרים (למשל סוכרוז) והטרי־סוכרים לחד־סוכרים (גלוקוז ופרוקטוז). הגלוקוז והפרוקטוז משמשים כמקור אנרגיה זמין לדבורים ובנוסף לכך התמרה זו גורמת להעלאת ריכוז המומסים בדבש ובכך נמנעת תסיסתו וקילקולו לאורך שנים רבות. האינוורטז רגיש מאד לעליית הטמפרטורה ולכן במשך הזמן רמת פעילותו בדבש יורדת אם כי בקצב איטי מאד. היום מקובל להשתמש ברמת פעילות האנזים כמדד לקביעת טריות הדבש ותנאי שימורו. 2. דיאסטז (Diastase) הנקרא גם עמילז (Amylase) מפרק את העמילן לסוכרים. 3. גלוקוז אוקסידאז (Glucose oxidase) מפרק את הגלוקוז לחומצה גלוקונית ומי חמצן. 4. קטלז (Catalase) מפרק מי חמצן למים וחמצן. פוספוטז חומצי (Acid phosphatase) מסיר זרחות אנאורגניות. מקורם של שלושת האנזימים הראשונים בבלוטות קדמת הפה של הדבורה, מקור שני האנזימים האחרונים (קטלז ופוספוטז חומצי) הוא בצוף הפרחים ולכן אינם מצויים בכל סוגי הדבש. חלק מהאנזימים מאבדים בתהליך איטי, הנמשך שנים, את יכולתם הקטליטית אך נוכחים בדבש הנאכל.

הדבש המעובד מהווה מקור אנרגיה יעיל לדבורים, בני אדם ובעלי חיים משום שהוא מכיל סוכרים פשוטים שהגוף יכול לנצלם בקלות. הדבש נשמר במשך תקופות ארוכות מבלי להתקלקל ואף ניתן להשתמש בו כדי לשמר כדברי הגמרא בבבא בתרא (ג ע"ב): "... ההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא. טמנה שבע שנין בדובשא".

כאשר הדבורה מגיעה לכוורת היא עשוייה לבצע אחת מבין הפעולות הבאות: 1. להאכיל את חברותיה בעזרת הצוף שבפיה. 2. להפריש את הצוף שאגרה לאחד התאים בחלת הדבש (העשויים משעווה שהדבורים מייצרות בעצמן) לשם עיבוד מאוחר יותר. 3. להעביר את הצוף ישירות לפועלת אשר בולעת אותו אל קיבת הדבש שלה.(5) הפועלת המקבלת מפרישה את הצוף בין שתי לסתותיה, שם הוא עובר תהליך ייבוש בעזרת זרמי אוויר הנוצרים על ידי נפנוף כנפי הפועלות שבפתח הכוורת(6) וכך הופך לצמיגי יותר. החום בכוורת הדבורים גורם להתאדות מים נוספים מהדבש גם לאחר העברתו לתאי החלה. דבש מכיל בממוצע בין 17% ל-20% מים ואילו בצוף המובא לכוורת ריכוז המים הוא בין 60% ל-90%. ריכוז המים בצוף קובע את כמות הדבש שתתקבל ממנו. על מנת לייצר ק"ג דבש בריכוז 80% יש צורך ב – 4 ק"ג צוף. לאחר שהתאים בחלת הדבש מלאים והדבש הגיע לריכוז המים הדרוש הדבורים חותמות אותו במכסה שעווה. חתימה זו מונעת את קלקול הדבש הנוטה לספוח מים. לחתימת התאים יש תפקיד נוסף והוא מניעת מגע מי החמצן הנוצרים בדבש, כתוצאה מפעילות האנזים גלוקוז אוקסידאז, עם האוויר הגורם לפירוקם. מי חמצן אלו מסייעים לשימור הדבש בעזרת פעילותם האנטי בקטריאלית.

אבקת פרחים ("פולן")

הדבורים אוספות את גרגירי האבקה של הפרחים בעזרת דחיסתם לתוך "שקי אבקה" הנמצאים על רגליהן האחוריות ולתוך גומה בחדק. האבקה מועברת לתאים מיוחדים הנמצאים בסמוך לתאי הזחלים בחלת הדבש ומשמשים להאכלת הזחלים. כמות האבקה מותאמת למספר הוולדות ובניגוד לדבש היא אינה נשמרת לאורך זמן. בתנאים של מחסור באבקה מצטמצמת הטלת הביצים על ידי המלכה. לגבי אבקת פרחים לא מתעוררות בעיות כשרות שהרי היא לא שהתה בתוך גופה של הדבורה ולא עברה עיבוד על ידה. אמנם הדבורה מרטיבה את האבקה בצוף ורוק אך רק על מנת לגבשה לגוש אחד לצורך ההובלה לכוורת. הכוורנים משקעים מאמץ לייבש את האבקה על מנת למנוע את קילקולה.

דונג

דבורים משתמשות בדונג על מנת לבנות את חלות הדבש ולחתום את התאים המלאים בדבש או אבקה. הדונג מיוצר על ידי הפועלות (נקבות) הצעירות (הייצור המיטבי מתקיים בגיל 12-18 יום), המפרישות אותו מ – 8 זוגות בלוטות הנפתחות בחלק הפנימי של לוחיות הגחון של הבטן בפרקים 3-6. גודל בלוטות הדונג תלוי בגיל הפועלת ולאחר שהיא מתחילה במסעות איסוף מחוץ לכוורת הן מתחילות להתנוון. הדונג מופרש כנוזל ומתמצק לאחר המגע עם האוויר. טיפות הדונג מתגבשות בהתחלה כקשקשים שקופים חסרי צבע (באורך 3 מ"מ ועובי של 0.1 מ"מ) ורק לאחר לעיסתן על ידי הפועלות הן הופכות לאטומות. הדונג בחלת הדבש החדשה בגוון לבן ובהדרגה הופך לצהוב ולחום בגלל הצטברות של שמני אבקת פרחים ופרופוליס. לצורך הכנת 1 גרם דונג יש צורך בכ – 1,100 קשקשים. הפרשת הדונג מתבצעת כאשר טמפרטורת הסביבה היא לפחות בין 33-36 מעלות צלזיוס. האנרגיה הדרושה לייצור הדונג רבה מאד ועל כל גרם דונג הדבורים חייבות לאכול 8 גרם דבש. מעריכים שלייצור 1 ק"ג דונג הדבורים עפות מרחק השווה להקפת כדור הארץ כ - 13 פעמים (530,000 ק"מ לכל ק"ג דונג).

פרופוליס

הפרופוליס הוא תערובת של הפרשות מבלוטות בפי הדבורים ובטנן עם חומרים צמחיים שונים, שאותם הדבורים אוספות בסביבתן. לתערובת זו מרקם צמיג דמוי זפת והדבורים משתמשות בו למטרות הקשורות לתחזוקת הכוורת. הן סותמות בעזרתו סדקים קטנים הנפערים בכוורת על מנת למנוע חדירת פולשים. בעזרת הפרופוליס הן חונטות גופות של בעלי חיים זרים או חלקים שלא ניתן היה לסלקם ובכך שומרות על ההיגיינה של הכוורת. לפרופוליס השפעות מחטאות והוא מנוצל למטרה זו גם על ידי האדם. הההרכב של הפרופוליס משתנה מכוורת לכוורת ובין איזור לאיזור. בדרך כלל צבעו חום כהה אך ניתן למצוא פרופוליס ירוק, אדום, שחור ואפילו בגווני לבן. הצבע נקבע על פי הרכב הצמחים הנמצאים בסביבה.
חומר הגלם העיקרי של הפרופוליס הוא שרף עצים הנאסף באופן דומה לאבקה אך עובר עיבוד במהלך האיסוף. הדבורים מגלות העדפה לשרף של מיני עצים מוגדרים ונראה שבכל עת נתונה הן מזהות את העץ שאיכות השרף שלו גבוהה ביותר לצרכיהן. הדבורים לשות אותו בעזרת רגליהן הקדמיות ומוסיפות לתערובת רוק ודונג. הרוק מכיל אנזימים הגורמים לשינויים כימיים בשרף. השרף מועבר לרגליהן האחוריות שם נאגר בשקי האבקה ומובל לכוורת לשימוש מיידי או לצורך איחסון. בדרך כלל מכיל הפרופוליס 55% שרף עצים המופרש על ידי הניצנים (על מנת להגן על העץ מפני מזיקים), 30% דונג, 10% שמנים אתריים וכ- 5% פרחים.

מזון מלכות הינו תוצר מזון המופרש על ידי דבורי דבש צעירות מבלוטות תת-לועיות (hypopharyngeal glands), ומשמש להזין את זחלי הדבורים ואת המלכות. מזון המלכות הוא נוזל סמיך בצבע לבן המכיל כ – 67% מים, 11% סוכרים פשוטים, 12.5% חלבונים, 5% שומנים, מינרלים, ויטמינים והורמונים ייחודיים. הרימות העתידות להיות מלכות מוזנות במזון מלכות החל מהיום השלישי ומגיעות למשקל כפול מזה של הפועלות.

(1) פירוש: שנינו במשנה (שעם חורבן הבית) בטלה נוֹפֶת צוּפִים. ושואלים: מַאי [מה היא] "נוֹפֶת צוּפִים"? ... וְר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: זֶה דְּבַשׁ הַבָּא מִן הַצִּיפִּיָּא (מקומות גבוהים). ומסבירים: מַאי מַשְׁמַע [מה המשמעות], כלומר, מה הקשר בין הדברים כְּדִמְתַרְגֵּם [כפי שהיה מתרגם] רַב שֵׁשֶׁת את הפסוק "כאשר תעשינה הדבורים" (דברים א, מד) כְּמָא דְּנָתְזָן דַּבְרִיָאָתָה וְשָׁיְיטָן בְּרוּמֵי עָלְמָא וּמָתְיָין דּוּבְשָׁא מֵעִישְׂבֵּי טוּרָא [כמו שמתפזרות הדבורים ושטות ברום העולם ומביאות דבש מעשבי ההר]. תְּנַן הָתָם [שנינו שם] במשנה: כָּל דבר הַנִּצּוֹק טָהוֹר, כלומר, גם אם יוצקים אותו לכלי טמא אין הזרם של הנוזל נחשב חיבור לטמא את מה שבתוך הכלי הטהור ממנו נוצק, חוּץ מִדְּבַשׁ זִיפִים וְהַצַּפִּיחִים שמרוב צמיגותם אינם נחשבים לנוזל. ושואלים: מַאי [מה] פירוש "זִיפִים"? אָמַר ר' יוֹחָנָן: דְּבַשׁ מובחר כל כך שֶׁמְּזַיְּיפִין בּוֹ, שמערבים בתוכו חומרים אחרים, ואין הדבר מורגש. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: עַל שֵׁם מְקוֹמוֹ הוא נקרא, כְּדִכְתִיב [כמו שנאמר] ברשימת ערי יהודה "זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת".
(2) אחד מהגורמים לרמת צמיגות או סמיכות דבש הוא אחוז המים שבתוכו וכאשר יש מעט מים באופן יחסי הדבר מאפשר להוסיף מים מבלי שהדבר יפסול את הדבש לשימוש.
(3) כמובן שהכוונה היא רק לדמיון בעקרון ולא שהמקום הנקרא "צופים" זהה למקום הנקרא "זיפים".
(4) "בתי הכנסת בחורבת מעון וחורבת ענים והיישוב היהודי בדרום הר חברון", האוניברסיטה העברית, תשס"ג, עמ' 52-53.
(5) להעברת הדבש בין הפועלות יש יתרון נוסף והוא העלאת ריכוז האנזימים בדבש בעזרת רוקה של הפועלת המקבלת.
(6) בנוסף לחשיבותו בייבוש הדבש יש לנפנוף הכנפיים חשיבות בשמירה על טמפרטורה קבועה ונוחה בקן.

לעיון נוסף:

מצגת על יערת הדבש מאת חנוך פלסר משדה אליהו.

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים